מאת: ג׳ף פוסטר
מאנגלית: סמדר ברגמן
אתם יכולים להרגיש חמלה עמוקה ורכות כלפי אנשים ועדיין לומר ״לא״ לבקשותיהם, להתנהגותם, להתעמרותם.
ה״לא״ שלכם נובע מ״כן״ עמוק יותר – לחיים, לאמת, לאותנטיות.
כאשר רואים אותם בדרך זו, ה״לא״ וה״כן״ אינם מנוגדים זה לזה, כפי שהירח אינו מנוגד לשמש, אלא מבורך במידה שווה במרחב הפתוח של השָׁמַיִם, ב״כן״ האדיר של הנוכחות עצמה.
ה״לא״ אינו בהכרח התנגדות, או אגו, או ביטוי של פחד, או ״בריחה״.
ה״לא״ יכול להיות אהבה עזה, גם כן.
ה״לא״ יכול להיות ביטוי של אומץ גדול וחביבות רבה.
האהבה לא מחייבת אותנו להפוך לסמרטוטים, או לסבול אלימות, או לרמוס את התחושות יקרות הערך שלנו ולהסתיר את ה״לא״ שלנו כדי להיראות רוחניים יותר או רחומים יותר או נחמדים יותר או חביבים יותר או נטולי–אגו או נאורים, נטולי תחושות אנושיות.
לעזאזל עם הסיפור הזה.
הוא שקרי.
זו מסכה שתחנוק אתכם בסופו של דבר.
גבול אמיתי – ״לא״ אוהב – לא מפריד אותנו, הוא מגן עלינו.
הוא מאפשר לנו להחזיק לב פתוח אלה לאלה, לדבר בכנות, אך לדעת בדיוק מהי עמדתנו.
אנשים אחרים יכולים אולי שלא לאהוב את ה״לא״ שלנו, או להסכים עמו.
הם עלולים לשפוט אותנו בגינו.
לכנות אותנו בשמות.
אבל מעולם לא היינו כאן כדי להגן על אחרים מפני כאב.
אנו תמיד כאן כדי לומר את האמת, בחמלה אמיצה.
ולכן אנו יכולים לומר, ואין בכך סתירה:
אני אוהבת אותך.
ו״לא״.
ולעמוד שם, חופשיים, אוהבים, אותנטיים, בעוצמתנו המדהימה.
