מאת יערה בויום-קפלן

אוגוסט 2015

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

 

אתם עומדים בפתחו של עידן חדש. תור זהב שבו אנשים יוכלו לחיות בבריאות ובשפע. עידן שבו יתאפשר לכם להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי. מעבר זה דורש דרגת התפתחות גבוהה. התפתחות המאפשרת מעבר רטט. רטט החומר האלוהי. חומר המפעיל את היקום שבו הנכם חיים ושאתם חלק בלתי נפרד ממנו. אתם יכולים לקרוא לו ״החלקיק האלוהי״, ״שדה המקור״ או בכל שם אחר שתמצאו לנכון, אך מאפיינו העיקרי הוא רטט גבוה ועדין, המסוגל להניע, לברוא וליצור נשימה באפכם.

מידעים רבים זורמים ומגיעים אליכם בעת האחרונה מתרבויות שונות, אך נדרשת הפנמה וקיום תובנות אלו בפועל. עד שאלו לא יתקיימו, לא יתאפשר איחוד פנימי בין חלקי השלם בתוככם. חיבורים בין הגוף הפיזי לשאר הגופים האנרגטיים לסך שלם אחד. חיבור בין האני הקיים-הנוכח לעצמי הגבוה-הנשמתי. האלוהה שבכם. ללא חיבורים מלאים בין סך חלקי השלם, לא יתאפשר המעבר לרטט זה דרככם במלואו. רטט גבוה זה, הוא המשפיע השפעה ישירה על חלקיקי האטומים הבונים את גופיכם, את תודעתכם ויכולותיכם.

כיצד מתאפשר מעבר בגוף לרטט הגבוה

הגוף הרגשי הוא זה שיוצר את החיבור הישיר אל החומר האתרי, הנושא עליו את האנרגיה הרוטטת, אנרגיה זו מאפשרת תקשורת זורמת לכידה לגוף הרוח הגבוה ביותר ומשם לידע האלוהי. משם מגיעות יכולת הריפוי והידיעה הברורה לייעודכם והגשמתו. אנשים רבים יוצרים מעקפים רוחניים או מנטלים לגוף הרגשי וזאת מחוסר הבנה ופרשנות לקויה של המידעים הרבים שנחשפו בפניכם.

ברצוננו להתחיל מהלך בו ציבור רב ככל האפשר יחל להבין את המידע ולא ברמת הכתוב. אלא מידע ההופך מהלכה למעשה. להתממשות.

תורות רבות מתייחסות אל הרגש שניתן לכם כאל מעמסה וקושי, חוליה חלשה שיש להוקיעה או להקטין את פועלה והשפעתה על האדם. נכון, כשרגש יוצא מאיזון ומתפקודו הרגיל הוא משפיע רבות על האופן שבו אדם חווה את חייו. נקודת מבטו הופכת להיות מושפעת מאותו רגש. אך אין משמעות הדבר שעליכם להפסיק להרגיש. אין משמעות הדבר שעליכם להכהות את רגשותיכם ולהתנתק מגופכם הרגשי, הפועם בכם.

הגוף הרגשי משול ללב פועם. ממש כפי שהלב נמצא באופן תמידי בתנועת ההתכווצות וההתרחבות. דמיינו אדם שאינו מאפשר עוד לרגשותיו לפעם בו והפך קהה חושים. הוא עובר את פיסת חייו כשהוא מציין דרכו מאירוע לאירוע, מבלי לחוות את הדרך, מבלי ליהנות ולהתרגש. הדברים אינם זורמים דרכו, הוא אינו נוכח במסעו. לבו פוסק מלפעום. למרות שאינו בתקשורת ישירה עם רגשותיו, הוא עדיין מושפע מהם רבות, על ידי ניסיון בלתי פוסק ומאמץ להקטין את גופו הרגשי, בהדחקה ובהכחשה לרגשות שקיימים בו. ישנה חשיבות גבוהה לרגשות. הם אלו התורמים לכם את יכולת החוויה, ההנאה והנוכחות בכל רגע.

