מאת: אלת׳יאה לונה

תרגום: סמדר ברגמן

בעולם המחובר שלנו, שבו הטכנולוגיה משנה ומעצבת מחדש את מרקם החברה שלנו בקצב מהיר ביותר, ושבו מוסדות ישנים שפעם איחדו אותנו (למשל, הדת) מתפוררים, רק טבעי שרבים מאיתנו מרגישים בודדים.

כתוצאה מהגלובליזציה, התיעוש, והמשברים הרבים: המגפה, האקלים, הפוליטיקה… משברים במשפחה, משברי שוויון, משברי תרבות הביטול, משברי משמעות, משברי הבריאות המנטלית, משברים משברים משברים (הבנתם את הנקודה שלי?)

אין פלא שרבים מאיתנו רוצים להיות לבד, אבל לא יודעים כיצד, ואין להם מושג איך בכלל להרגיש טוב בקשר לכך.

תוכן עניינים

• המסע שלי ״להיות לבד״ והסטיגמה והבושה הקשורים אליו
• #0 איך להיות מאושרים לבד ולהרגיש טוב בקשר לכך
• #1 תנו לעצמכם רשות לקבל רשות
• #2 תנו לעצמכם רשות לנוח
• #3 תנו לעצמכם רשות לשחק
• #4 תנו לעצמכם רשות לעסוק בפרוייקט מתוך תשוקה מופלאה
• #5 תנו לעצמכם רשות לשכתב את הנרטיב הפנימי
• #6 תנו לעצמכם רשות להירפא, לצמוח ולהיות עדינים
• ומה אם אתם עדיין לא מאושרים להיות לבד?
• מקורות נוספים
• מילים אחרונות

המסע שלי ״להיות לבד״ והסטיגמה והבושה הקשורים אליו

קיימת סטיגמה רבה לגבי נושא ״הלבד״. כמישהי שצועדת במסע זה במשך עשר שנים ויותר, אני מתמודדת עדיין לעתים עם הבושה הסובבת את היותי לא רק אדם מופנם, אלא גם אדם מתבודד.

יש לי מערכת יחסים חזקה, שני כלבים שאני אוהבת, עבודה שאני אוהבת ורוחניות  מזינה, אבל אין לי ידידים רבים. למעשה אין לי קבוצת ידידים איתנה מאז שנות התיכון. אני פשוט הפכתי להיות… זאב בודד לאחר סיום התיכון ולאחר שעזבתי את האוניברסיטה. ויצירת מערכות יחסים בוגרות הפכה פשוט לחוויה קצת מיותרת.

ניסיתי להתנדב, ניסיתי להצטרף לכיתות יוגה ומדיטציה, ואפילו למרכז בודהיסטי, אבל העובדה היא שאני (1) ביישנית, (2) עדיין נושאת פצעי התקשרות לא–פתורים מילדותי, שהופכים את הגבולות שלי לנוקשים מדי או למחוררים מדי (זה תהליך!), (3) אני מתמודדת עם חרדה בשל טראומה הקשורה לדת, (4) אני ״אישה רגישה מאוד״ בעלת ״גיוון עצבי״ שמתמודדת עם הצפה חושית ו-(5) אני אוהבת את הלבד שלי!

אני לא מחפשת עצות. אני בת מזל שהייתה לי גישה לתרפיה, ולכן אני לא מזמינה כאן עצות טיפוליות. עשיתי עבודה פנימית רבה והתקדמתי מאוד במשך השנים – ועדיין אני נמצאת במסע זה של ריכוך ופתיחה של המרכז הפנימי שלי וחזרה אליו.

אבל האמת היא שאני מוצאת את עצמי לבד רוב הזמן, במקום לבלות זמן עם בן הזוג שלי ועם הכלבים שלנו בכל יום ולבקר את המשפחה המורחבת פעם בשבוע.

העבודה שאני עושה (כתיבה וניהול אתר האינטרנט) משמעותה שאני מבלה את רוב זמני (אולי 90% מהשבוע שלי) און–ליין ובבית. עבורי, זהו חלום שהתגשם… אני לא צריכה לנסוע לעבודה? ברור שלא! אני לא צריכה להתעסק בענייני משרד? יש!

אבל לפעמים, אני גם מרגישה בודדה. לפעמים אני מרגישה דקירות אשמה שלוחשות: ״את צריכה לצאת יותר ולהיות יותר כמו אנשים אחרים״. או בושה שאומרת: ״לכולם יש המון חברים – תראי איך כולם צוחקים ומחייכים בפוסטים ברשת החברתית! – למה לך אין את זה?״

ואותו מקום עמוק בתוכי – ניתן לכנותו ״הילדה הפנימית הפצועה״ – תוהה לפעמים ״האם יש בי משהו פגום מאוד? וכאן נכנסת לפעולה המבקרת הפנימית שלי שאומרת, בחיוך קר של קרואלה דה–ויל: ״כן, יש בך משהו משהו פגום מאוד. את שבורה מהיסוד וכולם יכולים לראות את זה״.

