מאת: ג׳ף פוסטר
תרגום: סמדר ברגמן
הנה הדבר העיקרי שיש להבין לגבי טרואמה:
היא רוצה לשמור עליכם מוסתרים.
למה? היא מנסה להגן עליכם.
כל מה שהיא ניסתה לעשות אי פעם היה להגן עליכם.
היא מדמיינת איומים היכן שאין כאלה.
תקועה בעבר, היא רוצה לשמור אתכם קרובים למה שאתם מכירים, קרובים לדברים בהם אתם יכולים לשלוט.
ורחוקים מהמוות.
כאשר אתם מתחילים לעזוב את אזור הנוחות שלכם, צועדים צעד אמיץ, מבטאים את עצמכם, מציבים גבול, מנסים משהו חדש, נפרדים מהעולם הידוע, היא תניח, בהתבסס על ראיות העבר, שאתם נמצאים בסכנה, והיא תעשה כל שהיא יכולה כדי להחזיר אתכם למקום בטוח, תשכנע אתכם להיות שוב קטנים – כדי להגן עליכם מכישלון, מזלזול, מהתעללות, מבִּיּוּשׁ נוסף.
השכל שלכם יצרח.
הגוף שלכם ירעד.
השרירים שלכם יידרכו.
הלב שלכם יפעם במהירות.
הנשימה שלכם תואץ.
הכול ירגיש… לא נכון.
איננו יכולים להשמיד פחד מותנה זה.
איננו יכולים ״להתגבר״ עליו.
ככל שנתנגד לו, נצא נגדו, נשפוט אותו כרע או כשגוי, או נלחם בו, כך יהפוך גרוע יותר.
ככל שנדחה אותו, כך נאשר מחדש שהעולם באמת אינו בטוח.
איננו יכולים למחוק את הפחד, אבל אנו יכולים לפנות אליו. להבין אותו. לחוש כלפיו חמלה. לנהל עמו שיחה אוהבת יותר: ״טראומה, תודה לך על שאת מגינה עליי. שירתת אותי היטב. אבל אולי הסכנה חלפה. אולי אני לא צריך עוד את הגנתך היום. אולי היום אני גדול יותר, חזק יותר, מוגן יותר, מכפי שאני יודע…״
אז, אותה אנרגיה בדיוק שדיכאה את העצמי האותנטי שלכם, מתחילה לעבוד עבורכם. משוחררת, היא מתחילה לבטא את העצמי האותנטי שלכם, לעזור לכם לשחק, להיות יצירתיים, לדבר, לתפוס מקום במרחב, ולצעוד את אותם צעדים אמיצים אל הלא–נודע.
אותה אנרגיה בדיוק שדיכאה אתכם, עובדת עכשיו כדי לבטא אתכם.
האנרגיה שבעבר סגרה את החיים בפניכם, משקיעה עכשיו זמן כדי לפתוח אתכם לחיים.
אתם לומדים: בטוח להיות אני.
זה הדבר הנפלא ביותר. באמת.
להרגיש מוגנים בתוך עצמכם.
לדעת שמערכת העצבים שלכם תמיד עובדת עבורכם.
לאהוב את גופכם, ולדעת שאתם לא גופכם.
טראומה היא אנרגיית חיים דחוסה, זה הכול.
תקועה, מוגבלת, היא מייחלת להשתחרר.
היא משתוקקת שיראו אותה, יכירו אותה, ירגישו אותה.
כאשר פוגשים בה באהבה, היא יכולה לפרוח, אתם יכולים לפרוח, לכדי יצירתיות טהורה.