קטגוריה: למנויים בלבד

שחרור המשפחה הביולוגית שלכם

פמלה קריב מתקשרת את ישוע

מתוך סדרת הריפוי – תקשור זה פורסם בעבר וכעת חוזר לאתר

מאנגלית: סמדר ברגמן

תקשור זה נערך ב-10 באוקטובר, 2004 בחדרנו בטילבורג. התמליל שונה במקצת כדי לאפשר קריאה טובה יותר. מסר זה תורגם מהולנדית לאנגלית עלידי ונדי גיליסן.

אנשים יקרים, אני שמח מאוד להיות עמכם שוב. כאשר אני איתכם ומדבר באמצעות פמלה, אני מרגיש בנוכחות שלכם ורואה אתכם כאנרגיות אור, המחפשות את דרכן בעולם חשוך, בו אתם פוגשים לעתים קרובות בקשיים ובאנרגיות עמם אפשר שאינכם יודעים כיצד להתמודד.

כולכם לוחמים אמיצים. הנוכחות שלכם לבדה, בגוף פיזי על כדור הארץ, מעידה רבות על האומץ הרב שלכם ועל הנכונות שלכם להילחם באנרגיות אפלות ובמכשולים שאתם פוגשים בתוך עצמכם. פמלה מודאגת מהשימוש שלי כאן במילהלהילחם“. אבל אני משתמש במילה הזאת כאן משום שאתם לוחמים, בדרך מסוימת: לוחמים שלא רק מתגברים על קשיים באמצעות אהבת הלב, אלא גם בעזרת חרב ההבחנה. הבחנה משמעותה: היכולת להכיר בברור מתי אנרגיות אינן נמצאות בהרמוניה עם האנרגיות שלכם (כדי שתוכלו לשחררן מתוך שדה האנרגיה שלכם). הבחנה היא האנרגיה של החרב, האנרגיה הגברית, וחשיבותה רבה, בייחוד לאור הנושא שבו אדון היום.

אני רוצה לדבר על תקופה של שינוי, כפי שאתם מכנים אותה, תקופה שאתם מכנים לעתים המעבר מעידן הדגים לעידן הדלי, או מהממד השלישי לממד החמישי. המצאתם שמות רבים לשינוי אנרגטי זה שמתרחש כעת בספרה הארצית שלכם. איני רוצה לדבר על השינוי הזה במונחים של אירועים חיצוניים, במונחים של תחזיות לגבי מה שיתרחש על כדור הארץ שלכם. למשל, על מספר רעידות האדמה או האסונות שיתרחשו לפני שהשינוי יושלם. אני רוצה לדבר על השינוי שיתרחש בלב.

אצל רבים מכם קיים צורך לביטחון מסוים. מסיבה זו אתם מסתמכים לעתים על תיאוריות שינוי ותחזיות אותן אתם קוראים או שומעים. אתם מאפשרים לעצמכם להיות מובלים עלידי מניעים של פחד ו/או סקרנות. אבל בעשותכם זאת, אתם שוכחים לפעמים את העובדה בתחזיות אלה עשויות להיכלל אנרגיות מעורפלות ביותר. לכן אני מבקש מכם, כאשר אתם קוראים תחזיות אלה לעתיד, על תקופת מעבר זו, תמיד לכו אל המקור. חפשו אותו בלבכם, הרגישו מאיזה מקור אנרגטי ההשערות והתיאוריות הללו מגיעות. השתמשו בחרב ההבחנה!

אני מאיץ בכם לנסות ולהבין זמן זה של שינוי במונחים פנימיים. לכן אני מדבר על מעבר מתודעה המבוססת על אגו לתודעה המבוססת על הלב. תיארתי שינוי פנימי זה בפירוט בסדרת עובדי האור. אני מדבר במונחים האלה כיוון שמדובר בשינוי פנימי שכולכם יכולים להרגיש בתוככם. אין שום דבר חיצוני שדרוש לכם לטובת שינוי זה, ואין שום דבר חיצוני שימנע אותו מכם. כמו כן, אין גםמועד סופי“, אין זמן שבו דבר מה חייבלהסתיים“. זה שינוי פנימי שאתם, באופן אישי וייחודי, מבצעים שלב אחר שלב.

בתקשור זה ברצוני לתאר תהליך טרנספורמציה זה (מהאגו ללב) באמצעות נושא שכולכם מעורבים בו עמוקות: מערכת היחסים עם המשפחה הביולוגית שלכם. מהות הקשר שלכם עם המשפחה שלכם מדבר רבות על ההתקדמות שלכם במעבר מתודעה המבוססת על האגו לזו המבוססת על הלב.

