מאת המתקשרת נועם קורל גלעד

בשיתוף עמיחי ים

תוכנית הרדיו "ערי האור והמאסטרים של החכמה"/רדיו "החיים הטובים"

(מתוך תוכנית מס' 21 , ששודרה ביום 28.7.11)

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

תוכנית זו היא תוכנית המשך לתוכניות מספר 19 ו-20, העוסקות במערכות החינוך הרב-ממדיות הקיימות בערי האור השונות וכיצד ניתן לשפר את מערכת החינוך הקיימת בעולמינו.

הפעם נזמין, בנוסף למאסטרים מערי האור, גם ילדים המתגוררים בערי האור הללו.

נשמח לשמוע מהילדים איך זה להתחנך ולגדול בערי האור שלהם, וזאת מנקודת ראותם האישית.

 שאמו – ילד בן 12, מעיר האור האטלנטית "פוסיד"

שאמו מזכיר שהלמידה בעיר שלו אינה מתנהלת במסגרת מערכת חינוך מוגדרת ובאופן קבוצתי, אלא באופן יחידני, כאשר כל אחד מתחנך במשפחה הגרעינית שלו, שם הוא מקבל את המידע באמצעות המערכת הטלפתית והמערכת הקריסטלית. הילדים נפגשים בקבוצות לעתים רחוקות מאד, וגם את המפגשים הללו הם מקדישים לא למשחק ולהנאה, אלא ללמידה דרך מחשב ואמצעי מידע.

שלום, אני שאמו.

אני בא מהעיר פוסיד. זו היא עיר אטלנטית, כאשר משתמשים בידע העמוק שהיה באטלנטיס כדי להעביר מידע. כפי שכבר סיפרו לכם, שיטת הלימוד שונה ממה שמוכר לכם, וגם שונה במקצת מערי אור אחרות.

את הידע אני מקבל דרך קפסולות מידע קריסטליות, שאותן אני קולט ומעבד עד שהן הופכות לחלק מהידע שלי. כמובן שיש מבחנים בהם אני נדרש לממש את הידע, בין אם מדובר בידע שנלמד בעבר בבתי ספר למסתורין, בהגשמה של דברים מסויימים, ובין אם מדובר בידע הקשור לתחומים שונים, כגון מדעים, אומנויות, מוזיקה. גם דברים אלה מועברים על-ידי קפסולות מידע, הרשת הקריסטלית, המחשב – האינטרנט, שאצלנו הוא שונה במהותו  מהקיים אצלכם, כיוון שהתקשורת היא יותר ברמה הטלפתית ופחות ברמה הפיזית, הממשית.

החינוך אצלנו הוא די לבד. כלומר, יש לי חברים, הילדים של השכנים שלי, שאני רואה אותם מרחוק, אבל אנו כמעט שלא משחקים ביחד, כי לכל אחד יש את תחומי העניין שלו. אני אוהב מדעים, ומתעסק הרבה במדעים, ובנייה ויצירה של כל מיני טכנולוגיות ומערכות. חלקם דברים חדשים שהמצאתי, וחלקם דברים שפעם השתמשו בהם באטלנטיס. אני יודע שהשכנים שלי מתעסקים בדברים אחרים, שקשורים יותר לאמנות, אבל אין הרבה מפגשים קבוצתיים. כשיש מפגש קבוצתי, בדרך כלל מדובר בילדים שעוסקים באותו תחום, וכל אחד מהם מעביר את הידע שלו לאחרים, מדגים, מלמד ולומד יחד איתם. ואז יש איתנו מנחה שנמצא ומדריך. אך ברוב המקרים סוג התקשורת אינו סוג חברתי, אלא יותר של העין השלישית.

יש לנו גם פרויקטים שקשורים לקהילה כדי להשתמש בלב. ואז אנחנו גם עובדים עם אנשים מבוגרים, ולעתים גם עובדים במקומות שיש שם צורך לעשות דברים כדי לשפר את המצב. לפעמים אנחנו עוזרים דרך העברת אנרגיה ושינוי תדרים, לפעמים אנחנו עוזרים בצורות אחרות.

