ג׳ניפר הופמן
מארס 2018
מאנגלית: סמדר ברגמן
בכל מצב שאנו רוצים בסיומו, בין אם מערכת יחסים, מצב חיים, חלק מנתיב החיים שלנו, אמונה או דעה, אנו רוצים לסיים ולסגור מעגל ביחס אליו כדי שלא נחווה חרטה, תחושת טראומה, אבל או עצב. ואף על פי כן, התחושות הללו מתרחשות כמעט תמיד. למרות המאמצים הגדולים והרצונות העמוקים ביותר שלנו לסיים מצב כלשהו, אנו מתקשים לשים סוף פסוק באמת, כיוון שחלק בנו רוצה לדעת האם פני הדברים יכלו להיות שונים. איך נוכל להמשיך הלאה? על ידי כך שנבין מהם סיום וסגירת מעגל ועל ידי כך שנלמד כיצד לשחרר.
אנו יכולים לסיים כל מצב כאשר אנו זוכרים שההשתתפות שלנו בו היא רק חצי מהבעיה. מי או מה שמעורבים ממלאים אף הם תפקיד וכאשר מדובר באנשים, אנו חייבים להכיר בפוטנציאל האנרגטי שלהם, ביכולת שלהם לשאת אור וברצון החופשי שלהם. אף על פי שקשה לנו לקבל שאנשים אחרים לא רוצים את מה שאנו מציעים, לא מדובר בנו, מדובר בהם וביכולת שלהם לדמיין את עצמם בתדר, באור ובאנרגיה מסוימים. למרות מה שאנו חושבים על הפוטנציאל של אנשים אחרים, היכולת והמוכנות שלהם לאמץ את הפוטנציאל הזה, הן שקובעות את התוצאות במסעות המשותפים שלנו. לכן כדי לסיים, אנו חייבים לאפשר לעצמנו לדעת שעשינו כמיטב יכולתנו וכך גם האנשים האחרים, אבל שהמיטב שלנו והמיטב שלהם אינם תואמים זה לזה.
מערכות יחסים חייבות עתה להתאים מבחינה אנרגטית, אחרת הן לא תוכלנה להתקדם, ועלינו להבין זאת לחלוטין – לדעת שאנו נמצאים בחיי אנשים מסוימים כ״מראי דרך״, ושלפעמים הדרך שאנו מראים להם אינה הנתיב הנכון עבורם.
אנו יכולים לסגור מעגל לאחר שהגענו לקו הסיום, לאחר שקיבלנו את הבחירות של האחרים, שהתרנו את הציפיות והרצונות שלנו מהפוטנציאל ומהיכולות שלהם, ולאחר שסירבנו להתעסק במשאלות לב. כיוון שכך אנו עושים כאשר אנו חושבים שאם רק נתאמץ מעט יותר, נדחוף חזק יותר, נלך עוד מאה קילומטרים, נוכל לשנות את המצב. ומשאלת לב מותירה אותנו תקועים במחזורי הריפוי שלא משרתים את נתיב ההתעלות שלנו. חשבו על המצבים הקשים הללו כעל מאמץ אחרון להשלים את הקרמה שלנו עם אנשים אחרים.
מסע קרמתי זה נמשך תקופות חיים רבות, שבהן הצענו לאנשים אור, אמת והתנסות בפוטנציאל גבוה יותר, שאותם הם תמיד דחו. אם אנו רוצים בסיום ובסגירת מעגל, עלינו להכיר בבחירה שלהם להיוותר בחשכה ובדחיסות שהם מאמינים שנכונות עבורם, ואין זה משנה עד כמה אנו חושבים שבחירה זו שגויה.
הברכה הטמונה בסיום ובסגירת המעגל מתגלה כאשר אנו משחררים סוף סוף ומפנים מרחב אנרגטי שאליו יכולים להיכנס אנשים אחרים, שיכולים להיות חברים ושותפים שלנו, שמרוממים אותנו, שתומכים בנו, שלא זקוקים לריפוי, שלא מעוניינים בטראומה ובדרמה, ושיכולים להעניק לנו כמו גם לקבל מאיתנו.