מאת: אלת׳יאה לונה
תרגום: סמדר ברגמן
היום, חיוני יותר מתמיד שנתמודד עם הצללים שלנו, שנבחן את פצעי הילדות ושנחשוף את הטראומה הבין–דורית שירשנו.
אך עבודת הצל היא תהליך בעל רובדים רבים. היא מתחילה בכם, אבל היא לא מסתיימת בכם. באופן מהותי, זו גם עבודה משפחתית, חברתית, תרבותית וגלובלית. וכדי להעמיק באמת, עלינו להמשיך ולקלף את רובדי ״הג׳אנק״ שספגנו באופן לא מודע.
במילים אחרות, אם אנו רוצים לגלם באופן אותנטי את הטבע האמיתי שלנו – את הלב והנשמה – עלינו לבחון כיצד הפנמנו את הגזענות, הסֶקְסִיזְם, ההומופוביות, המִינָאוּת וצללים קולקטיביים אחרים שהתפשטו בחברה כולה. וכדי לעשות זאת, עלינו לפרק באומץ ובחמלה את האידיאולוגיות הרוחניות הרעילות שהתנו אותנו להאמין בהן.
אך תחילה…
תוכן העניינים
מהו הצל הקולקטיבי?
עבודת צל קולקטיבי: נקודת העיוורון הגדולה ביותר שלנו
כיצד הרוחניות המודרנית מכחישה את הצל הקולקטיבי ותורמת לקיומו
חמש דרכים להעמקת עבודת הצל שלכם:
- הקשיבו לאנשים שחיים חיים שונים ושיש להם הקשר שונה מזה שלכם
- התבוננו בדעות הקדומות המושרשות ובהתנייה השלילית שלכם
- שאלו את עצמכם: ״באיזו דרך אני הופך אדם או קבוצת אנשים ל׳אחרים׳ ממני״?
- קחו אחריות ותרגלו ענווה
- התחברו עם הלב שלכם והיו פְּרוֹאַקְטִיבִיים
מילים אחרונות
מהו הצל הקולקטיבי?
הצל הקולקטיבי הוא הצד האפל של האנושות. הוא סך כל העוולות, מעשי האכזריות, הטרגדיות והזוועות, מן העבר ועד ההווה, שבוצעו על ידי האנושות ושמאוכסנים באופן עמוק ולא מודע ברמה התאית.
אפלה זו אינה תמיד גלוייה לעין, כיוון שהיא כה עתיקה וכה מושרשת במארג החברות שלנו. אך ללא קשר האם הוא בוטה או מעודן, הצל הקולקטיבי מופיע בכל מקום ובכל קבוצות האנשים.
דוגמאות לצל הקולקטיבי כוללות אפלייה דתית, גזענות, גִּילָנוּת, דעות קדומות נגד אנשים עם מוגבלויות, הומופוביה, וכל דבר שמנכר, שמגנה, שדוחה או שמצמצם קבוצות מסוימות או פרטים מסוימים.
עבודת צל קולקטיבי: נקודת העיוורון הגדולה ביותר שלנו
בנקודה מסוימת בנתיב הרוחני שלנו, נחשף לרעיון של עבודת הצל. מורים רבים, מנטורים ואנשים רוחניים אחרים יעודדו אתכם לתת מבט חודר בעצמכם ובמה שאורב במעמקי התת–מודע. זה מצויין… אבל דממה אופפת את הקהילה הרוחנית והיא מחרישת אוזניים. והדממה הזאת אופפת את חשיבות עבודת הצל הקולקטיבי.
עד לפני כמה שנים, הייתה זו גם הנקודה העיוורת שלי – התעלמתי לחלוטין מהצורך החשוב והחיוני לבחון צללים קולקטיביים, כגון גזענות מושרשת ודעות קדומות ביחס לאנשים בעלי מוגבלויות. לא חיברתי את הנקודות בין מה שהתרחש בעולם הפנימי שלי לבין החברה שסביבי. לכן, אקח כעת בעלות על הבורות הזאת, אקח אחריות אישית. כיום אני מתאמצת לכלול את הנושאים החשובים הללו בחקר עבודת הצל שלי, זאת אף על פי שאני לא מומחית בשום תחום בו אני מתעמקת ויש לי עוד הרבה ללמוד.
