חלק ראשון

הסודות והאוצרות

הצלחה… הצלחה, בהחלט. בעצם מהותה, הצלחה היא גישה למשאבים, הן פיזיים והן רוחניים. היא אינטימיות עם ‘חומר’ בריאת המציאות – חומרים גולמיים, כליי בריאה, יצירת ושמירת אנרגיות – ואינטימיות עם עוצמה, כוח וכשרון. הצלחה היא לדעת פלא – את פלא ההנאה, האושר והשמחה, כמו גם את פלא האחריות. היא לדעת שאתם ראויים, ושהיותכם ראויים הוא התולדה, לא הגורם של ההצלחה.

במסגרת חיי היום-יום שלכם, הצלחה היא הגשמת החלומות והציפיות שלכם; היא מימוש החזונות והתשוקות שלכם. הצלחה היא בריאת התשוקות והציפיות שאתם מחזיקים בדמיונכם.

אולם, הצלחה פלאית היא הגשמה של דבר-מה אחר. המהות היא אותה מהות, אך קסומה יותר. במסגרת חיי היום-יום שלכם, הצלחה פלאית היא בריאה, הגשמה ומימוש של מה שנמצא מעבר לתשוקות ולציפיות שלכם – מעבר לרמות הציפייה והדמיון.

אבל הצלחה פלאית היא אפילו דבר-מה נוסף. היא גם אותה מציאות שאתם בוראים שהיא ההגשמה והמימוש של התשוקות והציפיות שמחזיק עבורכם העצמי הגבוה בדמיונו.

אתם יודעים, דיברנו במשך שנים רבות כל כך על העובדה שיש באופן בסיסי שלושה כלים שבאמצעותם אתם בוראים מציאות, ושכולם מפעילים ומשתמשים בכלים הללו. לאף אחד אין מכשיר סודי; לאף אחד אין כלי אחד או שניים נוספים המעניקים להם יתרון על פניכם. לא, כלל וכלל לא. כולם עובדים עם התשוקה שלהם, עם הציפייה שלהם, ועם הדמיון אשר מצית ומוליד את התשוקה והציפייה הללו.

אפילו העצמי הגבוה שלכם, כאשר הוא עובד במסדרת העולמות הממדיים של היקום שלכם, משתמש בשלושת הכלים הללו – במומחיות מעט רבה יותר אנו חייבים להודות – אבל כן, העצמי הגבוה שלכם משתמש בשלושת הכלים האלה. והעצמי הגבוה שלכם יש תשוקות מסוימות עבורכם; יש לו ציפיות מסוימות עבורכם. והעצמי הגבוה שלכם מדמיין. או, כיצד הוא מדמיין הצלחות – הצלחות גדולות והצלחות קטנות – עבורכם. לעצמי הגבוה שלכם יש מלוא הכיס דמיון עבורכם ועבור ההצלחה שלכם.

הצלחה פלאית – מציאות פלאית – זוהי מציאות לא רק מעבר למה שאתם יכולים לצפות ומה שאתם יכולים לרצות, מעבר למה שאתם יכולים לדמיין. זוהי מציאות שהיא בריאה-הגשמה של התשוקות, הציפיות והדמיון שיש לעצמי הגבוה, עבורכם.

אתם יודעים, חשוב לצפות לנסים, נכון? כן, אנו התלוצצנו מפעם לפעם שהציפייה לנסים משמעותה הרבה יותר מסתם לכתוב את הפקודה על גבי השיקים שלכם או נייר המכתבים הפרטי. משמעותה הרבה יותר מאשר להדביק על המכונית ‘סטיקר’ האומר לכם – או לנהגים האחרים – לצפות לנסים. …{צחוק} … אף על פי כן, עדיין חשוב מאוד לצפות בכנות וברצינות לנסים במציאות שלכם ובעולמכם.

וזה עובד. זה עובד לצפות בכנות לנס – לצפות בכנות לנסים רבים. זה עובד ואתם עושים זאת. אתם למדתם להשתמש בכלי הבריאה שלכם – תשוקה, ציפייה ודמיון – לברוא את מה שנמצא מעבר לכל מה שאי פעם ציפיתם או דמיינתם או שנמצא מעבר למה שיכולתם לצפות ולדמיין. אתם עושים זאת. כן.

במציאות האישית שלכם ובעבודתכם, אתם בוראים נסים אישיים ואתם בוראים נסים לא-אישיים ואובייקטיביים, בהחלט כך. אם תביטו בעולם שלכם, כמה מהדברים שהתרחשו באירופה ובאפריקה – בדרום אפריקה באופן ספציפי – הם פלאיים לחלוטין! כן, דברים פלאיים מתרחשים ונסים – נסים נהדרים, נסים מדהימים – עוד יתרחשו בסיפור. אתם עושים זאת! מי אתם חושבים בורא את כל ההצלחה הזאת? אחיכם מהחלל? … {צחוק} …

אתם יודעים, בנובמבר 1986 ערכנו סדנה שנקראה ‘חזון העתיד’. ובסיומה דיברנו עם אלה שהיו שם על בריאת חזון עולם. הצענו שיותר מאשר לברוא חלום, שתבראו חזון עבור העולם שלכם ואז תשחררו חזון זה בבועה של אור.

הצענו שתוכלו לשחרר באופן מדיטטיבי את החזון שלכם בבועה של אור על פי לוח זמנים שמתאים לכם (לא בהכרח יום-יומי, או שבועי, פעם בשבועיים או פעם בחודש). ותוכלו לשחרר אותו לא בזמן מסוים בכל רחבי העולם, אלא בין השעות תשע לאחת-עשרה בערב, על פי השעון המקומי שלכם.

וכאשר אתם מודטים ומשחררים את הבועה שלכם – את בועת האור שלכם הנושאת את החלום שלכם אל תוך העולם – השעות נעו מערבה, והימים הפכו למחר. במדיטציה שלכם, הבחנת שבכל רחבי העולם, באופן לא-סדיר, בועות החלום הללו החלו להשתחרר. הצענו שתדמיינו זאת ושתחושו בזאת; הצענו שתהפכו את זה לאמיתי.

עתה אתם רואים את החזונות העתידיים הללו – את הבועות האור ששוחררו, את בועות החלום – מתגשמות. רבים מכם יצרו חזונות אלה ממש, חזונות עתידיים אלה המתגשמים כעת.

אתם באמת מופתעים שהעולם שלכם מגיב למה שיצרתם? אסירי תודה, כן. אבל האם באמת אתם מופתעים?

כן, זה חשוב, זה חשוב לצפות לנסים. אבל חשוב לא פחות להיות מוכנים לקבל אותם כאשר הם מתגשמים. חשוב במידה שווה להיות אחראים כלפיהם כאשר הם מתגשמים – כאשר הם מתממשים.

