צוהר לעתיד – מי אנחנו באמת? (חלק שני)

 מאת עמיר כהן 

בפרק הקודם עסקנו באלוהות הקיימת בנו כולנו. כל אחד מאיתנו הוא אלוהים, מכיל את השלם כולו, אך שונה באופן כל שהוא מהאחר, מביא לידי ביטוי בולט יותר צד מסוים מאותה אלוהות, מאותו שלם המורכב מחלקים כה רבים וכה שונים זה מזה.

אחד מחלקי השלם העוסק בהוויה הישראלית הינו הניצוץ היהודי. ההדרכה הדגישה לפני לא פעם, שקיימת לו, לניצוץ היהודי, ובעיקר בתקופה זו, ייחודיות במסגרת המארג הכולל. מהו בדיוק טיבה של האלוהות בכל מה שנוגע באופן ספציפי ליהודים היושבים בציון? מי אנחנו, היהודים? האם קיימת בנו ייחודיות כל שהיא, כפי שרבים חשים? האם אנו משמשים באופן כל שהוא אור לגויים? מי אנחנו באמת…?

*  *  *

סיפורו של הדג תום

אהובים יקרים, אנו שמחים בצומת מיוחד זה של זמן ומרחב לספר לכם סיפור שאותו סיפרנו בעבר (בתקשורים קודמים), אלא שהפעם נציג אותו באופן מעט שונה:

היה זה בזמן לא זמן, אך לצורך העניין די מזמן, עת נמצאה קבוצה של תשעה דגים יפהפיים שוחה לה בנהר החיים. הדגים, אשר יופיים היה ידוע בכל רחבי הקוסמוס, שחו במקום מיוחד ביותר בנהר, מקום אשר ייחודו נודע למרחוק, שכן כידוע לכם המים בנהר זורמים במורד, מלמעלה למטה, אלא שקבוצת דגים ייחודית זו מצאה דרך מופלאה לעמוד במרכז הנהר, תוך כדי הוצאת אנרגיה מינימאלית בהתנגדותה לזרם. המקום שבו שהתה הקבוצה היה גומחת מים ייחודית, אזור נוחות, שבו מצוי מזון רב והמים עשירים בחמצן. חייהם של הדגים בגומחה היו נוחים, שכן במסגרת מיקומם הייחודי בנהר לא היו להם אויבים טבעיים וכך הם הרגישו בנוח לשחות ללא פחד.

בשלווה מופתית התנהלו להם העניינים, עד שבוקר בהיר אחד הפתיע אחד הדגים הצעירים בחבורה, תום שמו, כשפנה אל עבר זקן הדגים בשאלה אשר לא נשאלה מעולם באזור זה של נהר החיים:

"מדוע איננו שוחים במקומות אחרים בנהר?" שאל תום, "אולי קיימים מקומות טובים יותר למחיה?"

זקן הדגים הופתע מהשאלה ושתק לרגע, לא היה זכור לו שאי פעם שמע שאלה כה מוזרה, אך לבסוף השיב: "הי, צעיר, המקום שבו אנו חיים נוח לנו ואיננו חפצים לנוע למקומות אחרים. אם נצא מהגומחה אנו צפויים להיסחף במורד הזרם ובו מצוי מפל שכל הנסחף בו מת".

נעצב תום עד מאוד למשמע התשובה ואף חש פחד מפני המפל המאיים. יחד עם זאת, מאחר שחש בצורך פנימי עז, פנה שוב אל זקן הדגים: "אני יודע שאתה בעל הניסיון והידע, אך בכל זאת יש לי תחושה שקיימים מקומות מקסימים נוספים בנהר החיים, מדוע שלא ננסה להגיע אליהם?"

"זה מסוכן מדי" פסק הזקן בהחלטיות, "עדיף שתתרכז כשאר הדגים בחיי היום יום, באיסוף מזון, ותפסיק לחלום חלומות על מקומות אחרים".

תום הנזוף התבייש בעצמו וחזר לעיסוקיו היום יומיים הרגילים, כשם ששאר הדגים נהגו, אך מספר ימים אחר כך, ברגע ייחודי מאוד, תום התעורר לפתע, וללא כל התרעה מוקדמת הוא הרגיש צורך עמוק לנסות ולהגיע למקומות נוספים בנהר. דבר מה בתוכו ממש משך אותו כבחוט נסתר אל עבר הלא נודע והמסוכן. תום ידע שזהו הצעד הנכון מבחינתו, וגמלה בליבו ההחלטה לנוע הלאה.

