מאת: אלת׳יאה לונה

מאנגלית: סמדר ברגמן

בושה היא סרטן הנפש. היא מכרסמת בנו לאט, מכתימה את כל שאנו חווים בזוהר האפל של התיעוב העצמי. והכול נובע מהיעדר סליחה עצמית.

האם אמרתם, עשיתם או חשבתם משהו באמת איום ונורא?

האם אי פעם:

1. בגדתם במישהו שאהבתם?
2. חציתם גבול שחשבתם שמעולם לא תחצו?
3. פגעתם בעצמכם (או במישהו אחר) בכוונה תחילה?

אם אתם אנושיים, אני בטוחה שתשיבו בחיוב כמעט מיידי.

ואל תחששו, אתם לא לבד. כולנו היינו שם במידה מסוימת. אתם לא מפלצת, אתם פשוט אנשים פצועים ופגומים.

אף על פי שאני לא באה לתרץ תירוצים עבורכם בשל מה שעשיתם (אחריות אישית היא עניין מהותי), אני כאן כדי להיות קול החמלה. שנאה עצמית לא תועיל בדבר.

הגיע הזמן לסליחה עצמית.

מהי סליחה עצמית?

סליחה עצמית היא מצב שבו אתם סולחים לעצמכם על טעויות העבר. היא כרוכה בשינוי התפיסה שלכם את עצמכם ואת מה שאירע באמצעות עיני החמלה העצמית וההבנה העצמית. על ידי הבנת המנגנונים העמוקים יותר של הסיבה מדוע עשיתם את מה שעשיתם, והכנסתכם לחיבוק האהבה העצמית, אתם יכולים לשחרר, להמשיך הלאה ולהרגיש שוב חופשיים.

פעולות שגורמות לנו להרגיש אשמה ובושה (דוגמאות)

אף על פי שלפעמים רודפת אותנו מחשבה או כוונה שהגינו בסתר (פעם אחת או פעמים רבות), באופן כללי אנו מושפעים באופן העמוק ביותר על ידי דברים שעשינו.

הנה כמה דוגמאות לפעולות שגרמו לנו אשמה ובושה:

• התעמרות במישהו.
• ביצוע הפלה.
• בגידה בבן/בת הזוג.
• גניבה.
• פגיעה פיזית באדם אהוב.
• ריכלנו ו/או הפצנו שמועות.
• הרסנו רכוש של אדם אחר.

וכמובן, יש כמה מקרים קיצוניים, שנעים מהתעללות מינית לרצח. (ברור שמאמר זה לא תומך בפעולות שכאלה, או מעניק לכם כרטיס יציאה מבית הכלא – הוא פשוט מתמקד בצד האחר של המסע: בסליחה עצמית.)

הצד האפל של הגינוי העצמי

חיוני שתהיה לנו רמה מסוימת של בושה/אשמה לאחר שפגענו בעצמנו או באדם אחר. ללא אשמה, היינו מתעלמים כסוציופתים מהשפעות ההתנהגות שלנו. (אתם יכולים לדמיין את פניה של חברה שאף אחד מחבריה לא מרגיש בושה בשל מעשיו? הייתה זו אפוקליפסה תמידית.)

אבל בושה ואשמה הופכות רעילות כאשר הן מתחילות להעלות מוגלה בתוכנו; כאשר איננו יכולים לשחרר את מה שעשינו ולהתקדם. דמיינו בריכת מים עבשה – זוהי התחושה של היעדר סליחה עצמית. אין צמיחה, אין תנועה, אין רעננות, אין חיים, רק אותו רפש עבש וישן של מחשבות מלאות שנאה עצמית.

למעשה, כאשר אנו נושאים בושה ואשמה רעילות, אנו נוטים ליצור דימוי שלילי ולא–מציאותי של עצמנו. דימויים עצמיים אפלים אלה נוטים, למרבה הצער, לברוא נבואות המגשימות את עצמן או מעגלים של משוב שלילי. במילים אחרות, אם אנו נושאים את אמונת הליבה השלילית שאנו זבל בוגדני שלא מכיל גרם נאמנות בתוכו, אנו עלולים להנציח התנהגות זהה זו במערכת היחסים הבאה שלנו.

התועלת שבסליחה העצמית – שמונה דוגמאות

כדי למנוע התרחשות של אותן טעויות ישנות, חיוני שנלמד כיצד לסלוח לעצמנו. במילים אחרות, סליחה עצמית מעניקה לנו פרק חדש בחיים, היא משחררת אותנו להתפתח, לצמוח ולהשתנות בדרכים חיוביות. לפעמים היא מניעה אותנו לסייע לאחרים בנסיבות הדומות לנסיבות שאנו פעם חווינו (או יצרנו).