הגורמים העיקריים לניתוק בין הגופים

אנשים רבים נמצאים במצב של הצפה רגשית והם פועלים אך ורק מתוך דחפי רגשותיהם, ללא התבוננות בהירה. תפקידו המרכזי של הגוף הרגשי המפעם אינו מתקיים, אינו פועל כמשאבה ולכן נוצרת הצפה רגשית. אם נשווה זאת לשריר הלב הפועם, הפועל כמשאבה להזרמת הדם לכל חלקי הגוף, דמיינו מצב שבו חלק משריר הלב אינו מבצע את מלאכת הכיווץ והשחרור ולכן לא מתקיימת ספיקת לב מלאה – הדבר ישפיע רבות על חולי הגוף. ממש כפי שלבכם סובל מאי ספיקה, כך גם נפשכם ורוחכם יפגעו מאי ספיקה של הגוף הרגשי. כמו שריר הלב ש”נתפס” באזור מסוים וגמישותו נפגמת, כך גם הגוף הרגשי.

רגשות הם כמו נוזל חם מבעבע. במצב קיצוני, כשהם יוצאים מאיזון, הם עלולים לגלוש וליצור תפיסת עולם, מערכת שלמה של מחשבות, הרגשות, תחושות ומסקנות איתן אדם פוסע בעולם באמונה מלאה וכנה שכך נוהג העולם. מה משפיע על רגש לצאת מאיזונו וכיצד אם כן משחררים רגש ש”גלש”? רגשות רבים חופנים בתוכם כאב רב. חוויה בלתי נעימה ופוגענית שנצרבה בזיכרון. אתם עלולים לחוש בעקבותיה כאב עז. בראשכם עלולה להתקיים המחשבה כי אינכם יכולים לסבול עוד כאב זה ומשם תנתחו את הסיטואציה מרצון ומצורך להבין היטב את מבנה הדברים וכיצד הם פועלים כדי שדבר זה לא יתרחש בשנית. כדי שלא תכאבו ותיכוו שוב. ניתוח זה הנובע מתוך הפחד מפני הכאב, מאפשר לאותו רגש לבעבע.

רגש שיצא מאיזון

ננסה להסביר זאת בהרחבה תוך הדגמה על רגשות מוכרים. למשל, אנשים רבים מושפעים מרגש העלבון. אדם שחווה אירוע קשה בחייו אלו או בחיים קודמים ונותרה בו צלקת. סיטואציה קשה שבה חווה עלבון ועליבות. אכן אירוע טראומתי ובלתי נעים מעלה כאב רב. לפני שנדבר על הכאב ועל חווית והפגיעה, ננסה לבאר מהו עלבון ומדוע לרוב הוא משאיר פגיעה בערכו העצמי וביכולת אהבתו העצמית של אותו אדם. עלבון הוא למעשה מחשבה שיש בכוחו של האחר להפוך אותך לעלוב, לחסר ערך ומשמעות לעומתו. ערך האדם לא יסולא בפז. כולם שווים. כולם שווים ושונים זה מזה באותה עת. חשבו על קערה עתיקה המתנפצת לאלפי חלקיקים. אם נרצה להרכיבה מחדש, ידרשו לנו כל החלקים על מנת לצור מחדש את השלם. בקערה זו אין חלק אחד חשוב מן האחר. אם נעמול על מלאכת ההרכבה, לא נוכל להניח פיסה מהקערה לא במקומה המיועד, דבר זה עלול לפגום בשלמות הקערה. כל חלק שונה בצורתו ובמהותו מן האחר ועדיין הקערה תוכל להתקיים בשלמותה רק עם כל סך החלקים המונחים במקומם המדויק.

כך שמיסודה תחושת העלבון הינה מוטעית. אין אדם שיכול באמת לגרום לך להפוך לעלוב ולחסר ערך. היחידי שבכוחו לעשות לך כך – הוא אתה עצמך. אדם שחווה פגיעה עוצמתית באירוע קשה ורגש העלבון יצא מאיזונו עלול להמשיך להלך בחייו עם הפגיעה והכאב ולבנות לעצמו תפיסות המקיימות עולם דואלי שבו יש את העולבים-השולטים החזקים ומולם העלובים-הנשלטים החלשים. בהתבסס על הנחה זו הוא מייצר מערכות יחסים, מסקנות והחלטות על מהות הקיום.