התבוננתי סביבי וראיתי שהדממה הקולקטיבית הזאת נכונה לא רק לגבי, אלא שזו מגפה שחלחלה אל רוב המעגלים הרוחניים ואלה העוסקים ברווחה ובטרנספורמציה אישית. אף אחד לא מדבר עליה (או לכל הפחות, חוץ מכמה אנשים יוצאי דופן ונדירים מאוד). אף אחד לא מדבר כיצד הרוחניות שלנו מעכבת שיוויון חברתי או צדק. אף אחד לא מדבר על נושאים כגון גִּילָנוּת, דעות קדומות נגד אנשים עם מוגבלויות, טְרַנְסְפוֹבְּיָה, הומופוביה ודרכים אחרות של דחייה וצמצום האחים והאחיות שלנו.
כן, ניתן לראות מיקוד רב בפמיניזם, באנרגיית–האלה, אבל הוא שייך בדרך כלל לנשים לבנות, עשירות, שיש להן הרבה זמן פנוי וכסף לקניית מחרוזות יקרות, שיעורי יוגה ותהליכי ניקוי. לא רק זאת, אני גיליתי לא רק הזנחה מוחלטת של בחינת הצל הקולקטיבי (שוב, חוץ מכמה יוצאים מן הכלל), אלא גם הכחשה ברורה שלו.
כיצד הרוחניות המודרנית מכחישה את הצל הקולקטיבי ותורמת לקיומו
בואו ניקח רגע וננשום עמוק, נקרקע את עצמנו ונתחבר ללבנו. המטרה שלי במאמר הזה היא לבוא ממקום של אכפתיות, דאגה וענווה, להכיר בבורות שלי, ביודעי שיש לי הרבה ללמוד, לגלות ולעבד – וכך יהיה תמיד. אני יודעת שאתם עלולים להתקשות לקרוא מאמרים כגון אלה, כיוון שהם מאתגרים אותנו ברמה פנימית עמוקה. אך דעו בבקשה שהדבר נעשה בחמלה. נורמלי להרגיש בושה, אשמה ולכעוס על עצמנו, על אחרים, להיות תגובתיים ומתגוננים כאשר קוראים עלינו תגר. לכן, היו פשוט מודעים לנטיות הללו, התחברו שוב ללב והמשיכו לקרוא. הניחו לכניעה עדינה להסיר את הרובדים.
הנה כמה דרכים שבהן הרוחניות המודרנית מכחישה את הצל הקולקטיבי ואף מקדמת אותו:
1. :התמקדו רק בדברים חיוביים״ – הבעיה עם הרעיון הזה: הוא מכחיש את המציאות ומבייש את אלה שיש להם בעיות לגיטימיות שזקוקות למרחב ולחמלה.
2. ״רטטים טובים בלבד״ – הבעיה עם המנטרה הזאת: היא מכחישה את חשיבות כל שמתרחש סביבנו שהוא בעל ״רטט נמוך״ ומעודדת אותנו להימלט אל תוך עולם חלומות רוחני.
3. ״משכתם מצב זה אליכם״ – הבעיה עם האמונה זאת: רעיון זה מציע שאנשים שסובלים, למשל, מאפלייה בשל צבע עורם, מיניותם, גילם, יכולתם המנטלית/הפיזית וכן הלאה, ״הביאו זאת על עצמם״ – דמיינו כמה סוציופתי זה נשמע כאשר אתם אומרים זאת למישהו שסובל.
4. ״זו הקרמה שלכם״ – הבעיה עם האמירה הזאת: אמירה שכזאת היא דרך נוספת להתעלם מכאב של אדם אחר ולהתעלם ממנו על ידי שיוך כאב זה לסוג מסויים של כוח קוסמי מעניש.
5. ״אתם הגשמתם את המציאות שלכם״ – הבעיה ברעיון הזה: ביטוי שכזה הוא דרך נוספת לומר שביסודו של דבר, ״חבל שאתה סובל, אבל זו אשמתך״, אמירה שמהותית היא צורה של האשמת הקורבן.
6. ״הכול הוא אשליה״ – הבעיה עם הרעיון הזה: ברמה האבסולוטית, יכול להיות ש״הכול הוא אשליה״ באמת, אבל אנו גם פועלים ברמה האנושית ויש לכבדה, להכיר בה ולחיות אותה! לומר שהכול הוא אשליה, משמעו לעקוף את החשיבות של התמודדות עם בעיות שמתרחשות בחיינו ובחברה שלנו.