אבל אף על פי שאין לי חברים רבים בחיים האמיתיים (הלא–וירטואלים), ואני מוצאת את עצמי לבד הרבה מהזמן, למדתי להיות מאושרת לבד. אפילו לפני עבודתי כאן, מציאת בן הזוג או אימוץ הכלבים שלי, למדתי להיות מאושרת לבד כאשר הייתי באמת לבד בתוכי. ואני מאמינה שהייתה זו היכולת ליהנות מהיותי לבד, שאיפשרה לי ליהנות מהחיים שאני חיה כעת.

ולכן אסתמך על החכמה הזאת ועל השיעורים שלמדתי בעשר השנים האחרונות כדי לעזור לכם, קוראיי היקרים וחברי הזאבים הבודדים, ללמוד איך להיות מאושרים לבד ולהרגיש טוב בקשר לכך.

איך להיות מאושרים לבד ולהרגיש טוב בקשר לכך

אני לא יודעת אילו נסיבות הובילו אתכם להיות לבד. אולי חוויתם פרידה, גירושים, עברתם למדינה אחרת, אולי אתם חווים גיוון עצבי וסוג מסויים של התעוררות רוחנית, נמצאים בגיל שבו רוב בני המשפחה והחברים הלכו לעולמם, יש לכם עבודה אותה אתם עושים לבד, אתם מתמודדים עם מחלת נפש כלשהי, אתם מטפלים, הורים במשרה מלאה, לא יודעים כיצד ליצור קשר עם אנשים אחרים – זה לא משנה, אני רוצה שתדעו שלהיות לבד זו ברכה.

כן, לפעמים ה״לבד״ עלול להרגיש כמו קללה, ואנו אכן זקוקים לחום אנושי מעת לעת (תרפיסט או אפילו ידידים ברשת החברתית יכולים לסייע במקרה שכזה), אבל אני רוצה לנסח מחדש ולשנות את הדרך שבה אנו מתייחסים להיות האדם לבדו.

הלבד מסייע לנו:

• להקשיב לצרכים ולקול הפנימי שלנו.
• להירגע, להשתחרר ולהפיג מתחים.
• לגלות מה אנו רוצים באמת בחיים.
• להתחבר לרעיונות יצירתיים ולחשיבה מקורית.
• להתחבר לתובנות רגשיות ורוחניות עמוקות.
• להתיידד עם עצמנו.
• להתכוונן לקול הנשמה שלנו.

(ספרו לי בתגובות אילו עוד נקודות חיוביות גיליתם לגבי היותכם לבד! כמו כן, יש ספרון קטן וחמוד בחנות האתר ששמו The Power of Solitude, אם אתם רוצים להעמיק בנושא [בשפה האנגלית ובתשלום, כמובן]).

ולאחר שזה נאמר, להלן – איך תהיו מאושרים להיות לבד ולהרגיש טוב בקשר לכך:

#0 תנו לעצמכם רשות לקבל רשות

אני רוצה להתחיל בצעד ראשוני זה, שמכיר בכך ש״הרשות״ היא המפתח ללמידה כיצד להיות מאושרים לבד. מדוע?

הרשות היא שמעניקה לנו את הסמכות הפנימית לחשוב, להרגיש ולעשות דברים באופן שונה. תכופות אנו נושאים מטען פנימי רב כל כך הקשור לנושא היותנו לבד. החברה, על כל צורותיה, מלמדת אותנו שאם אין לנו חברים, בן או בת זוג, משפחה וכן הלאה, משמעות הדבר היא שמשהו בנו פגום.

אבל כאשר אנו בוחנים את ביצת הסבל שהיא החברה ואת ה״ריק משמיד–הנשמה של חיזוקים חסרי משמעות״ שהוא הרשת החברתית (אני מתקשרת כאן את וונסדיי אדאמס הפנימית שלי כאן, חחח), זה לא בדיוק ערך נפלא שיש לחיות על פיו, נכון?

לכן, תנו לעצמכם רשות להיות מאושרים לבד. תנו לעצמכם רשות לאהוב את ה״לְבַדיוּת״ שלכם. הרשו לעצמכם להיות לבד בפסח, בראש השנה ובחנוכה, בכל אירוע שנתי עיקרי, ולהרגיש טוב בקשר לכך ולגבי עצמכם! למה לא בעצם?

יש לכם זכות להיות מאושרים לבד.

