פמלה קריב מתקשרת את מרים האם

מאנגלית: סמדר ברגמן

ידידים יקרים, אני היא מרים האם. אני מברכת את כולכם מליבי בשמחה. אני מאושרת לחלוק רגע זה עימכם, המאוחדים בלב אחד.

האנרגיה האימהית האותנטית נעדרה מכדור הארץ זה זמן רב. היו אימהות רבות, אך האופן שבו הן מימשו את אימהותן היה מלא תכופות בפחד, בדאגה ואפילו בתוקפנות. אימהות העבר היו אימהות פצועות, הן לא ״היו בבית בתוך עצמן״ וממקום זה של חוסר הן מילאו את משימתן. הן פעלו מתחושת חרדה פן יידחו בשל טבען האמיתי.

האנרגיה האותנטית של האימהות היא קלילה ועדינה מאוד וגמישה ביותר. חוסר אנוכיות מצוי באנרגיית האם המקורית, אך לא במובן של הקרבה מוחלטת של העצמי. קיימת נתינה נדיבה של השפע האישי של האֵם, מתוך האֵם הקיימת בתוכה. האֵם מעניקה ללא אנוכיות, מעניקה חיים מרחמה, רוצה ליצור חיים ולאפשר לילדים שלה חיים משלהם, אינדיבידואליות משלהם, אנרגיה ייחודית משלהם. היא לא רוצה לקבוע מראש או לעצב את החיים החדשים; היא רוצה רק להעביר הלאה את מה שזורם דרכה.

היא מחזיקה את התינוק בזרועותיה כדי להזין ולטפח אותו כאשר הוא קטן ופגיע, אבל הידיים שלה נותרות פתוחות כדי שכאשר החיים הצעירים יהיו מוכנים לעזוב, הוא יוכל לעוף לו לחופשי. זוהי מהות האימהות, הדרך שבה היא הייתה אמורה להיות במקור: לברוא חיים, להחזיק בהם ולהגן עליהם כאשר הם עירומים ופגיעים כל כך, ואז לשחררם לחלוטין כדי שיגשימו את תכליתם האישית.

באקט האימהות קיים, באופן חלקי, הצורך ללדת את הילד, ובפעולת נשיאת הילד קיים חוסר אנוכיות שמעניק שמחה אימהית. היא הופכת, פשוטו כמשמעו, לרחם עבור משהו אחר, משהו חדש, והאם חווה שמחה בשל האפשרות להעניק הזדמנות זו. כאשר החיים החדשים נולדים, זהו הצעד הראשון אל העולם שבחוץ. הילד יוצא מרחמה והדבר משמח את האם כיוון שעכשיו היא יכולה לראות מה הביאה לעולם. היא יכולה עכשיו לפגוש במה שהתעורר דרכה ובאמצעותה. וככל שהילד שלה גדל, האם נסוגה לאיטה ומשחררת, אך מבלי לאבד דבר. היא מתחילה לחזור פנימה, מוכנה ללדת חיים אחרים. אף על פי שאני משתמשת בדוגמה של ילד, אתם יכולים לראות שלתהליך זה יש משמעות רחבה יותר. כל אופני היצירה שייכים לכותרת זו, כאשר אתם מעניקים מרחב למשהו חדש ונותנים לו לשגשג באופן חופשי.

האנרגיה המקורית, אהבת האימהוּת, חסרה מאוד על כדור הארץ: בנשים, בגברים ובילדים. בעבר, הטיפול בילדים הפך למשימה בלעדית כמעט עבור הנשים וזהו מצב לא–טבעי. גברים הורשו לבטא את עצמם רק במרחב החברתי. היה עליהם להתחרות ולבצע בעולם שבחוץ, בעוד שנשים הופנו אל המרחב הפרטי של הבית. התוצאה הייתה שנשים שאבו את הזהות שלהן אך ורק מהאימהוּת. הן קיבלו מעט מאוד הזדמנויות לבטא וליישם את האנרגיה היצירתית הייחודית שלהן, האנרגיה שאומרת: ״זו אני וכך אני רוצה להגשים״.