ניתן להשוות את לידתכם כאן על כדור הארץ לנפילה אל תוך החשכה, נפילה שאינה קשורה לחטא או לאשמה כלשהם. זו אכן צלילה אל תוך המעמקים, אותה אתם מבצעים במודע מתוך רובד מסוים של נשמתכם. אולם ברגע שצללתם, אתם נמצאים במצב של חוסר ידיעה, כיוון שאז אתם שוקעים בעולם החומר. באותו רגע, הגעתם לרחם אמכם. אתם נושאים איתכם אנרגיה בהירה מאוד, את האנרגיה של הבית. אתם עדיין זוכרים את השהייה בצד האחר, אתם זוכרים את האהבה שחשתם סביבכם כדבר טבעי, ואת הקשר לכל דבר קיים, כל דבר חי. אנרגיות אלה של הבית עדיין מצויות עמוק בתוככם שעה שאתם יורדים אל כדור הארץ כעובר. אבל בו בזמן, אתם נפגשים עם מה שאני מכנה בשםהפרדיגמה של ההורים“.

פרדיגמה היא השקפת עולם, אבל היא מקיפה הרבה יותר. היא מכילה לא רק את המחשבות והדעות של ההורים שלכם, אלא גם את התחושות שלהם, את הרגשות העמוקים ביותר שלהם. “רשת ביטחוןזו היא הפרדיגמה אל תוכה אתם צוללים כנשמה חדשה שבאה לכדור הארץ, בתחילת הגלגול החדש. אתם שוקעים במציאות זו שלהממד השלישי“, או כפי שאני מכנה זאת: עולם התודעה המבוססת על האגו, כפי שהוא מיוצג בהורים שלכם. זו מציאות אנרגטית בה שולטות אשליות מסוימות. ברצוני למנות את שלוש האשליות החשובות ביותר:

1. אובדן המאסטריות

האשליה הראשונה היא אשליית אובדן המאסטריות. אשליה זו גורמת לכם לשכוח, שעה שאתם חיים, עובדים ונמצאים על כדור הארץ, שאתם בוראים את כל אשר קורה בחייכם. אתם לא מכירים בכך שמה שקורה בחייכם הוא בריאה שלכם, ומעת לעת אתם מרגישים כקורבן. אתם מאמינים שישנם כוחות גדולים משלכם שיכולים לעצב את חייכם. זהו אובדן המאסטריות.

2. אובדן האחדות

ואז, עם אותה קפיצה אל המעמקים, אותה צלילה אל תוך הפרדיגמה של ההורים שלכם, שחיו בתוך האשליה במשך זמןמה, מתרחש גם אובדן של אחדות אמיתית עם כל החיים. הבנת האחדות ביניכם לבין העולם, ביניכם לביןהאחראובדת לכם. במסגרת התודעה המבוססת על האגו, יש אמונה שכולנו נפרדים אלה מאלה, כל אחד בגוף נפרד. אנו מאמינים שאנו חיים בגוף זה ושדרוש מאמץ גדול כדי ליצור קשר עם אחר. זו האשליה של הגוף כבית כלא. זו האשליה השניה.

3. אבדן האהבה

והאשליה השלישית שברצוני להזכיר כאן היא אובדן האהבה. בספרה ממנה הגעתם לכדור הארץ, אנרגיית האהבה הייתה הזנה ברורה מאליה. כאשר אתם מגיעים לכאן, לעולם חשוך יחסית, למקום שבו יש חוסר אהבה גדול, אתם מתחילים לבלבל את אנרגיית האהבה עם כל מיני סוגים של אנרגיות שאינן אהבה, כגון הערצה או תלות רגשית. אחזור לבלבול זה בשלב מאוחר יותר בתקשור.

כעת ברצוני לקחת אתכם לרגע זה שבו נולדתם כאן, רגל אחת עדיין בשמים, והאחרת על הארץ, באותה פרדיגמה שאינה מתאימה לכם טוב כלכך. תמיד קיימות נקודות ספציפיות שבהן ההורים שלכם קשורים מאוד לפרדיגמה. יש גם נקודות שבהן הם חופשיים ממנה, זאת אומרת, קיימים היבטים שבהם אנרגיית הלב השתחררה בהם. אבל ישנן תמיד כמה נקודת בהן הםתקועיםמאוד בפרדיגמה של התודעה המבוססת על האגו.

והנה אתם באים, טריים ורעננים מגן העדן, אם ניתן להתבטא כך. הדבר הבא שקורה בהתפתחות של הילד ביחס להורים, הוא שבתחילה הוא יחבור בחוזקה רבה לפרדיגמה הזאת של ההורים, ואז יתחיל לשחרר אותה לאיטו ככל שהוא מתבגר. תהליך גדילה זה דומה מאוד למעבר מאנרגיית האגו לאנרגיית הלב שמתרחש בתודעה הקולקטיבית של האנושות ככלל.