הגיע הזמן להתעורר. הגיע הזמן להתעורר לעובדה שאתם יכולים לבורא נסים. אינכם צריכים רק לצפות להם: אתם יכולים למעשה לברוא אותם. הגיע הזמן להתעורר ואז להגיע אל מעבר לציפייה לנסים ומעבר לבריאת הנסים – הגיע הזמן להגיע אל מעבר לזה ולהתחיל לברוא הצלחה פלאית.

וזה לא רק רעיון יפה: הוא הופך חיוני יותר ויותר. הוא הופך חיוני למשרטטי המפות להתחיל ליצור הצלחה פלאית, ולא רק את הנס של כאן ועכשיו. הדבר הופך חיוני עבורכם, שכן אתם משרטטי המפות, להתחיל לברוא הצלחה פלאית.

בנובמבר 1989, בסוף שבוע שנקרא ‘לחלוק את החזון: החלום של לזריס’, חלקנו את החלום שיש לנו עבורכם ועבור העולם שלכם. באותו זמן גם דיברנו על שתי תבניות פוטנציאליות של סיבתיות.

אחת מאותן תבניות היא תבנית מכנית שבה העבר מוביל לעתיד, שבה הפיזי יוצר את המטפיזי. יש תבנית נוספת עליה דיברנו, שניתן לכנותה בשם ‘תבינת מטפיזית/רוחנית’ שבה העתיד מוביל להווה, ושבה המטפיזי יוצר את הפיזי.

ואז אמרנו משהו שאנו יודעים שרוב האנשים לא ממש שמעו. מעטים אף יותר קלטו את המשמעות של הדברים: אמרנו שהעולם שלכם כבר החל בשינוי. העולם שלכם שוב אינו בורא את עצמו בתבנית מכנית של עבר-מוביל-אל-ההווה והפיזי-בורא-את-המטפיזי. העולם שלכם כבר החל לברוא יותר ויותר את המציאות שלו מתוך העתיד, שם הרוחני והמטפיזי בוראים את הפיזי. העולם כבר החל להשתנות, אנו אמרנו, אבל אתם לא.

כעת כאשר אתם מתפקדים באותה תבנית כמו עולמכם, אתם בוראים הרמוניה. כאשר הן אתם והן העולם שלכם תפקדתם בתבנית מכנית, יכולתם לברוא הרמוניה, כן. יכולתם לברוא עולם שעבד במידה מסוימת.

אבל, אתם מבינים, אם העולם החל לשנות את התבנית שלו ואתם לא, אזי אינכם בוראים הרמוניה. במקום זאת אתם בוראים חוסר-הרמוניה. אינכם בוראים עולם שעובד. במקום זאת אתם בוראים עולם שנראה יותר ויותר כאילו פשוט אינו עובד. וכאשר אתם מביטים סביב, אתם רואים את הבעיות שלא ניתן לפותרן – אתם רואים מצבים שטובים ככל שיהיו, עדיין מכילים חסרונות שעלולים להיות הרסניים. ואתם מבינים שאתם מתפקדים יותר מכפי שהייתם רוצים בעולם חסר-הרמוניה שאינו פועל.

הסיבה היא שאתם מתפקדים בתבנית מכנית (פיזיקה קלאסית או הפיזיקה של ניוטון ופילוסופיה קרטזיאנית), ומסתמכים עדיין על העבר כדי לברוא את ההווה, מצפים עדיין שהפיזי יצור את המטפיזי שלכם. העולם כבר נשען ומסתמך ומתחיל לסמוך יותר ויותר על העתיד כדי לברוא את עצמו, מקום שהמטפיזי בורא את הפיזי.

ואתם תראו בעולמכם: אתם תראו אנשים נאחזים בעקשנות בתבנית המכנית הזאת. אתם תראו אותם נאבקים עבורה, אפילו יוצרים אלימות כדי להיאחז באותה תבנית – נלחמים עבור ‘הימים הטובים ההם’… ‘כפי שהיה פעם’ במובן המכני שבו פעל העולם. הם יצרו חוסר-הרמוניה במידה גוברת והולכת, והם יצרו במידה גוברת והולכת עולם שלא פועל – לא מכיוון שהם עושים משהו רע, אלא מכיוון שהעולם השתנה. העולם פועל על פי מערך ערכים שונה לגמרי, מערך קריטריונים שונה לגמרי.

וכלל שתנועו קדימה בעשור זה, התבנית החדשה הזאת – התבנית המטפיזית/רוחנית – תגביר את השפעתה על העולם ועל העולם הפרטי מאוד והאישי מאוד שלכם. בעוד אנשים, בפאניקה, בפחד ובחוסר וודאות, ייסוגו יותר ויותר לתוך המכני, הם יצרו חוסר-הרמוניה גדול יותר, והם יצרו פעם רחב יותר בין העולם שאינו פועל לבין עולם שיכול לפעול – שיכול לפעול באופן פלאי.

ואתם משרטטי המפות. אנו יודעים שלעתים אתם חושבים: “לא, לא יכול שזה הייתי אני”. אז באמצע היותכם משרטטי המפות, לפעמים אתם מניחים שכולם הם משרטטי מפות. כאשר אתם קוראים ספר אתם מניחים שכולם קוראים את אותו הספר, ואז כאשר אתם רואים סרט אתם מניחים שכולם ראו בוודאי את הסרט הזה, גם כן. למרבה הפתעתכם, אין זה כך.

אתם משרטטי המפות, כך זה בברור. ככל שתכחישו ותעמידו פנים שאין זה כך, בכל זאת זה כך. לשם כך אתם כאן. אתם כאן כדי לשרטט מפה מהתבנית המכנית הישנה אל התבנית המטפיזית/הרוחנית החדשה. אתם כאן כדי להורות את הדרך, להשיג את מה שהעולם שלכם עושה.

ואלה שאינם משיגים, אלה שאינם משרטטים את המפה או הולכים בעקבותיה, ימצאו עולם שהוא חסר-הרמוניה במידה גוברת והולכת, קשה במידה גוברת והולכת.

בתבנית מכנית, נכון ואפילו טוב לצפות לנסים. אבל בתבנית מטפיזית ורוחנית, הכרחי לא רק לצפות לנסים, אלא גם להפעיל הצלחה פלאית. זה חלק ממה שבאתם לכאן לעשות, שבאתם להראות לעולם שאפשרי לעשות.

