אלת׳יאה לונה
פברואר 2016
מאנגלית: סמדר ברגמן
אני הולכת לומר משהו מטורף.
אני חושבת שכולנו אמפתים.
אני מאמינה שהיותנו אמפתים הוא למעשה מצב ההוויה הטבעי שלנו.
במקום תווית אקסקלוסיבית או קבוצת אנשים מיוחדת, אני מאמינה שהאמפתים שכיחים בקרבנו. אני מאמינה שגברים הם אמפתים, נשים הן אמפתיות, ילדים הם אמפתים, קשישים הם אמפתים, ״סטרייטים״ הם אמפתים, הומוסקסואלים הם אמפתים, ובכל רחבי העולם, אני מאמינה שאמפתים מצויים בכל תרבות, בכל מסורת, בכל דת ובכל יבשת.
הבעיה היחידה היא זו: רובנו איבדנו קשר עם היכולת שלנו להתכוונן לרגשות של אנשים אחרים.
למה? משום שרובנו איבדנו קשר עם היכולת שלנו להתכוונן לרגשות שלנו. בין אם בגלל החברות המלאכותיות, מהירות-הקצב והחומריות מאוד שלנו; הדוגמות, המסורות, האמונות והנרטיבים הפנימיים העתיקים שלנו; התזונה הפיזית והרגשית שלנו; הרגלי החיים שלנו או פשוט בגלל האמונה שלנו ״שכל מה שאנו מרגישים נובע מתוכנו״, הפכנו ״חסרי רגישות״ במידה רבה בחיים.
במהותו של דבר, הפכנו לבעלי מום מבחינת הרגישות שלנו.
הפכנו ל״אנלפבתים״ מבחינה רגשית.
למעשה, רובנו סובלים מאָלֶקְסִיתִימְיָה – אנשים שסובלים מחוסר היכולת לדעת באמת ולבטא במילים את מה שהם מרגישים. ובשל כך הנטיה שלנו לאכול יתר על המידה, משבר ההשמנה שלנו, ההתמכרויות שלנו לאלכוהול ולסמים, הצריכה המוגזמת שלנו של אסקפיזם בצורת תוכניות טלוויזיה, סרטים ופורנוגרפיה והבעיות הפסיכולוגיות הרבות שלנו, כגון חרדה ודיכאון.
הכל תוצאה ישירה של היעדר מודעות עצמית, או ניסיון נואש לתקן את הריקנות והבלבול שאנו מרגישים בחיים ובתוכנו.
במובן הקיצוני ביותר, איבדנו קשר עם עצמנו.
ולכן אין פלא שכאשר אנו חווים סוג מסוים של התעוררות רוחנית – כאשר אנו מתעוררים סוף סוף מ״שנתנו״ וחווים שינוי בתודעה – אנו מתקשים לא רק עם היכולת שלנו להבין ולהרגיש את הרגשות שלנו, אלא עם היכולת שלנו להבין ולהרגיש אנשים אחרים ואת רגשותיהם. עבור אנשים מסוימים זהו נחשול אדיר, עבור אחרים, סערה הולכת וגוברת.
לפתע אנו מבינים שרבים (לא כולם) מהרגשות שהצטברו בנו הם תוצאה של הרגשה ואימוץ של רגשות של אחרים, באופן אמפתי.
אם אתם מזדהים עם הכתוב ואם אתם מנווטים עתה במים סוערים של היותכם אמפתים, אינכם לבד. גם אני חוויתי התעוררות זו ולאחר הדרכה נחוצה מאוד ומאמץ אישי הצלחתי להשיג בהירות רגשית ומנטלית רבה הרבה יותר. אף על פי שאינני מושלמת (תמיד יש מקום לשיפור), אני רוצה לחלוק אתכם היום כמה עצות מועילות ביותר.
מאָלֶקְסִיתִימְיָה לאמפתיה
נאמר שאלֶקְסִיתִימְיָה נוכחת בעשרה אחוזים מכלל האוכלוסיה, אבל אני מאמינה שהנתון הזה גדול הרבה יותר. אני מאמינה שרבים מאיתנו לקו או לוקים באָלֶקְסִיתִימְיָה.
כפי שכותב בספרו ״Empathy: Why it Matters and How to Get it״ ההוגה והפילוסוף רומן קרזנאריק:
״ברגע זה בהיסטוריה, אנו סובלים מחוסר חמור באמפתיה, הן כחברה והן בחיינו האינדיבידואלים״.
הוא ממשיך ואומר:
״מחקר שנעשה לאחרונה באוניברסיטת מישיגן חשף צמצום דרמתי ברמות האמפתיה בקרב אמריקאים צעירים בין השנים 1980 והיום, כאשר הירידה החדה ביותר חלה בעשר השנים האחרונות. השינוי, אומרים החוקרים, נגרם בחלקו כיוון שאנשים רבים יותר מתגוררים לבדם ומקדישים פחות זמן לפעילות חברתית וקהילתית שמטפחת רגישות אמפתית״.
