מאת: אלת׳יאה לונה
מאנגלית: סמדר ברגמן
כאשר אנו מחזיקים בתודעת קורבן, אנו מסננים את הקיום שלנו כולו דרך עדשות מנטליות צרות ופרנואידיות, דרכן אנו רואים ותופסים אנשים אחרים ואת המציאות.
אף על פי שחשוב לא להכחיש את תפקיד הקורבן אם באמת נפלנו קורבן או אם התעללו בנו, איננו יכולים לחיות את חיינו אלא אם נצא מתפקיד הקורבן ונאמץ את תפקיד השורד.
תוכן עניינים
מהי תודעת קורבן?
כיצד מתפתחת התקרבנות–עצמית
תשעה יתרונות להיותנו קורבנות
הצד האפל של תפקיד הקורבן
23 סימנים לתודעת קורבן
כיצד להפסיק להיות קורבן
כיצד להתמודד עם תסביך קורבן אצל אנשים אחרים
מהו תסביך קורבן?
מה ההבדל בין תודעת קורבן לבין תסביך קורבן?
14 סימנים לתסביך קורבן
כיצד להתמודד עם אנשים המצהירים על עצמם שהם קורבנות
מהי תודעת קורבן?
תודעת קורבן היא מונח פסיכולוגי שמתייחס לסוג של הלך–רוח בעל תפקוד לקוי ששואף להרגיש נרדף כדי לקבל תשומת לב או להימנע מאחריות אישית. אנשים המתמודדים עם תודעת קורבן משוכנעים שהחיים לא רק שנמצאים מחוץ לשליטתם, אלא שהם רוצים לפגוע בהם באופן מכוון. בשל אמונה זו הם מאשימים ללא הרף, לא לוקחים אחריות ושוקעים ברחמים עצמיים המתודלקים על ידי פסימיות, פחד וכעס.
במילים פשוטות, תודעת קורבן משמעותה שאתם תולים את תחושת האומללות שאתם מרגישים באנשים אחרים ובנסיבות אחרות.
כיצד מתפתחת התקרבנות–עצמית
אף אחד לא נולד עם תודעת קורבן, ממש כפי שאף אחד לא נולד עם דכאון קליני או עם חרדה. במקום זאת, תודעת קורבן היא תכונת אישיות נרכשת, זאת אומרת, היא תוצאה של התנייה ומנגנוני התמודדות שנרכשו בילדות.
רוב האנשים אכן נפלו קורבן בדרך כלשהי כילדים, בין אם הם חוו התעללות פיזית, התעללות מינית, התעללות רגשית או התעללות פסיכולוגית. כמו כן, התקרבנות–עצמית יכולה להתפתח גם כתוצאה ממערכות יחסים תלותיות שהיו לנו עם ההורים שלנו, או פשוט על ידי התבוננות בתודעת קורבן לא–בריאה אצל אחד או יותר מבני המשפחה ואימוצה.
אולם, אף על פי שמה שקרה לנו בילדות נמצא לחלוטין מחוץ לשליטתנו, זוהי האחריות שלנו כבוגרים לתבוע לעצמנו את עוצמתנו לקחת שוב אחריות בכל הקשור לאושר שלנו.
תשעה יתרונות להיותנו קורבנות
מילוי תפקיד הקורבן נושא עמו למעשה כמה טובות הנאה עסיסיות. טובות הנאה אלה מקשות מאוד על היכולת לשנות הלך רוח זה, וזו הסיבה מדוע רוב הקורבנות דומה שמושקעים רגשית בהנצחת סוג זה של התנהגות רעילה.