כן, חשוב להרגיש אשמה ובושה, אבל רק עד לנקודה מסוימת. עלינו להתאבל על ההתנהגות שלנו ולהצטער עליה, אבל עלינו גם ליצור מרחב שבו נוכל ללמוד מהטעויות שלנו ולהשתנות כבני אדם.

כך הסליחה העצמית מסייעת לנו:

1. אנו מפסיקים להתפלש בעבר (ולחיות בו מחדש עד אין קץ).
2. אנו מתחילים לחיות בהווה.
3. יש לנו תקווה רבה יותר לעתיד.
4. אנו מפתחים אהבה עצמית והבנה רבות יותר.
5. אנו יכולים לסלוח לאחרים בקלות רבה יותר.
6. אנו לומדים מהטעויות שלנו ומשתנים כבני אדם.
7. יש לנו אנרגיה ומוטיבציה רבות יותר לחיים.
8. אנו לומדים להפוך לאנשים טובים יותר.

כיצד לסלוח לעצמכם על טעויות העבר (שמונה שלבים)

הלמידה כיצד לסלוח לעצמכם היא מסע שיכול להימשך מיום אחד ועד תקופת חיים שלמה – זהו באמת תהליך ייחודי, ואין קצב נכון או לא נכון שבו עליכם להתקדם.

כמוכם, אני לא מושלמת. עשיתי דברים שבהם אני מתביישת מכל לבי. יש לי חרטות. יש לי עצמי מוצלל. אבל עשיתי גם עבודה פנימית וריפוי רבים שסייעו לי להתגבר על הטעויות שלי ולהשתנות כאדם. אני בטוחה שיהיו עוד טעויות בעתיד, אבל כיוון שאני מכירה בחשיבות הסליחה העצמית, אני מאמינה שאהיה מסוגלת להתגבר עליהן. גם ללא הצלחה מיידית, תרגלתי את הפילוסופיות הרשומות מטה די זמן כדי לדעת שבסופו של יום, למדתי מהטעויות שלי.

הנה מה שלמדתי מהמסע האישי שלי, מכך שהתבוננתי באנשים אחרים וסייעתי להם לסלוח לעצמם:

1. הבינו שאינכם יכולים לשנות את העבר

העבר נגמר, נעלם, תם. אינכם יכולים לשנות אותו. לכן, התעסקות אובססיבית במה ש״יכול״ או ״צריך״ היה להיות היא בזבוז זמן ואנרגי.

הלקאה עצמית לא משיגה דבר לבד משנאה עצמית רבה יותר – ושנאה עצמית היא האנטיתזה להתפתחות. האם אתם רוצים ״לתקן״ את מה שאירע? הדרך היחידה לעשות זאת עכשיו היא להתקדם. הדרך היחידה היא לאפשר לטעויות שלכם ללמד אתם ולשנות אתכם כאנשים. עיסוק אובססיבי בעבר פשוט לא יכול להשיג זאת. הגיע הזמן לשחרר.

2. חשבו על רמת התודעה שלכם (אז לעומת היום)

אני הולכת לומר דבר מה שחיוני שתזכרו אותו ושתהרהרו בו:

כולנו עושים כמיטב יכולתנו בהתבסס על רמת התודעה שיש לנו בכל רגע נתון.

למה הכוונה בדיוק? ״בהתבסס על רמת התודעה שיש לנו״ משמעותה, שבמשך החיים,  לכולנו יש דרגות משתנות של בגרות מנטלית, רגשית ורוחנית. כאשר הייתם בני חמש, למשל, הייתה לכם רמת בגרות נמוכה יותר מכפי שהייתה לכם בגיל 15, 25 או 55 שנים.

מי שהייתם אז אינו מי שאתם עכשיו. החיים שלכם השתנו. אתם התבגרתם. חוויתם חוויות רבות. למדתם רבות, הרגשתם רבות, ראיתם הרבה דברים, והבנתם יותר. אפילו הגוף שלכם השתנה. אין חלק אחד בכם שלא השתנה (לבד, אולי, הנשמה או העצמי האמיתי שלכם). איך תוכלו אפוא להמשיך לשמור טינה לעצמכם?

הקדישו זמן משמעותי להרהר באמת זו. אני ממליצה לרשום ביומן מה אתם חושבים ומרגישים ביחס להצהרה: כולנו עושים כמיטב יכולתנו בהתבסס על רמת התודעה שיש לנו בכל רגע נתון.

ברגע שבו עשיתם טעות בעבר, הייתה לכם רמת תודעה שונה. אולי לא הייתם כה מודעים, ערים או לא הבנתם את ההשלכות. אולי הגבתם מתוך פצעים ישנים. אולי העצמי המוצלל שלכם השתלט עליכם לרגע. חפרו קצת באפשרויות ואל תהיו קשים מדי כלפי עצמכם.