הרבה פעמים אנחנו לומדים להיות שוליות של מורים שהינם מומחים בתחומים שלהם. וכך לפעמים נוצרים קשרים חברתיים, כיוון שפעמים רבות יש אנשים שמעסיקים יותר מילד אחד כשוליה, ואז נוצר הקשר החברתי ביננו.

המשחק נעשה יותר באמצעות הראש, באמצעות אתגרים שאנו מציבים הן לעצמנו והן אחד לשני, ומתוך זה מפתחים מאד את הידיעה, את החלק של השכל, של המיינד.

לגבי החלק של הלב. לפעמים אני עצוב, לפעמים אני שמח, אבל הרבה פעמים אלה דברים שהם יותר ביני לביני, ואני פחות משתף. אין אצלנו מערכת שיתוף כמו שיש אצלכם, שבה אנשים עוזרים בתחומי הנפש או בתחומים כאלה או אחרים. פה אנו מקבלים כלים ואנו לומדים לעבוד ולהתמודד איתם, על מנת ללמוד ולצמוח ולהתפתח מתוך הדברים.

שוב, הדגש קשור יותר ללמידה, לרוח, לאינטואיציה, ופחות לתחומים הפיזיים יותר, למרות שאת הידע שלנו אנחנו צריכים להדגים פעם בשנה, כמו במעין תערוכה, מול הרבה אנשים, גם מורים וגם תלמידים. יש פעם בשנה כינוס באולם גדול, ושם כל אחד מהתלמידים מביא ומציג את תחומי הידע שלו, מקבל ונותן עוד ידע לכלל האוכלוסיה, ולכל מי שנמצא שם ולומד וגם מלמד.

לפעמים חלק מהמורים הגדולים לוקחים חלק מההמצאות שלנו, ומשתמשים בהם לתועלת של כל העיר שלנו.

אגלגו – ילד בן 12, מעיר האור הלמוריאנית "טלוס"

שלום, שמי אגלגו, וגם אני ילד בן 12. אני חי בטלוס, העיר הלמוריאנית הגדולה ביותר. יש לי חברים גם מערים למוריאניות אחרות, שנמצאות במקומות אחרים. יש ביננו תקשורת טובה מאד. כיוון שיש לנו יכולת להיעלם ולהופיע במקום שבו אנו בוחרים, אין לנו כל קושי להיפגש. אנחנו נפגשים בכל מקום ובכל זמן שאנחנו רוצים להיפגש, כדי להיות ביחד, לשחק וללמוד.

בשבילי זה כייף להתחנך ולגדול בטלוס. אני לא מכיר הרבה דברים אחרים. אני יודע שבערים הלמוריאניות האחרות לומדים בערך אותו הדבר. עכשיו שמעתי מה שאמר שאמו, וזה נשמע לי נורא מוזר, כי אני לא מכיר דרך כזו. הדרך שלנו אחרת, השיתוף החברתי הוא העיקר. אנחנו עובדים הרבה בקבוצות. מגילאים מסויימים אנחנו מגיעים לקבוצה שאיתה אנחנו גדלים במשך כמה שנים, לומדים ביחד, מתפתחים ביחד, פותרים בעיות ביחד, מתמודדים עם כל מיני מצבים ביחד. יש לנו מנחה זקן שנמצא איתנו, ואנחנו אוהבים ומכבדים אותו מאד. שמענו שלמורים אצלכם יש תפקיד קצת אחר, אבל אצלנו הזקן הוא בעצם גם מנחה, גם מדריך, גם משתף, וגם מקשיב. למעשה הוא מורה הדרך, שעוזר לנו למצוא את הכיוון כשאנחנו מתבלבלים קצת.

אנחנו גדלים מהרגע שנולדנו בתוך חברה, בתוך קהילה. אנחנו אמנם אוהבים מאד את ההורים שלנו, ורגילים אליהם, אבל אנחנו גם מכירים הורים אחרים, וגם איתם אנחנו גדלים, וכך אנחנו בעצם מקבלים המון המון אהבה ותשומת לב. אף פעם אין מצב שלמישהו אין זמן או סבלנות בשבילנו. כי לכל אחד יש בדיוק את הזמן והמקום המגיע לו, ואנחנו מרגישים אהובים ורצויים מאד.

