סוד 90 השניות

אלכס מיילס

www.empathplanet.com

מאנגלית: סמדר ברגמן

כל מחשבה שאנו חושבים יוצרת תגובה כימית והתגובה לתגובה הכימית יוצרת תגובה פיזית.

התשובה לשאלה עד כמה חמורה התגובה הזאת תלויה בתפיסה שלנו את המצב.

אם אנו חוזרים על מילים בראשנו, מעניקים דיאלוג מתמשך למחשבות שלנו, ואז מוסיפים תמונות בדמיוננו, אנו מפיקים סיפור מאוייר ייחודי משלנו.

כאשר סיפור זה נקרא שוב ושוב, הוא יכול לגרום לניצוץ הקטן ביותר שבראשנו להתפוצץ ולצאת משליטה, עד אשר הוא משפיע באופן משמעותי על הגוף שלנו.

כולנו התנהגנו בדרכים שאיננו גאים בהן וכולנו התפלשנו בדבר מה שהתרחש זה עתה. כאשר אנו מאפשרים לרגשות שלנו להכריע אותנו זמנית, אנו מסתכנים בתגובה אימפולסיבית, לא הגיונית, שלא מאפיינת אותנו.

שמעתי על ״רגשות לתשעים שניות״ מפמה צ׳ודרון, כאשר היא הסבירה שאם מאפשרים לרגש להתקיים למשך 90 שניות מבלי לשפוט אותו, הוא ייעלם. צ׳ודרון תיארה תחושה זו כ״קרס״, משום שהמחשבות שלנו לוכדות ומטביעות אותנו. ההמלצות של צ׳ודרון הובילו אותי לגלות את ספרה של חוקרת המוח ג׳יל בולטה טיילור ״A Brain Scientist`s Personal Journey״.

טיילור מתארת את חוק 90 השניות כך: ״ברגע שהופעל, החומר הכימי שהמוח שלי שחרר שצף בגופי ואני חוויתי חוויה פיזיולוגית. בתוך 90 שניות מההפעלה הראשונית, המרכיב הכימי של הכעס שלי התפוגג לגמרי מהדם שלי והתגובה האוטומטית שלי הסתיימה. אולם אם נותרתי כועסת לאחר שחלפו אותן 90 שניות, אזי הסיבה היא שבחרתי להניח למעגל הזה להמשיך לפעול״.

כל הרגשות נמשכים פחות מתשעים שניות, מסבירה טיילור. אם משהו ממשיך לאחר מכן הסיבה לכך היא שהוספנו לו את הסיפור שלנו, ובמודע או שלא במודע, בחרנו להיאחז באותו רגש. באופן זה, אנו גורמים לרגשות שלנו להסלים וגם מוודאים שהם ימשכו זמן רב יותר. ככל שנריץ את הזכרון הקשור למחשבה לעתים קרובות יותר או נחזור על אחד מהסיפורים הכואבים הישנים שלנו, כך נישאר לכודים במעגל ויקשה עלינו יותר ויותר להתנתק ממנו.

על פי טיילור, אם אנו מודעים לכך שלוקח לרגשות רק 90 שניות לשצוף במערכת שלנו, נוכל פשוט להניח להם לחלוף באופן טבעי ולהישטף החוצה. אם אנו בוחרים להילחם ברגש, אנו מדגישים אותו אף יותר, בשל כך יהיה עלינו להילחם בו שוב ושוב, ואז לרגש יש כבר כוח לשלוט בנו.

כאשר אנו מודעים לכך שכל הרגשות נמשכים בתחילה 90 שניות בלבד, אנו יכולים לאפשר להם לשצוף בתוכנו, לחלוף כגל ללא התנגדות, ולהניח להם להיעלם מבלי לגרום לתגובה נוספת. אם אנו מאפשרים לרגשות לחלוף באופן טבעי, אנו יכולים לבחון איזה סיפור היינו אולי מחברים לרגש כדי להעצים את ההשפעות שלו ולגרום לנו להגיב.

תהליך זה מאפשר לנו לבחון מדוע אנו חוזרים על דפוסי התנהגות ומה גורם לרגשות שלנו להידרדר. אנחנו יכולים אז לקבל החלטה מודעת לגבי הרגשות שלנו, באופן שיעצים אותנו ויאפשר לנו לבטל רגש כאשר הוא מתרחש, במקום להגיב באופן לא מודע משום שהכעס משנה את תפיסתנו.

