מאת: טהליה האנטר
תרגום: סמדר ברגמן
פחדתי להיות לבד
עד אשר למדתי להוקיר את חברתי.
פחדתי להיראות מוזרה
עד אשר למדתי לאמץ את האותנטיות שלי.
פחדתי ממורת רוח
עד אשר למדתי ששוב איני זקוקה לאישור של אחרים
כדי לפעול באופן שתואם את המטרות והחלומות הגדולים ביותר שלי.
פחדתי שיתעלמו ממני ושלא יעריכו אותי
עד אשר למדתי שהנתיב אל המשמעות הוא נתיב פנימי
שאני סוללת אותו.
פחדתי להיראות כלא מצליחה
עד אשר למדתי שהצלחה היא משהו שרק אני מגדירה עבור עצמי
ושהיא מתרחשת באופן טבעי כתוצאה מכך שאני חיה חיים המבוססים על אהבה
ושנכונים לי.
פחדתי לחוות כישלון
עד אשר הבנתי
שהכישלון האמיתי היחיד
הוא ההימנעות מלהעז ולנסות
או לחתור לכיוון מטרה או חלום.
פחדתי שההצלחה שלי תאיים על אחרים
עד אשר הבנתי
שהיה זה מקור להשראה
עבור אלה שמסורים לשפר את עצמם ואת חייהם
ומחוייבים לשאיפות ולחלומות שלהם.
פחדתי מהמחשבות השליליות שלי
עד אשר הבנתי שבכוחי לשנותן
כיוון שאני מושלת במציאות שלי.
פחדתי להיות כנה עם עצמי
עד אשר הבנתי שהאמת היא מה ששחרר אותי.
פחדתי מאתגרים עתידיים
עד אשר הכרתי בהרים עליהם טיפסתי
במאבקים עליהם גברתי
בקרבות בהם כבר ניצחתי
ובכוח העצום שקיים בי.
פחדתי ממה שצפוי לי
עד אשר הבנתי שהכוח לשנות את עתידי בכל נקודת זמן
שוכן בתוכי.
פחדתי מהמוות
עד אשר הבנתי שהוא אך ורק מעבר לממד מציאות
אחר.
פחדתי מהפחד
עד אשר הבנתי
שהוא רק אשליה
ושיש להרגיש בו ולשחרר אותו ללא שיפוט
מקום להתנגד לו או לחוות אותו מתוך בושה.
פחדתי מן האהבה
עד אשר הבנתי
שהיא היעדר כל הפחדים
ואין כאב שיכול לנבוע ממנה
כאשר היא מושרשת במקום נטול תנאים.
פחדתי מלעג ומבוז
עד אשר למדתי לא לקחת את עצמי ברצינות רבה מדי.
פחדתי להיראות נחותה בעיני אחרים
עד אשר למדתי לאמץ את אמנות העוונה המקודשת.
פחדתי להזדקן
עד אשר למדתי להגדיר את ערכי
לא על ידי גילי
אלא על ידי התפתחות הנשמה שלי
ורכישת השיעורים, החוויות והזיכרונות יקרי הערך.
פחדתי מעצמי
עד אשר למדתי להשכין שלום עם צלליי
כדי שהאור שלי יוכל לזהור דרכם בכל יופיו ותפארתו.