7. ״הכול הוא אהבה״ – הבעיה באמירה הזאת: שוב, ברמה האבסולוטית, יכול להיות ש״הכול הוא אהבה״ באמת, אבל ברמה האנושית עלינו להיזהר ולא לבטל את ממשיות הכאב שלנו ושל אנשים אחרים – דבר זה כשלעצמו, אינו אהבה אלא הימנעות.
8. ״החברה רעה/לא מודעת״ – הבעיה עם הדעה הזאת: זוהי פילוסופיה שכיחה של אנשים רוחניים רבים, שמשתמשים בה, באופן אירוני, כבתירוץ לא–מודע לאטום את לבם ולהתעלם מהסבל הקיים בעולם, כדי להפוך את חייהם לקלים יותר על ידי ״הימנעות מהחברה״.
9. ״אני עובד אור, אני לא__________״ – הבעיה באמירה הזאת: תירוץ ואמונה אלה משמשים שוחרי רוחניות מודרניים שמאמינים שעבודת הצל כלל לא מתאימה למשימה שלהם – שהכול קשור להפצת אור ואהבה. אולם, על ידי הכחשת הצל, אישית או קולקטיבית, הם חיים, באופן פרדוקסלי, בחשכה ומנציחים אותה.
10. ״הרוחניות וכל מה שקורה בחברה, לא קשורים זה לזה״ – הבעיה עם האמונה הזאת: הגדרה זו של הרוחניות מתמקדת במידור הרוחניות ובהפיכתה לדבר מרומם, שנמצא מעל לחיי היום–יום. אולם, מה הטעם ברוחניות אם היא לא עוזרת לנו להתמודד עם המציאויות של העולם בו אנו חיים? זוהי עקיפה רוחנית ברורה ואסקפיזם רוחני.
אני בטוחה שיש עוד אמונות, פילוסופיות ואמירות אחרות – ולכן, אם פספסתי כמה, הרגישו חופשיים להוסיף אותן בתגובות. בואו נעשיר אלה את אלה בידע.
חמש דרכים להעמקת עבודת הצל שלכם
כפי שקארל יונג, הפסיכיאטר השוויצרי שהיה הראשון שהפך את תפיסת העצמי המוצלל לפופולרית, כתב פעם: ״אף אחד מאיתנו לא ניצב מחוץ לצל הקולקטיבי האפל של האנושות״.
שמעתם? אף אחד מאיתנו.
כולנו נושאים בתוכנו את הצל הקולקטיבי ובאחריותנו לחשוף אותו. למעשה, ככל שאנו שקועים ואבודים יותר בתוויות רוחניות, בפילוסופיות ובאשליות מלאות בצדקנות אישית, כך קרוב לוודאי שנפיץ ושנחזק לא רק את הצל האישי שלנו אלא גם את הצל הקולקטיבי.
אז איך נוכל להתמודד עם המפלצת הענקית שהיא הצל הקולקטיבי?
ראשית, עלינו להבין שכל דבר שהפנמנו הוא עתיק. לעולם לא נצליח לבטל או לנקות לגמרי את כל הדברים הללו. הצל הקולקטיבי הוא, פשוטו כמשמעו, סך כל החשכה והעוולות שהאנושות חוותה וביצעה אי פעם. אולם, מה שאנו כן יכולים לעשות הוא להתחיל בעבודה הזאת ולהתמיד בה. התועלת היא רבה: ביצוע העבודה הזאת גורם לנו להישאר ענווים, פתוחים ומוכנים ללמוד ולהתפתח. כאשר אנו מאמינים שאנו ״מושלמים״ באופן כלשהו, או נעלים מדי מכדי לבצע את העבודה הזאת, הניוון והאגואיזם משתרשים. זה המקום שבו החשכה מכפילה את עצמה. ולאחר שהדבר נאמר, להלן חמש דרכים שבאמצעותן תוכלו להתחיל להוסיף לרוחניות שלכם גם את עבודת הצל הקולקטיבי:
1. הקשיבו לאנשים שחיים חיים שונים ושיש להם הקשר שונה מזה שלכם
הרחיבו את בועת המודעות שלכם. הניחו את המיקרופון, העבירו את תשומת הלב שלכם לרגשות של אחרים (הפסיקו למקד הכול בעצמכם), והיו פתוחים. הקשיבו לסיפורי עם של עמים ילידים. הקשיבו לאלה שסובלים כתוצאה מהעדיפויות המיניות או הזהות המינית שלהם. הקשיבו לאנשים המצויים על הרצף. הקשיבו לאנשים עם מוגבלויות. הקשיבו, הקשיבו, הקשיבו.