הגיע הזמן להפעיל הצלחה פלאית. וכדי להתחיל אנו צריכים להתבונן בסודות של ההצלחה הפלאית. …

הסודות

הסוד הראשון של ההצלחה הפלאית הוא שהוא אינו נמצא בטכניקה חדשה. הוא אינו נמצא בלמידה של משהו חדש. במקום זאת, הוא נובע מלמידת דרכים חדשות להפעיל את מה שכבר קיים בתוככם, מה שכבר פוטנציאלית שם.

הסוד השני של ההצלחה הפלאית הוא שהיא אכן נמצאת בתהודה – באותו גל מרשים של אנרגיה. יש דרכים באמצעותן ניתן לעבוד באופן ספציפי ומיוחד עם חומר ועם אנרגיה. יש דרכים לברוא דפוס הפרעה בין ועם חומר ואנרגיה כגון יצירת “שדה כוח”. מתוך אותו דפוס הפרעה – מתוך אותו ‘שדה כוח’ – יכול לצאת גל מרשים של אנרגיה. גל זה, עוצמתי יותר מדפוס החסימה ממנו יצא, הוא תהודה. בתוך זירת ההצלחה, התהודה הנוצרת יכולה להיות תהודה של הצלחה פלאית.

ברגע שאתם יוצרים שדה כוח זה, התהודה הזאת, יכולה לשנות אתכם. היא אכן משנה אתכם. תהודה היא גורם משיכה. כאשר אתם נמצאים בתוך התהודה ושדה הכוח הזה, אתם יכולים למשוך אנרגיה חיובית ועוצמתית רבה שהיא ההצלחה. ואתם יכולים למשוך זאת באופן פלאי; אתם יכולים למשוך זאת באופן קסום.

אתם יכולים למשוך הצלחה המסוגלת לגלות אוצרות. בתוך הזמן והמרחב, בתוך החומר והאנרגיה, נחבאים אוצרות יפהפיים של ידיעת ההצלחה ושל היותכם מצליחים. יש אוצרות של שפע, של שגשוג ותגמול. בתוך שדה כוח מסוים זה, האוצרות יכולים להתגלות; אתם יכולים למצוא אותם.

אתם יכולים למצוא אוצרות שאחרים אינם יכולים למצוא – לא מכיוון שאתם ‘טובים יותר’, לא מכיוון שאתם עליונים, לא מכיוון שאתם מפותחים יותר מאשר האחרים. לא. אתם תהיו מסוגלים לגלות את האוצרות הללו מכיוון שלמדתם, במיוחד ובאופן ספציפי, כיצד ליצור שדה כוח, תהודה, המניחה אתכם במצב של גישה אליהם.

כעת, הסוד הבא של ההצלחה הפלאית הוא שברגע שבו אתם מגלים אוצרות אלה בעלי הפוטנציאלים והאפשרויות של השפע, השגשוג והתגמול, אתם יכולים לעלות או להתרומם – אתם יכולים לעלות או להתרומם – לתוך עמדה חדשה, לתוך מעמד חדש שבאמצעותו יש לכם גישה לא רק לאוצרות, אלא יש לכם גישה למציאויות מצליחות שאחרת היו נשארות נסתרות בזמן, במרחב, בחומר ובאנרגיה.

זאת אומרת, כאשר אתם בעולם הפיזי שלכם, נעים קדימה במציאות שלכם, אתם יכולים לברוא שדה כוח – תהודה – שיכולים לגלות מה מההצלחה נסתר או אבד בתוך ובין הזמן, המרחב, החומר והאנרגיה. בנוסף לכך, שדה כוח שכזה – תהודה שכזאת – יכולים לרומם אתכם מתוך מה שהיה ולתוך מה שיכול להיות הצלחה.

ברגע שיש לכם גישה לשדה כוח זה, הוא משנה אתכם, ויש לכם גישה לאוצרות. ברגע שאתם מגלים את האוצרות, אתם יכולים שוב להתרומם – להתעלות – לתוך מציאות שהיא הצלחה פלאית.

ואלה הם שלושת הסודות. הם לא טכניקות חדשות, או טכניקות תכנות חדשות. הם אינם מחייבים מיומנויות הדמיה גדולות. אולם, באמצעות מודעות ערה לסודות הללו ובאמצעות הרהור בסודות הללו, אתם מתקרבים יותר ויותר לדבר מופלא זה המכונה הצלחה פלאית. ואתם מתקרבים אליה – שדה כוח-תהודה, אוצרות מתגלים, והתעלות-התרוממות – בדרכים פלאיות.

האוצרות

לפני שנשקול היכן למצוא אוצרות אלה או כיצד להשתמש בהם, ברצוננו להקדיש רגע ולשקול מה הם. מה הם האוצרות הללו האבודים או הנסתרים בזמן-מרחב ונסתרים או אבודים בחומר ובאור המציאות? ישנם שבעה אוצרות ספציפיים. כל אחד יכול להיות שער לשפע, לשגשוג ולתגמול – לפאר ההצלחה ולפאר החיים.

האוצרות שאתם מגלים מתחילים עם משמעות וייעוד – המשמעות שלכם, משמעות החיים שלכם. כמה דפי של פילוסופיה הוקדשו כדי לענות על שאלה זו של ייעוד? כלות הכל, יש כאלה שמסיקים שאין כל ייעוד; אחרים מניחים שהשאלה היא מופשטת מדי מכדי שניתן יהיה להבינה והתשובות שמימיות מדי מכדי שתהיה להן משמעות. אולם, השאלה עדיין נשמעת. תמיד הייתה ותמיד תהיה.

ייעוד: כמה חיפשו אחריו, חיפשו במקומות אבודים, כן? כמה חיפשו במישורים האתריים ובממלכות האחרות, בתקווה שהאחים מן החלל ירדו מטה בדרך כלשהי ולא רק ידקרו אתכם, אלא יעניקו לכם קצת ידע, אולי? … {צחוק} … החיפוש אחר משמעות, החיפוש אחר הייעוד, הוא לעתים קרובות לא רק משימה לכל החיים, אלא משימה לתקופות חיים רבות.

וזהו אוצר שלעתים קרובות מדי אובד בין המרחב והזמן, ולעתים קרובות מדי אובד בתוך החומר והאנרגיה. גילוי – גילוי אמיתי – משמעות זו, ייעוד זה, יכול להיות אוצר נדיר ויקר-ערך. איננו מתכוונים רק למילים שאתם יכולים לומר או לזכור שירשימו מישהו. אנו מדברים על תחושת משמעות וייעוד ערטילאית משהו שהיא באמת חלק מכם. שאינה נמצאת במישורים האתריים, שאינה נמצאת בדברים המופשטים של המציאות. היא נמצאת בדם ובקרביים של המציאות, באבסורדיות של האשליה.