אנחנו גם רואים את ההורים וכל הסנדקים שלנו בתור דוגמאות לאיך אנשים בוגרים חיים בתוך המשפחה ובתוך הקהילה, ואנחנו לומדים מזה המון.

מבחינת תחומי הלימוד, יש הרבה תחומים, שהרבה מהם באמת בתחום הרוח, העשייה, רגשות, מדעים, אומנויות, משחק. כל הדברים האלה מאד מפותחים אצלנו, אבל הידע אצלנו מועבר בקבוצות ובשיתוף פעולה בין קבוצות לקבוצות אחרות.

יכין – ילד בן 12 מעיר האור "ירושלים של מעלה"

שלום. שמי יכין. וגם אני בן 12. אני בא מירושלים של מעלה, עיר החופש. אצלנו אנחנו מאד מעורבים בהכול. כלומר, אנחנו מעורבים מאד בתחומי הריפוי, כי בדרך כלל מצרפים אותנו לכל מיני מרפאים, ללמוד מהם ולהתמחות איתם, או לכל בעל מקצוע. יש לנו את האפשרות ללמוד ולקבל מכל אדם ומכל סוג של מקצוע. לכן הדברים חופשיים מאד מאד, ותמיד יש הנאה בלמידה.

בגלל זה קראתי לזה "עיר החופש", כי אנחנו מרגישים שיש לנו את החופש ללמוד מה שאנחנו רוצים, ואיך שאנחנו רוצים, ומהמקום הזה יש הרבה הנאה.

כמו שכבר תיארו בפעם הקודמת, אנחנו גם לומדים בקבוצות אצל מורים זקנים חכמים תחומים כאלה ואחרים, אך לאחר מכן אנחנו מוצמדים לבעלי מקצוע שונים, כמו מרפאים, ספרנים, מדענים, אומנים, אנשים שתפקידם ליצור קשר עם תושבי החוץ, בני הגלקסיות האחרות, אנשים שטורחים על בנייה עמוקה יותר של החיבור עם העולם שלכם, עם הממדים הנמוכים יותר. למעשה, אנחנו מוצמדים כל אחד למדריך אחר, חיים אצלו כמה שנים, לומדים ועובדים איתו, ובעצם ממנו אנו לומדים לחיות את המקצוע.

פעם בכמה שנים קיים סבב, ואז יש באפשרותנו לבחור לאיזה איש מקצוע אחר ברצוננו ללכת, ולהשתלם אצלו בנוסף. כך כל אחד מאיתנו חווה כמה וכמה מחזורים, כשבכל מחזור הוא משתלם במקצוע מסוים. אך הדברים האלה הם בהתאם לרצוננו, ולנטיות לבנו וכישורינו. כיוון שמרגע שאנחנו עוד קטנים, הזקנים יודעים לזהות בתוכנו את היכולות והאיכויות המיוחדות שלנו. בתור ילדים קטנים, הם מנסים לחשוף אותנו כמה שיותר למקורות ידע, מקורות משחק והנאה, שקשורים לאותן יכולות מיוחדות שקיימות בכל אחד מאיתנו. ולכן, כבר מהתחלה קיים פיתוח של הכיוון העיקרי שלנו שאליו אנחנו זורמים, והכיוון הזה בדרך כלל מלא באהבה ובשמחה, כיוון שהכיוון הזה הוא הדבר שהנשמה שלנו רוצה, ולכן יש המון עניין, סקרנות והתלהבות שקשורים לאותו מקצוע.

ישנם אמנם את המקצועות העיקריים, שאותם אנחנו לומדים, אך המקצועות האלו נלמדים בהתאם לכישורי החיים שרלוונטיים, גם אלינו, כחיים בממד החמישי ומעלה, כיוון שהעיר שלנו מתחילה בממד החמישי אך מגיעה לממדים הגבוהים ביותר, והן באשר לדברים שרלוונטיים להתחברות לעולם שלושת הממדים, ויציאה לתוכו.