וכך, ובניגוד לכל "היגיון דגים בריא", הוא אזר את כל כוחותיו שעה שנפרד מחבריו, לא לפני שניסה לשכנעם שוב להצטרף אליו. לתדהמתם של שאר דגי הגומחה תום יצא לבדו למסע אל עבר הלא נודע…

*  *  *

ואכן, נהר החיים סחף את תום עד תום, מטה מטה במורד הזרם, אך לראשונה בחייו תום חש ברגש חדש של הנאה, הוא שט במימי הנהר ללא כל מאמץ ונהנה משיוט נפלא. אלא שתחושותיו הנפלאות לא ארכו זמן רב, שכן לפתע נשמע שאון המים של המפל המתקרב בדיוק כפי שהבטיח הזקן בדבריו המאיימים. פחד עז תקף את תום, רעד וחרדה אחזו בכל חלקי גופו, אלא שהיה זה כבר מאוחר מכדי לסגת. תוך שהוא נסחף במהירות תום ידע שגורלו נחרץ, זרם המים השוצף סחף אותו אל עבר פתחו של המפל המסוכן. בעיניים עצומות, תוך שמחשבותיו על חבריו ומילותיו המאיימות של הזקן היו כלא היו, תום מצא עצמו גולש במים גועשים, כשבאופן ייחודי ובדרכו שלו הוא חווה אירוע מכונן בחייו…

מה רבה הייתה הפתעתו כשמצא עצמו, שניות ספורות אחר כך, שוחה בתוך בריכה בתחתיתו של המפל. לאחר ההלם הראשוני שאחז בו תום שם לב שגופו שלם ושבאורח פלא הוא יצא מאירוע הגלישה במפל ללא כל שריטה. הוא הביט סביב ולעיניו הפעורות נגלה מחזה יוצא דופן ובלתי  מוכר: הוא שחה במקום רחב ממדים, כשבמושגים של דג מדובר היה בדבר מה ענק, כמעט אינסופי. תום שחה ללא כל מאמץ בבריכה בעלת עושר עצום במזון, בחמצן טרי, ולהפתעתו הוא אף גילה במקום יצורי נהר מופלאים, שאותם לא הכיר קודם לכן. תום פגש בדגים אחרים, בעלי צבעים מרהיבים, שהיו אמנם מסוג שונה מזה שלו, אך עם זאת הוא חש כלפיהם יחס של קירבה רבה. למרות השונות הרבה, באופן כל שהוא הדגים החדשים שפגש היו דומים לו. תושבי הבריכה הסבירו בהתלהבות רבה לאורח החדש את יתרונותיה של הבריכה, וכך, תוך שהזמן עובר לו במהירות, תום חש באושר עילאי, הרגשה שלא חווה מימיו.

*  *  *

ההתאקלמות במקום מושבו החדש הייתה מהירה. תום מצא להפתעתו עולם חדש, קסום וייחודי, מעבר לדמיונו. אור השמש המוקרן בצורה ייחודית אל מימי הבריכה, טוהר וזכות המים שבהם שחה, טעמו של המזון העשיר, צבעם של הדגים האחרים והחיוּת של המקום עלו על כל מה שהיה מסוגל לדמיין בהיותו דג גומחה.

וכך, תוך שהימים הנפלאים עוברים במהירות, תום נזכר בוקר אחד במשפחתו שעזב מאחור לטובת המסע המופלא שבו בחר. תוך שהוא חש געגועים עזים אל חבריו מהעבר נוצר בו צורך פנימי עז לשתף את אלה שהשאיר מאחור בחוויותיו ובנפלאותיו של המקום החדש. הוא ביקש להראות לחבריו את הדרך אל עבר מקום מושבו החדש וחשב לעצמו עד כמה יהיה זה נהדר לראות את משפחתו וחבריו שוחים יחדיו בבריכה מרהיבה זו. לאחר שתחושתו הלכה והתחזקה הוא החל לנוע בכיוון הנגדי, כנגד זרם המים בנהר. תוך שהוא מקפץ בהתמדה ממקום למקום, ומתקדם במאמץ ניכר, תום החל את מסעו חזרה, אל בני משפחתו שאליהם התגעגע עד מאוד.

לאחר זמן שנראה ממושך מאוד הוא הגיע עם חיוך גדול אל הבריכה המוכרת לו, שבה פגש את חבריו. אלו ברכו אותו לשלום, אך להפתעתו הרבה שאלו אותו מיד להיכן נעלם למשך זמן כה רב? תום, שהדגים כבר חשבוהו למת, ציין לפניהם שהוא נעלם בסך הכל לימים ספורים, ובהתלהבות גדולה החל לספר על מסעו המופלא, על העולם שמעבר, על הבריכה החדשה והחברים המופלאים שפגש.

תוך כדי שיחה תום חש היטב את המאמץ שהיה כרוך בשחייה בבריכה הקטנה, ביתו הקודם, ובמבט בוחן שם לב עד כמה חבריו נראו לו שונים משהו מהדגים שפגש במורד הנהר. הוא שם לב שחבריו לא השתנו מאז עזב את המקום, אך יחד עם זאת ובאופן כלשהו הם נראו לו מבוגרים יותר, מגושמים, בעלי חיוּת ירודה משהו.

לאחר דקות ארוכות שבהן תאר את נפלאות עולמו החדש, שאל תום בהתלהבות: "הי, אחי, מדוע שלא תצטרפו אלי? בואו נצא כולנו אל המקום הנפלא שממנו הגעתי".

שתיקה ארוכה אחזה בדגים, הם התכווצו בתוך עצמם והפנו מבט שואל אל עבר הזקן שנראה אף זקן יותר מאז תום פגש בו לאחרונה.