כמה מטובות ההנאה הללו כוללות את הדברים הבאים:
- אינכם צריכים לקחת אחריות
- אנשים אחרים מעריפים עליכם תשומת לב
- אנשים אחרים מרחמים עליכם
- קרוב לוודאי שאנשים אחרים לא ימהרו לבקר או להרגיז אתכם
- יש לכם ״רשות״ להתלונן
- קיימת סבירות גבוהה יותר שתקבלו את מה שאתם רוצים
- אתם נראים מעניינים כיוון שאתם מספרים לאנשים את כל הסיפורים שלכם
- אינכם צריכים להרגיש משועממים כיוון שיש דרמה רבה שמתרחשת
- אתם יכולים להימנע מכעס ולעקוף אותו כיוון שאתם עסוקים בלהרגיש עצובים
האם אתם מצליחים לראות כמה דפוסים שורשיים שמתחילים לצוץ כאן?
תפקיד הקורבן מעניק לכם למעשה כוח רב: כוח להימנע מאחריות, כוח להרגיש עצובים ונרדפים ״בצדק״, כוח להימנע מרגשות לא–נוחים וכוח לתפעל אנשים אחרים.
הצד האפל של תפקיד הקורבן
רוב האנשים שממלאים את תפקיד הקורבן עושים זאת באופן לא מודע, או שלא בכוונה. אף על פי כן, תפקיד הקורבן כן כרוך בכמות עצומה של מניפולציה ו״משיכה בחוטים״. אנשים במערכות יחסים או ביחסי ידידות עם קורבנות, מדווחים תכופות על כך שהם מרגישים כמו ״בובות״ שנדחסות לתבניות וזאת על פי מה שהקורבן מאמין שהם או רוצה שהם יהיו.
כאשר אנשים אחרים מרחמים עליכם, קל לכם יותר לסובב אותם על אצבעכם הקטנה. השתוקקות לא–מודעת זו לשלוט באחרים באמצעות תחושות הסימפתיה שלהם, היא אך ורק דרך עבור השכל לחזק את אמונתו בזהות האגו הגורסת ״אני קורבן״.
יש נחמה רבה ו״ביטחון״ מלאכותי באימוץ זהות הקורבן. לא רק שהדבר מתגמל אתכם בכך שאינכם צריכים לקחת אחריות להתנהגות שלכם (משום ש״אנשים אחרים״ הם שאחראים תמיד), אך הדבר גם מונע מכם להרגיש בתחושות לא–נעימות כגון אשמה וכעס, כאשר באותו זמן אתם מרגישים שאחרים ״דואגים״ לכם.
אנשים מתעללים או סוציופתים מאמצים לעתים קרובות את תפקיד הקורבן, והם משתמשים בתפקיד זה כדי להחזיק ברצועה רגשית הדוקה את הקרובים אליהם. לדוגמה, אדם נרקיסיסט יכול להשפיל ללא הרף את בן או בת הזוג שלו, ואז להתקבע על הפעם היחידה שבן או בת הזוג התפרצו וכינו אותו בשם ״מפלצת״, או להפוך את היוצרות ולומר שהם למעשה ״המתעללים״. או אדם הנוקט בהתעללות פיזית יכול להשתמש בתירוץ שהוא ״תמיד נאלץ לסבול את האדם האחר״ כסיבה לכך שהוא מכה את בן או בת הזוג שלו.
כפי שאנו יכולים לראות, ניתן לעשות שימוש בגישה האומרת ״איזה מסכן אני״ בשתי הקצוות של הספקטרום האנושי: הן אצל אנשים הנראים ״נורמלים״ והן באנשים פסיכופתים הקיצוניים ובעלי התפקוד הלקוי. לדוגמה, במערכות יחסים תלותיות, התקרבנות עצמית משמשת את המאפשר ואת המתעלל, ולפעמים בעת ובעונה אחת בסוג של מאבק כוחות.
אין ״סוג״ אחד של אדם שמתאים לתפקיד הקורבן, ולכן תהיה זו טעות לומר שרק נרקיסיסטים או פסיכופתים מאמצים לעצמם תפקיד זה. ראיתי באופן אישי אנשים מכל הסוגים מאמצים זהות זו: מהסבתא הקשישה המתוקה ביותר ועד לבני נוער, אמהות, אבות, אנשי מקצוע ואפילו אנשים ״ערים רוחנית״.