כל הדברים שאנחנו לומדים באים באופן חוויתי, אמיתי, עמוק וממשי. איננו לומדים דברים שמנותקים מהחיים שלנו עצמם, גם כשאנו לומדים מוזיקה, אנחנו לומדים לשיר את שירי הנשמה שלנו. כשאנו לומדים מתמטיקה – אנו לומדים את המתמטיקה האישית והפנימית שלנו, ואיך היא מתחברת למתמטיקה שיוצרת את היקום כולו.

למעשה, כל דבר שאנו לומדים, גם במקצועות הרחבים יותר, מתחבר לרשת ענקית של ידע, תובנה, מימוש, של דברים שניתן לממש ולהבין, הקשורים הן אלינו כפרטים בודדים, והן לכלל המערכת הקוסמית, הגדולה.

האם קיימות בעיות כלשהן במערכות החינוך שלכם, וכיצד אתם מתמודדים איתן? האם קיימות סנקציות כלשהן לצורך שמירת גבולות המערכת, והאם יש בכך צורך בכלל? האם קיימים מצבים שבהם ילדים חווים חרם קבוצתי, ומה אתם עושים במצבים כאלה?

 שאמו  –  ילד בן 12, מעיר האור האטלנטית "פוסיד"

כמו שאתם יודעים, החינוך אצלנו איננו קבוצתי, אלא בצורה מאד בודדת, ולפעמים הבעיות שיש הינן יותר של בדידות ותקשורת, כי אין ביננו, הילדים לבין עצמם, הרבה תקשורת. אנחנו לא עושים הרבה דברים ביחד בתוך קבוצות גיל.

לפעמים ישנן גם בעיות תקשורת במערכת המחשבים או במערכת הקריסטלית, ואז לעתים הידע מגיע קטוע או בצורה קצת מעוותת, ואז אנחנו צריכים לעשות אתחול מחדש למערכת, כדי לקבל את המידע בצורה הנכונה, הצלולה והנקייה שלו.

בגלל שאנחנו בדרך כלל לא חיים בקבוצות, אלא מתקשרים לפעמים לצורך מטרה של למידה, וזהו איננו אירוע רגיל אלא אירוע שקורה פעם בכמה זמן, בדרך כלל אין בעיות. אתם צריכים להבין שסוג התקשורת שיש בין הילדים לבין עצמם הוא תקשורת יותר טלפתית. זוהי תקשורת שפחות באה מהלב, פחות חיבור. אנחנו לא בדיוק מתחבקים או נמצאים בסוג של מגע גופני. מדי פעם אנחנו נוגעים ולוחצים ידיים, אבל אנחנו לא בקשר יותר עמוק מזה מבחינה רגשית, כי כל אחד מאיתנו עסוק במידע ובהתפתחות שלו.

כשאנחנו נפגשים, לפעמים יש מצבים של תחרות, כי כל אחד רוצה להיות הכי טוב. לפעמים יש מצבים שאולי השופטים חושבים שאינם הוגנים בתחרות. לפעמים יש מצבים של שיתוף פעולה תוך כדי סיעור מוחות, וסיעור המוחות הזה גורם לפעמים לבעיות, כי לא תמיד כולם מסכימים על הכל. ואז, בדרך כלל מי שמכריע זה הזקן שיודע את הדברים, המורה למעשה, שבא ומכריע בין כל התגובות בהתאם לידע שלו.

לגבי חרם, כיוון, ששוב, אנחנו בדרך כלל די מבודדים אחד מהשני, כמעט ולא נוצר מצב כזה. אם קיים מצב שבו כל פעם שקבוצה נפגשת, מדובר באותה קבוצה, ואם יש ילד מסויים שהוא בעייתי, ולמשל מפעיל כח או לחץ על ילדים אחרים, אז לפעמים הילדים האחרים פשוט מתרחקים ממנו ובונים בועת הגנה מולו, מבודדים אותו והוא לא יכול להגיע אליהם.

