קטגוריה: מיינדפולנס

מיינפולנס ורוחניות בעיתות משבר

מדריך בן חמישה שלבים שיעזור לכם להישאר מאוזנים כאשר העולם משתגע

מאת: כריסטינה לופז

אתר: https://christina-lopes.com/

מאנגלית: סמדר ברגמן

למעשי אלימות גדולים ופתאומיים המתרחשים בעולם יש השפעה עזה על רטט התודעה הקולקטיבית.

חשבו על התודעה הקולקטיבית כעל מאזניים: תמיד קיים איזון עדין בין אנרגיות המבוססות על אהבה לאנרגיות המבוססות על פחד. אם כפות המאזניים נוטות לכיוון האהבה, הרטט של הקולקטיב גבוה (אהבה היא אנרגיית הרטט הגבוהה ביותר שקיימת). אם כפות המאזניים נוטות לכיוון פחד, הרטט של הקולקטיב נמוך.

באופן אישי, אנו מרגישים בנדנדה אנרגטית זו בחיינו. מכירים את אותו ידיד או קרוב משפחה שתמיד מתלונן על החיים? שתמיד משהו משתבש בחייו? שמתם לב איך אתם מרגישים במחיצתו? מרוקנים, מדוכאים, עצובים, מדוכדכים. ומה בנוגע לאדם שתמיד מביא אור לחייכם? הוא מקרין ״אנרגיות חיוביות״ ואתם יכולים לסמוך עליו תמיד כאשר אתם מרגישים מדוכדכים.

כעת קחו את המצב האנרגטי (הרטט) האישי והעצימו אותו לכלל הפלנטה. אתם מבינים, כל אחד מאיתנו תורם ל״רטט״ של השלם. באופן מהותי, ככל שיש יותר ״מנחוסים״ על כדור הארץ, כך כפות המאזניים של התודעה הקולקטיבית ינועו לכיוון האנרגיות הנמוכות, המבוססות על פחד.

זוכרים את הדימוי של כפות המאזניים? קחו תמונה זו וחשבו מה מתרחש כאשר לפתע, אלימות בקנה מידה גדול מתפרצת על הפלנטה. באופן מיידי, אנו מופצצים בתמונות, במידעובאנרגיה המבוססת על פחד. כפות המאזניים נוטות במהירות לכיוון הפחד.

לכן, שכיח מאוד שנגיב לאלימות באלימות נוספת. מפתה מאוד לאפשר לעצמנו לשקוע באנרגיה המבוססת על הפחד ואפשר לה לצעוד בראש.

אך כאשר אנו הופכים לאנשים חושבים וערים יותר, אנו מתחילים לראות שיש לנו יכולת בחירה. אנו רואים שיש רצון חופשי רב שכרוך בנטיית כפות המאזניים. ואנו מבינים עד כמה אנו עוצמתיים.

כל אחד מאיתנו תורם לנטייה של כפות המאזניים הקולקטיביות, בין אם אנו יודעים זאת או לא. אנו מפיצים אנרגיה 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה. ואנו עושים זאת ללא קשר לרמת המודעות שלנו.

במודע או שלא במודע, אנו מטים את כפות המאזניים בכל יום.

אם אנו ישויות עוצמתיות שתורמות ללא הרף לרטט התודעה הקולקטיבית, איך נוכל לעשות שימוש טוב יותר בעוצמה הזאת כדי להטות את כפות המאזניים לכיוון האהבה?

איך נוכל לעזור לפלנטה ולכל אלה שמעורבים באירועים האלימים?

מה אנו יכולים לעשות בעקבות אירוע אלים המתרחש בעולם?

אחלוק איתכם חמישה טיפים ופעולות עליהם אני מסתמכת ושאותם אני מתרגלת:

  1. החזיקו ברטט האהבה.
  2. התנגדו לפיתוי ל״קפוץ אל המדורה״.
  3. חפשו השקפות מנוגדות ואל תתקבעו על דעות (כולל אלה שלכם).
  4. היו זהירים מאוד לגבי מה שאתם מגשימים בעולם.
  5. גלמו את אחדות החיים ואף פעם אל תשכחו את התמונה הגדולה יותר.

