להשגת בריאות, אושר וחיוניות פנימית עמוקה

אלת׳יאה לונה

ינואר 2017

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

אחריות אישית אינה נושא שאנו שומעים עליו הרבה בימים אלה. אנו קוראים על חשיבות האהבה העצמית, הסליחה, החמלה והאמפתיה, אבל רק לעתים נדירות אנו שומעים על אחריות אישית.

אני תוהה מדוע? אולי המילה ״אחריות״ מעלה כמה אסוציאציות של תוכחה הורית או אידיאולוגיות נוקשות. למעשה, אם בחרתם לקרוא את המאמר הזה, קרוב לוודאי שזהו סימן שהגיע הזמן שתבחנו מחדש ובאופן פעיל את התחושות שלכם לגבי אחריותיות. אז עצרו עכשיו ושאלו את עצמכם את השאלה הבאה: ״איך אני מרגיש/ה לגבי המילה ׳אחריות׳?״

……

מה גיליתם? אולי אתם משייכים את לקיחת ״האחריות״ לתורות דתיות דוגמתיות, כמוני. או אולי אתם מקשרים את המילה לקנאות או לפטריוטיות, או אולי היא סתם מרגישה כמו תפיסה קרה, יבשה או עכורה? אם כן, זה בסדר. אתם לא לבד.

אך אף על פי שהתפיסות של אחריותיות או אחריות אישית עשויות להיראות לא-זוהרות ומשעממות בתחילה, למעשה הן בנות לוויה חשובות ביותר במסע הצמיחה האישית שלכם.

כאשר אין לנו אחריות אישית, אין לנו את היכולת להתקדם באמת בחיינו. כאשר אנו נטולי אחריות אישית, אנו הופכים תקועים תמיד בדפוסים רעילים של התקרבנות עצמית והיותנו קדושים מעונים. אבל כאשר אנו לוקחים אחריות כלפי המחשבות, הרגשות והשְׁלוֹמוּת שלנו, החיים שלנו עוברים מהפך, פשוטו כמשמעו.

החיים שלי השתנו כאשר הבנתי שאני בורחת מלקיחת אחריות אישית כלפי הבריאות והאושר שלי. הדבר קרה לי לא מזמן. תמיד הנחתי שטיפול באחרים זהה לטיפול בעצמי.

טעיתי.

על ידי לקיחת אחריות כלפי אנשים אחרים והאושר שלהם, רוקנתי את החיים והחיוניות מעצמי. אין פלא שחשתי עייפה ועמוסה תמיד… לא לקחתי אחריות כלפי השְׁלוֹמוּת שלי. לא נותר לי דבר עבור עצמי. למעשה, אחריות אישית היא שם אחר לאהבה עצמית.

מדוע אנו מתכחשים לאחריות אישית?

אנו מתכחשים לאחריות אישית מכמה סיבות. ניתן לחלק סיבות אלה לשתי קטגוריות: התכחשות עצמית מודעת ולא מודעת. במילים אחרות, אנו עוקפים את האחריות מדעת או שלא מדעת. אך שתי הקטגוריות יכולות גם לחפוף זו את זו.

הנה הסיבות השכיחות ביותר להימנעות מאחריות אישית:

• תחושות של ניתוק מהצרכים, מהרצונות ומהערכים העמוקים ביותר שלנו הנובעות מהיעדר מודעות עצמית.
• הערכה עצמית נמוכה והאמונה שאנו לא באמת ״חשובים עד כדי כך״.
• אמונות מוטעות המוטמעות בנו באמצעות הסביבה הדתית, התרבותית וההורית שלנו, לדוגמה: ״את חייבת לדאוג לאחרים לפני שאת דואגת לעצמך״, ״אין לך כלל שליטה בחיים״, האמונה הדתית תרפא את כל המחלות״, וכן הלאה.
• הרגלים שמושרשים בילדות ואשר גלשו לבגרות, למשל, טיפול בהורים או באחים כדרך לשמר הרמוניה.