כפי שתהליך זה מתרחש בקנה מידה גדול, כך הוא מתרחש בקנה מידה קטן, ברמת האינדיבידואל. המעבר מתודעה המבוססת על אגו לתודעה המבוססת על הלב ברמת המיקרו תמיד מסתכמת בהתעלות על האנרגיות המגבילות והעמוסות בפחד שקיבלתם מההורים שלכם בילדות.

ברצוני לתאר טרנספורמציה זו של התודעה בקנה מידה קטן, באמצעות תיאור מערכת היחסים שבין הורה לילד, כיוון שיהיה לכם קל מאוד להכיר תיאור זה מתוך התנסותכם האישית. איני מחבב תחזיות או הכרזות שאינן קשורות להתנסות, אותן לא תוכלו לזהות באמצעות לבכם שלכם, באמצעות התחושות שלכם. לכן אני שב ומבקש מכם: כאשר אתם קוראים או שומעים חומרים העוסקים בתקופת המעבר, אנא בדקו אותם באמצעות הלב שלכם וראו אם הם מתאימים להתנסות שלכם. כיוון ששוב אינכם תלמידים, כולכם מאסטרים. ההתנסות שלכם היא אבן הבוחן.

הלבבות שלכם מלאים בתחושות אינטואיטיביות, עדינות ורכות לגבי העומד להתרחש. בטחו בהן. האופן שבו השינוי הפנימי בתודעה יבוא לידי ביטוי חיצוני, במציאות הפיזית על כדור הארץ, אינו כה חשוב. נגיע לשם כאשר נגיע לשם. פסיעת הלב, הצעד הפנימי בממלכת הרגשות, הם שחשובים באמת במעבר לעידן החדש.

ברגע שבו אתם מתחילים בחיים כאן על כדור הארץ, אתם פוגשים במציאות בעיקר באמצעות ההורים שלכם. בהגיעכם לכאן אתם נושאים אתכם את זיכרון הבית, ואתם מרגישים תחושה קלה של געגועים הביתה. הזכרנו בעבר את טראומת הלידה הקוסמית (ראו תקשור מס‘ 3 בסדרה זו), שאתם נושאים אתכם כנשמה, מתחילת המסע שלכם ובמשך כל חייכם על כדור הארץ ובמקומות אחרים. אבל בכל פעם שאתם מתחילים כילדים את החיים הארציים הספציפיים, אתם חווים גם טראומת לידה. אני מתכוון לכך בעיקר במובן הפסיכולוגי: עזיבת הבית בכל פעם, וההכרח להסתגל לאנרגיה של כדור הארץ ולמצוא בה את דרככם.

בזמן לידתכם, ההורים שייכים לאנרגיה של כדור הארץ. הם כבר הסתגלו לממד הזה, לחוקים שחלים כאן. לעתים קרובות אלה הם חוקים מגבילים, נורמות ורעיונות חברתיים שההורים ספגו במידה רבה, שאינם כה ברורים מאליהם לילדים. בדרך זו, ההורים מייצגים עבור הילד את התודעה המבוססת על האגו, את הפרדיגמה של שלושת האשליות. הילד פוגש בה באמצעות בית ההורים, והאופן שבו הפרדיגמה באה לידי ביטוי אצל הוריו, תשפיע עליו במידה עזה לשארית חייו.

כמובן שההורים ~ פמלה מבקשת ממני להוסיף מחשבה זו, כיוון שהיא לא רוצה שההורים יוצגו באור שלילי ~ היו בנקודה מסוימת ילדים אף הם, ועברו את אותו תהליך. ההורים לא כופים במודע את הפחדים והאשליות שלהם על הילדים. אףעלפיכן, בשלב שבו שלהם עצמם נולדים ילדים, המבוגרים כבר ספגו שלא מדעת אנרגיות רבות של הפרדיגמה הישנה והמבוססת על האגו, הפרדיגמה שנוצרת עלידי שלוש האשליות שהוזכרו לעיל.

הילד נכנס אל המציאות הזאת טרי ורענן והופך מודע לכך שהיא אינה תואמת למציאות אליה היה רגיל. באותו שלב מוקדם בחייו, הילד נמצא במצב תודעה פסיבי למדי. הוא פתוח מאוד בישותו, במחשבותיו וברגשותיו, והוא סופג את כל הסובב אותו. היכולת של הילד לספוג היא מדהימה, בייחוד בשלושת החודשים הראשונים, והוא מטמיע את כל המציאות האנרגטית שסביבו אל תוך הליבה העמוקה ביותר של תאיו. מצד אחד, הוא סופג וחווה כמציאות את המציאות האנרגטית של הסביבה הישירה, בדרך כלל של ההורים. מצד שני, עדיין קיימת בתוכופיסת גן עדן“, לב הוויה טהורה וחסרת תנאים שאינה מושפעת עלידי אשליות.