1. החזיקו ברטט האהבה

״כאשר אני מתייאש, אני זוכר שלאורך ההיסטוריה כולה, דרך האמת והאהבה תמיד ניצחה. היו רודנים ורוצחים, ולזמן מה, הם עלולים להיראות בלתי מנוצחים, אך בסופו של דבר, הם תמיד נופלים״.  ~ מהטמה גנדי

כאשר אירועים אלימים ונוראים מתממשים לנגד עינינו, הרגש הראשון שמשתלט עלינו בדרך כלל הוא הפחד. אנו מפחדים, נכנסים לפניקה, קופאים. לאחריו מגיעים במהרה רגשות אחרים: כעס, זעם, טינה, חשד. כאשר אלימות מתפרצת, אנו יכולים לעבור במהירות ל״נקמה״ ול״בואו נחסל את הרעים״.

הרשת החברתית וערוצי המדיה המרכזית נשטפים במראות אלימים ומפחידים. ובאמצע כל הבלגן הזה, הרטט של התודעה הקולקטיבית צונח במהירות.

בזמנים האלה אתם יכולים להשתמש בתרופה העוצמתית ביותר שלכם: האהבה.

אם תוכלו להחזיק את עצמכם ברטט האהבהלסרב ליפול אל רגשות המבוססים על פחדתהפכו לתרופתנגד לרעל המבוסס על הפחד.

אבל איך אפשר להחזיק ברטט האהבה כאשר דומה שהעולם הולך לעזאזל? אנסה לפרק את הדבר לגורמים ברמה האישית.

במקום לחשוב על עוצמת האלימות המתרחשת במדינה אחרת, בה מעורבים אנשים שאינכם מכירים כלל, נסו לדמיין את המצב קרוב יותר לבית. דמיינו את עצמכם הולכים לפגוש ידיד יקר שאיבד אדם אהוב. מה הייתם אומרים לאדם מתאבל שאתם אוהבים?

למדתי מניסיון שהדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות כדי לנחם מישהו שחווה כאב הוא פשוט לאהוב אותו. אין צורך במילים. כל שיש לעשות הוא לשבת ליד אותו אדם או להעניק לו חיבוק חם והדבר יסייע לו לנווט במישורי הכאב העמוק שהוא חש.

ובדיוק כפי שאתם יכולים לאהוב ידיד החווה כאב, אתם יכולים לעשות זאת גם עבור עיר או מדינה. האמת היא שכולנו מחוברים ואנו יכולים לאהוב גם אנשים הנחשבים זרים לנו. אך זה לא הכול. אנו יכולים לשלוח את אנרגיית האהבה לכל מי שמעורב באירועים אלימיםאפילו לאלה שביצעו את האלימות.

נכון, שליחת אהבה לאנשים שפגעו באחרים או שרצחו קרובי משפחה או ידידים עשויה להישמע כעמדה רגשית בלתי נתפסת עבור אלה שאיבדו את קרובי המשפחה והידידים שלהם. הם עשויים בבוא היום לאהוב ולסלוח, או לא. אך כמתבוננים מן הצד באירועים אלימים, אנו יכולים לאהוב במקומם. ויום אחד, אם נחווה בעצמנו אובדן כואב שכזה של אדם אהוב, יהיו אנשים אחרים שם בחוץ שישלחו לנו אהבה עמוקה ללא תנאי.

איני מסוגלת לדמיין כיצד מרגישים אנשים שחווים את הכאב הנורא המתלווה לאלימות. כבני אנוש, נורמלי לחלוטין להרגיש מגוון רגשות המשוייכים תכופות לאובדן שכזה. כאב, כעס, טינה, זעם. כל אלה הם רגשות שאנו חווים בחיינו. אך כבני אנוש וכבני לוויה במסע חיים זה, אנו יכולים ללמוד כיצד להיות עדים לכאבו של אדם אחר, מבלי להגבירו.