23 סימנים לתודעת קורבן
האם אתם, או מישהו שאתם אוהבים, משחקים את הקורבן? הנה כמה מהסימנים השכיחים אותם יש לחפש:
- אתם מאשימים ללא הרף אנשים או מצבים אחרים בכך שאתם מרגישים אומללים.
- אתם מחזיקים בפילוסופיה הגורסת ש״החיים נגדי״.
- אתם צינים או פסימיסטים.
- אתם רואים את הבעיות שלכם כקטסטרופות ומוציאים אותן מכל פרופורציה.
- אתם חושבים שאחרים מנסים לפגוע בכם בכוונה.
- אתם מאמינים שאתם היחידים הזוכים להתייחסות גרועה.
- אתם ממשיכים לחיות שוב זכרונות עבר כואבים שגרמו לכם להרגיש כקורבן.
- גם כאשר החיים טובים, אתם מוצאים משהו להתלונן בגינו.
- אתם מסרבים לשקול נקודות מבט אחרות בבואכם לדבר על הבעיות שלכם.
- אתם מרגישים חסרי–אונים ולא מסוגלים להתמודד ביעילות עם בעיות או עם החיים באופן כללי.
- אתם מרגישים מותקפים כאשר אומרים לכם ביקורת בונה.
- אתם מאמינים שאינכם אחראים למה שקרה בחייכם (אנשים אחרים אחראים לכך).
- אתם מאמינים שמצבם של כל האחרים ״טוב יותר״ ממצבכם.
- דומה שאתם נהנים לרחם על עצמכם.
- אתם מושכים אנשים הדומים לכם (שמתלוננים, שמאשימים ושמרגישים קורבנות של החיים).
- אתם מאמינים שהעולם הוא מקום מפחיד ורע בעיקרו.
- אתם נהנים לחלוק את הסיפורים הטרגיים שלכם עם אנשים אחרים.
- יש לכם מנהג לגנות, לתקוף ולהאשים את אהוביכם בדרך שבה אתם מרגישים.
- אתם מרגישים חסרי אונים לשנות את הנסיבות שלכם.
- אתם מצפים לקבל סימפטיה מאחרים, וכאשר אינכם מקבלים אותה, אתם מתרגזים.
- אתם מסרבים לבחון את עצמכם או לשפר את חייכם.
- אתם נוטים לוודא שאתם ״משיגים״ אנשים אחרים בבואכם לחלוק התנסויות טראומטיות.
- אתם ממעיטים בערככם ללא הרף.
כפי שאתם יכולים לראות, התחושה הקבועה של היות האדם קורבן היא הרסנית באופן עמוק, הן פנימית והן חיצונית.
כיצד להפסיק להיות קורבן
אם אתם קוראים את המאמר הזה משום שאתם חושדים שאתם נאחזים אולי בתודעת הקורבן, הנה כמה טיפים שיכולים לעזור לכם לוותר על תפקיד רעיל זה:
1. התחילו להחליף את ״את.ה״ ב״אני״.
לדוגמה, במקום לומר ״את.ה מרגיז.ה אותי כל כך״, אתם יכולים להחליף הצהרה זו באמירה: ״אני מתרגז.ת כאשר אני שומע אותך אומר זאת״. טריק פשוט זה יכול לעזור לכם ללמוד לקחת יותר אחריות אישית לאושר שלכם.
2. ראו את עצמכם כשורדים
קורבן מתווכח עם החיים, שורד מאמץ אותם. קורבן חי בעבר, שורד חי בהווה. קורבן מאמין שהוא חסר אונים, שורד מחזיר לעצמו שליטה בחייו. אף על פי שתודעת קורבן היא ממכרת, תודעת השורד מעצימה הרבה יותר בטווח הארוך. ברגע שאתם מתחילים לראות את עצמכם כשורדים, אתם תתחילו להרגיש טוב יותר ביחס לחיים ותמשכו אליכם אנשים מהסיבות הנכונות. הקשבה לשורד היא מרעננת ומלאת השראה הרבה יותר מאשר הקשבה לקורבן שמתבוסס ברחמים עצמיים.