#1 תנו לעצמכם רשות לנוח

משמעות היותכם לבד, היא שיש לכם, קרוב לוודאי, מרחב רב יותר מאשר לאנשים אחרים. וגם אם אתם מוצאים את עצמכם במצב שבו אתם לא לבד פיזית (ובחברת אנשים רבים אחרים), אותו לבד פנימי יכול לאפשר לכם להתכוונן אל עצמכם ואל צרכי הגוף והנפש שלכם.

המנוחה מאפשרת לכם להרגיע את עצב הוואגוס/המערכת העצבית שלכם, להשיב לעצמכם חיוניות ויצירתיות, ולהרגיש שוב מוכלים בגופכם. המנוחה היא תנאי מקדים לכל הנקודות שיועלו בהמשך, כיוון שללא מנוחה, אין לנו את האנרגיה, הדמיון או הדחף להפיק את המירב מהלבד שלנו.

#3 תנו לעצמכם רשות לשחק

ריפוי עצום טמון בלמידה כיצד לשחק וליהנות לבד. בבואכם ללמוד איך להיות מאושרים לבד, המשחק נמצא במרכז מה שהופך את הלְבַדיוּת למהנה כל כך.

מה משמעות המשחק עבורכם? מה מרגש אתכם ליצור? מה אתם נהנים לעשות?

אחזו בידו של הילד הפנימי שלכם, צעדו אל תוך תפקיד ההורה הפנימי האוהב, ותשתוללו! תלמדו אולי לאפות משהו טעים, לשפר את אומנות הגינון, ללמוד מיומנות אומנותית, להתחיל פרוייקט מלאכה, לנסוע למקום חדש ומסתורי, לשחק עם חבריכם בעלי הפרווה או להביט בכוכבים – יש הזדמנויות רבות כל כך לשחק!

#4 תנו לעצמכם רשות לעסוק בפרוייקט מתוך תשוקה מופלאה

אוקיי, אולי הצירוף ״תשוקה מופלאה״ הוא מעט מלודרמתי. אבל מה שאני רוצה לומר הוא שהמפתח, לא רק ללמידה כיצד להיות לבד, אלא גם להתענגות ממצב זה, הוא למצוא מה ״מדליק״ ומשלהב אתכם. 

מה מלהיב, מרגש, מרפא, מענג ומסקרן אתכם ומביא לכם השראה?

משחק (סעיף 3) הוא מה שמאפשר לכם למצוא במה אתם אוהבים למלא את זמנכם ומהו ה״איקיגאי״ שלכם (מילה ביפנית שמשמעותה ״הסיבה להיותכם״)?

אם התשוקה שלכם היא גם לסייע לאנושות בדרך כלשהי, קבלו שבחים נוספים, כיוון שלא רק שהדבר ימלא בערך נוסף את היותכם לבד, אלא גם במשמעות עמוקה. כתוצאה מהמשחק והחקירה האישיים שלי, גיליתי שה״איקיגאי״ שלי הוא האתר שלי ״זאב בודד״, ששמו ניתן לו לא מתוך אירוניה!

#5 תנו לעצמכם רשות לשכתב את הנרטיב הפנימי

תכופות, הלְבַדיוּת מלווה בתחושות של אשמה, בושה רעילה, האשמה עצמית, תיעוב עצמי ומגוון גדול של רגשות כואבים אחרים. שכיח במקרים אלה ליפול לתודעת הקורבן, שבה אנו מרגישים כמו איים קטנים באוקיינוס החיים העצום.

״מדוע אני לא יכולה להיות יותר כמו…?״, ״תראו את כל החברים שלהם! לי אין את זה… אני מפסידנית עלובה״. זה טרגי להיות לבד כל הזמן״. ״משהו לא בסדר איתי״. ״תמיד אהיה לבד״. ״אף אחד לא מבין אותי ולאף אחד לא אכפת ממני״.

האם לקחתם אי פעם חלק בנרטיב הפנימי הזה והאם המחשבות האלה התרוצצו בראשכם? (זה קרה לי ללא ספק!)

כאשר אתם מעניקים לעצמכם רשות לשכתב את הנרטיב הפנמי שלכם, משמעות הדבר היא שאתם מוכנים לצאת מתפקיד היותכם הקורבן, או תפקיד היותכם ״מוזרים״, או היותכם [מלאו כאן את הביקורת העצמית השלילית שלכם], ופשוט להיות אדם שבמקרה הוא לבד.

כיצד ישמע, ירגיש ויראה השכתוב של הנרטיב הפנימי שלכם?

הנה כמה דוגמאות:

״אני אדם מופנם שאוהב להיות לבד וזה בסדר״.