אישה לא יכולה רק לתת ולשרת. היא הופכת אז למתוסכלת כיוון שהאנרגיה הגברית שבתוכה מוכחשת, האנרגיה שאומרת: ״אני״ ורוצה לבטא את עצמה בדרך חיובית, על ידי כך שהיא מגשימה את עצמה בדרך יצירתית, אינסטינקטיבית ואף מינית. הכוחות היצירתיים הללו באישה הודחקו והיה עליה לתעל הכול אל תוך האימהות. בדרך זו, האִמָּהוּת רכשה מטען רגשי וצורך להיות אסרטיבית. האִמָּהוּת הפכה חשובה כל כך מבחינתן, שהן חנקו את ילדיהן באמצעותה, בין אם על ידי היותן מגוננות יתר על המידה, בשל אי יכולתן לשחרר, או על ידי הפיכתן קרות ומרוחקות. בשל הצורך להתמקד אך ורק באִמָּהוּת, האישה הרגישה שמשהו נלקח ממנה. האִמָּהוּת הפכה מעוותת, והדבר פגע בילדים, הרחיק את האבות וכולם מילאו תפקיד כואב במשחק הזה.

אולם תיאור זה לא בא להטיל אשמה. מה שחשוב הוא שהמשמעות המקורית של האימהות תחזור לשכון הן בנשים והן בגברים, כדי שהנשים, באופן מיוחד, תוכלנה שוב להעצים ולחזק את הכוח היצירתי שלהן, להגשים שוב את עצמן מנשמותיהן ולעמוד על שלהן. אז לאִמָּהוּת יהיה מקום טבעי בחייהן: היא לא תהיה הכול, היא תהיה עוד היבט אחד של הווייתן.

אפשר לבטא אימהות על ידי לידת ילדים, אבל הנשים יכולות לבטא אותה גם בדרכים אחרות: באמצעות עבודתן, באמצעות מערכות יחסים עם אנשים וידידים ובאמצעות האנשים שלהם הן עוזרות. האימהות רחבה יותר מאשר לידת ילדים ביולוגים.

אני מבקשת מכם עכשיו להרגיש באנרגיה של מה שהוא אימהי בעצמכם, בלבכם. ואם אתם רוצים, אתם יכולים לבקש ממני להתקרב אף יותר כדי שאוכל לחבר אתכם לאנרגיה רכה ועדינה זו. זהו זרם אוניברסלי שלא נובע ממני, הוא נמצא בכל אחד. ללא האנרגיה הזאת, הבריאה והיקום לא היו יכולים להתקיים. זוהי אנרגיה ראשונית והיא אהבה.

אפשרו לזרם הזה להיכנס אל ליבכם, ראו כיצד הוא מרגיש עבורכם באופן מיוחד ואפשרו לו לנוע מטה אל אזור הבטן והאגן שלכם. הרגישו עמוק בתוככם כיצד אנרגיית האם המקורית מעניקה לכם תחושה של ״בית״, תחושה של ביטחון ומוגנות, מאפשרת לכם להירגע ובו–בזמן, מעניקה לכם חופש מוחלט.

דמיינו שתי ידיים מושטות, ידיים נשיות: פתוחות, רכות ועדינות. הציבו את עצמכם בין הידיים הפתוחות האלה. הן מאפשרות לכם לעזוב בכל עת, אבל אתם יכולים תמיד גם לחזור. אתם יכולים ללכת לאן שאתם רוצים, אבל הידיים תמיד נמצאות שם עבורכם, כדי שתוכלו לנוח מעט ולדעת שאתם בסדר בדיוק כפי שאתם – יפים, ייחודיים ואהובים. אתם מוגנים, תמיד ישנה תמיכה עבורכם – זוהי אהבה מהיקום. הידיים האימהיות האלה שמחזיקות בכם ושמחבקות אתכם יכולות לראות אתכם – הן רואות מי אתם. הן מאושרות כאשר אתם עוזבים כדי לגדול ולהתפתח בדרככם והן מאושרות כאשר אתם חוזרים אל הידיים הללו. אלה הן ידיים מזינות, לא מאלצות.