3. היו חביבים ורחומים כלפי עצמכם
במילים אחרות, היזהרו שמא תהפכו קורבן להיותכם קורבן! תפקיד זה הוא לא תפקיד שאתם בוחרים: אתם מפתחים אותו כתוצאה מהתנייה בילדות. היו עדינים עם עצמכם ותרגלו אהבה עצמית. חקרו את פצעי הליבה שלכם ואת אמונות הליבה שלכם שמעצימים את זהות הקורבן שלכם, והחליפו את התיעוב העצמי בחמלה עצמית. אם אתם מתאמצים להתגבר על תפקיד הקורבן, תרגלו טיפול עצמי על ידי כך שתלכו לטיפול ועל ידי תרגול שיטות כגון כתיבה ביומן, הצהרות חיוביות, NLP, CBT ואופנים אחרים של אהבה עצמית.
4. חקרו את האמונות השגויות שלכם
אמונות שגויות יוצרות חרדה, דיכאון, כעס והאשמה. רבות מהאמונות הללו שוכנות בצד המוצלל של הנפש שלנו, וניתן לחקור אותן אך ורק באמצעות עבודת צל עמוקה. קרוב לוודאי שתהיו המומים לגלות כמה סוגים רבים של אמונות שגויות אימצתם ללא דעת.
5. שאלו: ״איזו מחשבה יוצרת את הסבל הזה?״
כל הסבל מקורו באמונות הקיימות בנפשנו שאותן איננו בוחנים ושאיננו מטילים בהן ספק. כאשר אנו נקשרים לאמונות הללו, אנו סובלים. זכרו שאינכם צריכים להאמין למחשבות המתרוצצות בראשכם: מחשבות הן אך ורק תנודות של אנרגיה שאליהן אנו משייכים משמעות. תרגול מדיטציה יכול לעזור לכם להבין עד כמה בנות חלוף הן המחשבות.
6. תרגלו הודיה
הודיה היא דרך פשוטה אך עוצמתית להזכיר לעצמכם שהחיים אינם כה אומללים כפי שאתם חושבים. בכל יום, נסו למצוא עשרה דברים עליהם יש לומר תודה והודיה. אתם יכולים לכתוב יומן הודיה שבו תכתבו את הדברים הללו, או פשוט למנות אותם בראשכם. נסו להרגיש הודיה כנה בשל קיום הדברים הללו בחייכם.
7. הצהירו על אחריות אישית
התחילו להבחין בכל הדרכים בהן אתם עוקפים אחריות אישית. היו כנים עד כאב עם עצמכם ובחנו כיצד קבלת סימפתיה מאנשים אחרים גורמת לכם להרגיש מיוחדים ולהמשיך להאשים אחרים. תוכלו לומר דברים כגון: ״אני אחראי כלפי חיי״ או ״אני מסוגל לחולל שינוי״ כדי לסייע לכם לתכנת מחדש את הצורך הלא–מודע הזה למלא את תפקיד הקורבן. אתם יכולים גם לעשות דברים שבונים את הביטחון העצמי שלכם ומראים לכם למה אתם מסוגלים… או לחשוב על משהו מן העבר עליו התגברתם בהצלחה.
8. עשו מעשים טובים
כאשר אנו ממלאים את תפקיד הקורבן, אנו נוטים להתמקד אך ורק בעצמנו. צאו מהמחשבות שלכם על ידי כך שתעשו משהו נחמד עבור אדם אחר שאתם אוהבים. ההבנה שאתם יכולים להרגיש טוב מבלי לתפעל אחרים היא דרך חשובה להתגבר על ההתמכרות של ההתקרבנות העצמית.