קרזנאריק ממשיך אחר כך וחושף שהאמפתיה ירדה בכמעט חמישים אחוזים בארבעים השנים האחרונות. מחקר שנעשה בשנת 2007 חושף אף הוא שאלקסיתימיה קשורה ישירות לחוסר אמפתיה.
חוץ מחוסר אמפתיה, אנשים הלוקים באלקסיתימיה מפגינים תכונות רבות ששכיחות ביותר באנשים בעידן שלנו. אלה כוללות:
- היעדר אינטואיציה.
- דימיון מוגבל ודגש על מה שהוא הגיוני ומציאותי.
- התפרצויות בכי והתקפי זעם שמופיעים משום מקום.
- חוסר יכולת לזהות ולתאר מה האדם מרגיש (אינטליגנציה רגשית נמוכה).
- קושי במערכות יחסים (אימוץ תפקיד של בן זוג תלותי, דומיננטי או מרוחק).
- פעולות אימפולסיביות או התנהגות אימפולסיבית.
- נטיה להשמנה (התקפי אכילה), אנורקסיה, בולמיה, התמכרות למין, התמכרות לסמים, הפרעות חרדה, פיברומיאלגיה, הפרעות אישיות, מיגרנה, דיכאון.
- בידוד חברתי וחוסר יכולת ליצור קשר עם אנשים אחרים או להיזדהות עמם.
אולם אם חוויתם התעוררות ממצב האלקסיתימיה, או שינוי בתודעה מ״חוסר מודעות״ ל״מודעות״, קרוב לוודאי שאתם חווים את התסמינים הבאים:
- חרדה או פוביה חברתית כתוצאה מהפצצה במידע מילולי, רגשי ופיזי רב מדי.
- מודעות עצמית עזה, או היותכם מודעים עד כאב כיצד אנשים אחרים רואים אתכם.
- רגשות סוערים. אתם תתחילו להרגיש את הרגשות שלכם במקום להתחבא מפניהם או לנתב אותם להרגלים לא בריאים כגון אכילה מוגזמת, התמכרות לאלכוהול, התמכרות לעבודה וכן הלאה. כיוון שאתם חסרי ניסיון מבחינה רגשית, אתם חווים עליות וירידות רגשיות, לא יודעים כיצד לייצב את עצמכם מבחינה פנימית וכיצד להחזיר את עצמכם למצב של הרמוניה פנימית.
- בלבול בין הרגשות שלכם לרגשות של אנשים אחרים. אתם עלולים לנוע לקיצוניות אחת ולחשוב שאתם סובלים מהפרעת אישיות גבולית או הפרעה אחרת – או אתם עלולים לבחור בקיצוניות השניה ולהאשים אנשים אחרים, ובכך לאמץ תסביך קורבן קלאסי.
- הערכה עצמית נמוכה. כיוון שלמעשה ״נזרקתם למים עמוקים״, אם ניתן להתבטא כך, אתם עלולים להרגיש חסרי ערך באופן אישי ובין-אישי, בשל הרגישות המוגברת שלכם לעולם. אתם עלולים להלקות את עצמכם, לחשוב שאתם טיפשים, לחשוב שאתם חלשים, לחשוב שאתם סובלים ממחלת נפש או כל צורה אחרת של ביקורת עצמית.
- אתם יוצרים קשר קרוב יותר עם גופכם. אתם עשויים להתחיל לטפל בבריאותכם בצורה טובה יותר, לשנות את התזונה שלכם, לשנות מוצרי קוסמטיקה, לנסות להתגבר על התמכרויות, ובאופן כללי, לטפל בעצמכם באופן טוב יותר.
- אתם רגישים יותר ליופי ולזוועות העולם. כנשמה שזה עתה התעוררה, אתם תחוו את העולם באופן עמוק הרבה יותר – ויש לכך צדדים חיוביים וצדדים שליליים, והתוצאה יכולה להיות אושר טהור או אומללות קשה.
- אתם משתוקקים לפתע לבטא את עצמכם באופן יצירתי, אבל אינכם יודעים כיצד או היכן להתחיל.
את המעבר ממצב האלקסיתימיה לאמפתיה ניתן להשוות למטוטלת. המטוטלת נעה מקיצוניות אחת לשניה, אבל בסופו של דבר, עם הזמן, היא מאיטה ונעצרת במצב של איזון בין שני הצדדים המנוגדים. איך תמצאו יציבות זו? ניתן למצוא עצות רעות רבות ברשת, לכן הרשו לי לחלוק אתכם את מה שלמדתי אני באמצעות נסייה וטעייה.