יש דרכים רבות לעשות זאת – יו–טיוב הוא המקום הראשון שצץ בראשי. אתם יכולים גם להקשיב לפודקאסטים, או אם אתם מעדיפים ספרים, הרחיבו את רפרטואר הספרים שלכם. אם יש לכם הזדמנות, נהלו שיחה עם מישהו שחי חיים שונים מחייכם. כך תעשירו את עצמכם, את התפיסות שלכם ותפתחו את לבכם.
2. התבוננו בדעות הקדומות המושרשות ובהתנייה השלילית שלכם
באילו דרכים אתם מנציחים אמונות ורעיונות ישנים ולא בריאים? בחנו את האנשים להם אתם מקשיבים ושאחריהם אתם עוקבים (ברשתות), בחנו את המוצרים שאתם רוכשים, את האנשים בהם אתם תומכים כלכלית, את הידידים שלכם, את התחושות שיש לכם כלפי קבוצות מסוימות, וכל תחום חיים אחר שמרגיש מוגבל.
מסייע מאוד לכתוב יומן בעת ביצוע עבודת צל מסוג זה – ובייחוד עבודת צל קולקטיבי. על ידי תיעוד ביומן, אתם יכולים להיזכר ברגעים בהם הצל הקולקטיבי צץ בחשיבה או בהתנהגות שלכם.
3. שאלו את עצמכם: ״באיזו דרך אני הופך אדם או קבוצת אנשים ל׳אחרים׳ ממני״?
״אחר״ הוא מונח בסוציולוגיה שמשמעותו להתייחס לאדם או לקבוצה כאל זרים ולהוריד אותם למעמד נחות חברתית. באופן מהותי, התייחסות לאדם/קבוצה כאל ״אחר״ יוצרת את ״הקבוצה שלנו״ (בה אנו לוקחים חלק), ואת ״הקבוצה שלהם״ (בה הם לוקחים חלק). תכופות, מנהג זה כרוך בהשלכת תכונות שליליות ומכוערות על ״הקבוצה האחרת״. לדוגמה, מדינה מסוימת עלולה לשייך תכונות של ברבריות, רמאות ורוע למדינה אחרת – והן יצאו למלחמה בסופו של דבר. הדבר נכון גם לגבי חברות רבות שמוקירות ומרוממות צבע עור לבן, לדוגמה, ומשפילות צבע עור כהה.
הבעיה עם הפיכת אנשים וקבוצות ל״אחרים״ היא שהיא נובעת ממקום של אגו טהור. זוהי דרך להפריד את העולם באופן שמרומם אותנו ושמצמצם אנשים אחרים. היא גורמת לנו להתנתק מהלב שלנו להתנכר לאחרים ולהשפילם משום, שברמה מסוימת, אנו מאמינים שהדבר ״מגיע להם״.
4. קחו אחריות ותרגלו ענווה
כאשר מבצעים כל צורה שהיא של עבודת צל קולקטיבי – משמע, חוקרים כיצד הפנמנו באופן לא מודע חלקים מהצל הקולקטיבי – עלינו להיות מודעים לכך שנפספס, שנעשה טעויות, שנפגע במישהו או שנהיה לא פופולריים. זה בסדר. זה בסדר לא להיות מושלמים. זה בסדר לומר את הדבר הלא נכון. מה שחשוב הוא מה אתם עושים לאחר שלמדתם שעשיתם טעות. האם אתם נסגרים לגמרי ומפסיקים לבצע עבודה חשובה זו? האם אתם מגיבים והופכים תוקפנים? או האם אתם מתרגלים ענווה, מתנצלים ועושים את הדרוש כדי לפתוח את לבכם וראשכם אף יותר?
לקיחת אחריות אישית היא חיונית. קל להצביע על אחרים. אבל קשה הרבה יותר להסתכל במראה. זכרו שכל השינויים, בין אם אישיים או קולקטיבים, מתחילים מבפנים.
5. התחברו עם הלב שלכם והיו פְּרוֹאַקְטִיבִיים
העבודה הופכת למשמעותית ביותר כאשר אנו מתחברים ללבבות שלנו ועושים עבודה זו ממקום הממוקד בלב. כך אנו יכולים להיות פרואקטיביים ביותר.
