מאת: ג׳ף פוסטר

תרגום: סמדר ברגמן

התכונה האנושית היפה מכול, לעניות דעתי, היא היכולת להקשיב עמוקות.

להקשיב ממקום של נוכחות. ממקום של דממה.

להקשיב מבלי לנסות לתקן אנשים, לשנותם, או ״להציל״ אותם.

היכולת לאפשר לאדם אחר להיות בדיוק כפי שהוא.

מבלי לתת עצה שלא התבקשנו לתת. מבלי להרצות להם על המחקר הפסיכולוגי האחרון או על התורה הרוחנית ״הנכונה ביותר״. מבלי לנסות לעצב אותם, לתפעל אותם כדי שיתאימו לתפיסה של מי שהם ״אמורים להיות״. להקשיב מבלי להשליך על ראשם את הטראומה האישית שלנו – או תשובות טראומטיות.

פשוט הקשיבו. הקשיבו בראש פתוח ובלב פתוח ועם מערכת עצבים מקבלת.

אפשרו להם לנשום, לבטא, לבכות, להטיל ספק ולהיות ייחודיים לחלוטין, להתרחב אל תוך המרחב, לגלות את האמת האישית שלהם.

פגשתי מומחים עולמיים בתחומי האינטימיות, מערכות היחסים והתקשורת הכנה שלא היו מסוגלים לעשות זאת.

פגשתי גורואים רוחניים, ואלה שמכונים ״מאסטרים נאורים״, מומחים בפסיכולוגיה ומאמנים שכלל לא מסוגלים לעשות זאת.

פגשתי מורים וסופרים פופולרים שכתבו על ״הקשבה מהלב״, ״מתן מרחב״, ״מודעות טהורה״ ו״הגשמת רוחניות״, שלא מסוגלים לעשות זאת.

מדובר בכישרון נדיר – היכולת לאפשר לאחרים להיות בדיוק כפי שהם.

שבורים. שלמים. עצובים. כועסים. מפוחדים. אבודים. ערים או ישנים. כל דבר.

להקשיב להם בכל רמ״ח איבריכם.

לקבל מהם באמצעות החושים, להאזין בחדות כמו חיות הפרא ביער.

לעטוף אותם בתשומת לב ממוקדת, מרותקת.

לכסותם בנוכחות שקטה וחמה.

לגרום להם להרגיש – באותם רגעים יקרי ערך יחד – כאילו היו האדם האהוב ביותר ביקום כולו.

כאשר אתם מקבלים סוג זה של הקשבה מקודשת מאדם כלשהו, לא ניתן לטעות בה.

לא ניתן לייצרה.

לא ניתן לזייף אותה.

היא נדירה וקדושה לחלוטין.

היא לא פחות מאהבה ללא תנאי.

מערכת העצבים שלכם חשה בה ומתמלאת בשמחה.