ושלא תהיה לכם טעות: כאשר אנו מגיבים לאירועים אלימים בעולם באמצעות כעס, זעם או רגשות אחרים מתדר נמוך, באופן מהותי, אנו מוסיפים עוד כאב לכאב הקיים.

אנו יכולים להיות עדים לכאב, ואף על פי כן, להחזיק את עצמנו ברטט האהבה.

פעולות שניתן לבצע כדי להחזיק ברטט האהבה

א. כאשר אלימות מתפרצת על הפלנטה ואתם מתחילים לקבל זרם קבוע של מידע בנוגע לאירועים בעודם מתממשים, התנגדו לפיתוי המיידי לצלול אל הפחד או הפניקה. כאשר אתם נחשפים לחדשות, קחו נשימה עמוקה, עצמו את עיניכם, ושלחו אנרגיית אהבה למיקום הפיזי שבו התפרצה האלימות. בדרך כלל אני מוסיפה מנטרה מנטלית זו: ״מי ייתן והאהבה תרפא את כל המעורבים באלימות זו״.

ב. אם אינכם מעורבים באלימות עצמה, עזבו את מקורות המידע שמפציצים אתכם. באופן זמני לכל הפחות. לדוגמה, אם אלימות מתפרצת בפריז ואתם גרים בצד האחר של העולם ואין לכם קשרים אישיים בפריז, הרגישו חופשיים לסגור את שטף המידע שמגיע מפריז.

השלב הראשון של המידע עלול להיות מלא בפחד, בפניקה וחשוב ביותר, במידע שגוי. באמצע פעולה אלימה, ״בדיקת העובדות״ אינה העדיפות הראשונה. העדיפות היא שארגוני ההצלה יצילו אנשים ויעבירו אותם למקום בטוח. העדיפות של רבים ממקורות המדיה המרכזית היא להגזים בדיווחים על האלימות. לעתים קרובות כותרות עלולות להישמע חמורות יותר מהמציאות. אז עשו לעצמכם טובה והניחו את הסמארטפון שלכם ברגע שאתם שומעים על אירוע אלים שמתרחש על הפלנטה. תוכלו לחזור אליו אחר כך, כאשר המידע יהיה מדויק יותר ופחות מבוסס על פחד.

2. התנגדו לפיתוי ל״קפוץ אל המדורה״

כאשר משבר כלשהו צץ בעולם והאנרגיה של התודעה הקולקטיבית צונחת אל רגשות המבוססים על פחד, לא יעבור זמן רק וביקורת רעילה תגיע בעקבותיו. הרגשות יתלהטו, הדעות יתקשחו, ובמהרה, תודעת הנפרדות, שהיא נטיית האגו, תאחז בלבבות. זה אנחנונגדם.

קל כל כך להפוך לא מודעים בזמן הזה. וכאשר אנו מאפשרים לעצמנו לצלול אל חוסר המודעות, אנו נכנעים לנחשול המבוסס על פחד.

אני בטוחה שחוויתם זאת בעבר: אתם מדפדפים בפייסבוק ואחד מהחברים שלכם פרסם פוסט על אירוע אלים כלשהו שהתרחש בעולם. משהו במה שנכתב מעורר אתכם להגיב. אחרים ״קופצים אל המדורה״ ואתם מוצאים את עצמכם מעורבים בוויכוח מקוון.

הרשו לי לשאול אתכם: כיצד אתם מרגישים לאחר ״ריב״ זה ברשת החברתית? וחשוב אף יותר, האם ה״ריב״ שינה משהו בעולם? האם הוא שיפר את האירוע המדובר או עשה משהו כדי לשכך את הכאב של האנשים הסובלים?

כאשר אירוע טרגי מתרחש בעולם, דומה שלכולם יש משהו לומר בקשר לכך. יש אנשים שיש להם הרבה מאוד מה לומר על כך. אבל הנה אופציה אחרת שכדאי לשקול: אנו יכולים לבחור שלא לומר על כך כלום, לכל הפחות לא באופן מיידי.

