פמלה קריב מתקשרת את אימא אדמה

ספטמבר 2018

מאנגלית: סמדר ברגמן

אני היא אימא אדמה ואני כאן איתכם. אני הקרקע שמתחת לרגליכם. אני השמש הזוהרת שמאירה את העצים, הצמחים, הפרחים וכל האלמנטים שסביבכם. אני נמצאת גם בחדר זה, במרחב זה. הפכו מודעים אליי והשתמשו בדימוי הבא כדי להתחבר אליי: ראו אותי כאישה במרכז המרחב הזה, אף על פי שאין זה משנה איזו צורה תעניקו לי. קחו את הדימוי הראשון שצץ בראשכם ושגורם לכם להרגיש: ״זו היא, זו אימא אדמה״.

אני מבקשת מכם לחוש בשמחה שלי, בעליזות שלי. בתוך נשמתי מתגוררים עונג והנאה שאני רוצה לחלוק אתכם. על אף כל מה שמתרחש על כדור הארץ, קיימות אהבה ושמחה בלבי. אני יודעת שיש תוכנית דגולה אשר באמצעותה הכול מתממש בדרך גדולה יותר ואינסופית, ואני יודעת שהחיים טובים והוגנים. הם יפים כפי שהם.

אני רוצה לחבר אתכם לשמחה הבסיסית, כדי שתוכלו גם כן להרגיש בתוך עצמכם: ״חיי טובים. על אף נקודות השפל ונקודות השיא שבחיי, אלה הם רגעים קשים, אבל אני עדיין חי!״ החיים זורמים דרככם, ואיך הם זורמים דרככם? ביומיים האחרונים דיברנו על הזכר והנקבה, על זרימת הנתינה והקבלה; על ההבדל שבין היותכם עם אדם אחר לבין היותכם עם עצמכם. גילינו כמה קשה לכם לקבל את עצמכם באופן מלא, כדי לקבל את מה שאתם באמת צריכים, הן מאנשים אחרים והן מעצמכם. אתם מונעים מעצמכם דברים רבים כל כך, ואתם הופכים מודעים לכך בנוגע לעצמכם. קבלה היא אנרגיה נשית, וקיים מחסום בכל הקשור ליכולת שלכם לקבל, ליכולת שלכם להיות פתוחים למה שרוצה להגיע אליכם מהיקום, מהעולם ומאנשים אחרים, כמו גם מעצמכם: מהיופי ומהחוכמה שלכם. 

היום אני רוצה לדבר איתכם על המקום בגופכם שבו מאוחסן רוב הכאב. עם כאב זה מגיע חוסר יכולת לקבל באמת, לקבל את עצמכם באופן עמוק, ובאמת ״להתייצב איתנות על שתי כפות הרגליים שלכם״. וחלק זה בגופכם הוא אזור הבטן. העבירו לשם כעת את המודעות שלכם, ורדו מטה מהראש, דרך עמוד השדרה והמותניים, ואפילו עמוק יותר, עד אשר תגיעו לאגן. מלאו את כל חלל הבטן באנרגיה של המודעות שלכם. ראו אם אתם מסוגלים לגעת בבטן התחתונה באמצעות הנשימה שלכם, בקלילות וברכות. אפשרו לנשימה לרדת מטה אל תוך הבטן, והרגישו בכוח שלכם. הרגישו כיצד הבטן שלכם מחברת אתכם לכדור הארץ.

בדרך כלשהי, החלק הנמוך ביותר של גופכם הוא המקום שבו מגלים את עצמם הרגשות העמוקים ביותר, ולכן העבירו לשם את תשומת לבכם. ודעו שמותר לכם לשהות שם בדיוק כפי שאתם – כל ההיבטים שלכם ראויים. הבטן היא למעשה חלל, והאגן הוא כקערה שמקבלת – כלי הכלה – ואני מזמינה אתכם היום להיכנס לשם, לפגוש ולקבל, כילדים, את החלקים של עצמכם שמציגים את עצמם בפניכם. בתוככם, הילדים הללו חיים עדיין; הם החלקים הרגשיים הספונטניים ששייכים לכם.