פעמים רבות לא מדובר בחרם אלא מדובר בכך שפשוט לא משתפים עמו פעולה ולא מדברים עמו כשהוא מתחיל להתנהג בצורה זו. אם הוא חוזר להתנהג בצורה טובה ורגילה, אז אין לנו בעיה להתייחס אליו, כי שוב בדרך כלל הקשר שלנו הינו יותר של ידע והתנסות, ופחות קשר חברתי ממש.

אגלגו – ילד בן 12, מעיר האור הלמוריאנית "טלוס"

כן, יש אצלנו לפעמים בעיות במערכת החינוך. למעשה, אני לא אקרא לזה "מערכת החינוך", אלא אגיד "ביננו", בקבוצת הילדים שלנו.

לפעמים יש מריבות. לפעמים יש תחרות. לפעמים יש קנאה. בגיל יותר מבוגר, לפעמים יש כל מיני בעיות וכל מיני שטויות שעולות לראש. ואז יש ילדים שמנסים להראות שהם חזקים יותר, או יודעים יותר, ולפעמים הם מתחילים לריב בכוונה עם ילדים אחרים, כדי להראות את הכוח שלהם. ואז אם הילדים האחרים לא מספיק רגועים ויוצאים מהמרכז שלהם, לפעמים יכולות להיות גם מכות.

אבל בדרך הכלל, החכם הזקן לומד לזהות ורואה כבר מההתחלה מה קורה. הרבה פעמים הוא לוקח אליו את הילד, שבעצם רוצה תשומת לב, מושיב אותו לידו, מלמד אותו, מעביר אותו למקום יותר רגוע. ובצורה כזו הוא מרגיע את הרוחות.

לפעמים יש מצבים שיש בהם כסוג של הרגעה, לא מדובר בענישה. ילדים מסויימים שזקוקים לפורקן רגשי גדול, לוקחים אותם לממדים נמוכים יותר, ונותנים להם להשתולל שם, במקום שלא יזיק לאף אחד ולא לעצמם. ואז הם חוזרים רגועים ואפשר להמשיך לעבוד איתם.

לפעמים יש ילדים שהם קצת יותר מקובלים, ילדים שהם קצת פחות – כמו אצלכם. הילדים שיותר מקובלים, הם בדרך כלל ילדים עם יכולות גבוהות יותר, בעלי ידע רב יותר, שמצליחים יותר בלימודים. אבל בדרך כלל הבעיה הזו נפתרת, כיוון שבסופו של דבר כולנו לומדים ביחד, ויש בינינו המון חיבור והמון אהבה, ואנחנו מאד מנסים לעזור אחד לשני, ולתמוך אחד בשני. אם מישהו יותר חלש בלימודים, תמיד יהיה מי שירצה לעזור לו. אם יש מישהו שבאופן מכוון מנסה להזיק ולהציק לאחרים, אז אכן הוא מנודה, אך לא בחרם כפי שמקובל אצלכם, אלא הוא פשוט מורחק לתקופה מסוימת, שבמהלכה הוא עובר איזשהו טיפול ועיבוד של הרגשות שלו, איזשהו מעבר שבו הוא יכול לבטא את הרגשות הקשים שלו, ולשחרר אותם החוצה. ולאחר שהוא נרגע, הוא חוזר אלינו, ואנחנו מקבלים אותו מחדש.

לגבי סנקציות במערכת החינוך, בדרך כלל אין צורך בהן, כי אנחנו לומדים מתוך אהבה, הנאה ושמחה. אף פעם לא קורה מצב שמכריחים מישהו ללמוד משהו שהוא לא אוהב. אם המורה, החכם הזקן, מבקש מאיתנו משהו, אנחנו אף פעם לא נסרב, כי אנחנו אוהבים אותו מאד, ורוצים לעשות את כל מה שהוא מבקש מאיתנו. אז אין באמת בעיה של סנקציות, למעט במקרה של ילד שמפריע, ואז הוא מורחק לתקופה עד שיירגע, ואז הוא חוזר.