3. ראו את הטעות שלכם כהשתקפות של העצמי המוצלל

לכולנו יש צד אפל, מקום בתוכנו שאנחנו מעדיפים שלא לראות. צד אפל זה הוא בדרך כלל לא–מודע ונוצר בשל התנסויות בחיים שלימדו אותנו שחלקים מסוימים שלנו הם ״טובים״ בעוד חלקים אחרים הם ״רעים״. עצמי מוצלל זה הוא שגורם לנו לחבל בעצמנו, להוריק מקנאה, להסתמא מרוב זעם, לשקר לבני הזוג שלנו ולפגוע באהובינו.

מה שחיוני אולי לזכור הוא שזה רק חלק אחד שלכם. כאשר אנו מתקשים לסלוח לעצמנו, אנו נוטים להזדהות לגמרי עם העצמי המוצלל שלנו ולשכוח את התכונות החביבות, האוהבות והמתוקות שלנו.

זכרו שכל שעשיתם אינו השתקפות של הטבע האמיתי שלכם – זוהי תוצאה של הצל שלכם שלא נבדק עדיין שמתפרץ אל פני השטח של חייכם ויוצר תוהו ובוהו. אם כבר, מה שעשיתם העניק לכם מתנה וברכה של היכרות מיד ראשונה עם חשיבות העבודה עם העצמי המוצלל (או חקירת הצל שלכם). התייחסו לכך בבקשה כאל קריאת השכמה להתחיל במסע הפנימי של ההתפתחות הפנימית – לא כהזמנה להמשיך לקעקע את עצמכם.

4. בטאו ביצירתיות את האבל ואת החרטה שלכם

כאשר עשינו טעות רצינית (או משהו שהפעיל בנו בושה רעילה באופן מיידי), חשוב שניצור מרחב לעיבוד התחושות הללו. שימו לב, העלאת זכרונות ישנים ועיסוק בהם לא נחשב ל״עיבוד״ התחושות שלכם: מדובר בהתפלשות בהם. הגיע הזמן לחדול מצורה זו של ענישה עצמית. חלק מהותי במסע הריפוי שלכם כולל מצב שבו אתם מתמודדים עם מה שמתרחש בתוככם, מרגישים ומבטאים זאת.

כדי לעבד את האבל והחרטה המורכבים שלכם, אני ממליצה מאוד לעסוק בסוג כלשהו של ביטוי יצירתי. ביטוי עצמי יצירתי הוא צורה של אלכימיה פנימית שמסייעת להתמיר את הכאב שלכם לחוכמה. דוגמאות לכך כוללות:

• ציור.
• רישום.
• פיסול.
• יצירת קולאז׳ים.
• שירה.
• הלחנה.
• ריקוד.

אינכם צריכים להיות אמנים כדי לעסוק בביטוי עצמי – זהו צור מולד ויכולת שיש לכולנו. לכן חשבו מעט וראו מה מתאים לכם.

לאחר שבחרתם צורה של ביטוי עצמי יצירתי, הפכו את הבושה/האשמה/החרטה שלכם להשראה. לדוגמה, אם בגדתם באמון של מישהו שאהבתם בעבר, צרו אמנות המתבסס על תחושות הבגידה. כיצד היא נראית, איך היא נשמעת, מה הריח שלה, מה טעמה, מה התחושה שלה? כיצד היא השפיעה עליהם ועליכם? מה תוכלו ללמוד מהמצב הזה? כיצד הוא שינה אתכם. מלאו את האמנות שלכם במחשבות הללו.

5. עבדו עם הארכיטיפים הפנימיים שלכם

ארכיטיפים הם סוגים (או דפוסים) של אנרגיה אותם ניתן למצוא בתוך כל האנשים, החברות, הגזעים ותקופות הזמן. ארכיטיפים שכיחים כוללים את הלוחם, הבתולה, הגיבור, האם, הקורבן, האיש/האישה החכמים וכן הלאה.

אחת מהסיבות מדוע אני אוהבת ומכבדת את העבודה עם הארכיטיפים הפנימיים שלכם היא שהיא עוזרת לכם להתפתח, להתבגר, לעבור אינדיווידואציה ולגלות מחדש את הטבע האמיתי שלכם. בבואכם ללמוד כיצד לסלוח לעצמכם, תזדקקו למעט הדרכה פנימית. התחברות עם הארכיטיפים הפנימיים של האהבה שלכם היא דרך עוצמתית לשחרר את עצמכם.

לדוגמה, תרצו אולי לבחון את:

קוואן ין או ישוע הפנימיים שלכם (ארכיטיפים הקשורים לחמלה).