אוצר נוסף: האישיות שלכם והדמיון שלכם. לא רק אישיות, ולא רק דמיון, אלא האישיות שלכם, הדמיון שלכם – אלה שעמם אתם חשים בבית, אלה שמהם אתם יכולים לברוא את ההרמוניה הגדולה ביותר, את הסימפוניה האדירה ביותר – האישיות שלכם והדמיון שלכם.

 האוצר השלישי: אופי. מה שאנו מתכוונים הוא יותר מאשר זכירת מה הם האידיאלים או העקרונות שלכם או מה הם אמורים להיות. אנו מתכוונים הוא יותר מסתם להזכיר לעצמכם להחזיק בעקרונות ולפעול על פיהם. מה שאנו מתכוונים ומדברים הוא על כך שהן האידיאלים והן העקרונות מוגדרים בברור ומשולבים בתוך המציאות שלכם ובתוך עולמכם. כה מוטמעים, עד שאתם חיים את העקרונות הללו. עושים את הדבר הנכון מכיוון שהוא הדבר הנכון.

אופי, בין אם אופי אישי או רוחני, אינו משהו שאתם יכולים ללבוש בבוקר ולהסיר בלילה. זהו משהו שאתם חיים ונושמים – משהו שהוא חלק מהתת-מודע שלכם, משהו שהוא חלק מהלא-מודע שלכם, משהו שהוא באופן מולד חלק מכם.

האוצר הרביעי הוא הכוח שלכם. דיברנו על כך ששנות התשעים היו הזמן לגלות את הכוחות שלכם ולהשתמש בהם. ומעת לעת, כמה מכם שאלו: “מהם הכוחות המסוימים שלי?” ואנו דיברנו על הראשון שיש לפתח, והשני והשלישי כדי שתוכלו לברוא הצלחה בעזרת אותם כוחות, במקום לחוות שוב אכזבה בגין כשלון.

מצאו את הכוח שלכם, אל תסתפקו בכך שתסווגו אותו, אלא חיו אותו, נשמו אותו.

האוצר החמישי: מוטיבציה, להיות באמת בעלי מוטיבציה. “יש לי מוטיבציה”, אתם אומרים. כן, אנו מבינים שמצאתם מוטיבציה מסוימת, אך אתם מבחינים בהבדל באחרים שדומה שהם בעלי מוטיבציה בדרך עמוקה יותר מכפי שאתם, בדרך משמעותית יותר מכפי שאתם.

הם אינם צריכים ‘לעבוד’ על המוטיבציה שלהם כפי שנדמה שאתם צריכים לעשות. הם לא צריכים להזכיר לעצמם שיש להם מוטיבציה. הם לא מאבדים אותה ושבים ומוצאים אותה. הם אינם מתרחקים ממנה ואז חוזרים אליה, ויחד עם זאת, הם אינם אובססיביים בגינה.

מוזר מאוד כיצד כמה אנשים יכולים להיות בעלי מוטיבציה באופן מוחלט מבלי להיות אובססיביים. אוצר המוטיבציה הוא שמעניק לכם את אותה איכות שאינכם צריכים להזכיר לעצמכם, או לשכנע את עצמכם; אוצר זה הוא שמסלק את הצורך לשדל או לשכנע את עצמכם להיות בעלי מוטיבציה. מוטיבציה יכולה להיות חלק נושם מכם מבלי להיות אובססיה.

אוצר נוסף הוא הזהות שלכם – מי שאתם, מה שאתם אומרים, מה שאתם חושבים, מה שאתם עושים. אבל מי שאתם – לא רק האשליה, לא רק הכלי שאתם נושאים אתכם, לא רק הייצוג שאתם מגישים לעולם, אלא אתם האמיתי יותר, העמוק יותר.

והאוצר השביעי הוא היצירתיות. יצירתיות אינה רק יכולת אמנותית, אינה רק כשרון. זוהי היצירתיות לתפוס, ומתוך תפיסות אלה להגות, ומתוך הגות זו לתפוס שוב – ומתוך תפיסות אלה להגות שוב. יצירתיות היא תנועה מתמשכת ותמידית של הגייה-תפיסה-הגייה שאינה חייבת להסתמך על קלט חיצוני, שאינה חייבת להסתמך על כוח חיצוני, אלא שיכולה להיות להיווצר בעצמה באופן מוחלט.

האוצרות … כאשר אתם מגלים את המשמעות והייעוד שלכם, את האישיות והדמיון, את האופי, הכוחות, המוטיבציה, הזהות ואת היצירתיות שלכם כתנועה תמידית, עצם הגישה אליהם משנה אתכם ומרוממת אתכם. במצב ומעמד מרוממים אלה אתם יכולים אז להפעיל הצלחה פלאית.

במילים אחרות: ברגע שהאוצרות הללו נגלו וקיימת גישה אליהם, הם בתורם ובדרכם, ישפיעו עליכם וירוממו אתכם לממלכה אחרת, לעולם שונה לגמרי שאחרת יישאר נסתר בזמן ובמרחב, באנרגיה ובחומר – עולם של הצלחה פלאית.

וכיצד אתם מוצאים אוצרות אלה? כיצד אתם יוצרים עמם קשר? מהי אותה דרך מסוימת וספציפית באמצעותה ניתן לרתום את האנרגיה והחומר כך שיצרו את שדה הכוח, את התהודה?

על ידי כך שתחוו ותחקרו את עומקם ועוצמתם של הרגשות שלכם … על ידי כך שתחקרו את רגשותיכם לעומק ובעוצמה אתם תבראו את שדה הכוח אשר ירומם אתכם לעמדה הזאת, ייחודית ועוצמתית, של הגישה לאוצרות הללו …

באהבה ובשלום …

לזריס

חלק שני

חקירת עומק הרגשות

האוצרות … ישנם שבעה: ייעוד ומשמעות, אישיות, דמיון ואופי הם ארבעת הראשונים. האוצרות הנותרים הם כוח, מוטיבציה, וזהות. וכפי שהצענו, מתוכם ובתוכם ישנו שדה כוח – תהודה – של יצירתיות תמידית. כאשר אתם מגלים את האוצרות שלכם, עצם הגישה אליהם משנה אתכם ומרוממת אתכם, מעלה אתכם לעמדה ייחודית שבה אתם יכולים להפעיל הצלחה פלאית. האוצרות משנים אתכם. באמצעות ההתעלות אתם יכולים לנוע לתוך ממלכה או תחום שאחרת נסתרים בזמן ובמרחב, באנרגיה ובחומר – עולם של הצלחה פלאית.

וכיצד אתם מוצאים את האוצרות הללו? כיצד אתם יוצרים עמם קשר? מהי אותה דרך ייחודית ומסוימת שבאמצעותה אתם רותמים את האנרגיה והחומר כדי ליצור את שדה הכוח הזה, את התהודה הזאת?