נכון? חשבו על כך באופן הבא: בכל דקה שאנו מבזבזים ברשת החברתית, מתווכחים כיצד ״לתקן״ בעיה או לפתור את סיבות השורש לאירועים אלימים, אנו מפספסים הזדמנות לתרגל את השלב הראשון, שהוא להחזיק ברטט האהבה.

במילים אחרות, בכל דקה שאנו מבזבזים ברשת החברתית, אנו מפספסים אנשים אוהבים שזקוקים נואשות לאנרגיה אוהבת באותו רגע.

פעולות שניתן לבצע כדי לא ״לקפוץ אל המדורה״

א. כפי שכבר אמרתי, פשוט הניחו את הסמארטפון. זה עד כדי כך פשוט. כולנו אנשים בוגרים בעלי רצון חופשי, לא רובוטים. פשוט התנתקו משטף המידע. לכו והכינו לעצמכם כוס תה או צאו לריצה! פשוט הניחו את הטלפון.

ב. אבל אם אתם בכל זאת מוצאים את עצמכם מחזיקים בטלפון שלכם (איך זה קרה?) ומדפדפים בפיד הרשת החברתית שלכם, אל תעסקו באופן פעיל באירוע המסוים. אתם יכולים לכל הפחות לעשות זאת באופן זמני, נכון? פשוט המשיכו לדפדף אועזבו את הטלפון לגמרי. אני יודעת שאני חוזרת על עצמי. אני עושה זאת בכוונה!

3. חפשו השקפות מנוגדות ואל תתקבעו על דעות

״האמת היא מה שאנו חושבים שהיא בכל רגע נתון״. ~ לואיג׳י פיראנדלו

לאחר שחלפו הפניקה הראשונית והתוהו ובוהו של האירוע האלים, רק טבעי שננסה לצלול עמוק יותר אל הגורמים לו, כיצד לטפל בבעיה, הפעולות האפשרויות שיש לנקוט. וכאן נכנסת הציטטה האהובה עליי:

״אל תחפשו אחר האמת, פשוט הפסיקו להוקיר דעות״. ~ סנג טס׳אן

בנקודה זו, חשוב מאוד שניזכור כיצד השכל עובד. החושים שלנו, יחד עם המוח, מראים לנו את העולם על פי הדעות המוטות השורשיות שלנו.

איננו רואים את העולם כפי שהוא, אלא כפי שאנחנו. הדבר שאנו מכנים בשם ״האמת״ הוא פשוט מערך אמונות או נסיבות שתואם לדעות המוטות הפנימיות שלנו. המדע מראה לנו מחווטים באופן ייחודי להתבונן, לקלוט ולעבד מידע שמאשר את הדבר שבו אנו כבר מאמינים. ונטייה זו של המוח היא נורמלית. איננו צריכים להילחם בה; אנו פשוט צריכים להיות מודעים לכך.

היותי מודעת היטב לכך שהדבר שבו אני מאמינה לגבי עולם עשוי להיות שונה בתכלית השינוי ממה שאחרים מאמינים, מאפשר לי לעשות את הדבר הבא: לוותר על הצורך להגן על האמונות שלי או על האמונות של אנשים אחרים בכל דרך שהיא.

כאשר אני מכירה בכך ש״האמת״ שלי שונה משלכם, אזי מדוע להגן עליה? זה נשמע לי כמו טירוף. אולם, אתם יכולים להחזיק בדעות בקלילות, כך ששום דבר שמישהו אומר לא יזעזע אתכם. אם נוכל כולנו לחיות באופן זהלהחזיק בדעות בקלילותנהיה פתוחים יותר לשמוע דעות של אחרים. וכאשר אנו עושים זאת, עולם הבנה חדש לגמרי נפתח. כאשר אנו מוותרים על הצורך שלנו להיות צודקים ומקשיבים לאופן שבו אחרים רואים את העולם, אנו מגלים שיש הרבה יותר דברים שמחברים בינינו מאשר שמפרידים.