התכחשות לאחריות אישית יכולה לנוע מהרגל מעודן ביותר ועד לאמונת חיים מודעת ומושרשת עמוקות. לכן, השאלה שיש לשאול עתה היא: האם אתם לוקחים אחריות אישית כלפי הבריאות, האושר והשְׁלוֹמוּת שלכם? אם התשובה היא ״כן״… כיצד? אם התשובה היא ״לא״… כיצד? אני יכולה להבטיח לכם שאם תעצרו לרגע ותשאלו את עצמכם בכנות שאלה זו, הדבר יעזור לכם מאוד במסע הפנימי שלכם.

כיצד ליישם אחריותיות כלפי החיים שלכם (ומדוע)

כפי שציינתי קודם לכן, לקיחת אחריות אישית היא צורה מעמיקה של כבוד עצמי. ולא רק זאת, אחריות אישית משמעותה חכמה אמיתית; משמעותה הידיעה שהאדם היחיד כלפיו יש לכם אחריות הוא אתם עצמכם. כל מאמץ אחר שמושקע באנשים אחרים הוא חסר ערך ונעשה לריק. בסופו של דבר, הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות למען אדם אחר הוא אחריות אישית.

משמעות היותכם אחראים כלפי עצמכם היא שיש לכם מאגר בלתי מוגבל של הומור, סבלנות, חביבות, אהבה ואנרגיה העומד לרשותכם. מי לא ירצה בכך? ואף על פי כן, האיכויות הללו חומקות מרבים מאיתנו ואנו תוהים מדוע. התשובה עשויה להיות שעליכם לקבל אחריות אישית רבה יותר.

הנה כמה הצעות שיעזרו לכם לאמץ אחריות אישית או אחריותיות:

1. הבינו שהאדם היחיד כלפיו אתם אחראים באמת הוא אתם

מוזר לציין שתמיד הבנתי במודע אמת זו, אך אף פעם לא הטמעתי אותה עמוק אל תוך תת המודע שלי. התוצאה הייתה שהמשכתי ללא הרף להפגין דפוסי התנהגות ישנים מבלי שידעתי זאת כלל. אם קשה לכם להטמיע הבנה זו, אני ממליצה לנסות הדמיות, מנטרות או טקסים מתוצרת עצמית. אלה יעזרו לכם לשחרר את הצורך לקחת בשגגה אחריות כלפי אנשים אחרים.

לדוגמה, לי קל הרבה יותר לשלב אמת זו באמצעות השימוש בטקסים ושירה, יותר מאשר באמצעות דמיון מודרך (הדמייה). אם אתם רציניים לגבי צמיחה אישית, היו פתוחים לחקור את כל הטכניקות הללו (וגם כאלה שלא ציינתי) כדי לראות מה מתאים לכם. זו משימה חשובה מאוד ואני יכולה להבטיח לכם שתפיקו תועלת מתרגול זה.

2. גלו את הדרכים שבהן אתם עוקפים את האחריות האישית

גילוי המקומות, המצבים והאנשים בחייכם שמהווים ״טריגרים״ להכחשה עצמית ולהתנהגות של קדוש מעונה, יביא לכם תועלת. אתם יכולים לעשות זאת באמצעות כתיבה, מחשבה עמוקה או אפילו ביטוי אמנותי. באופן אישי, אני מעדיפה לכתוב ביומן ולרשום רשימות שמארגנות את החשיבה והגילויים הפנימיים שלי. אני מעודדת אתכם להקדיש לפחות עשר דקות בכל יום (עדיף יותר) להרהר בשאלה: ״באילו דרכים אני לוקחת אחריות כלפי השְׁלוֹמוּת (רווחה פיזית, מנטלית ונפשית) של אנשים אחרים ולא כלפי השְׁלוֹמוּת שלי?״

3. למדו לשחרר את הצורך שלכם ״לגדל״ אחרים

באחריותנו לטפל בילדים שלנו, אבל לא להיות קדושים מעונים. הדבר נכון גם לגבי המבוגרים בחיינו. אין זה משנה עד כמה חסרי אונים, חלשים או אבודים הם עשויים להיראות, האחריות האולטימטיבית כלפי השְׁלוֹמוּת שלהם נופלת עליהם, לא עליכם. אתם יכולים לעשות כמיטב יכולתכם לעזור, אבל בסופו של יום, האחריות העיקרית שלכם היא כלפי השְׁלוֹמוּת שלכם.

