מאת: דונה אשוורת׳
תרגום: סמדר ברגמן
הם מכנים זאת ״פצע המכשפה״.
את מבינה, הענישו אותנו, שברו אותנו, רצחו אותנו, כיוון שזהרנו באור בהיר מדי.
אז למדנו להסתיר את הניצוץ ההוא. למדנו לצמצם אותו, להעמיד פנים שאין לנו מושג, להעמיד פנים שאנו לא קיימות.
ולמדנו לפחד מהאור שבתוכנו, פן יביא עלינו את מפלתנו.
אך לא עוד.
אינך מכשפה מרושעת, ידידתי, את באופן פשוט, או מורכב – אישה.
והקסם שלך הוא לא משהו שאת יכולה לבחור או לאבד.
הוא תמיד קיים והוא תמיד חי בתוכך.
את לא צריכה להסתיר אותו יותר.
אני מכנה זאת ״פצע המכשפה״, אבל הזמן להירפא כבר הגיע.
עכשיו.
תני לקסם לצאת.