כיצד להתמודד עם תסביך קורבן אצל אנשים אחרים
כולנו פגשנו באותם אנשים שמקטרים ושמתלוננים ללא הרף על חייהם.
דומה שהאנשים הללו מחזיקים באמונה שהעולם פועל נגדם ודומה גם שהם כמעט ונהנים מתחושת האומללות שלהם. בתחום הפסיכולוגיה, מתייחסים לאנשים שכאלה כאל מי שסובלים מתסביך הקורבן; סוג של נוירוזה שסובבת סביב השגת רחמים מאנשים אחרים.
מהו תסביך קורבן?
תסביך קורבן הוא הלך רוח שמתפתח במהלך החיים ושמופעל בעיקר על ידי התנייה בילדות. אנשים שלוקים בתסביך קורבן, רואים את עצמם ללא הרף כקורבנות של נסיבות או אנשים אחרים. תפיסה עצמית מעוותת זו מובילה לתשוקה לרכוש חיבה ותשומת לב מאנשים אחרים, תוך כדי הימנעות מאחריות אישית ואשמה.
מה ההבדל בין תודעת קורבן לבין תסביך קורבן?
שניהם נשמעים דומים כל כך… אז מה ההבדל?
אף על פי ששניהם יכולים להיות חופפים (והם חופפים לעתים), תודעת הקורבן היא בעיה שכיחה יותר. רוב האנשים מתמודדים עם תודעת קורבן בשלב זה או אחר בחייהם. לעומת זאת, תסביך הקורבן הוא דפוס התנהגות ״ממזרי״ ומושרש עמוק שמגדיר את השקפת העולם הכוללת של האדם. שלא כמו תודעת קורבן (שבדרך כלל נוטה להיות קצרת טווח), תסביך קורבן עלול להגדיר את חיי האדם למשך שנים ואף למשך כל תקופת החיים.
במילים אחרות, תסביך הקורבן הוא רציני ופתולוגי הרבה יותר מאשר תודעת קורבן.
14 סימנים לתסביך קורבן
אנשים הלוקים בתסביך קורבן יפגינו אחוז גבוה מהתסמינים הבאים:
- הם ״ירדו על עצמם״ ללא הרף.
- הם יאשימו מצבים או אנשים אחרים בתחושת האומללות שלהם.
- הם יסרבו לבחון את עצמם במטרה להרגיש טוב יותר לגבי החיים.
- הם מחזיקים בפילוסופיה הגורסת ״החיים פועלים נגדי״.
- הם מרגישים חסרי כוח או חסרי אונים לשנות את הנסיבות שלהם.
- הם חושבים שאחרים רוצים לפגוע בהם בכוונה תחילה.
- הם נהנים לחלוק את הסיפורים הטרגיים שלהם עם אחרים.
- גם כאשר הכול כשורה, הם ימצאו משהו להתלונן עליו.
- הם מאמינים שהעולם הוא ברובו מקום רע ומסוכן.
- הם מתעצבנים והופכים תגובתיים כאשר נותנים להם ביקורת בונה.
- הם מאמינים שמצבם של כל שאר האנשים ״טוב יותר״ משלהם.
- הם נוטים לגנות, לתקוף ולהאשים אנשים שהם אוהבים בתחושותיהם.
- הם תופסים את הבעיות שלהם כקטסטרופות ומוציאים אותם מכל פרופורציה.
- הם לא לוקחים אחריות בנוגע לאושר שלהם.
אני מבינה עד כמה מתסכל הדבר לחיות עם אדם שהוא קורבן בעיני עצמו, לעבוד עמו או פשוט להימצא בחברתו. התמודדתי עם די הרבה אנשים שלוקים בתסביכי קורבן, אך הדבר החשוב ביותר לזכור כאן הוא שאנשים אלה באמת סובלים בגלל הלך הרוח שלהם. הם באמת מאמינים שהם חסרי אונים ושהם נתונים לחלוטין לחסדי אנשים אחרים או לחסדי החיים. חוסר אונים נרכש זה לא מתפתח כדרך לתפעל אתכם (אף על פי שהוא עלול לשמש לשם כך), הוא מתפתח כתוצאה מהתעללות בילדות. לכן, חשוב להפגין חמלה כלפי האנשים בחיינו שסובלים מתסביכי קורבן, מבלי לאפשר כמובן את התפיסה העצמית המעוותת שלהם.
