מאת: ד״ר מיה האטני
מאנגלית: סמדר ברגמן
אֵבֶל יכול לבטא את עצמו בצורות רבות, לא רק בדמעות.
הוא יכול גם להרגיש ככעס.
לפעמים, אנו מרגישים פגיעים פחות אם אנו כועסים, ולכן אנו מגנים על עצמנו מפני הצער על ידי כך שאנו חשים כעס וטינה.
ולפעמים כעס זה נראה ככעס גדול כלפי
המציאות,
הרוח,
עצמנו,
הנסיבות החדשות שלנו,
המסתורין שנותר מאחור בשל האובדן שלנו,
השינוי שלא ייחלנו לו,
העניינים הבלתי גמורים שעולים במערבולת אל פני השטח,
החלומות והתקוות לעתיד שלנו,
החלקים שלנו שאיננו יכולים, לתחושתנו, להחזיר לעצמנו,
האחריות החדשה שלא ביקשנו לקבל,
הידיעה שעתה עלינו להתמודד עם הבלתי ידוע לבד,
וכן הלאה.
בהתחשב במערכת היחסים שלנו עם הכעס, ייתכן שנרצה לבטל אותו, לשכנע את עצמנו להיפטר ממנו, אולי אפילו לספר לעצמנו אמירות נדושות ביחס אליו או להכחיש את מציאות ההשפעה שיש לאובדן אמיתי ולמוות על חיינו.
אבל לכעס יש תפקיד חשוב מאוד בתהליך האֵבֶל שלנו.
אם לא נאפשר לעצמנו לכעוס בכנות על המציאות, על המוות, על הרוח – כל הכעס הזה יופנה פנימה ויהפוך לדיבור עצמי שלילי ותכופות, לחבלה עצמית, כיוון שאיננו מתגברים כמו שצריך, איננו חזקים מספיק או ״טובים מספיק״ שעה שאנו מנווטים במישורי האובדן והריפוי בחיינו.
הכעס פולש לאופן שבו אנו תופסים אחרים ומזין את פצע הנפרדות שלנו.
כאשר אנו מתאבלים, כעס הוא חלק מנתיב הקבלה.
קבלת האובדן, המוות, השינויים, העבר ועצמנו.
הוא חלק ממה שמעניק לנו אנרגיה להתקדם אל החיים החדשים, והעצמי החדש, שכמעט תמיד מתהווה באותו זמן.
אנו לא אמורים להחזיק את כל הכעס הזה בגופנו, אבל קשה לדעת מה לעשות עמו כאשר אנו מתאבלים.
תכופות אנו מרגישים חסרי אונים, חסרי שליטה אל מול האֵבֶל, ותכופות אל מול הכעס, בגלל מה שאנו משייכים לו אולי.
אחד הדברים העוצמתיים ביותר שאנו יכולים לעשות הוא להפוך אותו לטקס.
לכבד את האֵבֶל, אפילו את הכעס, ולכלול אותם בטקס.
כאשר אנו נותנים את האֵבֶל שלנו ואת הכעס שלנו, כמו גם את מערבולת כל הרגשות האחרים, לאימא אדמה, שוב איננו צריכים להחזיק בהם לגמרי לבד.
אימא אדמה היא חכמה.
היא יודעת מתי זרע מוכן לזריעה, אילו זרעים יצמחו ואילו לא.
היא יודעת מתי אנו קוברים את מה שמת, דברים שעבורם אנו זקוקים לעזרה בחיינו, או רגשות שצריכים להשתחרר כדי לעבור התמרה לדברים שמזינים חיים נוספים.
אימא אדמה, הרוח והאהבה יודעות מתי הדברים חווים את מחזור המוות שלהם ומתי יש להחזיר דברים לחיים.
האינטליגנציה האלוהית של החיים יודעת כיצד לעזור לנו כאשר אנו מתאבלים וכועסים.
איננו צריכים להחזיק הכול לבד, להכחיש או להפנות את האֵבֶל והכעס כלפי עצמנו וכלפי אחרים.
אנו יכולים להפוך את כל אלה, האֵבֶל, הכעס… את כל אלה… לתפילה עמוקה.
הרוח תמיד שומעת את תפילותינו.
בייחוד בחשכה.
עוד אהבה.
לא פחות.