הילד הראשון שאני רוצה להזמין הוא ילד השמחה. בכולכם חי ילד שמלא בשמחת חיים וברצון לחיות. זה החלק שבכם שרוצה באופן מלא ומוחלט להיות כאן בחיים האלה על כדור הארץ. הוא רוצה להשתתף; יש לו תעוזה ואומץ, והוא מסוגל ליהנות מכל דבר שהחיים יכולים להעניק. ראו אם אתם יכולים למצוא ילד זה בקערת האגן שלכם, והקשיבו למה שהוא רוצה לומר לכם. ממה נהנה ילד זה יותר מכול? הדבר יאמר לכם משהו לגבי עצמכם ולגבי הדברים שאתם אוהבים יותר מכול. ממה שואב ילד זה את אהבת החיים שלו?

עכשיו הזמינו את הילד להתקרב אף יותר. דמיינו שאתם מושיטים את ידכם, או מחבקים בזרועכם את כתפיו; שאתם מקדמים את פניו בברכה ואומרים לו כמה טוב שהוא כאן; שאתם יודעים שהוא יכול להראות לכם את הדרך לשמחה ולהנאה רבות יותר בחייכם. וילד זה עוזר לכם לקבל אותן. ילד זה יודע שזה בסדר ליהנות מהחיים. ילד זה יודע שהוא נמצא כאן כדי להרגיש חי, להרגיש עמוקות כל היבט של החיים, וליהנות מהשפע בכל תחום חייו כילד של אלוהים. ילד זה יודע שאת החיים יש לחגוג. לא תמיד יש ללמוד, לצמוח ולהתפתח. את החיים יש פשוט לחיות, כילד שחי את הרגע מבלי לחשוב על העתיד או העבר.

אפשרו לילד זה להיכנס לחייכם ואל הבטן שלכם. צרו עמו קשר באופן קבוע. לאחר שראיתם ילד זה, אתם יכולים להזמין אותו לעתים קרובות יותר אל חיי היום-יום שלכם, בייחוד בזמנים שבהם אתם דואגים או מוטרדים, כאשר המחשבות שלכם נתונות לעתיד או לעבר. אז הזמן לשאול את הילד מה הוא רוצה לעשות באותו רגע. הדבר מסייע לילד לקרקע את עצמו ועוזר לכם להיות מודעים אליו.

כעת נזמין ילד אחר, שגם הוא חלק מהעצמי שלכם, וזהו ילד מפוחד. ילד שצבר פחדים רבים אל תוך עצמו ואין לו כלל פתרונות עבורם. ילד זה נושא את הפחדים שלכם. ילד הוא תמים; ילד עדיין אינו יודע לבנות חומות, גדרות או גבולות כדי להגן על עצמו. הוא מרגיש בפחד באופן ישיר ומלא.

ילד זה רוצה להיראות. הוא רוצה גישה אליכם משום שהוא זקוק לעזרתכם. אתם ההווה עבור ילד זה: אימו ואביו. אפשרו לילד זה להיות שם ובחנו את מראהו. ראו את המתח בגופו, וחושו מה אתם יכולים ורוצים לעשות למענו. כרעו על ברכיכם לפניו, הושיטו את זרועותיכם ואמרו: ״בוא לכאן, אתה בטוח איתי. אינך צריך להתנצל בגלל שאתה פוחד, אני מבין את פחדיך. הנח אותם כאן למולי״.

הרגישו בעוצמה האישית שלכם בעודכם עושים זאת. אתם מסוגלים לקבל את פחדיו של הילד הזה. אתם מסוגלים לקבל פחדים אלה בשיוויון נפש ולא לאמץ אותם אל תוככם. ואולי אתם שואלים: ״איך זה ייתכן, איך אוכל לדעת שאני מסוגל להתעלות מעל לפחדים הללו?״ יש חלק בכם שהוא גדול יותר מהפחדים הללו, חלק בטוח בעצמו ואמיץ. בקשו מהילד השמח להיכנס ולשבת לצדכם, ולנחם את הילד המפוחד. המשיכו להתמקד באזור הבטן, ואז ראו את שני הילדים יושבים למולכם. שניהם יפים, תמימים וטהורים במראם. האחד אינו טוב יותר או נעלה יותר מן האחר. שניהם חלק מהחיים.