מציאויות אנרגטיות אלה מתנגשות, אבל הילד מסתיר זאת מעצמו, משום שקונפליקט זה כואב מדי במצב הפגיע שבו נמצא הילד שזה עתה נולד. כדי להסתיר התנגשות זו, קונפליקט פנימי זה מעצמו, הילד מציית לסביבתו. הוא רוצה למצוא אישור בסביבתו לאנרגיות של האהבה, האחדות והמאסטריות שעדיין נוכחות בו במצבו הטבעי. הילד עדיין מאסטר המציאות שלו, הוא מרגיש מאוחד, ויש לו אהבה, אבל הוא רוצה שהסביבה תעניק לו אישור לכך. הוא מתחיל לחפש אחר אישור, אולם לעתים קרובות מקבל מסרים מבולבלים מסביבתו.

ההורים רוצים להעניק לו אהבה, אבל יש בהם גם פחד רב. יש אנרגיה חסומה רבה שאינה יכולה לזרום, שהם אינם מאפשרים לעצמם להזרים. יש בהורים גם השתוקקות, תחושה של געגועים הביתה, געגועים למאסטריות שלהם, לאהבה שלהם, לקשר הטבעי שלהם עם כל היש; אבל הם איבדו הלך רוח זה לפני זמן רב. הם התרגלו כלכך לחיים על כדור הארץ על כל אשליותיו, שהם התחילו לראות באשליות הללו אמת. לכן, שלא במודע, הילד יגדל עם אנרגיות שמבלבלות אותו. ושוב, עד לנקודה מסוימת, לא ניתןלהאשיםאת ההורים, במובן שברמה מודעת הם מנסים לעתים קרובות להעניק לילדם את הטוב ביותר.

עם בוא הילד, ההורים נפתחים בדרך כלל לאור ולאהבה רבים יותר. האהבה האלוהית נוגעת בהם. הם מרגישים בקדושת הלידה וקדושת הישות הקטנה שהופקדה בידיהם ובידי החיים. עם לידת הילד, הלבבות שלהם פתוחים לרווחה, והם נמצאים בקשר עם הישות המקודשת האלוהית שלהם. אבל לעתים קרובות מצב זה הוא זמני, כיוון שאחרכך הכל חוזר לקדמותו, חוזר למציאות האנרגטית שהתקיימה קודם שהילד נולד. וכך ההיפתחות למציאות המבוססת על הלב שהייתה שם, יכולה להיסגר פעם נוספת ולעתים קרובות כך קורה. ההורים חוזרים לדרכים הישנות של המחשבה, ההרגשה והרצון.

ומה קורה אז לילד ככל שהוא גדל? רוב הילדים בוחרים לאמץ במידה רבה את הפרדיגמה של ההורים, עד כדי כך שהם מאבדים קשר עם אנרגיית הנשמה המקורית שלהם, אליה היו עדיין מודעים מאוד בתחילת חייהם. בשלב החיים הראשון (עד גיל ההתבגרות) הם כה ממוקדים בעולם הזה, ומקבלים אהבה ותשומת לב מהוריהם, שהם בעצמם שוכחים מי הם.

הילד חש ערגה עזה לאהבה ולקרבה וכאשר ההורים אינם מספקים אותן במידה מספקת, הילד ינקוט בכל האמצעים כדי להשיג אותן למרות הכל. הוא יברא דימויי אהבה אשלייתיים. הוא יחשיב בטעות אנרגיות שגויות כאהבה, למשל גאוות ההורים כאשר הילד מגיע להישגים שנחשבים לטובים. סוג זה של גאווה הורית אינו קשור למעשה לילד עצמו. אין זו גאווה בהישג פנימי, אלא בביצוע חיצוני שלא בהכרח נבע מדחפיו הפנימיים של הילד. הילד לומד לתפוס סוג זה של גאווה כאהבה. ולעתים קרובות הוא יעבוד קשה מאוד בשלב מאוחר יותר בחייו ולא יבין כמבוגר מדוע הוא חש בדחף לעבוד קשה כלכך כל הזמן, מדוע העבודה הפכה אצלו להתמכרות.

דימוי אהבה מעוות או אשלייתי שני מתרחש כאשר הילד מתחיל לבלבל אהבה עם תלות רגשית. הורים רבים חוו בעצמם מחסור באהבה אמיתית בילדותם. הם לא הרגישו מקובלים באמת באווירה של חום וביטחון. כאשר הם הופכים להורים בעצמם, הם שולחים לילד סימנים מנוגדים. מצד אחד, קיימת אהבה אמיתית, ומצד שני, קיים הצורך הלאמודע להשלים את החסר. ההורים מנסים לרפא את הפצע הרגשי שלהם עלידי מציאת האהבה והביטחון הרגשי שהיו חסרים להם בעבר באמצעות מערכת היחסים שלהם עם ילדם. כאשר הדבר קורה, הילד מקבל סימנים מנוגדים ומבלבלים מאוד מהוריו.