טארה או בודהה הפנימיים שלכם (ארכיטיפים הקשורים לחוכמה).

האם מרי או זאוס הפנימיים שלכם (ארכיטיפים של האם והאב).

אתם יכולים לזמן חלקים פנימיים אלה של נשמתכם לטובת הדרכה, תמיכה ועזרה. הבינו שהארכיטיפים הללו הם מקורות אנרגיה אוניברסלים הנגישים לכולנו. כל אחד מאיתנו מכיל זרע של חמלה עצמית בתוכו.

קראו עוד על הארכיטיפים – מאמר באנגלית.

6. אילו צרכים שלכם לא נענו באותו זמן?

כפי שכותב הפסיכולוג מרשל ב׳. רוזנברג:

״אנו מפנים את תשומת הלב שלנו לחלק של העצמי שבחר לפעול בדרך שהובילה למצב הנוכחי, ושואלים את עצמנו: ׳כאשר התנהגתי בדרך זו, עליה אני מתחרט עכשיו, מה היו הצרכים שלי שאותם ניסיתי לספק?׳ אני מאמין שבני האדם תמיד פועלים בשירותם של צרכים וערכים. הדבר נכון בכל פעם שפעולה עונה או לא עונה על הצורך, או בין אם זוהי פעולה שבסופו של דבר אנו חוגגים אותה או מתחרטים עליה״.

יש סיבה מדוע התנהגתם כפי שהתנהגתם בעבר, והסיבה היא שניסיתם לספק צורך (בדרך הטובה ביותר שהכרתם באותו רגע).

לכן התייחסו כלפי עצמכם בחמלה ובחנו איזה צורך ניסיתם לספק. האם היה זה הצורך להיות נאהב? הצורך ליחס של כבוד? הצורך להיראות? הצורך להישמע? הצורך להרגיש בטוח? על ידי הבנת הצורך הבסיסי שלכם, מוסרת רמה מסוימת של אשמה ובושה.

7. בצעו טקס שחרור

בנקודה מסוימת במסע שלכם, תדעו שהגיע הזמן לשחרר. אתם תתעייפו מהנזיפות המנטליות המתמשכות ומההתפלשות בתחושת האשמה. אתם תשתוקקו לשלווה; להתחלה חדשה. כאשר זמן זה יגיע, תדעו שאתם מוכנים סוף–סוף לשחרר.

שחרור נוטה להיות קפריזי ומעורפל עבור רוב האנשים. אבל הוא לא חייב להיות. ישנם תרגולים מסוימים שאתם יכולים לעשות כדי להפוך התנסות זו למוצקה ולבלתי נשכחת. אני ממליצה על טקס אש שיעזור לכם לשחרר ולנוע הלאה.

כדי לתרגל טקס אש זה תזדקקו לפיסת ניר, למצית או גפרורים, ולקערה שניתן להדליק בה אש. פשוט כתבו את כל הדברים שאתם רוצים לשחרר על פיסת הניר שלכם. אז הדליקו את פיסת הניר, הפילו אותה אל תוך הקערה וראו כיצד היא בוערת. בעודה בוערת, דעו שאתם גם שורפים דפוסים והרגלים ישנים. אתם חווים בו–זמנית מוות ולידה מחדש.

8. תרגלו אהבה עצמית

לסוף, טפלו בעצמכם. היו עדינים וחביבים, ודעו שזה בסדר לעשות טעויות ולהיות אנושיים. אם אתם זקוקים לעזרה כדי לתרגל אהבה עצמית, אל תהססו ובקשו ייעוץ (לפעמים פנים ידידותיות המחזיקות במרחב עבורכם יכולות לסייע). אם אתם שמים לב לדיבור–עצמי נוקשה שצץ ועולה, בחנו תרגולים כגון מיינדפולנס, מדיטציה והצהרות חיוביות.

אני ממליצה לקרוא את המאמר שלי על אהבה עצמית כדי לקבל הדרכה מעמיקה יותר.

לסיום, אשאיר אתכם עם המילים הללו מאת הסופרת והמורה דבי פורד:

״הדבר החשוב ביותר בסיוע–עצמי הוא סליחה–עצמית: אז אנו נרגעים אל תוך הפגיעות של האנושיות שלנו וחשים חמלה כלפי המאבקים הפנימיים שלנו. זכרו, אתם בני אנוש. אתם עושים טעויות. זה בסדר. השאלה כיצד אתם משתמשים במהמורות הללו שבדרך כדי לתדלק את הצמיחה והטרנספורמציה שלכם היא השאלה החשובה. האם תניחו להן לאכול אתכם בעודכם בחיים או האם תשתמשו בהן כמוטיבציה להמשיך להתפתח?״