"לך לדרכך", ענה הזקן והמשיך, "אינך שייך יותר לבריכה שלנו, אין לנו צורך בנוכחותך".

תום היה המום, לתשובה שכזו הוא לא ציפה. הייתכן שדגים חפצי אושר יפנו עורף להצעתו? כיצד ניתן לסרב להצעה לחיים איכותיים, קלים ומאושרים יותר?

תום, שלא היה יכול להאמין למשמע אוזניו, התעצב עד מאוד. האם עשה את כל הדרך במעלה הנהר רק כדי לקבל מאחיו סטירת לחי שכזו? והרי הם בשר מבשרו, באופן ביולוגי הם הקרובים לו ביותר.

תום לא ויתר. הוא אסף את עצמו, התאושש ושאל שוב את  הזקן: "אבל מדוע? הרי יש עולם אחר מאושר הרבה יותר ממש לידנו, מדוע שלא תנסו אותו, הרי אם לא תיהנו מהמקום החדש תמיד תוכלו לחזור לבריכה המוכרת לכם כשם שאני חזרתי?"

"זה לא נושא לדיון, עזוב אותנו במנוחה", ענה הזקן והפנה את גבו, תוך שהוא מתרחק מהמקום,

הסיטואציה הייתה קשה לעיכול, אך לאחר שלקח כמה נשימות עמוקות ובמבט עצוב תום החל אט אט להתרחק מחבריו. היה זה רגע עצוב וקורע לב מבחינתו, אהוביו היקרים לו ביותר, חלק מיישותו שלו סירב לו.

וכך, תוך שהוא שוחה לאיטו ולבדו אל עבר קצה הבריכה, תום נפרד במבט אחרון משאר חבריו והחל את מסעו חזרה הביתה, אל עבר עולמו שגילה לפני זמן לא רב. עברו עוד כמה שניות ארוכות, שנראו לתום כנצח, עד שהוא הגיע שפוף ראש אל קצה הבריכה, המקום אותו חצה בחדווה כה רבה אך לפני זמן קצר.

*  *  *

תום כבר החל לעשות את דרכו במורד הזרם, כשלפתע וללא כל התרעה מוקדמת הופיע לפניו הדג הקטן בחבורה, אֶמיל שמו, וחסם אותו בגופו.

"הי, מה אתה עושה כאן? חזור לחבריך", אמר תום

אלא שלהפתעתו שמע את אמיל עונה לו בהחלטיות: "אני רוצה להצטרף אליך", ועוד לפני שתום הספיק לענות אמיל הוסיף: "הסיפור שסיפרת… המבט שלך… משהו בך… קשה לי להסביר את זה במילים… אני יודע שאני חייב להצטרף אליך".

"ומה יגידו שאר הדגים?" הקשה תום.

"לא איכפת לי…"  ענה אמיל בהחלטיות גדולה אף יותר.

"החלטתי להצטרף אליך".

תום נכנע בקלות, וכך מצאו עצמם שני הצעירים משייטים בקלילות במורד הנהר, תוך שתום מסביר באריכות רבה לאמיל הצעיר את נפלאות הדרך. אמיל ותום עשו יחדיו את המסע, שמשום מה כבר נראה בלתי מפחיד בעליל, אל עבר בריכה חדשה, אל עבר חיים חדשים.

מסר ליהודים

אהובינו היקרים, סיפרנו לכם זה עתה קטע מסיפור חייכם שלכם. אתם, הקוראים שורות אלו, הגעתם לעולם זה על גבי תשע קרני הבריאה, כישויות ייחודיות, לחיות בגן עדן אלוהי, כפנינה בפינה אלוהית קסומה, אלא שלאחר שגדלתם וצמחתם בחרתם לנוע אל עבר התנסויות נוספות, אחרות. בחרתם לזרום אל עבר חוויות חדשות בעולמות חדשים, בחרתם לחוות את עוצמתן של 12 קרני הבריאה, תוך כדי שאתם מסייעים ומעודדים את הכלל להיזכר ולהכיר מתוך התנסות במהותו האמיתית.

אתם, המכונים יהודים, בחרתם לנוע בתקופה זו הלאה ולהצביע בעורכם ובאורכם לשאר ישויות כדור הארץ על דרך נוספת. אפשר שמוזר הדבר בעיניכם, שכן שעה שאתם מביטים סביב הינכם רואים חשיכה רבה, אך אתם הם אלו שבחרתם, בתחילתו של המשחק, להוות כמעין מראה מקום, REFERENCE, סמן לישויות כדור הארץ האחרות. אתם שואלים את עצמכם מי אתם צביר ניצוצות הנשמה המכונים יהודים? וברצוננו ברגעים אלו להזכיר לכם בקצרה את אחד ההסכמים החשובים שעליו נשמתכם חתומה:

כזכור לכם, נשמות מתפתחות במסגרת קבוצתית שעה שהקבוצה מתפתחת יחדיו, תוך כדי עבודה על נושאים משותפים. בדרך כלל, שעה שניצוץ נשמה מיצה את הנושא שבו עוסקת הקבוצה שאליה הוא משתייך, הוא ממשיך הלאה, אל עבר חוויות נוספות במסגרת צבירים אחרים, וכך הנשמה ניידת ועוברת במסגרת התפתחותה מקבוצה לקבוצה, מצביר לצביר. אלא שניצוץ נשמה יהודי ייחודי בכך שהוא אינו עובר עם התפתחותו לחוות במסגרת צבירים אחרים. ניצוץ נשמה המכונה יהודי חוזר ומתגלגל שוב ושוב במסגרת אותו צביר ובכך שומר הוא על טוהר מסוים וייחודי.