תפיסת עולם דואלית (קוטבית) מייצרת בדיוק את ההפך ומזמנת חוויות רבות בחיים המתחזקות אותה. אדם שכזה עלול לחוות שוב ושוב את אותה עליבות או פחד מפני עליבות דרך מערכות היחסים שיצר, בעבודה, במשפחה ובמעגל החברים. עדיף שיאמר בעתיד: ״נפגעתי, לא נעלבתי״. הפגיעה מדברת על הכאב. הכאב אכן שריר וקיים. לא ניתן לכחש זאת.

מעקף לרגשות מתוך תובנה רוחנית

רבים מביניכם מנסים ליצר מעקף רגשי בעקבות התובנה הרוחנית הגבוהה כי “צריך” לסלוח ולחמול. אכן, אי היכולת להיות בחמלה ובמחילה יוצרת מחלה. חמלה ומחילה יכולות להתרחש רק כאשר ניתן להתבונן על הסיטואציה באובייקטיביות, ממבט הציפור. רגש שיצא מאיזון משתלט על היכולת להתבונן נוכחה במציאות. הוא משפיע על ההיגיון, גם אם הוא מודחק. עליכם להגיע למצב שבו תוכלו להתבונן באובייקטיביות על כל סיטואציה. אכן, עליכם ללמוד לסלוח ולמחול, שהרי אין אדם גוף וחומר שאינו טועה. טעות הינה דרך הלמידה הטובה ביותר. ראו תינוק רך הלומד את מלאכת הזחילה. חווית לימודו רצופה בטעויות רבות מהן הוא לומד מה עובד ומה לא. ללא האפשור והמרווח לטעויות לא יוכל ללמוד לזחול, לעמוד וללכת.

עדיין אתם מקשים את לבכם לאלה שטעו, או לטעויותיכם. לא ניתן להגיע לאובייקטיביות וליכולת למחול אם הרגש או הכאב שנגרמו מן החוויה לא נוקו, לא עברו עיבוד ומשם איזון. ללא עיבוד וניקוי עמוק של כאביו, יפגוש אותו אדם מצבים שיצרו טלטלות חוזרות ונשנות בחייו שבהן יצופו רגשות עזים כגון כעס. בעקבות היכרותו עם אותה תובנה גבוהה על החמלה, הוא יחוש בושה או אכזבה עצמית.

כעס מאוזן הינו סמן ואות. כעס, מטרתו העיקרית היא להבין מה לא טוב ולא נעים. כעס הוא דרך להבין שהמציאות אינה עולה בקנה אחד עם רצונו האישי של האדם. הכעס הוא לעתים מדד להבנה כי יש חדירה לתחום הפרט של האדם על ידי האחר. במקרים שרגש זה מאוזן ומתקיימת חדירה לתחום הפרט, הוא נחווה לכמה רגעים ונעלם. בעזרתו יכול האדם לקבל קריאת כיוון.

אי עיכול הכאב ויצירת מעקף

בנוסף, כעס הוא רגש חשוב במיוחד בעיכול הכאב. ישנם מצבים שבהם המציאות מתנגשת עם הרצון. ככל שהכאב וההתאבלות על מה שלא התרחש גדולים יותר, סביר שהאדם יחווה כעס רב. חלק ניכר מן ההתאבלות והיכולת להשלים עם המציאות כרוכים במתן רשות  לכעוס.

אך יש להיזהר. אדם שהכעס מפעפע בו וכל ראיית עולמו מושתת על כעס ומושפעת מכעס שכזה, הכעס הפך למנת חלקו. הוא אינו מוכן להשלים עם שקרה ובכך משחזר את אותה חוויה של כאב על עוול שנעשה לו, למשל עוול שנעשה לו בילדותו על ידי הוריו. הוא מפתח תפיסת עולם מרירה, הגורסת שבעולם קיימים אנשים שיתנכלו לו ולא יאפשרו לו להגשים את מאווייו אם לא יעמוד תמיד על המשמר. מערכות יחסיו יהיו כוחניות במטרה להביא את רצונו לידי מימוש, גם אם המחיר יהיה שבירת רוחם של סובביו, ממש כפי שעשו לו. הוא מגייס אותו לטובת אישיותו, לאופן שבו הוא יוצא אל העולם ונחווה בו. גם אם הוא מרשה לעצמו לכעוס ולא נמנע מכך, הוא כלל לא עיבד ועיכל רגשית את ילדותו.