יש לנו ברירה האם למשול ברגש, ליישם שליטהעצמית ולהמתין בסבלנות עד שיחלפו 90 שניות בעת שהרגש מתעצם, מתפוגג וחולף; או האם לאפשר לו להצית אש לוהטת, לצבור תנופה עוצמתית עד אשר ישצוף בסופו של דבר בתוכנו.

כדי לבטל את הרגשות שלנו, אנו חייבים תחילה לשים לב לשינויים הפיזיים שמתרחשים ברגע שמתחיל הרגש לפעול. אנו נחווה תחושות כגון: שרירים מתכווצים, דופק גבוה יותר, קוצר נשימה, סומק בפנים והתכווצות של מיתרי הקול. כאשר כל אלה מתרחשים, עלינו להישאר עירנים כדי שנוכל להיות מודעים לכך שהרגשות שלנו בסכנת הסלמה ושאנו יכולים לשלוט בדבר הבא שמתרחש.

בשלב הזה, אם נשארנו רגועים, מקורקעים, נוכחים ומאוזנים לגמרי, נוכל לנסות להסיר מחשבות לארציונליות שמתרחשות ולהתחיל לנשום עמוק למשך כתשעים שניות, ובכך לתת לשטף הכימי הזדמנות לחלוף.

בעת שהרגשות צצים ועולים, חיוני לבחון כיצד אנו מרגישים ואילו רגשות התעוררו. להזכיר לעצמנו שהרגע יחלוף ושכל תגובה רגשית נוספת לאחר מכן היא תגובה שאנו בוחרים בה.

אם נוכל לקרוא לרגשות בשמם בעת שהם מתרחשים ולראות כיצד הם עוצמתיים דיים כדי להצית תגובה פיזית, נחליש את הסיכון שהם יתחזקו אף יותר וישתלטו עלינו.

אז נוכל לראות בברור כיצד היינו תופסים אותם באופן רגיל. נוכל אז לחווט מחדש את החשיבה שלנו, ובמקום לתדלק את הרגש, נוכל להרגיע אותו במילים חביבות ואוהבות. אם באופן רגיל אנו עלולים לנזוף בעצמנו ולהרגיש מתוסכלים על ידי כך שאנו אומרים בקול דברים כגון: ״אני כזה טיפש״, נוכל במקום זאת להפגין חמלה כלפי עצמנו על ידי בחירה בביטויים כגון: ״אני לומד ללא הרף וסולח לעצמי״.

כאשר אנו מתמלאים זעם או כאשר הרגשות שלנו שוצפים ומתגברים, אנו יכולים להפגין הבנה ולהיות רחומים כלפי עצמנו ואחרים, כדי שהרגשות שלנו יתפוגגו באותה מהירות שבה התעוררו.

על ידי מתן תשומת לב ויישום חוק 90 השניות בחיינו, נוכל לא רק לקחת אחריות על ההתנהגות שלנו, נוכל גם לשנות את דפוסי ההתנהגות שלנו. אנו יכולים אז להימנע מלהיות מופעלים על ידי דברים מציקים ישנים מאוד שמתגנבים אלינו ואוחזים בנו לא רק לרגע אחד או שניים, אלא שחוזרים על עצמם שוב ושוב ובכך שולטים בנו במשך שנים.

מחזור כאב ידוע במסורת הבודהיסטית כ״סאמסארה״. באמצעות תפיסה פשוטה מאוד, אנו יכולים לבחור האם להימלט מהכאב או האם לסבול אותו במשך כל תקופת חיינו. כאשר אנו מבינים מה טמון בשורש כל אחד מהרגשות שלנו וכאשר אנו מצליחים למשול בהם, אנו יכולים לבטוח בעצמנו לחלוטין.

״שימו לב למחשבות שלכם, ואז החליטו אם אלה הן המחשבות שבוראות את סוג החיים שאתם רוצים לברוא״, היא אומרת. ״ואם התשובה היא לא, אז שנו את המחשבות שלכם. זה באמת עד כדי כך קל״.

~ ג׳יל בולטה טיילור