הינכם משייכים את תחילת ההיסטוריה של עמכם במונחים של ימים אלה לפני קרוב ל- 6,000 שנה, ומבחינת האמונה היהודית מדובר במועד בריאת העולם, אך המציאות אשר ברצוננו לפרוס לפניכם כוללת יותר, שכן ההיסטוריה של הניצוץ היהודי החלה לפני עידן ועידנים.

כפי שפירטנו (בפרק 1), עת נוצר יקומנו בחרנו לגלות את האלוהות ב-12 דרכים ראשיות שונות: 12 נתיבים שונים עולים אל עבר ראשו של הר האמת, ובראשו אמת אחת המשותפת לכל 12 הנתיבים. כל אחד מכם/ מאיתנו הגיע לחוות ביקומנו, תוך שהוא בוחר להתפתח ולהתעלות באחד מבין אותם 12 נתיבי התפתחות.

בנוסף, עת החלה החוויה, בחרו כל הנשמות אשר בחרו לחוות בגוף בעולמכם להשאיר מעין ארכיטיפ בגוף אנושי, כזה המכיל 12 נתיבי התפתחות פעילים, כדי עת יפציע המועד תוכלנה נשמות רבות להתעורר ביתר קלות.

כל אחד מכם, אלו המשתייכים לצביר הנשמות היהודי, מכיל בניצוץ נשמתו היהודי 12 נתיבי התפתחות פעילים, להבדיל מניצוצות נשמה אחרים, המשתייכים לצבירים אחרים, המכילים בדרך כלל נתיב התפתחותי פעיל בודד. כל ניצוץ נשמה ביקומנו מתפתח בנתיב ייחודי לו, אחד מבין 12 וכך גם אתם, אלא שבנוסף, ובדרך ייחודית, אתם, היהודים, מאירים ולכן מעירים גם את שאר הנתיבים. כשם שבפיסיקה קוואנטית חלקיק של אור הוא בו זמנית גם חלקיק וגם גל, כך גם לכל אחד מכם יש נתיב התפתחותי ייחודי לו, אך בו זמנית אתם גם מאירים את שאר הנתיבים ומעוררים את אחיכם להיזכר במהותם האמיתית. באופן שנסתר מעינכם אתם מאירים את כל 12 נתיבי ההתפתחות. מדובר בהבדל חשוב, שכן בעוד הניצוץ היהודי מייצג ביתר קלות את התמונה כולה, ניצוצות אחרים מציגים את מה שמצטייר כתמונה חלקית. העם היהודי הינו עם ייחודי בכך שהוא נושא בחובו את כל העמים, כמעין רחם גדולה המכילה את כל נתיבי ההתעלות הקיימים ביקומנו באוריינטציה של החוויה שמציע כדור הארץ.

אינכם טובים באופן כל שהוא מנשמות אחרות, אתם בדיוק כמוהן, הן בדיוק כמוכן  –  אלוהות, אלא שכשם שבחרנו כולנו בטרם עת שההדרכה של מעלה תלחש באוזניכם כל העת את האמת הקוסמית, כדי לסייע לכם בתהליך ההיזכרות למהותכם האמיתית, כך גם בחרנו שתתקיים הדרכה של מטה, קבוצה קטנה של ישויות החוות בגוף, אשר תכיל באופן פעיל ותקרין את כל מגוון 12 נתיבי ההתעלות הקיימים בעולמכם.

ניצוץ נשמה החווה בגוף מכיל את שאמור הוא להכיל לצורך החוויה שאותה בחר לחוות. שעה שהניצוץ בוחר בגוף הוא מביא עימו ידע וזיכרונות המתאימים לתהליך החוויה הייחודי שבו בחר, כלומר אלוהות מוגבלת. שעה שהנשמה מגיעה לחוות בעולמכם היא שולחת שלוחה, ניצוץ אשר שוכח במכוון מי הוא באמת, אך העם היהודי כמונו, ההדרכה של מעלה, בבחינת מזכיר –  אתם מזכירים לאחר את התנסויותיו שלו, שכן באופן כל שהוא אתם מכילים ומקרינים גם את התנסויותיו שלו. משעה שניצוץ נשמה בוחר בנתיב התפתחותי מסוים ונתקל בנתיב זה "בשטח", כאן, למטה, בחוויה המקומית שלכם, קל לו יותר להתכוונן אל עבר הנתיב שאותו בחר לחוות.

 אתם עדיין אינכם מודעים לכך, אך אתם מזכירים. האנרגיה היוצאת מכם שונה מזו של ניצוצות אחרים. אתם מכילים ספקטרום רחב יותר ובכך אתם משמשים הלכה למעשה "אור לגויים", האור המוקרן מכם מזכיר לאחר את מהותו האמיתית.