כעת, נפנה אל הילד השלישי. זהו ילד כועס. אולי אתם רואים אותו כשאגרופיו קמוצים ולחייו אדומות מזעם. תכופות הדחקתם את הכעס בחייכם, לא מרצונכם, אלא כיוון שהסביבה וכללי ההתנהגות אסרו עליכם לכעוס. אבל עכשיו זה אפשרי. ילד זה חופשי להראות את עצמו ואין זה משנה מדוע הוא כועס, או בין אם כעסו מוצדק או לא מוצדק. הנקודה היא שהכעס אפשרי, ילד כועס זה מקבל עכשיו רשות.

אפשרו לילד זה לגשת אליכם גם כן – הזמינו אותו פנימה. ספרו לו שאתם רוצים להכיר אותו היכרות עמוקה, שהוא שייך לכם. בחיים האלה, פגעו בכם, הרגשתם דחויים, התאכזבתם אולי מאנשים ומהחיים. זה בסדר. הכעס והתסכול ראויים להיות חלק מכם, כיוון שילד זה יעניק לכם מסר חשוב.

באזור הבטן, ילד זה מאפשר לכם לראות אילו דברים מנעתם מעצמכם, היכן לא נתתם לעצמכם להשמיע את קולכם, היכן לא הצבתם גבולות ברורים. זהו ילד פגיע. אל תתעלמו מהדחפים שלו. שאלו אותו מה הוא רוצה לספר לכם. שאלו אותו מה הוא צריך, מה ירגיע אותו. ילד זה מסייע לכם להבין ולנהל טוב יותר את שדה האנרגיה של אזור הבטן שלכם. ״מה אני רוצה? מהם הצרכים שלי?״ לילד זה יש אומץ; הוא מעז לשאול שאלות.

היום ראינו כיצד האנרגיה, בייחוד של נשים, נוטה להתמקד בנתינה, בטיפול, במתן דגש, בהיותה נוכחת עבור אנשים אחרים בעודה שוכחת את עצמה. היא מציבה את עצמה במקום השני מתוך האמונה שטוב יותר לתת מאשר לקבל, או שעליה לתת כדי שיכירו בה, כדי שיאהבו אותה. התנהגות זו מוציאה אתכן מאזור הבטן וגורמת לילדה שבכם להיות זועמת אף יותר. ילדה זו צודקת, כיוון שמשהו כאן אינו מאוזן, משהו מעוות. אינכן צריכות לתת הרבה כל כך. איך תוכלו להשיב את הנתינה והקבלה לאיזון? על ידי כך שתשמרו על קשר עם הילדות שבבטן שלכן – כל השלוש – הילדה הכועסת, הילדה המפוחדת, הילדה השמחה.

לפעמים, אתם מבחינים שאתם נכנעים לפחד, כיוון שאינכם רוצים להידחות על ידי אדם אחר, וכדי לשמר את ההרמוניה. קיימים מניעים רבים לפחד. ברגע שאתם מבחינים שאתם נותנים ממקום של פחד, פנו אל הילד המפוחד ואימרו לו: ״אינך חייב לעשות זאת. מותר לך להפסיק לתת. אכפת לי ממך, אתה לא לבד. אתה בטוח איתי״. היו מודעים לדינמיקה הזו של הפחד: פחד מפני בדידות, פחד מפני דחייה. כמו כן, שימו לב שאתם יכולים להרגיש תשושים וריקים וללא חיוניות כאשר אתם נותנים יותר מדי.

ילד שמחת החיים, ילד העליזות, יכול לסייע לכם בנושא זה. נסו לזכור לשאול אותו: ״האם זה מוצא חן בעיניך? מה כדאי לנו לעשות?״ כיוון שאין זו טעות ואינכם נוהגים באנוכיות כאשר אתם משמחים את עצמכם. שמחת חיים ואושר הם סימן ברור להתפתחות פנימית. נכון, תפיסה זו מנוגדת למסורות שאליהן הפכה הרוחניות משוייכת, כגון רצינות, זהירות, מצפוניות, אחריות – כל התכונות הגבריות ״הכבדות״. אבל רוחניות אמיתית היא מלאה בשמחה ומאמצת את החיים. זכרו השקפת עולם זו כאשר אתם נותנים יותר מדי, וכאשר אתם מרגישים עייפים ותשושים. חזרו אל הילד שבבטן שלכם שיש לו חיבור לרוחניות האמיתית, לרוחניות מקורקעת.

