מאת: טאנאז
מאנגלית: סמדר ברגמן
תרבויות רבות ברחבי העולם בוחרות לחגוג את המתים בערך לקראת סוף אוקטובר ותחילת נובמבר.
בעולם המערבי חוגגים את ״ליל כל הקדושים״, במקסיקו נחגג ״יום המתים״. התרבות הקלטית העתיקה חגגה את סאמהיין והמצרים מקדם חגגו, על פי האמונה, את הפסטיבל היפהפה של העמק בערך בזמן הזה גם כן.
מנקודת מבט אסטרולוגית, סוף אוקטובר ותחילת נובמבר הם גם הזמן שבו השמש עוברת למזל עקרב, המזל המשוייך למוות וללידה מחדש.
בנוסף לכך, מנקודת מבט נומרולוגית, המעבר מחודש שמספרו 10 לחודש שמספרו 11 מציין אף הוא זמן של רגישות מוגברת לממלכות הרוח ולרמות תודעה גבוהות יותר.
נראה בהחלט שקיים משהו משמעותי בזמן הזה של השנה, בבואנו לכבד את מחזורי המוות ואת אהובינו הנפטרים, ולהתחבר לעולם הרוח בקלות רבה יותר.
רבות מהחגיגות העתיקות הללו כוללות את האמונה שב-31 באוקטובר, הצעיף שבין החיים והמתים דק במידה הרבה ביותר. אמונה זו באה לידי ביטוי בפסטיבל הגאלי של סאמהיין וגם ב״יום המתים״ ששורשיו בתרבות האצטקית.
משמעות המילה סאמהיין היא ״סוף הקיץ״ והייתה זו חגיגה של סוף השנה. מסיבה זו, טקסים רבים שנערכו כללו את נושא המוות והלידה מחדש, ולמעשה, רבים מהטקסים הללו שולבו למה שאנו חוגגים כיום כ״ליל כל הקדושים״.
חלק מטקסי המוות הללו בזמן הסאמהיין כוללים הנחת מזון לנשמות הנפטרים ועריכת חגיגות להוקרת עולם הרוח וכדי להודות להם על הקציר של אותה שנה.
חגיגות יום המתים שנחגג במקסיקו גם הן זמן בשנה שעל פי האמונה אהובים שנפטרו יכולים לשוב לכדור הארץ ולברך את בני המשפחה שלהם.
נערכות ארוחות חגיגיות ובני המשפחה יוצרים מזבחים מיוחדים עם תמונות אהוביהם, בעודם חוגגים את שובם לכדור הארץ.
פסטיבלים דומים שכאלה נערכים ברחבי כל העולם, אבל מעניין לציין שפסטיבלים החוגגים את המוות בצפון ודרום אמריקה מתרחשים סביב אוקטובר ונובמבר, ואילו באסיה, כמעט כל החגיגות נערכות סביב אוגוסט וספטמבר.
דומה שיכולים להיות זמנים רבים בשנה שבהם הצעיף שבין ממלכה זו לממלכת הרוח נעשה דק ביותר. בנוסף, ייתכן והמיקום קובע עד כמה אותן ממלכות שונות קלות לגישה.
בעוד שאנשים רבים חוגגים עדיין פסטיבלים כגון סאמהיין ויום המתים, יש גם אנשים רבים שלא חוגגים. למעשה, העולם המערבי הוא התרבות היחידה שלא חוגגת את המוות.
אפילו ״ליל כל הקדושים״ ששורשיו נעוצים במסורת הסאמהיין, ״דולל״ והפך ליום שבו מתמקדים בסוכריות ובתחפושות, במקום לחגוג את רעיון המוות.
המוות בעולם המערבי נותר עדיין, לרוע המזל לטאבו, והרעיון של הנחת מזון עבור אהובים, או חגיגת שובם לכדור הארץ, אינו רעיון המקובל במידה רחבה.
אולם, המודעות לעולמות הבלתי נראים הולכת וגוברת, וכך גם הצורך בגישות בריאות הקשורות למוות.
חגיגת המוות היא גם חגיגת החיים, ומתן הוקרה ותודה לנשמות שעזבו, אשר נגעו בחייכם ולחיים בהם בורכתם.
אם יש לכם טקסי מוות בתרבות שלכם, זה יכול להיות זמן מושלם בשנה לאמץ אותם ולהתחיל להציג אותם כחלק מההתנהלות הרוחנית השנתית שלכם. אם אין לכם, שיקלו לאמץ כמה מסורות או רעיונות שמוצאים חן בעיניכם.
הנה כמה רעיונות:
- הדליקו נר שחור כדי לכבד את החשכה שהיא חלק ממחזור החיים.
- נקו ושחררו דברים מהמרחב/מהארונות שלכם, ששוב אינכם צריכים.
- כתבו מה אתם רוצים לשחרר מחייכם ושרפו את הנייר במדורה.
- בשלו את התבשיל האהוב על אהוביכם או הדליקו נר לזכרם.
- הוקירו את מתנת החיים והודו לה.
- מדטו והתחברו עם המדריכים הרוחניים שלכם או עם אהוביכם בגן עדן.
חגיגת המוות היא דבר שעמו עלינו להרגיש בנוח, מדוע שלא תנצלו זמן זה של השנה כדי לכבד ולזכור את מחזורי החיים והמוות. ככלות הכול, זהו מעגל החיים, והוא מניע את כולנו…