היה זה בזמן לא זמן, עת הפציע אורו של הבורא הראשוני ביקומנו, היה זה בזמנכם לפני עידן ועידנים, עת בחרתם בתפקידכם הייחודי, ותפקיד ייחודי זה שלכם נכון לכל העולמות של מטה, לכל הממדים התחתונים. ברצוננו להזכיר לכם שוב שהינכם ישויות רב ממדיות ושבמסגרת תהליך ההפחתה שעובר אותו חלק של נשמתכם המוקצה לחוויה הנוכחית, נשמתכם משאירה שיירים אנרגטיים במורד הממדים. כלומר, אתם עצמכם מתגלמים בו זמנית גם בעולמות של מטה וגם בעולמות של מעלה. כל אחד מכם אינו אני אלא אתם, אינו יחיד אלא רבים. אותו חלק של נשמתכם המכונה "ניצוץ יהודי" מתגלם בו זמנית גם כאן וגם בעולמות ובממדים אחרים. במסגרת צביר הנשמות היהודי הינכם מזכירים בכל העולמות של מטה, בהם (למעט כדור הארץ) אינכם מכונים יהודים, אך תפקידכם זהה. בממדים הגבוהים יותר הבית קרוב יחסית ורמת ההיזכרות גבוהה, לכן אין צורך במזכירים כמוכם, אך בעולמות של מטה, שבהם רמת השכחה גבוהה, אתם התנדבתם כאמור למלא את מלאכת ההזכרה.

מעמד הר סיני

היה זה לפני למעלה מ-6,000 שנה עת הגיע הניצוץ היהודי למצרים כפזורת אטלנטיס. הינכם בני היבשת האבודה, היבשת ששקעה. הגעתם כניצולים, כשורדי ושרידי אותה יבשת והתקבצתם אט אט במדינה המכונה כיום מצרים. מאותו הזמן אתם סופרים את הספירה היהודית, אך זהו רק המועד שבו, במסגרת מעמד הר סיני, התאפשרה הפעלתם המלאה של 12 גדילי הדי.אן.אי אשר במסגרת הניסוי שנערך בעולמכם מוקמו בכולכם (ראה בפרק "הפריה חיצונית").

בתקופה זו הינכם מגלים את עצמכם מחדש, אותם גדילים נפתחים, כמעין פרח הנפתח לאור השמש הזורחת, ובמובן זה כאמור אתם מהווים אור לשאר ניצוצות הנשמה החווים בעולמכם. נחזור ונדגיש, אינכם טובים יותר מניצוצות נשמה אחרים, אך אתם ייחודיים, שכן קיימת בכם סגולה מסוימת המסייעת לכלל להיזכר במהותו האמיתית. אתם אלוהים בדיוק כשם שניצוצות נשמה אחרים הם אלוהים, אלא שקיימת בכם תכונה ייחודית.

אנוכי, דובר הקבוצה (ההדרכה) ברגעים אלו, התגלמתי בדמותו של משה באירוע המכונה "מעמד הר סיני". כולכם הייתם שם, בין אם בגופכם הפיסי ובין אם בגוף שאינו פיסי. באותו האירוע הועבר מטען אנרגטי מן הבית אל העם היהודי, חניכה המונית לאנרגיה ייחודית שתופעל במלואה שנים רבות אחר כך, ממש בימים אלו. הינכם מציירים את מעמד הר סיני כאירוע הקשור בלוחות הקודש (לוחות הברית), כעלייה וירידה מההר, אך האירוע במהותו, שאותו אני התנדבתי להעביר אליכם בעודי מצוי בגוף הפיסי, עסק בהטבעתה של אנרגיה אלוהית בכל אחד מכם. לפני כ-6,000 שנה בזמנכם נולדתם מחדש, אך הניצוץ היהודי חווה כאמור מזמנים קדומים הרבה יותר, מן הפזורה.

 12 נתיבים, 12 גדילים, 12 שבטים

כפי שציינו, כל ניצוץ נשמה של יהודי מכיל בתוכו 12 נתיבי התפתחות פעילים וניצוץ נשמה זה חוזר שוב ושוב אל אותן חוויות במסגרת התפתחותו של אותו צביר המכונה "צביר הנשמות היהודי". יש יוצא ואין בא. יכולים אתם במהלך החוויה, מבחירתכם החופשית, לצאת מצביר ייחודי זה, אך כל אלו המצויים בו הינם ככלי טהור השומר על טוהר בראשיתי, וזאת כדי שתוכלנה שאר הנשמות בעולמכם לצפות באותו הטוהר ומתוכו, מתוך השוואה, לצמוח.

העם היהודי בחר להיות צד במטוטלת הדואלית כדי שאלו אשר עושים את דרכם אל עבר הצד השני יוכלו כל העת להשוות ולצמוח מתוך אותה השוואה. זה איננו מסע קל, זה מסע מאתגר, שאותו התנדבתם לבצע בטרם עת. לא לחינם הינכם שומרים על אופי חייכם הייחודי רק לכם, לא לחינם ניתן ספר הספרים לקבוצה מצומצמת האוחזת בו בקנאות מזה אלפי שנים.