כיצד להתמודד עם אנשים המצהירים על עצמם שהם קורבנות
כעת נשאלת השאלה, כיצד תוכלו להתמודד עם קורבנות מבלי לפגוע בהם?
התמודדות עם אנשים שלוקים בתסביך הקורבן עלולה להיות בעייתית, בייחוד משום שעימות ישיר רק יחזק את תחושת הנרדפות שלהם. הנה כמה טיפים שאולי יעזרו לכם:
1. אל תשאבו אל תוך התחושות שלהם
זכרו שקורבנות מחפשים תשומת לב ואישור באופן לא–מודע. אולם, אם תעניקו להם את מה שהם רוצים, תהפכו ״מסובכים רגשית״ עמם, דבר גרוע להם ולכם. נסו להיות מאזינים פסיביים, מבלי לערב את עצמכם באופן פעיל במסיבת הרחמים העצמיים שלהם. זכרו שהם מחפשים אצלכם סימפתיה כדיר לחזק את תודעת הקורבן שלהם, אך אל תתנו להם אותה. פשוט הישארו נירטלים, אלא אם בכוונתכם לתרגל את הסעיף השלישי (כאן בהמשך).
2. הפכו זאת לבעיה שלהם
הסובלים מתסביך הקורבן ימצאו תמיד דרך להאשים אחר ולהטיל את האחריות על אדם אחר כדרך לעקוף אחריות אישית. הם גם ינסו לגרום לכם להסכים עמם כדי לחזק את תחושת היותם ״צודקים״. במקום להסכים, ספרו להם שיש לכם ביטחון מלא ביכולתם להתמודד עם המצב כאנשים בוגרים.
3. הסכימו מכל הלב
תרגול זה עושה שימוש במעט פסיכולוגיה הפוכה: שתפו פעולה עם ההתנגדות שלהם באופן מוחלט, בכך שתוציאו את הבעיה מכל פרופורציה לגמרי. ולכן אם הקורבן מספר לכם עד כמה נוראים הם חייו באותו רגע, הסכימו עמו: החיים באמת קשים ונוראים עבורו. טקטיקה זו יכולה לגרום לקורבן לשנות את הטון ולומר: ״ובכן יכול להיות שזה לא עד כדי כך נורא…״
4. אל תתנו עצות
האמת היא שהקורבן לא רוצה לפתור את בעיותיו, כיוון שהדבר יחתור תחת תחושת היותו קורבן! אי לכך, מתן עצות כמותו דיבור אל הקיר: אתם מבזבזים את זמנכם. כאשר קורבנות מבקשים ״ייעוץ ועצה״, מה שהם באמת רוצים הוא ראיה לכך שאכפת לכם. וזה הדבר העצוב אצל קורבנות: הם מבלבלים בין רחמים לבין אהבה.
נסו ליישם עצות אלה ותגלו שהקורבן מתחיל לקחת אחריות לחייו או שהוא מחפש סימפתיה במקום אחר. בכל אופן, לא תצטרכו עוד להיות ״קורבנות״ של הקורבן.
לבסוף, אל תשכחו שתסביך הקורבן הוא מחלת נפש. שמרו על לב פתוח ורחום, אבל אל תאפשרו.
***
תודעת הקורבן ותסביך הקורבן הם צורות התנהגות ערמומיות והרסניות – הן פוגעות בחברויות, הורסות מערכות יחסים ומשמידות את הערך העצמי שלכם. אבל אני מקווה שתזכו בהשראה ובעוצמה בעזרת יישום העצות במאמר זה.