וראו את הילד הכועס, את הילד שממנו אתם מפחדים. נשים מתקשות להתחבר לילד זה, כיוון שהוא מנוגד לתפיסה המקובלת של הנשיות, על פיה הנשים הן כנועות, רגועות, מעניקות, דואגות, מתוקות ומרצות. קיים טאבו כנגד הילד הכועס. אך דווקא ילד זה יכול להעניק לכם הרבה כל כך. הוא הופך אתכם מודעים למצבים שבהם אינכם נאמנים לעצמכם. הוא הופך אתכם ערים לערך שלכם ולמצבים שבהם אתם פוגעים בערך העצמי שלכם. אם אתם מרגישים כעס בחיי היום-יום שלכם, או אפילו תחושות של חוסר אונים, כגון עצבנות או אי שביעות רצון, קבלו את התחושות הללו. נסו לא להתנער מהן, או להסתיר אותן כדי לשמור על השקט, או כיוון שהן לא נוחות, אלא הסכימו לפגוש בהן. שאלו את הילד שבתוככם על מה הוא כועס: ״אמור זאת במילים, אפשר לי לראות זאת״. וקחו את דבריו ברצינות.

תכופות אתם ממתינים למסרים מנשמתכם כדי למצוא את נתיב חייכם. אבל הנשמה שלכם מדברת אליכם באמצעות הילדים הללו, באמצעות הבטן שלכם, שהיא מקורקעת, עוצמתית וספונטנית. אתם מקבלים מידע ללא הרף באמצעות זרם התחושות בבטנכם, באמצעות הרגשות שלכם, ובאמצעות הילדים הפנימיים שלכם. ואני אומרת לכם היום: ״קחו זאת ברצינות!״

אל תחפשו אחר התשובות שלכם במקומות ״גבוהים״ מדי. כאשר אתם לכודים יתר על המידה בזרמי הלב, קל ליפול לתוך המלכודות הללו של הנתינה המוגזמת עליה דיברנו, כפי שהיא באה לידי ביטוי באמצעות הסטריאוטיפים הישנים הללו, הדימויים הישנים הללו של האנרגיה הנשית. צרו קשר עם הרגשות הגולמיים הללו שבבטן: פחד, כעס, שמחה, התלהבות, השראה. אלה הם המדריכים האמיתיים למה שאתם מחפשים. ואתם שכחתם – בגלל המסורות שלכם, הדתות הנוקשות, בקרב דברים אחרים – להקשיב לילדים הללו שבבטן שלכם.

אלה הם זמנים של שינוי; אתם בוראים היסטוריה חדשה. אתם שוברים איסורים ישנים ובשל כך, אני מכבדת אתכם. מסיבה זו אתם נמצאים כאן על כדור הארץ, לשנות את האנרגיה הקולקטיבית של האנושות ואת האנרגיה שלכם גם כן. להחזיר לאזור הבטן את מקומו הראוי ולהיות נאמנים לאנושיות שכולכם חולקים אלה עם אלה, גברים ונשים גם יחד. כיוון שגם אצל הגברים קיימים ילדים פנימיים מודחקים. האנרגיה הנשית הפצועה משפיעה הן על הגברים והן על הנשים.

ראו שוב את שלושת הילדים הללו שבבטן שלכם והבטיחו להם את מסירותכם ומחוייבותכם. דמיינו שאתם ושלושת הילדים שלכם אוחזים ידיים. הרגישו בזרימת האנרגיה. הרגישו מה הם מעניקים לכם: את התמימות שלהם, את כוח החיים שלהם, את האמת שהם מדברים, את הבהירות שלהם. זה הידע שבאמת מסייע לכם.

ראו גם מה אתם מעניקים להם. אם אתם באמת מקדישים את עצמכם להם, אזי הם רואים בכם את ההדרכה שלהם, את התמיכה שלהם, את מי שמאזין להם, את האדם שנמצא שם עבורם. אתם נותנים להם את הדברים הללו, והם מאושרים לקבל זאת. הם מרגישים שאתם מכירים בהם ומעריכים אותם.

תודה לכם על נוכחותכם.

 

~*~*~*~*~*~*

קוראים יקרים, אני מזכירה לכם שכדי להמשיך להעניק לכם שירות זה, אני זקוקה לתמיכה ולעזרה שלכם.
כנסו ללשונית תרומה ותנו מהלב. ~ סמדר