אותו אדם גם יכול לעקוף ולהדחיק את הכעס ולספר לעצמו כי כלל אינו כועס, לא נגרמה לו שום פגיעה או כאב והוא טוען למחילה וחמלה על הוריו. אך הוא אינו מאפשר לכעס להשתחרר מתוכו, הוא נמנע ממגע עם אותו כאב ישן בו ביטלו את בחירותיו ודרכו. הוא אינו מסכים להתאבל על שנעשה לו, שהותיר מאחוריו. לרוב אדם זה יפתח נקודת מבט שהוא פחות חשוב מאחרים, הוא יהיה בנתינה ובהתייחסות לאחר מתוך התעלמות לנתינה והתייחסות עצמית. זהו מעקף רגשי לתודעה רוחנית בצורך במחילה ובסליחה שאינה בהירה דייה בתוכו. בשם התובנה הרוחנית הכה נכונה, בשם החוק הרוחני הגבוה שנקרא חוק הקבלה, אותו אדם מכניע ואונס את עצמו להדחקת מכאוביו, על מנת להגיע אל אותו מצב תודעתי גבוה בעוד כעסו קבור עמוק ונחבא בתוכו.

אדם זה ירגיש פעמים רבות שחייו אינם חשובים ושאין בכוחו להפכם לממשיים ולהגשים עצמו. ללא כעס לא יתרחש עיבוד של העצב על מה שלא היה, על מה שלא התממש. קיימת חשיבות רבה להתאבלות ולא בכדי סוף האבל נקרא השלמה. השלמה מלשון שלום פנימי. השלמה מתוך תחושת השלמות על אף החסר, על אף מה שלא הוגשם והתממש.

התמודדות עם כאב – איזון הרגשות וחיבור הגוף הרגשי

בגלל נטיותיכם וניסיונותיכם הרבים לעקוף רגשות, נוצרה בתוככם מסה קריטית של רגשות לא מעובדים. מחסנים כאב אלו יוצרים בכם הצפות רגשיות. ההיחשפות הרבה לכל פיסת המידע והחוכמה הגבוהה אמורה לספק לכם סימני דרך וכיוון ליעד, לא תוכלו לאתר מיקום זה ללא איזון מחסניכם הרגשיים. הדחקה ואי התייחסות לרגשות השליליים שהצטברו והוקעתם מונעת הגעה ליעדים אלו.

המתבונן האובייקטיבי יכול להתבונן ממבט הציפור על כל סיטואציה רק ברגע שהמשקלים העודפים של רגשותיו המודחקים והלא מעובדים נוקו מעליו. חוסר האיזון הרגשי המוטמע בעברכם גורם לכם לאחוז בתפיסות עולם קוטביות שיוצרות תחושות והרגשות מוטעות על החיים ועל שאר בני האדם. היכולת לשהות במצב של אהבה ללא תנאי וסייג הינה מצב שהאדם יכול לחוות רק כשהוא מוכן לראות בעצמו ובאחר חלק מהכלל.  אותה קערה עתיקה שתיארנו בתחילה, היא הכלל. כאשר כל אחד ואחד מהחלקים הם הפריטים המרכיבים את אותו כלל. ייחודו והשוני של כל חלק מסך החלקים האחרים הם שהופכים אותו לחשוב כל כך לאותה מערכת שלמה, לאותו מרקם אנושי, תרומתו של כל אחד ואחד חשובה.