אנו אומרים שהדבר נעשה על ידי חוויית וחקירת העומק והעוצמתיות של הרגשות שלכם. במובן זה, באמצעות החקירה של הרגשות שלכם עצמכם בעוצמה ובעומק רבים, אתם תצרו את שדה הכוח אשר ירומם אתכם לאותה עמדה, ייחודית ועוצמתית, המאפשרת גישה לאוצרות.

אז מדוע שלא תעשו זאת? יש לכם רגשות, אתם מרגישים אותם, אתם חיים אותם, החיים שלכם מודרכים, מכוונים על ידם – ישר לתוך הקיר, או הישר מבעד לשערים. מדוע אתם מפחדים? מדוע אינכם מתמודדים עם עומק ועוצמת הרגש שלכם? ובכן, יש כמה סיבות.

אנו דימינו את הרגשות שלכם לבריכה: נוזל, מים, רגשות. בקצה העמוק נמצאות תיבות האוצר הללו, ממש בתחתית. ואתם כאן למעלה בקצה הרדוד של הבריכה.

רבים מפחדים להיכנס לתוך הבריכה – לבריכת הרגשות – לחלוטין. “כן, הנה הם… {צחוק} … כן, הנה הרגשות שלי, שם. אני רואה אותם. כן, יש שם קצת כעס… יש קצת פגיעה, מעט כאב מעורב שם. … יש שם קצת פחד מגוון. כן, יש שם גם קצת תסכול וקצת שמחה, כמה ניצוצות קטנים, ניצוצות ססגוניים של אהבה ושמחה. כן, הם בהחלט שם”. אבל הם לא יכנסו לתוך המים – הם לא יכנסו לתוך הרגש. להסתכל, כן; להיכנס, לא. האם אתם מאלה שאינם מוכנים להיכנס לתוך הרגשות שלהם?

אחרים יניחו את קצה הרגל בפנים … אתם יודעים, ישכשכו את אצבעות הרגליים קצת, וכן הלאה. “אוו, אני מרגיש רגש”. … {צחוק} … “וואוו! חוויתי רגש! העולם צריך לעצור ולשיר הללויה! פעמונים צריכים לצלצל. השמיים צריכים להיפתח. חוויתי רגש!” … {צחוק} … ואתם שומעים אותם אומרים לפעמים: “ובכן, רק הבעתי את הרגשות שלי”, כאילו דבר זה מוחל על הכל, נכון? לפעמים אתם שומעים אותם אומרים: “אני חייב להיות אחראי כלפי אותם רגשות, כמובן. היי, הרגשתי את זה. זה טוב יותר מהרוב”. ולמעשה, לרוע המזל ולמרבה הצער, זה נכון. … {צחוק} …

ובמובן זה, יהיו אלה שאפילו יקפצו הישר פנימה, נכון? יקפצו פנימה וישחקו במים הרדודים, ישפריצו את הרגשות שלכם, ישתעשעו אתם, וכן הלאה. הם יכנסו עד למותניהם או אפילו עד לגובה החזה. הם ישתעשעו עם הרגשות שלהם. אבל כאשר הם נכנסים עמוק יותר והמים הופכים עמוקים מעט יותר – כאשר המים/הרגשות מגיעים לסנטר שלהם – לפתע הכל הופך רציני מאוד … {צחוק} … הם צועדים לאיטם לאחור; הם נסוגים לאיטם, לא מהרגש אלא מעומק הרגש.

“ובכן, אני מגזים קרוב לוודאי, אתם יודעים? קרוב לוודאי שאני סתם במצב רוח רע. אני פשוט נמצא במן מקום מוזר. אל תקשיבו… אל תקשיבו לשום דבר שאני אומר. זה בטח סתם פנטזיה מטופשת”. והחוצה הם יוצאים! … {צחוק} … הם מתייבשים, נכון? … {צחוק} … וחוזרים למצב “הרגיל” כדי שלא ירגישו עוד דבר.

יש שמשתמשים ברחמים עצמיים כדי להרדים את הרגש. כמו מגבת שסופגת היטב. … {צחוק} .. יש שמשתמשים בהסחות של אשמה או צדקנות-עצמית, חשיבות-עצמית או הצמדות לעבר כדי ‘להתייבש’ ולהימנע מעומק הרגש. כן, יש כאלה שחוזרים לבריכה הרדודה; הם קרבים ונסוגים שוב ושוב. הם ממשיכים להעמיד פנים שהבריכה פשוט עמוקה מדי – פשוט מפחידה מדי.

אם נאמר לכם – כאשר אתם קופצים לתוך הבריכה ומתחילים לשחות – שהיא בעומק של מטר ושמונים, לרובכם לא תהיה כל בעיה עם זה. כמה מכם יוכלו אפילו לעמוד על הקרקעית אם הגובה שלכם מאפשר זאת, אבל עבור רבים מכם המים יגיעו עדיין אל מעבר לראש. אבל זה יהיה בסדר. אתם תסתדרו. תוכלו לכל הפחות ללכת במים, אם לא לשחות.

אבל אם היינו אומרים לכם: “אופס, טעינו: אמרנו מטר ושמונים, אבל התכוונו למאה ושמונים או לאלף ושמונה מאות מטרים עומק”. לפתע זה יהפוך מפחיד מאוד. אתם יכולים למות במטר ושמונים בדיוק כמו באלף ושמונה מאות, אבל יש משהו לגבי העומק העמוק יותר הזה שהוא בגדר נעלם (לא-ידוע). וככזה הוא גם מפחיד.

אנו אומרים שיש משהו לגבי “מה שנמצא שם למטה” שהופך זאת למפחיד. אולי יש איזו מפלצת מפחידה, יצור פרהיסטורי כלשהו. אולי יש שם מערה שתתמוטט. סרטים רבים נעשו על הכניסה למעמקי האוקיינוס ומציאת הזוועות הקיימות שם באותם עומקים אדירים. וזו תחושה ארכיטיפית מאוד; אתם יכולים להתחבר אליה מכיוון שאתם חווים את אותו סוג של אימה, במובן הרגשי, כאשר אתם חושבים על עומק הרגש שלכם.

מדוע? מה כל כך מפחיד בקשר לזה? מדוע שלא תחקרו את עומק הרגשות שלכם?