שימו לב עד כמה הדבר שונה מהפרדיגמה הקולקטיבית השכיחה שמושלת עדיין. אם תבחנו מקרוב את התנהגויות האנשים ברשת החברתית, תבחינו באיזו תכיפות אנו משתמשים בפלטפורמות שלנו לטובת מונולוגיםסוגרים את עצמנו מפני מידע שאיננו מסכימים לו ומתנתקים מדיונים תרבותיים פתוחים.

רבים מאיתנו משתמשים בפלטפורמות הרשתות החברתיות כמו במגפונים.

אנו צועקים את הדעות הנוקשות שלנו אל ה״ענן״ ומסרבים להקשיב לדעות מנוגדות. אבל איך נוכל בכלל ללמוד משהו מהעולם אם פשוט נמשיך לחיות בדרך נוקשה שכזו? איך נוכל לפתור משהו כאשר אנו מעוניינים יותר להגן על השקפת העולם שלנו מאשר להבין הבנה אמיתית את השקפת העולם של מישהו אחר?

פעולות שיעזרו לכם להחזיק בדעות בקלילות

א. כאשר אני מרגישה שהדעות או שהאמונות שלי מתקשות בדרך כלשהי, אני משתמשת במנטרה העוצמתית אך הפשוטה הזאת כדי להרפות את אחיזת האגו: ״יכול להיות שאני צודק/ת או יכול להיות שאני טועה״.

ברגע שתחזרו על המילים הללו באופן מנטלי, תבחינו שהסביבה הפנימית שלכם הופכת שלווה יותר ונוקשה פחות.

ב. חפשו באופן פעיל דעות והשקפות עולם ששונות לחלוטין משלכם.

אני מכנה תרגול קטן זה בשם: ״לפוצץ את הבועה שלי״.

כיוון שאנו יודעים שלמוחות שלנו יש נטייה לראות רק את הדברים בהם אנו כבר מאמינים, אנו יכולים לנטרל זאת על ידי כך שנחפש במודע דעות ואמונות אחרות.

אין משמעות הדבר שעלינו לחשוף את עצמנו לתוכן שונא, כועס או ארסי. המשמעות היא פשוט שאנו מחפשים אחר דעות ששונות לחלוטין מהדעות שלנו, אך דעות תרבותיות. למעשה, כמה מהשיחות הטובות והמאירות ביותר, היו לי עם אנשים עמם לא הסכמתי! כאשר שני הצדדים בדיון מחזיקים בדעותיהם בקלילות, אנו יכולים ללמוד זה מזה. ודבר זה בתורו מפנה מקום לחמלה ולאמפתיה: אנו צועדים בנעליו של האחר.

4. היו זהירים מאוד לגבי מה שאתם מגשימים בעולם

״על ידי בחירת המחשבות שלכם, ועל ידי בחירה אילו זרמים רגשיים תשחררו ותחזקו, אתם קובעים את איכות האור שלכם. אתם קובעים את ההשפעות שתהיינה לכם על אנשים אחרים, ואת טבע התנסויות חייכם״. ~ גארי זוקאב

כל אחד מאיתנו אחראי למה שהוא אומר, למה שהוא עושה ולאנרגיה שהוא מפיץ. ובעידן הדיגיטלי, אחריות זו גוררת משמעות חדשה. לפני שהאינטרנט היה משהו, הדעות והפעולות שלנו היו ״מקומיות״ יותר, במובן שהן השפיעו על מספר קטן יותר של אנשים.

אם הבעתם דעה נחושה במסיבה משפחתית, רק כעשרה אנשים הושפעו מהמילים שיצאו מפיכם. אבל עכשיו, דבר זה השתנה. המילים שיוצאות מפיכם יכולות להישמע או להיקרא על פני הגלובוס.

השפעה גדולה זו אמורה להביא את האחריות האישית אל קדמת במת המודעות שלנו.