אנשים רבים שקועים בעקבות חוויות שאירעו בחייהם בתחושה ובהרגשה שחייהם עלו על שרטון, או בתחושת החמצה ופספוס, הרגשה שהחיים מדכאים וחסרי שמחה, או שהחיים עבורם הם מפולת אירועים שאינם יכולים לעמוד בקצבם. אלו הרגשות ותחושות של מציאות מדומה המטשטשת את יכולת הבחינה המדויקת, המאוזנת והאובייקטיבית. כל רגע נתון נפרש בעיניהם דרך טווח צר והם אינם מצליחים לראות את הרגע ממש כפי שהוא.

כדי לשחרר את הכאב מאירוע זה או אחר שהפיק רגש עז, כל שעליכם לעשות הוא לחוות שוב את הרגש, לא לעוצרו. בתחילה תעלה בכם תחושה שאינכם יכולים לו, שהוא כואב מדי. אך במקום להתכווץ מן הכאב ולנסות לעוצרו אפשרו לו לשטוף אתכם. אפשרו ללב לפעום, לגוף הרגשי להמשיך לפעם, לנשימה להתרחב. גם אם ירבו הדמעות, הן כמו מחסנים עם מטענים חורגים המבקשים להשתחרר. נשמו עמוק. מעבר החמצן הינו הדרך הטובה ביותר לאפשר עיבוד רגשי לחוויה קשה. היא מאפשרת לגוף הרגשי להמשיך לנוע ובכך מאפשרת לכאב להתעכל. העיכול מאפשר התמרת החומרים, שחרור המיותר. הוא לא מוחק את האירוע, החוויה תישאר. היא חלק מסך חוויותיכם. אך מתאפשר לכאב להיספג ולהתעכל. החוויה מאפשרת למידה עמוקה על עצמכם וכוחם מתוך האירוע, מהווה תרומה רבה בעיצוב ידיעתכם וחקירתכם הנשמתית, סך החוויות שאספה נשמתכם.

אדם, שבאופן יחסי ניקה את רוב מחסני הכאב בקרבו, מסוגל אט אט להתקרב לראייה אובייקטיבית זו ממבט מעוף הציפור. כל רגע מבחינתו הוא פתיחה של קשת אפשרויות בלתי מוגבלות. אדם עלול להתקבע בצורתו בעולם, להתקבע לראייה דרך עדשה צרה על העולם בעקבות אי עיבוד ועיכול חוויות אלו. אדם חי הינו אדם שמרגיש, כל רגע ורגע מרגש אותו, גופו הרגשי בתנודה ותנועה. מרגע שגופו הרגשי משוחרר מפצעי העבר, הוא פנוי אך ורק להוויה, אך ורק לחוויה הנוכחית בכל רגע. הדרך לפריקת המטענים העודפים היא דווקא זו שמבקשת חקירה פנימה, לאפשר נגיעה בכאב העתיק על מנת לעכל אותו, על מנת לשחרר אותו מגופיכם. אז המחילה והחמלה יתרחשו מתוך ההשלמה, ועל אף החסר האדם ירגיש  שלם ומאוחד עם עצמו ועם הבריאה.

אנו בני האור ניחנים ביכולות שינוי צורה ותבנית, ממש כפי שאתם. מטרתנו הבלעדית לבני עידן זה היא לאפשר לכם ללמוד לשנות צורה ולהתנתק מהתבניות המוכרות המקרקעות אתכם לאדמה ולא מאפשרות לכם להפעיל את כוח הרחיפה ממש כפי שקיים כוח הכבידה. חברו את חלקיכם לשלם ואפשרו מעבר הרטט במלואו.

שאו את ברכתנו בדרככם, נשמו עמוק והאמינו ביכולתכם. אז תגיע העת שקולכם הפנימי הנבון, הנשמתי ישמע באוזניכם וכל חלק וחלק בכם יבין את מהותו ואת תפקידו בעת הזו.

מועצת ישויות האור בוחרת שלא למסור את שם הדובר, אלא דוברת בשם המועצה כולה.

יערה בויום-קפלן 

מטפלת בתקשור מרפא ובנשימה מעגלית-ריברסינג, מנחה, מורה לתקשור מרפא, תנועה ותיאטרון. ליצירת קשר: 052-6770273