לימדו אתכם

1. ראשית כל, זה מפחיד בגלל מה שלימדו אתכם. לימדו אתכם להימנע מהמים העמוקים. כמה מכם למדו להישאר מחוץ למים לגמרי: “אל תרגישו את הרגשות שלכם”. לימדו אתכם שאנשים לא יאהבו אתכם אם תהיו רגשניים כל כך, אם תבטאו את עצמכם, או תהיו בעלי רגשות. לימדו אתכם שאם יש לכם רגשות, שלכל הפחות יהיו לכם כללי ההתנהגות הראויים, האדיבות המתאימה, לשמור אותם לעצמכם. … {צחוק} …

מי לימד אתכם? ההורים שלכם, קרובי המשפחה שלכם, החברים שלכם, וההורים של החברים שלכם. המורים שלכם – לא כולם, אבל רבים מהם – לימדו אתכם פשוט להדחיק את הרגשות שלכם. “שתוק. אנו לא רוצים לשמוע את הרגשות שלך. פשוט שתוק והקשב. תהיה ילד טוב. תהיה ילד טוב או שאקרא לאימא ואבא, ונצטרך לדבר על הבעיות הרגשיות שלך”.

ומה הן אותן “בעיות רגשיות”?

“ובכן, הם מבטאים אותם כל הזמן. הם מפריעים לכיתה מכיוון שהם כועסים, או מאושרים. אני פשוט לא יכול לגרום להם לשבת בשקט. הם כל כך רגשיים. אתם חייבים ללמד את הילדים שלכם להיפטר מהרגשות שלהם”.

המערכת שלכם מלמדת אתכם, והחברה שלכם, בהחלט – הטלוויזיה, הספרים שאתם קוראים, ודיווחי החדשות. העובדות של העולם נותנות לכם לעתים קרובות מסר ברור מאוד זה: אל תרגישו את הרגשות שלכם. אם אתם חייבים לעשות זאת, עשו זאת בפרטיות באמצע הלילה ואז, מה שלא יהיה, אל תכנסו עמוק.

2. לא רק שמלמדים אתכם דרך מסוימת זו, בהחלט, גם מלמדים אתכם שאתם תהפכו רגישים מדי. כן, אתם תהיו רגישים מדי. אף אחד לא אוהב מישהו שהוא רגיש מדי, בהקשר זה. איננו בטוחים לגמרי שאנו יודעים מה המשמעות של להיות רגיש מדי, אבל אף על פי כן, כך נאמר לכם ואמירה זו מספיקה. “נו, באמת, כמובן שאני לא רוצה להיות כזה”. אף אחד לא טורח לומר מדוע, אבל למרות זאת, “לא הייתי רוצה להיות רגיש מדי”.

במובן זה, הלימוד או ההתניה שלכם הם שלא רק שלא יאהבו אתכם או שתהיו רגישים מדי, אלא גם שתהיו בלתי-צפויים יתר על המידה. אף אחד לא ידע – אף אחד לא יוכל לצפות – את התנהגותכם או לקרוא אתכם כספר. אף אחד לא ידע מה מתרחש בתוככם. ולכן, נאמר לכם ואתם מותנים להאמין, שהיותכם בלתי-צפויים הוא דבר רע. זה דבר נורא, אומרים לכם.

3. מלמדים אתכם גם שזו חולשה. לעתים קרובות מדי, בתוך מציאות של קונסנזוס, אנשים רגשיים נחשבים לאנשים חלשים. תוצר של שוביניזם, הן גברים והן נשים מאמינים לעתים קרובות בדבר שאינו אמת: הסיבה שנשים אינן יכולות להיות סמכותיות ואינן יכולות באמת להתמודד עם סמכות היא בגלל שהן רגשניות מדי. הן חשות את הרגשות שלהן באופן עמוק מדי. הן רגישות מדי; הן יותר מדי בלתי-צפויות!

מה המשפט? “נשים, אה! מי יכול להבין אותן?” … {צחוק} … אתם לא שומעים את המשפט הזה נאמר בהקשר לגברים. “גברים, אה! מי יכול לקלוט אותם?!” … {צחוק} … אתם לא שומעים את זה …. {צחוק} … מכיוון שאתם מבינים, גברים הם באופן מסורתי לא רגשנים. אפילו אם היו, הם לא נחשבים לרגשנים. או אם הם נחשבים לרגשנים, הם היו גם נחשבים “בדיוק כמו נשים”. היו מסווגים אותם ופוטרים אותם כחלשים מדי.

כן, פוליטיקאי שיבטא רגשות יפסיד לבטח. מכיוון … “אסור שיהיה פוליטיקאי שהוא רגשן! אסור שיהיה מנהיג שמחובר לרגשותיו!” … {צחוק} … היו לכם מאות רבות של שנים שבהן התרחש מה שמתרחש מכיוון שאין לכם מנהיגים שמחוברים לרגשות שלהם … {צחוק} … אבל אף על פי כן, כך לימדו אתכם.

אתם ראיתם כאשר פט שרודר בכתה כשפרשה מהמרוץ לסנאט. ולפני כמה שנים אדמונד מסקי נראה בוכה מכיוון שמישהו העליב קשות את אישתו – אדם שהוא אוהב בכל לבו. ובכן, באותו רגע, זהו זה. “מה אם הוא יבכה ליד שולחן הדיונים?” ובכן, קרוב לוודאי שליד שולחן הדיונים לא יעליבו את אישתו באופן שכזה. אבל אף על פי כן, אתם נוטים לראות בביטויים רגשיים חולשה, ואתם מחליטים: “אל תהיה חלש. אל תבטא את עצמך”.

4. דאגה נוספת בקשר להפגנת רגשות: אתם תהיו בלתי-צפויים, אתם תהיו בלתי-נשלטים, ואתם תהיו גם פחות נתונים למניפולציה. אתם לא תהיו קלים כל כך. לא יהיה קל לשלוט בכם או לתמרן אתכם. אחרים לא יהיו מסוגלים לשחק עם הרגשות שאינכם אמורים להודות שיש לכם. לכן, אנשים לא רוצים שתהיו רגשנים, מכיוון שאז תהיו מעבר להישג ידם.

5. ומלמדים אתכם גם שאתם תהיו נתונים יתר על המידה למצבי רוח. ונאמר לכם שזה רע להיות נתונים למצבי רוח. מזהירים אתכם: “מספיק עם מצבי הרוח”. באופן מפורש או מרומז מעודדים אתכם להיות פלסטיים, נכון? מעודדים אתכם להיות רדודים, להיות רובוטים ולהניח “להם” למשוך בחוט ולומר את המילים שאתם תמיד אומרים. מציאות של קונסנזוס, שמשימתה להגן עליכם מפני תוהו ובוהו, היא בעלת השקעות גדולות בכך שדבר לא יהיה בלתי-צפוי ובוודאי שדבר לא יהיה נתון למצבי רוח.