שחררו את תמונות העבר. היו מגבלות ופחדים מסוימים בחיי האם הביולוגית שלכם, שגרמו לה להיות אם לא–טבעית. סילחו לה על כך, אף על פי שלעיתים קשה לסלוח, בהתחשב בהשפעות הרבות שהייתה לעובדה זו עליכם. הרגישו בנכונות לסלוח. אל תראו אותה אך ורק כאימכם, אלא כאימהות הרבות שהייתה להן היסטוריה ארוכה של מאבקים ואכזריות, באנרגיה הנשית ובאנרגיה הגברית שלהן גם יחד.

גם מהגברים נשדדה האבהות האמיתית שלהם, שהיא יותר מאשר הגנה פיזית או הישרדות הילד. מבחינה רגשית, אבהות גם היא מכילה הרבה יותר. היא קשורה לתמיכה ממשית בייחודיות הילד: ביכולת לאתגר, לעודד ולשמש דוגמה לילד.

אַבָּהוּת אמיתית נמנעה, פשוטו כמשמעו, מהגברים ברובה של ההיסטוריה הידועה משום שהם שהו בבית לעתים נדירות, והחיים הרגשיים שלהם הפכו עניים בשל כך. משום כך, הם לא יכלו להיות האבות שהיו. הנשים נאלצו למלא את תפקיד האב; אך כפי שנאמר, הן עשו זאת בדרך מעוותת. הן לגברים והן לנשים יש תרומה ייחודית משלהם לחינוך ולגידול הילד, וכך צריך להיות.

כעת נסו להרגיש באנרגיה של האב המקורי שבכם, לחוש בעוצמה האוניברסלית וביצירתיות שלו. הורה זה מגונן, אבל גם מאתגר. הוא מעודד אתכם לחקור את המגבלות שלכם ולהתגבר על הפחדים.

לפעמים האב נותן לכם דחיפה כאשר אתם מוצאים את עצמכם בזרועות האם ואומר: ״צא אל העולם; ראה מה קורה בעולם שבחוץ ומה אתה יכול לגלות שם״. האִמָּהוּת והאַבָּהוּת עובדות יחד והן אינן מנוגדות זו לזו. האנרגיה האימהית נושאת אתכם בשתי ידיה כל עוד אתם צריכים זאת. אבל הידיים האלה לא יכולות לגרש אתכם מהקן; הן לא נוצרו באופן זה. האנרגיה האבהית היא שנותנת לכם את הדחיפה שאומרת לכם: ״אתה אדם ייחודי, לך גלה מי אתה, עשה טעויות, היכשל. אני איתך, אני בוטח בך, מעודד אותך ותומך בהרפתקה שלך״. גם מהאנרגיה ההורית האבהית נובע דבר–מה דואג ומגונן, אבל היא אמיצה יותר ומעודדת אתכם לצעוד אל הבלתי–ידוע. שימו מבטחכם באנרגיה זו וקחו אותה אל תוך עצמכם. ראו לאן האנרגיה ההורית הזאת רוצה ללכת בגופכם ואם ישנם מקומות מיוחדים הזקוקים לזרם אנרגיה זה.

לבסוף, הבינו שכאשר אתם מתחילים להכיר אנרגיות מקוריות אלו בצורתן האמיתית, את האימהית ואת האבהית, אתם יכולים גם לחלוק אותן עם אנשים אחרים. אתם מייצגים אז את זרם האהבה האוניברסלית בעולם הזה. כאשר תלמדו כיצד להשיב על כנן אנרגיות אלה בתוך עצמכם, להתחיל להכיר בהן ולהבין אותן, אתם תעזרו גם לשנות את העבר. אתם תהפכו לאור בעולם, באמצעותו האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית יוכלו להתחיל לרקוד יחד. ולילדי העתיד תהיה הזדמנות טובה יותר לגדול בהרמוניה. הם יהיו מאוזנים יותר, בוגרים יותר.

אני מברכת אתם בהודייה על כך שאתם רוצים לקחת משימה זו על עצמכם ולשמש דוגמה לעתיד חדש. אני מצדיעה לכם.