מאת: נייט פוסטלת׳וויט
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
אני מדבר רבות על כוח התיקוף (תיקוף רגשי; ולידציה)*, כיוון שהוא מרפא בזמן אמיתי.
כאשר מתרחשת טראומה, אנרגיה נאגרת במיינד ובגוף. דמיינו אנרגיה זו ככדור שהופך קשה כאשר נוכחת תחושת איום, ומתרכך (מתפוגג) כאשר נוכחת תחושת מוגנות.
אדם המנסה להירפא מחפש אחר הדרך האפשרית הטובה ביותר לשחרר אנרגיה זו. לסליחה יש גיבוי מדעי מועט מאוד בכל הקשור לניצולי טראומה מורכבת, דבר שמצביע על עניין חשוב ביותר: הסליחה כרוכה בכמויות עצומות של עקיפה רוחנית וקשורה לשימוש שנעשה בה – כטקטיקה מניפולטיבית – במטרה לגרום לנפגעים לשחרר מאשמה את האנשים שפגעו בהם.
אם אתם מתפתים לומר: ״נו, אבל הסליחה…״ ברור שאתם לא מוכנים עדיין להמשך השיחה הזאת.
נחזור לנפגעים.
אומרים להם שהם צריכים לסלוח.
האם אתם באמת חושבים שכך מתרכך אותו כדור אנרגיה?
שואלים אותם: ״האם סלחתם להם?״
מה לדעתכם זה עושה לאותו כדור אנרגיה?
כעת דמיינו קבוצת אנשים שמגנה באופן מיידי את הפוגעים, דורשת שהם יתנצלו ואז יבצעו תהליך הולם של קבלת אחריות.
דמיינו…
האדם שנפגע לא יזדקק להוראות כלשהן לגבי השלב הבא שיש לעשות, משום העניין כבר מטופל.
חשבו לעומק על ההצעות שאתם נותנים לאנשים לגבי התגובה שלהם לפעולות של אדם אחר כלפיהם. נושא הסליחה אינו הנושא היחיד שבו נעשה שימוש לרעה באופן זה, אלא גם ב״חיוביות״. אנשים לוקחים את המושגים הללו ותמיד מפנים אותם חזרה אל הנפגעים, כדי להציע שוב ושוב, שבדרך כלשהי, הסיבה שהם מרגישים כפי שהם מרגישים, היא בעצם אשמתם.
אני שולח שלווה וחמלה לכל הנפגעים שאי פעם הוטרדו בעצה לא רצויה, כאשר כל שרצו היה להירפא בשקט.
אני שמח מאוד שאתם כאן…
* תיקוף רגשי (ולידציה) – מצב שבו ניתנים לאדם שחווה טראומה לגיטימציה, הכרה, תוקף, הבנה ואמפתיה.