יכין – ילד בן 12, מעיר האור "ירושלים של מעלה"

אחת הבעיות שלפעמים מתעוררת אצלנו היא של יותר מדי התלהבות. יש מצבים בהם שמרוב שאנחנו סקרנים ומתלהבים כאשר המורה שואל אותנו משהו, או מביא רעיון כלשהו, ואז כולם בבת אחת עונים, מדברים ומציעים רעיונות, ואז יש קצת צעקות ובלגן, וצריך להשקיט ולעשות קצת סדר. לפעמים אנחנו גם קצת רבים, כי לפעמים יש ילדים שרוצים לבלוט, ויש ילדים קצת פחות, ולפעמים יש מריבות על מי יהיה ראשון ומי יהיה שני.

אבל הזקנים החכמים שעובדים איתנו כשאנחנו בקבוצה, יודעים איך לנהל את הדברים בצורה חכמה מאד. ואז הם גורמים לכך שמי שהיה ראשון פעם אחת, יהיה שני בפעם אחרת ולהיפך. כך מאפשרים לכל התלמידים לבטא את עצמם, ואת המהות והיכולת שלהם בצורה הכי טובה. הם מכבדים כל רעיון וכל דבר, ובונים מכל הרעיונות שלנו מבנה שלם שבסופו של דבר כולנו לומדים ומממשים את הכל, זה כאשר אנו בקבוצות.

כאשר אנו מתחלקים למאסטרים שאצלם אנחנו הולכים ללמוד, לפעמים קיימות קצת בעיות אישיות. לפעמים קשה להסתגל לדרך החיים של המאסטר, כי אנחנו עוד ילדים ואוהבים לפעמים להשתולל, לשחק, לצרוח, ולקפוץ. לפעמים כשחיים אצל מאסטר שכבר מומחה לעבודה שלו, לא תמיד יש לו סבלנות לדברים האלה. אבל אנחנו לומדים איך לשלב בין הדברים, לבין המקום שלנו כילדים ששמחים ורוצים לשחק ולהשתולל.

לפעמים יש מצבים בהם קשה להיפרד ממאסטר לאחר שנמצאים אצלו הרבה שנים. אבל אנחנו יודעים שזה חלק מהעניין, והקשר הרגשי שנוצר נשאר כל הזמן. תמיד אנחנו יכולים לפנות לאותם המאסטרים שאצלם למדנו, ולקבל מהם תמיכה לאורך כל הדרך, עד שאנחנו – כשנהיה גדולים יותר – נהפוך למאסטרים בעצמנו, עם היכולות שלנו, ונדריך בעצמנו ילדים אחרים.

איך אנחנו יכולים לשפר את מערכת החינוך שלנו, ולהפוך אותה למערכת חינוך שמתאימה יותר לילדים ומבוגרים שמחוברים יותר למציאות הרב-ממדית?

 מלך השקופים – מאסטר מעיר האור "ירושלים של מטה"

שלום לכם. עליכם להבין כי מערכת החינוך הקיימת בעולמכם, בשלושת הממדים, היא צרה ודוגמטית מאד. היא אינה מתאימה את עצמה לחיים עצמם, ולכל ההתפתחויות והשינויים שעולמכם עובר. ולכן, במובן מסויים, היא הופכת להיות מערכת מנוונת, כיוון שהיא אינה מציעה אפשרויות רבות לתלמידים השייכים אליה.

לאמיתו של דבר, קיימים מעמדות מאד ברורים בין תלמידים ומורים, כאשר תפקיד המורים הוא יותר לשמור על משמעת ולהעביר ידע שנקבע באופן שרירותי. אותו ידע מעניין תלמידים מסויימים, ואינו מעניין תלמידים אחרים. אותו ידע מתפזר, ולמעשה גם הילדים שמתעניינים בו, אינם מפיקים ממנו את התועלת המירבית, משום שהוא אינו נוגע להם באופן אישי ואינו מחבר אותם לדברים באופן הכללי יותר. הדברים מנותקים מהחיים עצמם.

גם סוגי הלימוד, צורות הלימוד, התכנים עצמם, אינם מתאימים לילדים שגדלים לחוות את העולם בממדים הנוספים. למעשה אחד הדברים החשובים הוא ללמוד להתאים את מערכת החינוך להיות מערכת יותר יחידנית.  כאשר אנו מדברים על מערכת יחידנית, אין הכוונה לחינוך ביתי, לחינוך נפרד, ללא קבוצות, אלא לחינוך שמותאם ליכולות ולכישורי הילד עצמו, חינוך שרואה את הילד עצמו כמקור של ידע, ונותן לו את הכלים כיצד לפתח את הידע הזה מתוך עצמו, כיצד לממש אותו, ולהתחבר איתו אל העולם המשתנה שסביבו.