יש השלכות לדברים שאתם אומרים, עושים ומפיצים. וההשלכות תתמקמנה תחת שתי מטריות כלליות אלה:

  1. אתם תוסיפו אהבה וחמלה לתודעה הקולקטיבית (ולחייכם האישיים).
  2. אתם תוסיפו פחד לתודעה הקולקטיבית (ולחייכם האישיים).

זה הכי פשוט שאפשר. אתם מפיצים אנרגיה של אהבה או אתם מפיצים אנרגיה של פחד. ולבחירה שלכם יש השלכות ישירות עליכם ועל אנשים בכל רחבי הפלנטה.

אנו מדברים רבות על השפעות העידן הדיגיטלי והגלובליזציה. ברוב המקרים, העולם שלנו הפך מחובר מאוד. ולדעתי, זה נפלא באופן אבסולוטי. אני אוהבת טכנולוגיה וחושבת שהיא ממלאת תפקיד מהותי בהתפתחות התודעה שלנו. אך כמו רבים מפלאי החיים המודרניים, ניתן להשתמש בטכנולוגיה כדי להגביר אנרגיה מרטט גבוה (כגון אהבה) או אנרגיה מתדר נמוך (פחד).

פעולות שיעזרו לכם להגשים באופן זהיר

א. לפני שאתם אומרים או עושים משהו (אפילו פעולות ״מינימליות״ כמו להגיב בפייסבוק), שאלו את עצמכם את השאלה המנטלית הזאת: ״האם אני מדברת/פועלת מאהבה או מפחד?״

לדוגמה, שימו לב כיצד אתם מרגישים כאשר אתם מקלידים הערה בפוסט שמישהו כתב בפייסבוק. קחו נשימה עמוקה והרגישו במצב האקלים הפנימי שלכם. האם אתם עצבניים, כועסים, מבואסים, נעלבים, נפגעים? אם כן, אל תקלידו מילה אחת. פשוט אל תעשו זאת.

אל תענו, אל תתקשרו לאותו אדם כדי להביע את כעסכם, אל תכתבו מייל ארוך ותגידו כמה פגע בכם. פשוט נשמו נשימה עמוקה והמשיכו בדרככם. במקום זאת, הקדישו זמן והפנו את מבטכם פנימה והבינו מדוע אתם כועסים או עצבניים מלכתחילה. האם בגלל שאתם אוחזים בחוזקה בהשקפת עולמכם? אם כן, הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות למען עצמכם ולמען אנשים אחרים הוא לשחרר את האחיזה הזאת.

אין משמעות הדבר שעלינו להפסיק להביע את דעתנו. כלל וכלל לא. כאשר כולנו יכולים להיפתח לגבי האופן שבו אנו תופסים את העולם ולחלוק דעה זו עם אחרים, הדבר מגביר את המגוונות של הקולקטיב שלנו. אבל עליכם להבין שיש הבדל אנרגטי עצום בין מה שאנו אומרים מפחד בניגוד למה שאנו אומרים מאהבה.

כאשר אתם מדברים בכעס או מרגש המבוסס על פחד, הסבירות שאנשים אחרים יקבלו את המילים הללו בפתיחות, היא מינימלית. במקום זאת, הם יסגרו את הלבבות שלהם ויתחילו להגן על השקפת עולמם. קשה לקיים דיון תרבותי ופתוח כאשר אנו במוד התקפה, נכון? מה שיקרה אז הוא ויכוח של התקפה והגנה. לבבות ומוחות לא משתנים באופן זה.