מבחינה אנרגטית, המסריםאני אוהב אותךואני זקוק לךיתערבבו כך שלא ניתן יהיה להפרידם. עלידי ערבוב זה, שאתם עשויים לדמיין כספירלה של חבלים שזורים, הילד מתחיל לקשר אהבה עם צורך. תסבוכת או אשליה אלה הן תחילת מערכת יחסים רגשית תלותית בין ההורה והילד, שיכולה להיות בעלת תוצאה הרסנית מאוד, לא רק למערכת היחסים של ההורה והילד, אלא גם בטווח הרחוק, במערכות יחסים אינטימיות שינהל הילד כבוגר.

במערכות היחסים שהוא ינהל עם בוגרים אחרים, הוא עשוי להתחיל לחשוב בקלות שצורך בוהוא מרכיב מהותי של האהבה באותה מערכת יחסים. הוא עשוי אז להתחיל לפרש רגשות של תלות, אפילו קנאות ורכושנות, כצורה של אהבה, בשעה שאנרגיות אלה מנוגדות לחלוטין לאהבה.

לסיכום החלק הראשון של החומר, אתם מבינים שנכנסתם כילדים שזה עתה נולדו אל תוך פרדיגמה הורית שבתחילה, נאמר במחצית הראשונה של חייכם, תגרום לבלבול רב למדי. אתם מולכים שולל, כביכול, ובזמן כלשהו תפגשו בחייכם הזדמנויות ומצבים אשר יזמינו אתכם לחקור ולהתיר את התסבוכת. אתם עשויים אז לסבול ממשבר זהות, שבו דבר שוב אינו ודאי ואתם שואלים ללא הרף מי אתם ומי אתם לא. דבר זה תואר בסדרת עובדי האור כשלב הראשון של המעבר מהאגו אל הלב. ההתרה האמיתית של האשליות הסברות המוטעות מתרחשת כאשר אתם מתחברים לאנרגיית הלב, המתוארת אף היא בסדרת עובדי האור. בכל הקשור להורים שלכם, התרת התסבוכת באה לידי ביטוי ביכולת האמיתית שלכם לשחרר אותם, לסלוח להם ולהתחיל לצעוד בדרך שלכם.

במובן מסוים, אתם נפלתם קורבן להורים שלכם; בילדותכם ההורים שלכם ייצגו את תודעה המבוססת על האגו. אתם חייתם באופן זמני וחלקי על פי האשליות שלהם. בדרך כלשהי, לא הייתה לכם ברירה. אולם, ההתעלות על מצב זה של היותכם קורבן היא אחת מפריצות הדרך העוצמתיות ביותר שתוכלו לחוות בחייכם. היא משחררת אתכם כאדם כאשר אתם מזהים את החותמות האנרגטיים העמוקים ביותר מילדותכם, ואז מחליטים אילה מועילים לכן ואילו עדיף שתשחררו. זוהי המאסטריות.

אז לא תסתגלו עוד בתתמודע שלכם לרצונות ולתשוקות של הוריכם, ובובזמן, גם לא תמרדו נגדם. אתם תוכלו לראות את החותמות שאינם מתאימים פשוט כמשהו שלא שייך לכם, נקודה. אינכם צריכים עוד לשפוט את ההורים שלכם על שהכבידו עליכם בהיבטים אלה. אינכם חייבים להילחם בהם עוד. ההורים שלכם הציגו בפניכם את התודעה המבוססת על האגו ואתם התעליתם מעליה, שוב באמצעות ההורים שלכם, זאת אומרת עלידי כך ששחררתם אותם באהבה ובסליחה ועלידי כך שקיבלתם את עצמכם כמאסטרים העצמאיים שאתם. זהו אימוץ המאסטריות שלכם, ההבנה שאתם הבוראים של חייכם וכל שבחרתם, אפילו הנתיבים השגויים בהם הלכתם.

עובדי אור והוריהם

בנקודה זו ברצוני לדבר על נשמות עובדי האור. גם הן צללו בלידתן אל תוך הפרדיגמה של ההורים שבחרו לעצמן כנשמות. כעת, עובדי אור נושאים עמם תכופות משימה נוספת הקשורה להורים או לפרדיגמה ההורית., כאשר הם מגיעים לכדור הארץ, עובדי האור מתכוונים לזרוע את הזרעים, את זרעי תודעת המשיח, את האנרגיה של העידן החדש. יותר מנשמות אחרות, עובדי האור נחושים להגשים את פרדיגמת הלב במציאות הארצית. מסיבה זו באופן ספציפי ~ והדבר עשוי להיראות כפרדוקס ~ נשמות עובדי אור רבות בחרו להתגלגל במשפחות בהן יש חשכה רבה. ובאמרי חשכה אני מתכוון אך ורק לאשליות עליהן דיברתי קודם לכן, שלושת האשליות שהובילו לאובדן המאסטריות שלכם, לאובדן האחדות האמיתית שלכם, לאובדן האהבה.