אתם עוסקים בפרטים עבשים, היסטוריים, שאין בהם הרבה על מנת לקדם את הילדים למערכת פועלת, חיה ונושמת, שיכולה לשתף פעולה עם מערכות כוכביות אחרות בבוא הזמן.

כיוון שגם המתמטיקה, הפיזיקה ותחומי המדעים שאתם מלמדים תקועים עדיין בתיאוריות ישנות, בדברים שברובם אינם עוסקים בחידושים האחרונים, אינם עוסקים בהתפתחויות מהמיקרו אל המקרו, ולהיפך. הם נותנים ידע יבש, של נוסחאות ואינם מקדמים. אכן, לפעמים הם מעודדים את התלמיד לחקור בעצמו, אך הם אינם מגיעים אל לב התלמיד. הם פועלים אך ורק עם מוחו, ואינם משתפים את כל הווייתו. הם אינם מאפשרים לתלמיד לחוות את הלמידה באופן פיזי, רגשי ושכלי כאחד, אלא אך ורק כחלק רגשי, או פיזי, או שכלי, כאשר ברוב המקרים מדובר בחלק השכלי בלבד.

אינכם מלמדים כישורי חיים, אינכם מלמדים כיצד להתמודד עם מצבים ובעיות, שילדיכם נחשפים אליהם בעולם, אשר לעתים הוא עוין להם.

עליכם לפתח במידה רבה יותר את התחומים האלה. ללמד את הילדים לזהות מצבים שמסכנים אותם, כיצד להתמודד עם הדברים הקיימים, וכיצד להיות מחוברים לרגשותיהם, לאינטואיציה שלהם, ולידע העמוק הפנימי שקיים בתוכם.

מערכת החינוך שלכם אינה מכבדת לא את המורים ולא את התלמידים. אין המדובר רק בשכר. מדובר בהתייחסות אל המורה כאדם שיש לו ידע רב, כאדם שמהווה חיבור בין השמים והארץ. אך עליכם, וגם עלינו, להודות, כי המורים במערכת החינוך שלכם אינם מהווים דוגמה זו, כיוון שגם מערכת החינוך המכשירה אותם מוגבלת בהכשרתה.

המורים אשר הינם באמת מורים טובים, מחוברים לליבותיהם ולאינטואיציות שלהם, ופועלים ממקומות אלה, ומתוך מקומות אלה מצליחים להגיע אל לב התלמידים.

חשוב להבין כי למידה אמיתית ועמוקה נעשית מתוך חוויה שמשתפת את כל הממדים, את כל חלקי ההוויה. ולכן חשוב שהחיבור בין המורה לתלמיד יהיה חיבור דרך הרגש, דרך ההבנה, דרך הקליטה והאינטואיציה, ומתוך מקום זה ניתן יהיה לפתח אצל הילדים את העוצמות העמוקות ביותר שניתן, וגם להכשיר את המורים כך שהתלמידים ירצו ללמוד מהם, ויראו בהם מעיין שופע של ידע, תמיכה, אהבה, יציבות וביטחון, שאפשר ושכדאי לתת בו אמון, כי יש הרבה לקבל ולהרוויח ממקום זה.

אגלגו – ילד בן 12, מעיר האור הלמוריאנית "טלוס"

אני חושב שמה שמאד חשוב אצלכם זה לעשות הרבה דברים שקשורים לפעולות חברתיות ביחד, שדורשות כל מיני סוגים של כישורים, אצל אחד אומץ, אצל אחד ידע, אצל אחד חכמה, אצל אחר רגש. ואז, כשעושים דבר כזה, שצריך לשלב את כל הדברים, אין "מקובלים" ו"לא מקובלים", כי צריך לשתף פעולה, ולכל אחד יש מה לתת ולתרום לקבוצה, ולכל אחד יש את התפקיד והמקום שלו.

