מאת: ד״ר מריה האטני

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

קיים מתח רב כל כך, לא רק בסיפור השמימי, אלא בעולם כולו.

מתח וקונפליקט רבים הרבה יותר מכפי שאנו מסוגלים לעכל בבת אחת.

עם אנרגיה שכזאת, קל מאוד להיות מוצפים ולהגיב ממקום זה, במקום להגיב ממקום של חשיבה עמוקה יותר.

מה יועיל כעת מבחינה התפתחותית?

היכן יכולה האלכימיה לזמן משהו יפה יותר עכשיו?

שעה שראש הדרקון מנחה אותנו אל לב ליבה של תוכנית הלימודים הרוחנית שלנו, כירון הוא הנתיב הארכיטיפי של האלכימיה והשחרור. אלכימיה היא האופן שבו אנו הופכים את הכאב שלנו למשהו יפהפה – לחוכמה, לרפואה, לקסם ולשירות.

זהו הפוטנציאל היצירתי הטמון בסבל שלנו, שלמעשה, מרפא אותנו יותר מכפי שיכול לרפא ניתוח אינסופי.

אבל, כאן עלינו לוותר על דבר מה.

כירון נמצא כרגע בזווית ריבועית לפלוטו (אדון השאול המיטיב) ולצדק (המורה והמרחיב הגדול), בזווית של 180 מעלות למאדים (פעולה, חיוּת, אומץ ותודעה גברית) ולמרקורי (תקשורת, קול וביטוי עצמי).

זה המון!

כירון במזל טלה מייצג שתי משימות אלכימיות, שהן משימות אישיות, דוריות וקולקטיביות.

טלה הוא אור העצמי.

ראשית, כירון כאן הוא פצע בתחושת העצמי שלנו וביכולתנו לחיות את האור והאמת של מי שאנחנו.

זו תחושה של היותנו פגומים באופן מולד ובדרך בסיסית כלשהי שלא ניתן לתקן, להסדיר או לרפא ואין זה משנה מה נעשה.

הדבר יוצר את פצע ההפרדה ומשפיע על תחושת ההגנה העצמית הבריאה, יכולת ההבחנה והפוטנציאל היצירתי שלנו.

שנית, כירון במזל טלה הוא גם מסע ריפוי החולף דרך הפצעים בתודעה הגברית, או פצע האב.

בצל שלו, טלה הוא הלוחם הגברי ששורף הכל, חודר אל העולם ללא התחשבות בתוצאות או בהשפעה. הוא מצפה שהכל יתארגן סביבו… כמו אש שיצאה משליטה, במקום אש שמתוחזקת ושמזמינה אחרים להצטרף.

בביטוי גבוה יותר של טלה, מדובר בלוחם עם לב פתוח שמביא את חזונו, הגשמתו העצמית ואת להבת הצדק שלו לשחרור הכלל.

זהו אור העצמי בשירות כל החיים.

כירון נמצא במזל טלה מאז שנת 2018 ויעבור למזל שור בשנת 2027.

אם נבחן מה אירע בעולם מאז שנת 2018, ניתן לראות שהתחוללה פגיעה אדירה בתחושת העצמי הקולקטיבית שלנו, שיצרה תחושת הפרדה כלל עולמית. שלא לדבר על הפטריארכיה הפצועה והמשתוללת ועל התחושה שאיננו יכולים לעשות דבר בנידון.

פצע האב המזוהם נפתח.

זמן זה חושף בפנינו את הצורך להבנות מחדש באופן עמוק את העצמי – ברמת הזהות הבסיסית.

לטפל בפצע האב מבפנים ומבחוץ.

זוהי אלכימיה באמצעות תחושת היותנו לא ראויים, המפוגגת את הקשר שלנו למי שחשבנו שאנחנו.

השלת עור הפצעים והטראומות כזהות שלנו, המותירה אותנו במצבים נצחיים של ריפוי ותחושת זכאות לא מודעת.

המשימה האבולוציונית שלנו היא להביא אהבה למקומות הללו, כדי שנוכל להתעורר ולצאת מתודעה פצועה זו המחוברת לעצמי.

בשנת 2027, כאשר כירון ייכנס למזל שור, המטלה האבולוציונית תעבור אל אדמת ההוויה.

ריפוי בעזרת התודעה הנשית הקדמונית.

בנקודה מסוימת, אור העצמי הופרד מאדמת ההוויה, והפרדה זו גרמה לבושה, לשורשים שצמחו עמוק בעולמות אובדן המורשת.

על פי האגדה, כירון סבל סבל רב בניסיון לרפא את שלא ניתן היה לרפא.

כך גם אנחנו.

המסע שלו לא נעצר שם, וגם המסע שלנו לא צריך להיעצר שם.

כירון הגשים שחרור והתעוררות באמצעות העלאת קורבן גדול.

הוא הפך לאורו של מזל קשת בשמים.

אסטרולוגים מסוימים תיארו את כירון כנקודת התודעה הנעלה במפה הלידה שלנו.

המקום שדרכו אנו נכנסים מבעד לפצע המקודש כדי להתעורר לאור העצמי, לתודעת המשיח.

אבל המיתוס שלו משקף גם את מותו כקורבן ואת הולדתו מחדש של ישוע. ישוע יכול היה לעצור את הצליבה בכל רגע כבן האלוהים, ואף על פי כן, לא עשה זאת.

הוא הרשה לעצמו להיצלב. הוא הקריב את עצמו ואת סבלו למען מטרה נעלה יותר.

למען כוח עליון.

למען האהבה.

המקום שבו אנו חווים מיקום זה במפה שלנו הוא לעתים קרובות המקום שבו עלינו להקריב קורבן כדי שאור העצמי יוכל לזרום דרך הלבבות השבורים שלנו.

אנו נמצאים בתקופה שמפנה את תשומת לבנו ללב ליבה של תחושת העצמי הפצוע שלנו, באופן אישי וקולקטיבי.

היכן אנו קשורים לפצע כזהות?

היכן אנו מנציחים את סבלנו על ידי כך שאנו מנסים לרפא את שלא ניתן לרפא, במקום ללמוד לחיות?

יש כאן הזמנה לחוות תהליך אלכימיה עוצמתי, באמצעות בניית גשר בין שלושת החלקים – החלק הפסיכולוגי, החלק של אבות אבותינו והחלק הרוחני.

אריגה מחדש של אור העצמי על ידי ריפוי הלב השבור בשל הבושה, תחושת חוסר הערך וההפרדה שקיימים אצל כולנו.

התמרת אבל לאמנות, ליופי ולאהבה בשירות השחרור שלנו ושחרורם של אחרים היא עוצמתית.

זוהי הרפואה של מזל מאזניים.

איך נוכל להניח את כלי הנשק הפנימיים והחיצוניים שלנו כדי לפגוש בשברון הלב של התודעה הגברית שחיה בתוך כולנו?

מה עלינו להקריב כדי לקבל עוד מאור העצמי בעת הזאת?

זהות?

דפוס?

ערגה?

את מערכת היחסים שלנו עם הריפוי שרוקנה את החיוּת שלנו במקום לתרום לשגשוגנו?

מיתוס תרבותי שכבר לא מדבר אלינו?

לכל אחד מאיתנו מסע אלכימי אישי משלו עם כירון על פני מפת הלידה שלנו.

היכן שהרפואה נוצרת כדי לשרת את תוכנית הלימוד של נשמתנו.

זו ההתהוות האולטימטיבית שלנו.

שיקום אור העצמי שסולל את הדרך קדימה, לריפוי עם אדמת ההוויה הקדמונית.

יותר אהבה,

לא פחות.