5. אף פעם אל תשכחו את התמונה הגדולה יותר

״אף על פי שיש ערך בראיית מציאות הקונפליקט, חשוב באופן שווה שלא נפסיק לראות את היופי״. ~ ארין נורת׳קוט

כולנו באמת מחוברים. רק מנגנון האגוהחלק של השכל שלנו שממציא את זהות ה״אני״נותן לנו תחושת הפרדה. בייחוד, תחושת ההפרדה נובעת מחצי המוח השמאלי שלנו. חצי המוח הימני רואה דברים באופן שונה כפי שמסבירה המדענית ג׳יל בולטה טיילור (קישור להרצאת טד שלה), בחצי המוח הזה טמונות האחדות והתמונה הגדולה:

״המוח הימני שלנו תופס את התמונה הגדולה ומבין שכל הסובב אותנו, כל הקשור בנו, יחד עמנו ובתוכנו, עשוי מחלקיקי אנרגיה שארוגים יחד לכדי מארג אוניברסלי. כיוון שהכול מחובר, קיימת מערכת יחסים אינטימית בין המרחב האטומי שסביבי ובתוכי, והמרחב האטומי שסביבכם ובתוככםללא קשר למקום בו אנו נמצאים. ברמה אנרגטית, אם אני חושבת עליכם, אם אני שולחת אליכם רטטים טובים, מחזיקה אתכם באור או מתפללת עבורכם, אזי אני שולחת את האנרגיה שלי באופן מודע אליכם עם כוונת ריפוי. אם אני מודטת עליכם או מניחה את ידיי על פצעכם, אז אני מכוונת בכוונה תחילה את האנרגיה של הווייתי כך שתעזור לכם להירפא״.

על ידי צלילה אל מתחת לרמת האגו, אנו יכולים להתחבר לנושא האוניברסלי של החיבור. ניתן להרגיש באמת אהבה ללא תנאי, באמפתיה ובחמלה רק אם אנו חיים ממקום של אחדות.

באופן מהותי, נהגו באחרים כפי שהייתם רוצים שינהגו בכם, כיוון שבסופו של יום, הם אתם ואתם הם.

כאשר אתם עדים לאירועים אלימים על הפלנטה, זיכרו תמיד להחזיק בתמונה רחבה יותר במודעותכם: הפלנטה שלנו מתפתחת לכיוון האהבה. באופן כללי, אנו חיים בשלווה ובאהבה רבות יותר מאי פעם.

ובסוף, האהבה תמיד מנצחת את הפחד. למעשה, האהבה מחליפה את הפחד בכל יום ויום על הפלנטה הזאת. כפות המאזניים נעות יותר ויותר לכיוון האהבה. ואנו מבורכים יותר בשל כך.

פעולות שיסייעו לראיית התמונה הרחבה יותר

א. עשו מדיטציה בכל יום. זוהי הדרך הקלה ביותר ללמוד כיצד לצלול אל מתחת לאגו ולהתחבר לאחדות שבחיים. עשר דקות של מדיטציה בכל יום ישנו את חייכם בדרכים משמעותיות.

ב. למדו להתחבר אל צ׳אקרת הלב או אל מרכז הלב שלכם. מושב האהבה והחמלה נמצא בלב וניתן להתחבר אל עוצמתו בתוך שניות ספורות. אני משתמשת בתרגיל אור הלב שלי לעתים קרובות:

  1. עצמו את עיניכם והביא את תשומת הלב שלכם מטה מראשכם, אל אזור החזה. דמיינו את האור מתרוקן מהגולגולת שלכם, עובר דרך הגרון ואל הלב.
  2. כאשר המודעות שלכם מגיעה אל הלב, דמיינו אותו מואר כולו! האור יכול בתחילה להיות קטן כגרגיר אפונה, אך אפשרו לאור לגדול עד אשר, בסופו של דבר, יתפוצץ אל מחוץ למרכז הלב שלכם!
  3. הישארו במודעות זו הממורכזת בלב למשך כמה דקות ואז פיקחו את עיניכם. נסו להחזיק במודעות בלבכם למשך שארית היום ובדקו כיצד אתם מרגישים.בכל פעם שאתם צופים בפעולות אלימות המתרחשות על הפלנטה, נסו לשמור מנטרה זו קרוב ללבכם: ״על כל פעולת אלימות המתרחשת על הפלנטה, מתרחשות גם מיליוני פעולות אהבה״.