כך, כאשר עובדי האור מגיעים לכדור הארץ עם תודעה מפותחת, עם נשמות מעודנות אועתיקות“, הם מגיעים למשפחות בהן אשליה מסוימת נחווית באופן קיצוני. מטבע המשימה שלהם, עובדי האור הם כמגנט הנמשך לאשליות שבהן האנרגיה נתקעה, שבהן האנרגיה קפאה על שמריה והגיעה למבוי סתום. הם מרגישים שזו משימתם לסייע לאנרגיה לשוב ולזרום. ולכן, עובדי אור נולדים לעתים קרובות למשפחותקשות“.

תכופות כאשר הם מתחילים בחייהם, לעובדי האור יש ביטחון חזק שהם ימצאו את דרכם החוצה, שהם יתעלו מעל לאנרגיה המגבילה. אולם, כאשר הם נולדים כילדים וגדלים, הם נחשפים לאותם דילמות ובלבולים כמו כל ילד אחר. במובן מסוים, הם אפילו חווים בלבול זה באופן עמוק יותר וחזק יותר, כיוון שהם נושאים עמם אנרגיה רבה מהבית, הם (בתוך תוכם) “מתנגשים חזיתיתעם דפוסי האנרגיה החסומה שבסביבתם והדבר פוגע בהם עמוקות. עקב כך קיים סיכון מסוים, הכרוך במסעם של עובדי האור אל אותם מקומות של חשכה. זו משימה מסוכנת. מסיבה זו קראתי לכם לוחמים אמיצים.

הלידה שלכם כאן דומה לנחיתה בנוף עוין כאשר רק הידיעה הפנימית שלכם מהווה את המטען שלכם. יש תהודה נמוכה עם הסביבה, היכרות מועטה עם מהותכם והכרה מועטה במהותכם. כעובדי אור אתם מחפשים את הדברים השונים. כעובדי אור, אתם חלוצים שרוצים לכוון מחדש, לשנות דברמה, ואתם תמיד הראשונים לעשות זאת באותה סביבה. לכן אינכם פוגשים בדומים לכם מיד. וזה כואב, זה קשה לנשמה האנושית. כישות רוחנית, בחרתם במודע בנתיב זה. אבל כישות אנושית ארצית, כילד, הדבר עשוי להיות קשה. לכן אני מפציר בכם להרגיש בכאב שבכם ולהכיר בו, כיוון שרק כאשר תעשו זאת תוכלו לעבוד עמו ולשחררו. הילד זר לאותה סביבה. עובדי האור חווים זאת אף יותר, כיוון שהם: 1). “שוניםמאוד, 2). מחפשים סביבה שבה היותם שונים לא תהיה ברורה או שתתקבל מתוך קשיים.

מסעו של הילד לבגרות ואפילו לגיל זקנה יכול להיראות כאתגר, אתגר למצוא פעם נוספת את האור הפנימי שלו. האתגר הוא להתחיל, עמוק מתוך עצמכם, לדעת ולהרגיש שוב: “זה אני, וזה מה שבאתי להביא לכאן“. זה נכון במיוחד לגבי עובדי האור. משימתם העיקרית היא להפוך להיות מי שהם. בעשותם כן, הם מגשימים את משימתם. אין זו משימתכם לשפר את העולם. משימתכם היא למצוא את עצמכם. וכן, העולם יהפוך למקום טוב יותר בשל כך, משום שהאור שלכם יזהר אז בדרך טבעית. אבל אינכם צריכים להתאמץ לשם כך, זה פשוט יקרה.

העבודה האמיתית היא לשחרר את כל חלקי אותה תודעת אגו (פחד, אשליה) שספגתם במידה רבה כלכך כילדים, בשלושת החודשים הראשונים ולאחריהם. שחרור זה הוא משימה כבדה ביותר. איני רוצה להרתיע אתכם באמרי זאת. ההפך הוא הנכון, אני רוצה ללמד אתכם שאתם ראויים לכבוד הגדול ביותר ושאתם הלוחמים האמיצים ביותר שאני מכיר. האתגר הוא להיות באמת כל שאתם יכולים להיות בסביבה שאינה שלכם. זו עבודתו של החלוץ, האדם שסולל את הדרך לתודעה חדשה כאן על כדור הארץ.