בתקופה זו, ובעיקר בעשרות השנים האחרונות, עושים את דרכם אל עבר מדינתכם יהודים רבים הבאים ממזרח וממערב, מצפון ומדרום. אלו ניצוצות יהודים, אשר למדו והתערו בקרב ניצוצות אחרים כדי יוכלו להכיר אותם מתוך התנסות, כדי יוכלו ללמוד מהם ומתוך כך גם יוכלו ללמד אותם בהמשך התהליך.  ניצוצות יהודים רבים התחנכו, גדלו וצמחו על ברכי תרבויות אחרות, כדי שיוכלו בתקופה זו להגיע מן הפזורה, מאותם שבטים פזורים, אל המרכז האנרגטי המצוי בישראל ומרכזו בירושלים, בירו– שָלֶם, כדי שיראו את שלמותכם. הינכם מייצגים 12 נתיבי התעלות, ו-12 שבטי ישראל מסמלים את אותם 12 נתיבים.

אתם הם אלו המתעוררים ומגיבים ראשונים בעולמכם לאנרגיה החדשה, אתם הם אלו שהאנרגיה מעוררת אצלם את אותם גדילי די.אן.אי רדומים, אתם מתעוררים ומפעילים ראשונים את 12 גדילי הדי.אן.אי ובכך מהווים מראה לנתיבי התפתחות אחרים המתעוררים בתקופה זו.

ודאי שאלתם את עצמכם לא פעם הכיצד זה שעם כה קטן, המהווה כפרומיל מאוכלוסיית העולם, זה היושב על פני טריטוריה כה זעירה, מרכז תשומת לב רבה כל כך? הרי באופן יחסי לעניין התקשורתי שהעולם כולו מגלה בכם ניתן לחשוב שאתם מעצמה, ואכן, בכל הנוגע לדי.אן.אי המצוי בכם כך הם פני הדברים. דומה מושך דומה ואתם משקפים לרבים את עצמם, אך כידוע לכם, פעמים רבות אינכם אוהבים את אשר אתם רואים במראה, מה שאתם רואים אצל האחר אינו מוצא חן בעיניכם, שכן הוא משקף דבר מה בתוככם המבקש התייחסות, והדרך אל עצמכם פנימה קשה פעמים רבות.  זוהי הסיבה שהעם היהודי מרכֶז כל כך הרבה תשומת לב, ופעמים גם תשומת לב שאותה אתם מכנים שלילית, שכן הינכם כמראה לאלו שאותם אתם מכנים "גויים".

אינכם אור לגויים כיוון שאתם טובים מהם בדרך כל שהיא, אלא כיוון ששמרתם כחלק מתכנון מוקדם על טוהר מסוים ביישותכם. לא התערבבתם כניצוצות אחרים בין צבירים שונים, וטוהר זה נחשק לאורך ההיסטוריה על ידי רבים, החל מפרעה, לפני אלפי שנים, ועד להיטלר, אחמדיניג'אד ואחרים, בזמנים אלו.

הבינו, אהובים, פעמים רבות הלא-יהודים חשים בכם בדבר מה שחסר להבנתם בישותם שלהם, אך במקום לבחור במסע פנימי הם בוחרים במסע חיצוני. האם בעזרת תפיסתכם, כיבושכם או השמדתכם ניתן יהיה להוציא מכם דבר מה? ומהו בדיוק אותו "דבר מה", אם לא אותה אלוהות המצויה בכל אחד מכם, כמו גם בכל אחד מהם? המסע היה מאז ויהיה לעולם מסע פנימי. אין צורך  –  כפי שחזרנו ואמרנו פעמים רבות  –  להפליג אל מעבר לים, אל עבר מחוזות רחוקים רק כדי למצוא שהאמת הייתה ותהיה תמיד מונחת בתוככם פנימה. זהו מסר חשוב.

אפשר לחדד בבקשה במה שונה הדי.אן.אי שלנו משל האחרים, אם הוא אכן שונה?

הדי.אן.אי כשלעצמו אינו שונה, אלא שבתכנות הדי.אן.אי של הניצוץ היהודי מצויה אפשרות להפעיל בכל עת את כל 12 הגדילים בו זמנית. בניצוצות אחרים תמצאו את אותם 12 גדילים, אך הפעלתם מוגבלת בדרך כלל לנתיב התפתחותי פעיל בודד ואילו בניצוץ המזכיר קיימת אפשרות להפעיל באופן מלא את כל 12 הגדילים כך שיאירו ויזכירו לישויות אחרות את הדרך בה בחרו להתעלות.

אתם מהווים אור כשם ששאר ניצוצות הנשמה החווים מהווים אור, אלא שהספקטרום המצוי ברשותכם מלא בכל מה שקשור בחוויה הארצית. ניצוץ הנשמה היהודי, ניצוץ המזכיר ייחודי, שכן בתקופה זו אתם מתעוררים התעוררות מלאה ראשונים ואכן, רמת התודעה של הניצוץ היהודי בעולמכם, ובעיקר של אותם יהודים המצויים כיום בישראל, הינה ברמה גבוהה מהמקובל. אין מדובר בנושא שיש להתהדר בו, אלא שאנו מעבירים אליכם מסר זה כדי שתבינו מה גדולה האחריות שהעמסתם על כתפיכם.

