יערה בויום-קפלן

נובמבר 2015

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

דווקא בימים אלו בהם ניכרת האצת הקצב, בהם אתם שומעים רבות על השערים הרבים הנפתחים בפניכם לקראת שינויים מהותיים, המשפיעים עד לרמת הרכב החומר הגנטי, רבים מכם חשים אומללים וסובלים. ההאצה מפגישה בכל צעד ושעל את כל המקומות שעדיין פועלים בכיווץ, ללא הרפיה – אותם מקומות שמסרבים עדיין להשתנות ולנוע עם זרימת החיים.

רבים מכם כבר אוטמים את אוזניכם מלשמוע כי הטלטול המורגש לאחרונה הוא חלק ממהלך אנרגטי משמעותי המתרחש. רבים מכם החלו להרגיש ייאוש ואכזבה, וקולות של איבוד תקווה ואמונה מזדחלים לעברכם. ההאצה הופכת במהרה לאינטנסיביות ולתחושה של "אין בכוחי לעמוד בדברים”. כאב המפגש עם המציאות, עם החיכוכים, הופך במהרה לסבל. הסבל אינו הכרח בחיים.

נכון, החיים על פני האדמה רצופים במכאובים ובקשיים, לעתים לא פשוטים ולעתים אף קשים לעיכול ולהשלמה. אך אין הכרח שאלו יהפכו לסבל מתמשך ובלתי ניתן לנשיאה. כשתחושת הסבל משתלטת על תדרי הגופים האנרגטיים, משא החיים הופך להיות לנטל קשה מנשוא. מפגש הנשמה העדינה עם גוף וחומר מכאיב מעצם מהותו. נדרשת אלכימיה שלמה על מנת לחבר בין הרוח לחומר לקיים תפקוד הרמוני. על מנת ללמוד דיוקי אלכימיה זו דרושים ניסויים רבים.

סבל הינו תוצאה של מחשבה שאינכם יכולים לסבול את המשא. סבל הינו תוצאה של מחשבה שהעולם ממויין לטוב ולרע. מחשבה זו יוצרת תמונת מציאות מדומה, אשליה שכך הם פני הדברים. אשליה זו מולידה תחושות והרגשות של מפולת אירועים בחייכם, תחושה שאינכם יכולים על המציאות. תחושות והרגשות אלו מושכות עוד ועוד חוויות שמחזקות את המחשבה המחפשת צידוקים והגיון לתפיסתה.

סבל הינו תוצאה של חוסר סבלנות לתהליך, הוא גם אי קבלה של עצמכם באי שלמותכם. האם תוכלו לקבל שאי שלמותכם היא שלמותכם? הרי היא המאפשרת תנועה והתפתחות.  ראו תינוק שלומד לזחול, האם בקלות צולחת לו דרכו? כמה פעמים הוא מרים את כל גחונו ובכל התכוונותו להגיע קדימה מוצא את עצמו מתרחק דווקא אחורה. אם לא יפסיק לנסות, לא יוכל לכוונן את יכולותיו עד יצלח לבצע את משימתו להגיע ליעד שהציב לעצמו. אותו דבר גם לגבי לימודו את תורת העמידה וההליכה. כמה פעמים נפל העולל על ישבנו עד שהחל להבין את מלאכת הצעידה?

עליכם להבין שמטרת בואכם לאדמה היא חלק מהתפתחות, חלק מלמידה. חלק מן המסע –  ידוע מראש, וחלקו – כגילוי יבשות וארצות לא מוכרות. רק מסע לאורכן ולרוחבן יביא לחקירתן ולהבנה המלאה של ארצות אלו. דרושה הסכמה, דווקא ברגעים הקשים, המשרים אווירה ותחושה של דחיסות, להתבוננות אובייקטיבית על התמונה. להסכים לשנות את זווית הראייה למבט הציפור, ממעל. להכניס אוויר לחומר הנוקשה. ממש כפי שבמצלמה ניתן לשנות את תנועת העדשה ולהרחיב את נקודת המבט, זו התנועה הנדרשת דווקא ברגעי הכיווץ הגדולים, רגעים שבהם לא זורמת הנשימה בגופכם. ככל שתנועת העדשה תתרחב, כך תוכלו לראות הקשרים רבים למתרחש בחייכם.