פתרון קרמה משפחתית

בסדרת עובדי האור דיברתי רבות על הצעדים שעליכם לבצע כדי לשחרר את עצמכם מהתודעה המבוססת על האגו ולהתחיל לנוע לקראת חיים מהלב. לכן לא אחזור ואדון בנושאים אלה כאן. אני רוצה לומר משהו ספציפי על מערכת היחסים עם ההורים שלכם ורוצה לשייך זאת לתרגיל מדיטציה שגריט עשה בהתחלה (תרגיל זה לא נכתב עדיין).

חשוב להפוך מודעים לכל הרגשות הכרוכים במערכת היחסים עם ההורים שלכם, בייחוד הרגשות שיש לילד הפנימי שלכם כלפיהם. לכן חילוף תפקידים עשוי לגלות הרבה, כפי שקורה בתרגיל. (בתרגיל זה אתם פוגשים בהורים שלכם כשהיו ילדים). דברים מסוימים להם לא ציפיתם יכולים לצאת לאור. חילוף התפקידים נושא זרע של אמת בתוכו. באופן מהותי, אתם (גם) ההורה של ההורים שלכם. הייתה זו כוונתכם למלא את תפקיד ההורה כאשר באתם לכדור הארץ אל משפחה מסוימת זו: אתם רציתם להוביל את ההורים שלכם למקום כלשהו, או להרחיק אותם מדברמה; אתם רציתם להזמין אותם לגדול למציאות קלה יותר.

תכופות אתם חושבים שנכשלתם. אתם מרגישים שמשימתכם נכשלה, שלא הצלחתם לעזור להורים שלכם כפי שרציתם. אולם זה לא נכון. יש להבין באמת מה משמעות העזרה“. כך זה עובד: אתם, עם לידתכם, נכנסתם לפרדיגמה אליה אינכם שייכים באופן מהותי. אולם התחלתם לחיות על פיה, ספגתם אותה במידה רבה כלכך שהיא הפכה לחלק מכם. היא הפכה לחלק מכם במידה שכזו ששוב אינכם יודעים מה שלכם ומה לא שלכם. באופן תתהכרתי, הדבר כואב ומוביל לקונפליקט פנימי. כאשר אתם גדלים והופכים לבוגרים, אתם יכולים לבחור להפוך מודעים לכאב הזה ולעבוד עמו. אתם נכנסים לנתיב הצמיחה והתודעה הפנימיים. אתם הופכים מודעים לרובדי כאב עמוקים שבכם ומרפאים אותם. הכאב הנובע מכך שלא הכירו בכם, כאב הבדידות, כל אותם חלקים צצים ויוצאים.

ובשעה שאתם עושים זאת, אתם מגשימים את המשימה שלכם. אתם עוזרים להורים שלכם, לא באופן ישיר אלא באופן עקיף. למעשה אתם סוללים נתיב, מסלול אנרגטי. אתם יוצאים מעמק מסוים, מאזור אפל שבו אשליות מסוימות שולטות, ואתם משאירים מאחוריכם נתיב. הטיפוס מעלה מחייב כמות עצומה של כוח ואנרגיה. וזו המשימה שלכם, המשימה שקבעתם לעצמכם. עלידי פריצת הדרך, “מסלול הפתרון“, נתיב זה הופך זמין אנרגטית להורים שלכם, למשפחה שלכם ולכל אחד שרוצה להשתמש בו. זאת אומרת, כל אדם שנמצא במבוי סתום, יכול להשתמש באנרגיה של הפתרון, שאתם הפכתם זמינה באמצעות הטיפוס שלכם אל מחוץ למעמקים. (ראו גם את התקשורמכשולים בדרך להפיכתכם למרפאיםוקראו על רעיוןהאנרגיה של הפתרון“).

כך, הנתיב שסללתם לעצמכם בדרך אל ההארה והשמחה שלכם, הוא הגשמת המשימה שלכם. אינכם צריכים לשאת את הוריכם או מישהו אחר שקרוב אליכם על גבכם. אינכם צריכים להכריח אותם להשתנות, להכריח אותם להתנתק מאשליות ומפחדים ישנים. אין זו משימתכם. המשימה שלכם היא לסלול נתיב אנרגטי, וזאת אתם עושים עלידי הצמיחה והשחרור הפנימיים שלכם.

רעיון הקרמה המשפחתית, הידוע בתחומים האזוטריים, עשוי לגרום לאי הבנות במובן זה. במקרה של קרמה משפחתית אמורה להיות קרמה שאינה רק של הפרט, אלא ששייכת למשפחה ושמישהו מאותה משפחה (עובד האור, כמובן) עשוי לאמץ לעצמו. נכון שבמשפחה מסוימת, ונכון שגם לאורך דורות רבים, נושא מסוים, בעיות מסוימות חוזרים שוב ושוב. אפשר שיש לדברים אלה גם השלכות גנטיות. בעיות אלה מחפשות אחר פתרון ברמה מסוימת, ויעברו מדור לדור עד אשר ימצאו פתרון. לנשמות רבות, לא רק לעובדי אור, ניתנתפיסתקרמה ששייכת למשפחה בשעת לידתן לשושלת משפחתית כלשהי. לעתים קרובות עובדי אור בוחרים זאת במודע במידה זו או אחרת, ומטרתם הברורה היא לתרום להתרת או לחשיפת האנרגיה התקועה.

