פמלה קריב מתקשרת את מרים האם
אוקטובר 2020
מאנגלית: סמדר ברגמן
ידידות יקרות, אני היא מרים האם ואני מביאה לכן אנרגיה עדינה. אתן זקוקות לה, משום שהחיים על כדור הארץ פצעו אתכן. פצעים אלה יכולים לעתים להיות כה עמוקים שאתן מאבדות את דרככן כאן ותוהות האם ביכולתכן להתמודד עם החיים האלה. אתן תוהות אם אתן מסוגלות לשאת אותם ומה המשמעות שלהם.
ראשית, ברצוני שתדעו עד כמה נפלאות, עד כמה אמיצות ועד כמה נהדרות אתן. הלוואי ויכולתם לראות את עצמכן מבעד לעיניי. אני רואה את הלב האמיץ והנחוש שבכן. למרות כל הכאב שחוויתן, קיימת בתוככן אש בוערת, דחף פנימי להתמודד עם החיים האלה.
אתן כמו ציפור, ציפור שמימית יפהפייה שנכלאה בבית כלא חשוך, מעופש וטחוב. אף על פי כן, הגעתן לעשות מעשים בבית כלא זה. באתן להשיב ילדה שמסתתרת באחת מפינותיו. ילדה זו הופנטה על ידי הפחד, הוגבלה על ידי רעיונות של אנשים אחרים, של החברה שסביבה. בית כלא זה אינו אמיתי, אבל עבור הילדה – הוא אמיתי: הקירות חזקים מאוד והחדר חשוך מאוד. אתן באתן לגאול ילדה זו. יש דרך להיחלץ מבית הכלא, אך תחילה עליכם למצוא את הילדה.
דמיינו שאתן נוכחות בחדר חשוך זה בדמות ציפור או מלאך; הגוף שלכן, המהות שלכן, זוהרת באור. באותו מרחב מעופש וטחוב, אתן מקרינות אור כחלחל רך. הילדה רואה אור זה ומרגישה דבר–מה מתעורר בלבה, משום שהיא מזהה בכן אנרגיה של בית, של אמון ושל אור.
אתן אומרות עכשיו לילדה זו: ״צאי החוצה! בואי אליי, אני אימך״. הרגישו באנרגיית האם הזאת בתוככן, בחום לבכן; באמפתיה שיש לכן לכל שהוא פגיע, לכל שמעוות ושבור בעצמכן וכמו כן, גם באנשים אחרים. הרגישו בעדינות שבלבכן. כולכן וכולכם נושאים אנרגיית אם זו בתוככם.
אני הייתי נציגת אנרגיית האם הזאת בחיי על כדור הארץ, כאשר הייתי אימו של ישוע. אך זוהי אנרגיה אוניברסלית, אנרגיה שמעניקה חיים, שמגינה, אבל שגם משחררת. אנרגיה זו באה אליכן, ותקוותי העמוקה ביותר היא שתזהו אותה בלבכן, משום שיש לכן צורך רב כל כך באנרגיה זו כדי לרפא את עצמכן.
הניחו כעת לילדה להתקדם לכיוונכן ולברכו אותה באמצעות העיניים והידיים שלכן. אולי הילדה מרגישה זנוחה ומפוחדת או עוינת, עצובה או פגיעה. הביטו בה, וקחו אותה בזרועותיכן ונחמו אותה. אל תנסו לשנות דבר, פשוט עטפו את הילדה בעדינות לה היא זקוקה.
כאשר אתן מקבלות את הילדה לחלוטין בדרך זו, אתם מתאחדות עמה; אתן מזהות בה את עצמכן. הילדה הפנימית אינה דבר נפרד, ישות נפרדת; היא היבט שלכן, של העצמי הארצי שלכן. אך כיוון שאתן, כבנות אנוש, נוטות להדחיק או להזניח את הרגשות שלכן, חלק שלכן הפך לכוד, כיוון שהוא לא יכול היה להפגין את הספונטניות שלו. תוכלו לדמיין את הילדה הפנימית ולפגוש בה בדרך זו. אך זכרו שאתן מאוחדות עם הילדה הזאת; היא החיים הספונטניים שבכן. הרגשות שלה, התשוקות שלה, הן חלק מהחיים עצמם.
כעת הרגישו באנרגיית החיים של הילדה הזאת, בתמימות ובשמחה המקוריות. לכל ילד יש שמחה ואת הרצון לחיות, לחקור ולחוות את החיים. אפשרו לאנרגיית החיים המקורית של הילדה לחזור אל תוך גופכן ואל תוך שדה האנרגיה שלכן. לא לכאב ולנטל העבר, אלא לחיוניות ולהשראה המקוריות של הילדה. הבינו שהילדה הזאת אינה ניתנת להשמדה.
התנסיתן בתקופות חיים רבות של טראומה וכאב. אך הילדה שבכן עדיין רוצה לחיות, אך זקוקה לטיפולכן. מסיבה זו אתן חייבות לעטוף אותה באהבתכן ולעוף, יחד עם הילדה, מבית הכלא הטחוב הזה. פשוט חפשו ומצאו דרך לעשות זאת. אולי הקירות יתמוטטו מעצמם, או חלון ייפתח לרווחה, אך אתן תמצאו דרך החוצה.
אז פרשו את הכנפיים שלכן, ואפשרו לעצמכן לרחף על משבי הרוח ולהרגיש חופשיות. הרגישו מוגנות על ידי הכנפיים העוצמתיות של הציפור או המלאך. דעו שאתן באמת נישאות בחייכן – אינכן צריכות להתנהל בחיים לבדכן. כאשר אתן מקשיבות ללבכן, קיימים כוחות סביבכן שרוצים לעזור לכן – שוב ושוב.
אתן צריכות להרגיש חופשיות לטעות, כיוון שלטעות משמעו להיות אנושי. אתן כאן כדי ללמוד – או דווקא לשחק ולהתנסות – ואתן עלולות להיכשל וליפול בעשותכן זאת. אפשרו לעצמכן חופש זה, ממש כמו ילדה שלומדת ללכת או לרכוב על אופניים. אתן עלולות ליפול ולשרוט את הברכיים, אבל אל תלקו את עצמכן יתר על המידה בגלל ״טעויות״ שעשיתן. קומו על רגליכן והרגישו בתמיכה שהיקום מעניק לכן. הרגישו כיצד רוח החיים נושאת אתכן.
תודה לכן על תשומת הלב. הרגישו באנרגיית האהבה מתקבצת כאן סביבכן.