השתלטות תחושת הסבל מצרה את ראייתכם והבנתכם את המצב. מטרת ייעוד הנשמה הנולדת בגוף ובחומר היא למצוא כיצד היא מביאה את הרוח אל נוקשות החומר, כיצד היא מרככת את הקשיים. היא דורשת למידה וקבלת המציאות, גם כשהמציאות כואבת. כאב הינו סימן לחיים. כאב ההופך לסבל מזמן מכאובים רבים. תפיסה לא נכונה של מציאות חייכם עלולה להצעיד אתכם הישר אל תחושה זו שמורידה את ערך חייכם בעיניכם.

סבל קשה מנשוא הוא תוצאה ישירה של פגיעה בערככם העצמי, בערך חייכם על פני האדמה. הוא התכחשות לייעודכם החשוב ביותר – האהבה והשמחה. כל אחד מכם נולד על מנת לחבר בין רוח לגוף, לאוורר את החומר הדחוס ולעגן את הרוח בחומר. כאשר תוכלו להתבונן על כל כאב, אי נעימות וחיכוך שנוצרים בחיים מתוך מבט-על, מתוך הסכמה מלאה, תוכלו לשחרר את משא הסבל ולהבין כי אלו הם מאמצים המשתלמים ללימודכם.

כי זו דרכה של האלכימיה, של ערבוב כמה מרכיבים עד ליצירת דבר חדש מהם. תוכלו במהרה לעבור לחדוות המאמץ. שהרי הגעתם לכאן כדי להביא את האהבה אל החומר, כדי לממש את האלוהות בחומר. הנשמה כמהה לחדווה, לעונג, לשלווה, לתקווה, לשמחה ולאהבה. האהבה מציפה את כל מה שמנוגד לה על מנת שתוכלו לזהות. פגשו בעצמכם. הסכימו לקבל מתנה מכל כיווץ שאתם חווים, להתבונן בו מכל זווית אפשרית ובמהרה לשחררו, להודות לו על הגעתו כי הוא מלמד אתכם רבות.

כשאתם מאמינים לסבל, ראייתכם נעשית צרה ואתם יוצרים משיכה לעוד ועוד אירועים שיאמתו את תחושתכם הלא מוגנת והעייפה. האם תוכלו לשנות את תפיסתכם שהדברים שמתרחשים בחייכם קורים דווקא לכם? כאילו קיים כוח נגד בעל השפעה קשה שמחלק לכם בחייכם קלפים גרועים? האם תוכלו לשנות את מחשבתכם שהמין האנושי הוא רע ופוגעני? אכן במרוצת השנים איבדתם את אמונכם בעצמכם ואת תחושת הביטחון והמוגנות איש בזולתו. ראו כמה חשדנות והתכווצות אתם נושאים למול אירועי החיים. כיווצים אלו לא מאפשרים זרימה רכה בשבילי החיים, בנתיבי הגוף. עד כמה הפסקתם לנשום במלוא ריאותיכם, עד כמה התכווצו בתיפקודן. הרי החמצן שאתם נושמים ניתן בחופשיות. עצרו ונסו לנשום עמוק. בכל פעם שמופיעות ההרגשה והתחושה שאין טעם ושהמשא כבד מנשוא, נשמו כמה נשימות עמוקות. החמצן הוא זה שמאפשר את מעוף הציפור, מאפשר להרחיב את תמונת העדשה על פני המציאות.

היו ברוכים וקבלו את אי שלמותכם באהבה, כי היא הדרך. נשמו במלוא ריאותיכם, כי הנשמה זקוקה לנשימה כדי לרדת אל פני האדמה. ללא אוויר אין לחומר חיים.

~~~

יערה בויום-קפלן – מרפאה בתקשור, מטפלת בריברסינג, מכשירה ומנחה מרפאים בתקשור ובפתיחת תדרים. ליצירת קשר:  052-6770273