אבל תרומה זו לא אומרת שעליכם לשחרר את המשפחה שלכם מאותה קרמה. עליכם לשחרר את עצמכם מאותה קרמה. בעשותכם זאת, אתם בוראים מרחב הזדמנויות אנרגטי שבו יכולים להשתמש בני המשפחה האחרים, אם הם רוצים. האחרים יכולים גם לבחור לא לעשות זאת; זו זכותם וזה משהו שקשה לכם לשחרר. לפעמים אתם סבורים שעליכם לגרור, כביכול, את ההורים שלכם או את האהובים שלכם במעלה ההר. שהצלחת המשימה שלכם תלויה למעשה בשינוי שיתרחש בחייהם של אנשים אחרים. אין זה כך. אנשים אחרים אלה שאתם אוהבים ורוצים למשוך אל האור, עשויים לחיות במשך כמה מאות שנים נוספות בתוך העמק. אבל יום אחד הם יגלו נתיב קטן שמתפתל מעלה ויחשבו: “היי, זה מעניין, אני רוצה לנסות לצעוד בו, למעשה אני לא כלכך נהנה להיות כאן למטה“. והנה הם עולים, צועדים בדרך הצמיחה הפנימית שלהם, חווים את הטיפוס שלהם אל האור. נכון שזה נפלא? נכון שזה פנטסטי שיש נתיב שמחכה להם, בו הם יכולים לצעוד?

הם יצעדו בדרכם שלהם, אבל תמיד תהיה להם משואה. דרך נסללה עבורם, וכך קל להם יותר לצעוד בה. בגללכם. זו משימתכם; זה תפקידו של החלוץ: לסלול את הדרך בשממה, במקום שלא נכבש או מופה בעבר.

אם תצליחו לשחרר את שלוש האשליות, אם תוכלו לאפשר לאנרגיות המאסטריות, האחדות והאהבה לזרום בחייכם, אזי אתם מחוברים ללב וחיים על פי תודעה המבוססת על הלב. אז אתם יכולים לשחרר את הפרדיגמה הישנה ובמובן מסוים לעזוב את הוריכם. לא פשוטו כמשמעו, אלא בתוככם פנימה. עזיבת הוריכם בתוך עצמכם משמעותה להניח להם להיות מי שהם, לא לנסות לשנות אותם עוד. הבינו שאין זו משימתכם להוביל אותם. המשימה שלכם בוצעה; אתם סללתם נתיב באהבה. לשם כך באתם, ולא נכשלתם. אתם תראו שלאחר אותה היפרדות פנימית לשלום, מערכת היחסים עם ההורים שלכם תהפוך לחוצה פחות, אנרגיות המאבק, התוכחה והאשמה יכולות להשתחרר.

אנשים אחרים יכולים להופיע עתה בסביבה הישירה שלכם, אנשים שהם חלק ממה שאתם מכניםהמשפחה הרוחניתשלכם. למשפחה הרוחנית שלכם אין שום קשר לביולוגיה, לגנים או לתורשה. מדובר בנשמות תאומות. לעתים קרובות נשמות אלה מכירות אתכם מגלגולים קודמים. לעתים קרובות יש לכם קשר של ידידות עמן. כאשר אתם פוגשים במישהו שכזה, אתם תופתעו באיזו קלות נוצר הקשר ובאיזו מהירות אתם יכולים להכיר האחד את השני בדרכים שונות.

בהתחלה, עברתם קשיים רבים כדי למצוא את היכולת לחיות עם עובדת היותכם שונים. לעתים קרובות הרגשתם שאינכםמתאימים“, אבל כאשר אתם משחררים באמת את הפרדיגמה הישנה שלכם, אתם תפגשו באנשים שעצם היותכםשוניםהואהוא החיבור ביניכם, “הקליקשתרגישו. הדבר יעניק לכם שמחה וסיפוק רבים. זו האנרגיה של המשפחה האמיתית שלכם, הנשמות התאומות שלכם, אצלן תמצאו את ההכרה אחריה חיפשתם כל הזמן הזה. כאשר תהיו מסוגלים לדעת מי אתם ללא קשר לשום דבר אחר, אז ידידויות ומערכות יחסים מספקות אלה יצוצו בחייכם באופן אוטומטי ובקלות מושלמת.