ואתם בוודאי שואלים את עצמכם כיצד זה שאתם חווים אלימות, שחיתות ורוע, שעה שטוהר של אהבה היה אמור לשרות במקומותיכם? ובכן, נחליף את המילים "רוע, שחיתות ואלימות" במילה "בלבול". הרטט של עולמכם וישותכם בכלל זה עולה, אתם חיים על פני מעין "שטיח" העובר תהליך של ניעור. אתם מתעוררים ואותה התעוררות יוצרת בכם בלבול, עצבנות, חוסר שקט, חוסר יציבות. אתם מגלים אט אט היבטים שונים וחדשים של החיים והדבר מבלבל אתכם, ובלבול יוצר פחד המוביל להתכנסוּת ולנפרדוּת. אך אתם מתעוררים, זוהי הנקודה החשובה. כשאנרגיה רבה יותר מגיעה לעולמכם אתם הראשונים לעשות בה שימוש. אתם מתעוררים ואט אט מודעים יותר למהותכם האמיתית  –  מזכירים אלוהיים.

אתם הראשונים להתעורר ואתם הראשונים להזכיר קודם כל לעצמכם את מהותכם האמיתית. באופן יחסי, כמות המתעוררים הגדולה ביותר בימים אלו בעולמכם משויכת לניצוץ היהודי, שעה שאתם משמשים מצפן (ומצפון) לכדור הארץ המתחדש.

זה ממש לא הגיוני. אני מביט סביב ורואה שחיתות, אלימות, פערים עצומים בין אלו שאין להם לאלו שיש להם. לא רק שאני לא רואה כל שינוי, אלא ההיפך: אני רואה החמרה במצב.

אהובנו היקר, אנו מכבדים את ראיית עולמך, אך זכור שתרגום המציאות הוא בעיני המתבונן. אתה רואה שחורות ואנו רואים אפלה גדולה שבאופן טבעי וחיוני מצויה רגע קט טרם הפצעתה של שמש חדשה. הלילה תמיד אפל סמוך לזריחה ואתם בחרתם לשאת את אורכם דווקא בתקופה זו. תודה לכם, אהובים. בלעדיכם המסע היה בלתי אפשרי. תודה לכם על שהסכמתם להאיר ולהעיר את הסמטאות האפלות ביותר של עולמכם.

אנו מודעים לכך שתשובתנו זו אינה מספקת אותך, אך כפי שסיברנו את אוזנך, הינכם ניצבים בפתחו של שינוי דרמטי, ערב שינוי תודעתי עצום. כשתתעוררו משנת הלילה האופפת אתכם תטפלו בצורה שונה בכל אותם עיוותים חברתיים שאתה מעלה, אך כל זאת ייעשה מרמת מודעות גבוהה יותר, מרמת אהבה גדולה יותר, מהיבט אלוהי רחב יותר, מ-12 גדילי די. אן. אי פעילים.

 מזכירים של מעלה, מזכירים של מטה

אנו, ההדרכה, מזכירים של מעלה, מלאכים ייעודיים ומתפקידנו להפחית את התדר המגיע מהממדים הגבוהים אל הממדים הנמוכים. כשאנו מעבירים אליכם אינפורמציה אתם יכולים לראות זאת כאור גדול, שגופכם הפיסי יכול לקלוט אך מקטע צר ממנו, ולכן אנו פועלים כשנאי אור, בדיוק כשם שבעולמכם קיימים שנאי חשמל שמתפקידם להנמיך את עוצמת המתח החשמלי.

יחד עם הורדת עוצמת האור יש לשמור על איכות התדר, כדי המסר יובן, יהיה קליט וטוהר המקור יישמר. קשה להסביר זאת בשפה אנושית, אך ננסה להדגים: תארו לעצמכם שאנו מנסים להעביר אליכם מסר המפרט את מה שמצוי על גבי כדור צבעוני הכולל פרטים רבים מאוד. לכדור מרקם של צבעים וציורים ייחודיים, אך אתם מצויים הרחק מאותו כדור. במבט מרחוק אינכם יכולים לקלוט את כל מה שהכדור יכול להציע, את כל גווניו וציוריו, אתם קולטים את הדברים רק באופן כללי. אתם מבחינים באי אלו צבעים, בכך שהכדור נראה עגול, בטקסטורה בסיסית וכדומה. מתפקידנו כמלאכים ייעודיים להנמיך את הרטט, אך עדיין לשמור על הטוהר, על אמת המקור, על צלילותם של הדברים.