“או, אלוהים אדירים, הם נתונים למצבי רוח!” מה הם מצבי רוח? אף אחד לא טורח לבדוק. מצבי רוח הם מספיקים, נכון? “ובכן, אם הם נתונים למצבי רוח, אתם יודעים שאתם לא רוצים להתמודד אתם. אנו לא יכולים לקדם את האדם הזה; הוא נתון למצבי רוח!” … {צחוק} … “אנו לא יכולים לבטוח בו; יש לו מצבי רוח!” נכון?

6. כמו כן, אולי תהיו קצת יותר מדי אינדיבידואליסטים. אולי תהיו קצת יותר מדי עצמאיים. אולי תהיו קצת יותר מדי עושי-צרות, מכיוון שאתם תמיד מרגישים.

וכך, אתם רואים, בדרכים רבות כל כך מלמדים אתכם. ואין רק אשם אחד. זה לא רק אשמת האימא שלכם או אשמת האבא שלכם. זה מתקיף אתכם מכל הזוויות.

למרבה הצער, אנו אומרים, שגם בעידן החדש מלמדים אתכם לא להרגיש או להרגיש רק רגשות “רוחניים” מקובלים. התניה שכזאת נחבאת לעתים קרובות בתוך “חצאי אמיתות” של הפילוסופיה של ההתנתקות. התנתקות היא תפיסה יפה. אולם אפילו בה ניתן להשתמש כדי ללמד, להתנות, לשדל אתכם להכחיש את הרגשות שלכם ולהישאר במים הרדודים. בכל מקרה, המחיר שאתם משלמים הוא שאתם מונעים מעצמכם את האוצרות הממתינים במעמקים – במעמקי הרגשות שלכם.

פחד מפני מה שתמצאו

נאמר לכם, ורבים מאמינים שאל לכם לשקוע ברגשותיכם (ובעומק שלהם), מכיוון שלעולם אין לדעת אילו צרות תמצאו שם. כך נאמר לכם; כך אתם מותנים להאמין.

“מה אם אכנס לתוך המים העמוקים ואתחיל להיכנס לעומקם של רגשותיי? ניסיתי את זה פעם, ולא אהבתי את מה שמצאתי. היה שם כעס. הייתה שם פגיעה. היו תסכול ואכזבה, דיכאון ופחד. היה זעם וחרון, והייתה שם שנאה. גיליתי רגשות לגבי אנשים, שכלל לא אהבתי. מצאתי בתוכי ילד שיש לו רגשות אלה כלפי אימא או אבא, כלפי קרובי משפחה, כלפי חברים. מצאתי נער שיש לו את אותם רגשות כלפי אותם אנשים וכלפי העולם כולו גם כן. מצאתי שאפילו לי, כבוגר, יש את אותם רגשות. לא, לא אהבתי את מה שמצאתי”.

אבל, אתם יודעים, לא רק הרגשות המכווצים האלה, המכונים שליליים, מפחידים אתכם. האהבה והשמחה והאושר מפחידים אתכם גם כן. ובאופן אירוני, הרגשות החיוביים הללו – שאתם כביכול מנסים למצוא – הם המפחידים יותר מכל.

האם תרשו לנו לומר שאינכם באמת מפחדים מהכעס שלכם כפי שאתם מעמידים פנים? שנים על גבי שנים חוויתם אותו. אתם יודעים בדיוק מה לעשות עם הכעס שלכם. עשיתם זאת. האהבה היא שחמקה מכם. השמחה היא שחמקה מכם. ההצלחה והתחושות הנהדרות המשויכות לאותה הצלחה פלאית, לכל הצלחה שהיא, הן שמפחידות יותר מכל.

הסיבה מדוע אינכם מוצאים מערכת יחסים אוהבת עשויה להיות מכיוון שאתם כועסים מדי. במרבית המקרים הסיבה היא שאתם לא מוכנים לאהוב, להיות אינטימיים, או להתחייב. במרבית המקרים הסיבה היא שאתם פוחדים מהרגשות שמתלווים למערכת יחסים זאת. רגשות שכאלה עשויים לכלול כעס וכאב; ואף יותר מכך, רגשות שכאלה עשויים לכלול אושר ושמחה.

כן, אנו יודעים שאתם משתמשים בזה כבתירוץ, ואתם משתמשים בזה באופן משכנע פעמים רבות. אבל, למעשה, כאשר אתם מנקים את כל אותם רגשות מכווצים, מערכות יחסים הן לעתים קרובות מפחידות יותר משהיו קודם לכן, מכיוון שכעת עליכם להתמודד עם אהבה עירומה, עם אינטימיות וחיבה. כעת עליכם להתמודד עם שמחה והתרגשות והתלהבות – ועם רגשות אלה אין לכם ניסיון. לא גיליתם כיצד להחביא אותם, כיצד לשלוט בהם, כיצד להדחיק אותם. ולכן, הם מפחידים אתכם.

אנו סבורים שאתם פוחדים הרבה יותר מאותם רגשות חיוביים – או מאותם רגשות מרחיבים כפי שראוי לכנותם – מאשר מהרגשות המכווצים, אף על פי ששכנעתם את עצמכם שההפך הוא הנכון. אתם מפחדים ממה שתמצאו.

ודעו שכאשר תכנסו לעומק הרגשות שלכם, הראשונים שתפגשו יהיו הרגשות המכווצים. עכשיו, אנו קוראים להם מכווצים בניגוד לשליליים. אנו יודעים שמציאות הקונסנזוס שלכם מכנה אותם שליליים. החברה מכנה את הכעס, הכאב, הפחד, הספק, חוסר הביטחון, הזעם, החרון, והדיכאון בשם רגשות שליליים. והחברה אומרת שהם רגשות שאל לכם להרגיש.

למעשה, במסגרת מציאות הקונסנזוס היינו אומרים, שאם אתם אכן חשים בהם, אזי מעודדים אתכם לחפש עזרה – לא לבטא אותם, אלא להיפטר מהם. …{צחוק} … אנו יודעים שרבים מתעסקים בגישות פסיכולוגיות, רובכם בדרך הומניסטית יותר, אבל בשנות הארבעים, החמישים והשישים – ואפילו בשנות השבעים ובחלק משנות השמונים, הפסיכולוגיה ברובה התמקדה בלסייע לכם להיפטר מהרגשות שלכם – ולא לסייע לכם לבטא אותם.

הכעס שלכם עשוי להיות שלילי, אין ספק, אבל הוא יכול גם להיות כוח חיובי אדיר. להרגיש את הדיכאון שלכם הוא דבר נפלא, מכיוון שהדבר מקשר אתכם עם הכעסים והכאבים המשמשים כמעטה וכולאים אתכם. הדבר מקשר אתכם עם שינוי מהיר ופתאומי. הוא מקשר אתכם עם כעסים שאתם חושבים שתיענשו בגינם. דיכאון, כאשר משתמשים בו כהלכה, הוא רגש פנטסטי. זוהי אזעקה. זה סימן האומר לכם שיש כאן בעיה. הוא אינו שלילי. הוא עלול להיות, אבל אינו חייב להיות.