חשוב לעשות דברים באופן חברתי הכולל שיתוף פעולה, ומתוך המקום הזה לומדים להכיר ולאהוב אחד את השני, וגם לכבד את האנשים מסביב. ואז אין בעיות משמעת, אין מצבים של מורים כועסים, ותלמידים שמזלזלים או שלא רוצים ללמוד.

צריך גם שהמורה יהיה כמו שאצלכם מכנים "פסיכולוג". זאת אומרת, מורה שידע להבין את לב התלמידים, לזהות כשילד נמצא בקושי או במצוקה ושידע לדבר איתו ולהיכנס ללבו מתוך אהבה, ומהמקום הזה יוכל לעזור לו ולהחזיר אותו למקום שלו בתוך החברה של הילדים.

שאמו – ילד בן 12, מעיר האור האטלנטית "פוסיד"

מה שחשוב אצלכם וגם אצלנו, אתם יכולים לתת לנו, ואנחנו יכולים לתת לכם. אתם מחוברים יותר לרגש מאיתנו, אבל אנחנו מחוברים יותר לאינטואיציה ולידע הפנימי.

בעצם, אחד הדברים שחשובים במערכת החינוך שלכם הוא לפתח את היכולת של העין השלישית בצורה טובה. כלומר, לפתח את היכולת לראות דברים בצורה עמוקה וגבוהה יותר, וגם את היכולת להסתכל פנימה אל תוך הלב, ומתוך הלב לקבל את הידע.

אתם צריכים לפתח את היכולות הרוחניות, האינטואיטיביות, של הילדים שלכם. הרבה מהילדים הקטנים שלכם שנולדים עכשיו, מסוגלים לראות ולהרגיש אנרגיות ולהגיב להן. אתם בתור מבוגרים לפעמים סגורים מאד לנושא, ולא מקבלים אותו, ולפעמים גם שוללים אותו, ואומרים להם שהם סתם מדמיינים. חשוב מאד ללמוד להתייחס ברצינות למה שהילדים רואים, והם יכולים ללמד אתכם איך לעזור להם להתפתח. איזה כלים ואיזה דרכים לתת להם כדי להעמיק ולפתח עוד יותר את היכולות העמוקות שלהם של החיבור לאינטואיציה וללב. לתת להם לראות ולספר מה הם רואים, לבקש מהם להסתכל ולבדוק, לעודד אותם לחקור ולבדוק לא דרך ספרים, לא דרך ידע מבחוץ, אלא להסתכל פנימה, לאינטואיציה שלהם, ולראות איך הם יכולים לעבוד איתה. וככה לפתח אנשים שמודעים יותר גם למה שקורה בתוכם, וגם למה שקורה מסביבם. ככה אפשר לבנות חברה הרמונית הרבה יותר.

תוכלו גם לשלב מוזיקה ברמה האנרגטית הגבוהה יותר. דבר זה מרפא ומאזן את הנשמות של האנשים ששומעים סוגי מוזיקה כאלה. מוזיקה זו פותחת את היכולות העמוקות, גם האינטואיטיביות, גם השכליות, גם הרגשיות ומאפשרת חיבור בין כל הדברים ביחד. מוזיקה הרמונית.

תוכלו גם לעודד את הסקרנות של הילדים שלכם, אם תתגברו על הפחד שלכם, כי יש לכם הרבה פחד מהעולמות האחרים, מחיבור עם תרבויות אחרות, מכוכבים אחרים. אך אם תתגברו על הפחד הזה, ותעודדו את הילדים שלכם לפתח את האינטואיציה ואת והיכולות שלהם ליצור קשר עם מערכות ידע גבוהות יותר ממקומות אחרים, תוכלו לאפשר להם להיות בעצמם מקורות ידע עמוקים ועוצמתיים להתפתחות כדור הארץ שעליו אתם חיים.

האם אחד הילדים רוצה אולי לשיר לנו שיר כלשהו? לבטא את עצמו בשיר?

 כל אחד הילדים מערי האור פוסיד, טלוס וירושלים של מעלה שר נעימה.