מה שלמעלה הוא שלמטה, ואתם המזכירים של מטה, הינכם עצמכם שנאים. אתם נתבי אור, זהו תפקידכם, אתם מושכים אור ואנו מעבירים את אשר הינכם מבקשים. הינכם מעבירים אור אל הסובב אתכם, כשם שאנו מעבירים אור אל הסובב אותנו. אנו שנאים בממדים של מעלה ואתם בממדים של מטה. אתם קוראים לנו "מלאכים" ולעצמכם "ישויות", אך זוהי הפרדה לצורכי נוחות בלבד. איננו שונים מכם, אנו פשוט מצויים ברבדים גבוהים יותר, רואים תמונה כוללת יותר ומתוך כך מעניקים לכם מבט רחב יותר. כשם ששנאי חשמל מוריד אצלכם את עוצמת המתח, כך גם אתם בעולמכם זה מסנתזים אור  –  לוקחים ומפיצים אנרגיה אשר מועברת ממלאכים יעודיים למלאכים יהודיים.  מ- "ע"  ל- "ה", חישבו על האותיות, חישבו על הסמליות, ממלאך יעודי למלאך יהודי.⁽¹⁾

שמע ישראל

וכך הוא שבצומת זה של זמן ומרחב, רגע קט טרם הפצעתה של שמש חדשה, אנו משמיעים דברי סיכום.

שמעו קולי, אהובים יקרים, אתם אלו שהתנדבו לשבת בציון. אמנם עבר זמן מאז הדברים נכתבו לראשונה בספר הספרים של העם היהודי, אך תוכנם גם בלבוש מודרני יותר לא השתנה:

שמע ישראל, שמע קולי, קול שופר מהדהד בעולם עכשיו,

אנא ישראל, שמע קולי. אהבה, גאולה מתדפקת על שערייך,

אהבו את רעכם כשם שאתם אוהבים את עצמכם, "ואהבת את רעך" הוא אלוהי בדיוק כמוך.

אנו האלוהות כמוכם, אתם האלוהות כמונו. איננו שונים מכם. כולנו שותפים למסע הגילוי,

אנא, הקשיבו לגופם של דברים ולא לגופם של דוברים, אנא הקשיבו לגופם של מסרים ולא לגופם של מוסרים, הקשיבו לעצמכם, לאלוהות המצויה בכל אחד מכם.

שנים על שנים נלחמתם זה בזה, שנים על שנים צדקתם בדרככם שלכם. כולכם צודקים, כולכם חלק מזרע האלוהות שהוקרן בעולמכם, כולכם אחים אלוהיים, כולנו אחד.

אחד פירושו אחדות, וכשאתם מתפללים "שמע ישראל" ואומרים: "ה’ אלוהינו ה’ אחד", אכן, האלוהות אחת היא ומכילה כל, את כולנו, את הכל. והשלם מורכב מחלקיו השונים זה מזה.

אנא ישראל, התעורר, קול שופר מהדהד בעולם עכשיו,

אנא ישראל, חבר מחדש את חלקיו של השלם. מעולם לא נפרדתם זה מזה,

מעולם לא נפרדנו מכם. תמיד היינו שם, לוחשים באוזניכם את אותה אמת קוסמית, תמיד לחשנו באוזניכם את קסם האחד.

אנא, הקשיבו לקולנו, אנא, הקשיבו לקולכם שלכם, לקולה של האלוהות, לאהבה המצויה בתוככי ליבכם.

כשאתם משמידים חיים אתם משמידים את עצמכם, אתם קורעים חלק מהאלוהות שבכם. יום ולילה אתם מתפללים לאלוהות המצויה כאן, למטה, בכם, בתוככם, דורות על דורות אתם מבקשים אושר, ברכה ושלום, אך אלו המשמידים הם אלו המבקשים.

אנא, שמע ישראל, שמע קולי, קול שופר מהדהד בעולם עכשיו,

נצור נשקך, הפסק להשמיד את עצמך. כשאתם משתנים  –  הסובב אתכם משתנה, כשאתם אוהבים  –  הסובב אוהב אתכם. הקרינו אהבה וחמלה לכל הנקרה בדרככם, לכל צורות החיים באשר הן וחלומותיכם, מאווייכם ותפילותיכם יתגשמו  –  אתם הנביאים, אתם היוצרים, אתם המשלבים רוח בחומר, אתם המביאים שמים לארץ.

אנא, שמע ישראל, השמע קולך, הקרן את אורך,

אתה העושה שלום במרומים מביא שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן,

וכך הוא.

*  *  *

וכך הוא גם שמילים צרות מלהכיל את האהבה שאנו מרעיפים עליכם. תודה לכם, מאסטרים יקרים, אנו מחבקים אתכם, מרכינים את ראשנו בתודה לקראתכם. אתם אלו המסייעים לנו להבין חידה אלוהית ושמה חיים, בגוף של בן אנוש, אתם הם אלו המרחיבים את האור האלוהי.

אנו מודים לכם על ההקשבה, על הרצון והנכונות. לכבוד הוא לנו לשרת אתכם. תודה לכם, הבית.

תודה לכם.

⁽¹⁾ על פי הרב דוד בן שלמה אבן זמרא (הרדב"ז), האות ע' רומזת לעין העליונה, כלומר להשגחה העליונה. האות ה' מסמלת את ההוצאה מן הכוח אל הפועל. על פי התלמוד, באות ה' נברא היקום הגשמי (מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, הצופן, הידברות יהודית).