מדריך לבריאת איזון פנימי עבור האדם האמפתי המתחיל
ארחיב בנושא זה במאמר בעתיד (הוא ראוי למאמר משל עצמו), אך לעת עתה, אעניק לכם כמה נקודות ציון בסיסיות.
1. תשכחו מ״הגנות״ – נסו אי-התנגדות ואי-התקשרות
מאמרים ואתרים רבים מציעים טכניקות ״התגוננות״ כדי ״להגן עליכם״ מפני רגשות של אחרים. בראש ובראשונה, עצה זו עושה שימוש בשפת הקורבן, שהיא אינה יעילה אם רצונכם להפוך לאמפתים מאוזנים. אני אישית ניסיתי להשתמש ב״בועות או בקירות בלתי נראים״ וכן הלאה בעבר, אך גיליתי שלא רק שהם לא יעילים לחלוטין, אלא שהם גם מרוקנים אותי מנטלית.
במקום להשתמש בטכניקות הגנה, פשוט פתחו את עצמכם. פשוט תהיו. אל תלחמו, אל תתנגדו, כיוון שההתנגדות שלכם יוצרת מתח פנימי מתמשך – לו אינכם זקוקים ללא ספק.
אי-התנגדות היא באופן פרדוקסלי הדבר הפשוט ביותר שניתן לעשות בעולם, אבל היא יכולה גם להיות קשה מאוד, כיוון שאנו רגילים להתנגד לעצמנו, לאנשים אחרים, לזמן ולחיים באופן כללי.
אבל אי-התנגדות אינה קשורה פשוט למצב שבו אתם מאפשרים לכל דבר ולכל הדברים להגיע – היא גם קשורה לאי-התקשרות, או למצב שבו אתם מאפשרים לרגשות לבוא וללכת מבלי להזדהות עמם. אי-התקשרות מחייבת שתהיו מודעים ברגע ההווה למה שאתם מרגישים. הדבר מחייב זמן ותרגול.
נסו לשאול את עצמכם: ״מה אני מרגיש/ה עכשיו?״ כאשר אתם מרגישים מתוחים, לחוצים או חנוקים מרוב רגשות. התשובה שלכם עשויה להיות: ״אני מרגישה כאב, דאגה, עצבות וחרדה, אבל זה בסדר״. זה בסדר להרגיש את הרגשות. היפתחו אליהם, אבל גם הניחו להם לחלוף על ידי כך שלא ״תאמצו״ אותם כשלכם. ״האם הרגשות שלכם הם ׳אתם׳״? לא. אתם גדולים ורחבים הרבה יותר מרגשות חולפים שבאים והולכים.
2. נסו קשיבות מודעת סומטית
קשיבות מודעת סומטית היא ביסודו של דבר דרך לעגן את עצמכם בחוזקה ברגע ההווה (ולא ללכת לאיבוד בהוריקן המחשבות והתחושות שלכם) על ידי התמקדות בתחושות הגוף שלכם. זה בנוסף לנקודה הקודמת של אי-התקשרות ואי-התנגדות שמחייבות שתיהן מודעות ברגע ההווה. קשיבות מודעת סומטית היא אפקטיבית ביותר, כיוון שהיא דורשת אך ורק את היכולת שלכם לחוש תחושות. סוגי קשיבות מודעת סומטית כוללים התמקדות בנשימה שלכם (והעמקתה), בעפעופים שלכם, בכפות רגליכם על הקרקע ובטמפרטורה של גופכם.
3. רוצו, צרחו, בכו, צעקו ובטאו
קתרזיס הכרחי לכל אדם אמפתי. למעשה, הוא הכרחי לכל אדם, ללא קשר לרמת הרגישות שלו, כיוון שהוא מפיג אנרגיה מצטברת רבה. עבור אמפתים, משמעות הדבר היפטרות משאריות רגשיות שליליות, מעצמם ומאחרים.
בכל מקרה, נסו לבצע כמעט בכל יום סוג מסוים של קתרזיס בריא. גליתי שהימנעות מההרגל הקתרזיס תרמה לכאב כרוני בגופי ולמצבי רוח לא נעימים. צורות מועילות של קתרזיס שהן אידיאליות לאמפתים כוללות פעילות גופנית מכל סוג שהוא, צריחה אל תוך כרית, בכי בכל יום, צחוק (תרפיית צחוק) או ביטוי עצמי אמנותי.
כל דבר שעובד עבורכם… תרגלו אותו בכל יום!
***
ישנן דרכים רבות אחרות באמצעותן ניתן להיות אמפתים מאוזנים, עליהן ארחיב במאמר בעתיד. אף על פי שאתם עשויים לנוע כמטוטלת מקיצוניות אחת לשניה של השינוי החדש בתודעה, זכרו שבסופו של דבר, באמצעות מאמץ וסבלנות, תעצרו ותשיגו איזון.
כולנו חווים זמנים מבלבלים בחיים, אתם לא לבד. אני עדה לכך.
***
