ג׳ניפר הופמן
פברואר 2016
מאנגלית: סמדר ברגמן
אחת השאלות שהלקוחות שואלים אותי, לאחר שהם מספרים לי שהם מרגישים תקועים, היא מה יהיה הצעד הבא הטוב ביותר שלהם. אבל התשובה לכך תלויה בדברים רבים, ובכלל זה מה הם מוכנים לעשות כדי לאפשר את הצעד הבא. הצורך לדעת מה יהיה הצעד הבא שלנו הוא משני למעשה לרצון שלנו לא לחזור על טעויות העבר או לעשות משהו שעליו נתחרט אחר כך. ואנו גם מפחדים לבחור משהו שלא נאהב ושעמו נהיה תקועים לנצח. שינוי דעתנו ובחירת דבר מה אחר הם חלק מהפרדיגמות החדשות שלנו בממד החמישי, אך תחילה עלינו לשנות את האופן שבו אנו תופסים את הצעדים הבאים ואת הבחירות שלנו.
יש כמה דברים בחיים שמביאים לתוצאות קבועות – לידת תינוק למשל – אך את רוב הבחירות שלנו ניתן לשנות ואנו יכולים להתקדם הלאה. אך הדבר שנותר בנו הן תחושות חרטה ושיפוט עצמי לגבי מה שאנו מחשיבים להחלטות גרועות או בחירות אומללות, ואלה גורמות לנו לחשוש מהצעדים הבאים ולהגביל אותם. איננו יכולים למחוק את העבר, אבל אנו יכולים לעשות דבר מה שונה ברגע ההווה, אם לא נאפשר לשיפוטים שלנו את העבר להפוך לסיבות מדוע איננו מקבלים החלטות בהווה.
אם עשיתם אי פעם משהו שעליו התחרטתם אחר כך, וכולנו עשינו משהו שעליו אנו מתחרטים, אתם יודעים כמה כואבים יכולים להיות הזכרונות הללו. אנו חושבים על העבר במונחים של מה שיכולנו לעשות אחרת, אבל הדרך היחידה שבה נוכל לדעת זאת היא לקבל החלטה ואז לחוות את התוצאה. האדם לו לא הייתם צריכים להינשא, ההחלטה שלא הייתם צריכים לקבל, המעבר שלא הייתם צריכים לשקול, כל הדברים הללו ברורים במבט לאחור, שהוא תמיד ברור. מדוע איננו יכולים לראות בברור מראש ולדעת מה תהיה התוצאה לפני שאנו מקבלים החלטות משנות חיים אלה? אנו יכולים, בדרך מסוימת, והדבר תלוי בהיערכות ובכוונה שלנו.
אנו נמצאים בהיערכות עם כל ההחלטות שלנו, אפילו עם אלה שהיו לדעתנו החלטות גרועות או פזיזות. זאת משום שהאנרגיה שאנו נושאים כאשר אנו מקבלים את ההחלטה, מעצימה את אותה החלטה. אם אנו רוצים שיעמדו לרשותנו החלטות אחרות, עלינו להביט אל מעבר לצעדים הבאים ולחשוב על פוטנציאלים חדשים. מה עוד אפשרי מבחינתנו, לבד מהדברים הברורים, והאם אנו מוכנים לשקול, לאפשר ולהרחיב אותם? משמעות הדבר היא ביצוע כמה שינויים באופן שבו אנו תופסים את עצמנו, כמוגבלים או ללא מגבלות, ומה שאנו מוכנים לשחרר כדי להפוך פוטנציאלים חדשים אלה לחלק מהמציאות שלנו. זה החלק הבעייתי.
כל אנרגיה תופסת מרחב בחיינו, ואיננו יכולים להחזיק בשתי אנרגיות קוטביות באותו מרחב אנרגטי. איננו יכולים, לדוגמה, להיות מאושרים ועצובים, או אמיצים ומפחדים, ראויים ולא ראויים, בטוחים ומלאי ספקות. אנרגיה אחת צריכה לעזוב כדי שהאחרת תוכל להשתכן במרחב זה. כל הבחירות סובבות סביב מרחבים אל תוכם אנו מוכנים להתרחב או מהם להתרחק. אם נוכל להתרחב אל תוך פוטנציאלים חדשים, אז נוכל לשחרר את כל הפחדים והמגבלות בהם אנו משתמשים כדי להרחיקם מחיינו. אין זו החלטה קלה, לנטוש את פחדינו מפני פוטנציאל בלתי ידוע, שעשוי להתברר כהחלטה גרועה יותר מהחלטה גרועה קודמת. אבל אני לא חושבת שכך יקרה.
אף על פי כן, לעולם לא נדע עד שננסה ולכן עלינו לאזור אומץ ולאפשר לעצמנו לבחור ולשנות את דעתנו, מבלי לשפוט את עצמנו או את הבחירות שלנו, אם התוצאות לא ממש תואמות לציפיות שלנו. פוטנציאלים חדשים אין משמעותם שמחה וביטחון קבועים; המשמעות שלהם היא תוצאות שונות מאלה שקיבלנו בעבר. והם לא יותר מאשר שלב בדרך לפוטנציאלים חדשים ושונים (בייחוד אם איננו אוהבים את התוצאות של הבחירות שלנו) אם לא נתקע בפחד, בביקורת ובשיפוט שלנו.
איננו יכולים לדעת אם אנו אוהבים דבר מה עד אשר אנחנו מנסים אותו ואיננו חסרי אחריות או בגרות מכדי לקבל החלטה ואז להחליט שהיא אינה נכונה עבורנו. כאשר אנו מכירים בכך שבחרנו דבר מה שאיננו אוהבים, ואז אנו שולפים בבטחה את תפריט הבחירות שלנו ובוחרים משהו אחר, זהו סימן של אהבה וקבלה עצמיות עוצמתיות. בחרו את התוצאות הגבוהות ביותר והשאירו מעט מקום לשינוי דעתכם, כיוון שאתם עשויים להחליט, לאחר שטיפסתם על ההר, שאתם לא באמת אוהבים טיפוס ורוצים לעשות משהו אחר. וזו זכותכם – תמיד.