״זמן לבד מזין ומטעין אותי״.

״אף על פי שאני מרגישה לבד מעת לעת, אני יודעת שאני תמיד מחוברת לעוצמה הנעלה שלי״.

״כמוני, אנשים רבים לבד עכשיו, וזה בסדר. הלְבַדיוּת מעניקה לי מרחב לעשות דברים שאני אוהבת לעשות״.

״יש לי את הזכות לאמץ את סגנון האישיות שלי ולא ׳לקנות׳ את המסרים המזוייפים של החברה לגבי מי שאני ׳אמורה׳ להיות״.

אתם יכולים לחשוב על משפטים מרפאים נוספים שכאלה?

#6 תנו לעצמכם רשות להירפא, לצמוח ולהיות עדינים

ללא רמת הלְבַדיוּת שחוויתי, לא הייתי מצליחה בשום אופן לעשות את הדברים הבאים:

• להרגיש יצירתית מספיק כדי ליצור את הפלטפורמה הזאת ולכתוב עבורה.
• ליצור ולתחזק את אתר האינטרנט הזה בראש ובראשונה.
• לבצע עבודה פנימית עמוקה ולצאת למסע ריפוי רוחני.
• לחשל חיבור מזין עם הנשמה והרוח.
• למצוא חיבור בדרכים שונות: באמצעות הטבע, מדיטציה, מדריכים רוחניים ובני ברית, קבוצות ואנשים חברותיים ברשת.

הלמידה כיצד להיות מאושרים לבד ולהרגיש טוב בקשר לכך היא משימה פנימית במאה אחוזים – זו המנטליות שלנו, לא משהו שנוכל אי פעם למצוא מחוץ לעצמנו.

הלבד פותח את הדלת לריפוי עמוק יותר, לצמיחה רוחנית/מנטלית/רגשית, וליכולת לגלות מי אנחנו ומה אנו רוצים. הוא מעניק לנו את המרחב לעבד טראומות ישנות, לרפא פצעים ישנים ולהתחיל מחדש.

תהיתם אי פעם מדוע נזירים, נזירות, מסטיקנים ודמויות רוחניות על פני העידנים נהגו להתבודד במשך תקופת זמן ארוכות? הסיבה היא שהלבד יכול להיות מרפא במידה מדהימה, אם אתם מאפשרים לו.

בטח, השכל יכול להתערב ולהתחיל ללהג שיפוטים המבוססים על התנייה חברתית, אבל הבדידות תמיד הייתה פתח לא רק לשמחה, אלא גם להגשמה.

חשבו על ישוע במדבר, על מוחמד במערה, על משה על ההר, וכן הלאה. אני לא מתכוונת לומר שהתבודדות תהפוך אתכם לנביאים, אני אומרת שבאופן מהותי, שהות לבד היא טקס מעבר רוחני.

ואולי זו הסיבה האולטימטיבית בגינה אתם מוצאים את עצמכם לבד. (רק אתם יכולים לדעת).

ומה אם אתם עדיין לא מאושרים להיות לבד?

אם אף אחת מהעצות שכבר נכתבו כאן לא נוגעות בכם, או ניסיתם כבר את כל העצות ואתם עדיין אומללים, יכולות להיות לכך כמה סיבות. אולי אתם אנשים מוחצנים וחברת אנשים אחרים היא משהו שאתם צריכים ומשגשגים בגינו, או אולי הטראומה שלכם מונעת מכם ליהנות מהלְבַדיוּת שלכם כמו גם מחברת אנשים אחרים.

מה עליכם לעשות אם אתם עדיין לא מאושרים להיות לבד?

יומן האהבה העצמית:

יומן האהבה העצמית הוא מקום מקודש שבו אתם יכולים ללבות את להבות הלב והנשמה העמוקים ביותר שלכם. למדו כיצד לאהוב את החלקים השבורים, הפגועים והפגיעים ביותר שלכם באמצעות עוצמת החמלה העצמית!

להלן כמה עצות:

• לכו לטיפול (יש הרבה אופציות, הן און–ליין והן פנים–אל–פנים).
• נסו להתנדב כדי למצוא דרך משמעוית ליצור קשר עם אנשים אחרים.
• צאו ושהו בחברת אנשים ומצאו נחמה בנוכחותם (הענקת חיוך, מפעם לפעם, לאדם זר יכולה לעזור לכם להרגיש חיבור ובתשעה מתוך עשרה מקרים, תקבלו חיוך בחזרה).
• מצאו מקומות שבהם אתם מרגישים בטוחים ורגועים, כגון פארק מקומי או הספרייה, ובקרו בהם דרך קבע (הדבר יגביר את סיכוייכם ליצור חברויות).

 

בואו לתמוך