האם אתם חייבים ללכת לכל הפגנה? לא, לא בהכרח. עבודת הצל הקולקטיבי יכולה לבוא לידי ביטוי במאות אופנים שונים. אתם יכולים להעצים את קולותיהן של קבוצות המיעוט ברשת החברתית. אתם יכולים לדבר כנגד ההומופוביה במעגל החברתי שלכם. אתם יכולים להפוך את העסק שלכם נגיש לבעלי מוגבלויות. אתם יכולים לכתוב או ליצור אומנות על הצל הקולקטיבי. אתם יכולים לתרום לתנועות שתומכות בזכויות הלהט״בים או המיעוטים ולתמוך בהן. אתם יכולים לקרוא ספרים, לרכוש סדנאות או להקשיב לשירים בנושאים האלה. אתם יכולים לכבד את האדמה עליה אתם גרים או להוקיר את בעלי הקרקעות הילידים והמקוריים. קיימות דרכים רבות.
הדבר החשוב הוא לעשות משהו – כיוון שאם עבודת הצל שלכם לא באה לידי ביטוי במציאויות הארציות של חיי היום–יום, בשביל מה אתם עושים אותה לעזאזל? (ואני אומרת זאת באהבה.)
מילים אחרונות
אני לא סמכות לגבי אף אחד מהנושאים עליהם אני מדברת במאמר הזה, רק צופה.
אני נמצאת במסע, בת אנוש בעלת פגמים, ממש כמותכם, ממש כמו כולנו. אף על פי שאני אכן ישות רוחנית החווה חוויה אנושית, אני יודעת שאני גם אישה לבנה, ללא מוגבלויות פיזיות, שזהותי המינית זהה למיני, מהמעמד הבינוני, שחיה על אדמה גנובה של שבט אבוריג׳יני. העובדה שאני מסוגלת בכלל לכתוב את המילים האלה ולהוציא אותן לקהל שמוכן להקשיב היא בשל הפריווילגיה שלי – ובשל הצל הקולקטיבי, שמבלי דעת אני תורמת לו, לוקחת בו חלק, סובלת בגללו ומפיקה ממנו תועלת.
אני מקווה שהמאמר הזה יעודד אתכם לצלול עמוק יותר אל תוך עבודת הצל שלכם. היא לא קלה, אבל היא חיונית, עוצמתית וחשובה מאוד. אדגיש זאת שוב ושוב.
לסיום, הנה כמה מילים יפהפיות, משמעותיות ומרוממות, מאת ג׳ף פוסטר:
״בכל יום ויום, בכל רחבי העולם, אלימות שמעבר להבנה.
איך לאחוז בכאב העולם בלבכם השברירי?
להתעלם ממנו?
להכחיש אותו?
לבטל אותו כ״רק אשליה״?
לומר לעצמכם, ״זו הבעיה שלהם, לא שלי״?
לתייג אחרים כ״מרושעים״ ולהפריד את עצמכם מהם?
לסגור את לבכם אף יותר?
בראותכם את ״המציאויות״ היום–יומיות של הפלנטה הזאת, אתם יכולים להתפתות לוותר לגמרי.
לוותר על הריפוי, לוותר על השינוי, לוותר על האנושיות עצמה.
מה הטעם?
יש יותר מדי שנאה בעולם.
יותר מדי בורות.
יותר מדי רשע.
עברנו את נקודת האל–חזור, אתם יכולים לומר.
מסקנה הוגנת.
עדיף לבנות את החומות שלנו גבוהות אף יותר.
ואף על פי כן.
ואף על פי כן. רבים סבלו את העוולות הנוראות ביותר והמשיכו לחיות.
רבים המשיכו לצעוד, והתפתחו, ונרפאו והשתנו והביאו את הטרנספורמציה שלהם לאחרים, ושברו את הקירות.
ישנם סיפורים שוברי לב על אהבה ללא תנאי שמאירים אפילו בשעות הלילה הבלתי חדירות ביותר.
התמקדו במה ש״שגוי״ בעולם ואתם עלולים להרגיש מפוחדים, משותקים, חסרי אונים, מלאי זעם.
התמקדו במה ש״נכון״ בעולם, ואתם יכולים לקבור את ראשכם בחול.
מעבר לנכון ולשגוי, קיים שדה אור שלא ניתן לתארו במילים.
התמקדו בשדה הזה. התמקדו באור…
אפילו נר קטנטן יכול להתחיל להאיר חלל עצום.
