מאת: ג׳ף פוסטר
תרגום: סמדר ברגמן
כנות, אין משמעותה שאתם פשוט ״משפריצים״ את האמת הלא מצונזרת שלכם באוזניי כל מי שמוכן להקשיב או כל מי שנמצא בסביבה.
״שיתוף הרגשות שלכם״ הוא לא תמיד הדבר החביב, המכוונן או המודע ביותר שניתן לעשות.
כן, בואו נהיה כנים ואמיתיים אחד עם השני! כמובן. בואו נצא מהמחבוא ונחשוף את האותנטיות שלנו. בואו נסיר את כישוף הבושה ממערכת היחסים ונראה באומץ מי אנחנו באמת. כמובן.
אבל – וזה באמת חשוב מאוד – בואו נשמר ונפתח את ההבחנה שלנו. את ההתכווננות. את הרגישות למה שאנו צריכים, כן – אבל גם רגישות עמוקה למקום בו נמצאים האנשים האחרים, דאגה עמוקה לגבי חייהם הפנימיים, גם כן.
אחרת, האמירה ״אני רק חולק את האמת העמוקה שלי״ היא פשוט נרקסיזם, עיסוק בעצמי, אגו בתחפושת.
לא תמיד יהיה זה מעשה אוהב, חביב או מסייע לחלוק את האמת העמוקה ביותר שלכם – את הכעס שלכם, את הצער שלכם, את הפחד שלכם, את הכאב שלכם, את הדעות שלכם, את העצה שלכם, את ההבנות הרוחניות העמוקות שלכם – עם מישהו שלא ביקש לקבלם, או לא מסוגל לקבלם, או לא רוצה לקבלם או שאין לו את היכולת לקבלם.
אנו יכולים להיות אותנטיים, וגם לכבד ולהיות מודעים לגבולות, לרגשות ולצרכים של אחרים. אנו יכולים להיות רגישים לנכונות שלהם לקבל את המילים והתחושות שלנו. היכולת שלהם להקשיב. כיצד הם מנהלים את האנרגיות שלהם. עם מה הם מסוגלים להתמודד בכל יום נתון. הכאב והטראומה שלהם. השדים שבהם הם נלחמים בסתר (שדים עליהם לא נדע אולי לעולם). אל מי הם מרגישים קרובים, עם מי הם מרגישים בטוחים, במי הם בוטחים.
אנו יכולים ללמוד לשאול לפני שאנו ״משפריצים״ את הסיפורים שלנו, חולקים את החיים הפנימיים הפרטיים שלנו, מביעים את האמיתות, הדעות והשיפוטים העמוקים ביותר שלנו, מבטאים את ״העצמי הגולמי והלא מצונזר״ שלנו בפניו של אדם אחר.
אחרת אנו רק מטיחים בהם את העולם הפנימי המקודש שלנו, משתמשים באחרים כקולטנים לכאב, לפחד, לבדידות ולנושאים הלא–מעובדים של הנפש שלנו. אין זו פעולה חביבה כלפי אחרים, ובסופו של יום, זו גם לא פעולה חביבה כלפי עצמנו.
משום שהפנימיות הקדושה שלנו ראויה לסביבה מכילה, מחוייבת ובטוחה גם כן. כן, בואו נהיה ״כנים ואמיתיים״ אלה עם אלה. בואו נאמר את האמת הלא מאופרת שלנו… לאלה שפתוחים, שמוכנים, שנכונים ושמסוגלים להקשיב, לאלה שהתנדבו לעבודה המקודשת הזאת ושיש להם את היכולת להחזיק באמת שלנו. תרפיסט. חברים טובים. בן או בת זוג. בן משפחה. מישהו שהתחייב להעניק מזמנו ומלבו ולהקשיב לנו בדרך זו.
כן, בואו ״נביע את האמת שלנו״ באומץ ובקול רם אם אנו רוצים או צריכים לעשות זאת. אבל בואו גם נלמד להפסיק לדבר לפעמים. ולנשום ולהיות שקטים. ולהקשיב. ולפתוח את המודעות שלנו בדרך אחרת. לשאול על האדם האחר. לברר מה הוא רוצה, צריך, מסוגל להעניק, להכיל ולעבד. היו סקרנים לגבי עולמם הפנימי של אנשים אחרים גם כן.
יש זמן לדבר וזמן לשתוק. זמן לחלוק את החיים הפנימיים העמוקים ביותר שלנו וזמן להקשיב. זמן להיות יחד וזמן להיות לבד. זמן להתאחד וזמן להעניק אלה לאלה מרחב. זמן ״לספר את האמת הגולמית שלנו״, וזמן ל… ובכן, להחזיק באמת שלנו קרוב אל החזה ולחכות, לתרגל סבלנות ואולי למצוא מוצא אחר עבורה. לפעמים זהו הדבר החביב ביותר שניתן לעשות. לא לחלוק. לחכות או להקשיב במקום זאת.
ולאחר שאמרתי כל זאת, אין דרך נכונה ולא נכונה. קיים רק המסתורין הזה והריקוד האינסופי שאליו כולנו מוזמנים.