עליכם לאמץ גישה רצינית לאחריות אישית. סנטימנטליות ופינוק, למרות שהם מחופשים למצבים של אכפתיות, מסמלים למעשה הקרבה עצמית והַחְפָּצָה. אני אומרת ״החפצה״ כיוון שאיננו רואים באמת את האדם כפי שהוא – אנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות. איננו מבינים את הצרכים האמיתיים שלהם, רק את הצרכים שאנו משייכים להם.

אף על פי שחשוב שתפגינו דאגה, אכפתיות ואהבה כלפי אנשים אחרים, אתם חייבים להבין שקיים גבול. אתם חייבים לקבל שיש גבול לעזרה שלכם. רוב העבודה חייבת להיעשות על ידי האדם האחר, לא על ידכם.

השבת השמחה הטמונה באחריות האישית

הניחו לי לומר לכם, זו הקלה אדירה כאשר אתם לוקחים סוף-סוף אחריות כלפי עצמכם. לפתע אתם מבינים שהאדם היחיד שאחראי כלפיכם הוא אתם. *אנחת הקלה גדולה*. שוב אינכם צריכים לרוקן את עצמכם כדי לתת להמוני האנשים שסביבכם, כיוון שאתם נותנים לעצמכם תחילה – ואז לאחרים. זו לא התנהגות אנוכית: זו התנהגות מציאותית. אתם באמת חושבים שאתם יכולים לשנות אדם אחר? כן, אתם יכולים להפעיל מניפולציות, לנדנד, ללחוץ או ״להאכיל בכפית״ אדם אחר במטרה שיפעל. אבל בסופו של דבר, השינוי העמוק ביותר, השינוי החיוני, מגיע ממקום עמוק בתוך אותו אדם.

בדרך כלל, השבת השמחה הטמונה באחריות האישית שלכם עלולה להגיע עם כאב גדול. אתם עשויים לתהות מה יקרה לאחרים אם לא תהיו שם כדי ״לגדל״ אותם? כואב מאוד לראות הרס עצמי של אנשים אחרים – בייחוד אם זה מישהו שקרוב אליכם, אני יודעת זאת מניסיון.

כפי שהבודהה אמר: ״הכאב ודאי, הסבל נתון לבחירה״. אנו חייבים לקבל כאב זה, כאב זה של חוסר ודאות, תסכול וחוסר אונים ביחס לאנשים אחרים. אנו חייבים להבין שאנשים אחרים חופשיים לפעול, כמונו, או לא לפעול, כמונו. חופש זה הוא זכותם הטבעית מלידה, ובכוחם לעשות בו שימוש או לא.

ייתכן גם שתחוו התנגדות אם תתבעו לעצמכם מחדש את האחריות האישית שלכם. לפתע פתאום, הדינמיקות של הבית או של מערכת היחסים שלכם עשויות להשתנות. והדבר יכול ״לטלטל את הסירה״, בייחוד מבחינת האנשים שהתרגלו שאנו ״מאכילים אותם בכפית״. אבל עליכם לדעת: מערכות יחסים אמיתיות יחשפו את פרצופן באמצעות רמת התמיכה שהן מעניקות לנו. ככל שאדם מסוים מתנגד יותר לשינויים הפנימיים שלכם, כך חולה יותר היא מערכת היחסים שלכם עמם מלכתחילה. זו סיבה למסיבה: החיים שלכם ״יופשטו״ והיסודות הטהורים ביותר יחשפו. רק אלה שתומכים בצמיחה שלכם ישארו לצדכם.

היו אמיצים.