רגש שלילי הוא דיכוי חברתי של תחושה. אנו גורסים שרגש שלילי אמיתי הוא רגש שאינו בא לידי ביטוי, יהיה אשר יהיה. כעס שאינו בא לידי ביטוי הוא שלילי. ואהבה שאינה באה לידי ביטוי היא שלילית. כאב שאינו מוצא פורקן יכול להרוג אתכם ויכול להיות שלילי. אבל שמחה שאתם מסרבים להניח לה לצאת מהמערכת שלכם, יכולה לגרום לכם להתפוצץ. בהחלט, זה יכול להיות הרסני מבחינה פיזית ממש כפי שיכולים להיות כאב או כעס.

אתם מבינים, אהבה ואושר והתלהבות, כאשר אינם באים לידי ביטוי, הם הרסניים – ממש כפי שכאב וכעס וזעם הם הרסניים, כאשר אינם באים לידי ביטוי. מצד שני, כאשר אהבה ושמחה והתלהבות באים לידי ביטוי, הם חיוביים במידה עצומה – ממש כפי שכעס וכאב ודיכאון וזעם יכולים להיות חיוביים במידה עצומה.

אם נחזור לנסים ולהתרחשויות המופלאות שקרו באירופה [הריסת חומת ברלין; פירוק ברית המועצות] ובדרום אפריקה [קץ האפרטהייד], אלמלא היה זעם שלא נגמר, אלמלא היה כעס ודיכאון ותחושה של “משהו כאן לא בסדר”, אף אחד מהדברים הללו לא היה קורה.

אם אותם אנשים היו מתייחסים לרגשות שלהם כנגד המדינה, כנגד החברה, כשליליים (כפי שנאמר להם לעשות) דבר לא היה משתנה. אותם לבנים ושחורים כאחד, שראו באפרטהייד דבר מה מוטעה, וכעסו מאוד בגינו, הם אלה שגרמו לשינוי. אלה שסירבו להתמודד עם הזעם שלהם, שסירבו להודות בו, שהכחישו אותו וקראו לזעם שכזה שלילי ורע, הם אלה שהנציחו את השאננות. וכך נכון לגבי כל שינוי.

כל שינוי שהתרחש אי פעם בעולם שלכם – שחרור כלשהו שקיבלו הנשים ומיעוטים אחרים – לא נבע מנכונותכם לשתף פעולה עם המערכת. הוא לא נבע מ”היותכם ילדים טובים” או מ”אי היותכם עושי צרות”. אף אחד מהשינויים הללו לא היה מתרחש אלמלא “רגשות שליליים”.

וברצוננו להציע שכאשר אותם “רגשות שליליים” אינם באים לידי ביטוי, אתם רואים את התוצאה – את מחלות הסרטן, את מחלות הלב, את הבעיות במערכת הנשימה – בגלל שרגשות שאינם באים לידי ביטוי יכולים להרוג אתכם. הם יכולים לשבור את לבכם. הם יכולים לחנוק אתכם. רגשות שליליים אינם כעס וכאב וזעם. רגשות שליליים הם אותם רגשות, יהיו אשר יהיו, שאינם באים לידי ביטוי.

רגשות חיוביים אינם אהבה ושמחה ואושר כשלעצמם. רגשות חיוביים הם אותם רגשות שבאים לידי ביטוי – כהלכה – אבל שבאים לידי ביטוי.

ומה קורה כאשר אתם מתחילים להיכנס לעומק הרגש שלכם? אתם נתקלים בשכבה של כעס וזעם וכאב ודיכאון ופחדים וספקות וכעסים מכל הסוגים. ולעתים קרובות כאשר אתם מתחילים להיכנס לתוך עומק זה ואתם מתחילים להיתקל ברגשות האלה – אתם נכנסים לפאניקה. אתם נבהלים ונסוגים: “אני לא אוהב את זה! למה עומק הרגש שלי לא יכול להיות אהבה ושמחה ואושר? למה זה תמיד צריך להיות כעס וזעם?” ובכן, השמחה והאושר נמצאים שם. הם פשוט מעט עמוק יותר. “למה, למה?” הסיבה? מכיוון שרגשות כבדים שוקעים לקרקעית. … {צחוק} …

“אתה אומר לי שהכעס שלי לא כבד?” אנו אומרים שהכעס שלכם כבד, אבל שהאהבה שלכם כבדה אף יותר. היכולת שלכם לכעוס, ואין זה משנה כמה זעם אתם מעמידים פנים שיש לכם, היא כלום בהשוואה ליכולת שלכם לאהוב. אתם ניכרים ביכולת שלכם לאהוב. אהבה היא האור ויחד עם זאת היא הרגש הכבד מכולם.

הפגיעה שלכם, כואבת ככל שתהיה – ואנו יודעים שעבור רבים מכם הכאב הוא בלתי נסבל – היא כלום בהשוואה לעוצמה, לכבדות, של התקווה שלכם, של ההתלהבות שלכם, של השמחה שלכם.

אותם רגשות מכווצים – כעס וכאב ותסכול ויהיה שמם אשר יהיה – הם כבדים בהחלט, אבל לא בהשוואה לאהבה, לא בהשוואה לאותם רגשות מרחיבים שהם כבדים אף יותר. עומק האהבה שלכם עמוק הרבה יותר מהזעם והכעס שלכם. הרגשות המכווצים הם רק שכבה דקה הצפה למעלה, כמו שמן שצף על גבי המים. מתחת לאותה שכבה דקה קיים עומק עצום שלם זה של כל אותם רגשות מרחיבים עוצמתיים ביותר, עמוקים ביותר.

ממש כמו השינויים בעולמכם, תמיד הרגשות המכווצים באים לידי ביטוי כהלכה כדי להביא לשינוי – בין אם הם כעס או זעם, או כאב, או חרון. מתחת להם, מה שתומך בשינוי הזה היא האהבה.

כעס שמפיל רודנות אינו מספיק: שכן כעס לבדו פשוט יחליף רודנות אחת באחרת. כאשר מתלווה לכעס הזה שמפיל עריצות אהבה, אז מתרחש שינוי מלא.

במובן זה, כל ממשלה דיקטטורית בעולם שלכם, בכל מקום, בכל תקופת זמן שהיא, הובאה על ידי דרישה לשינוי כתגובה לחוסר צדק. כל רודנות נבעה מזעם ומכעס, נבעה מדיכאון ומייאוש, לחלוטין. אך כאשר לא היה להן עומק גדול יותר מאשר אותם רגשות מכווצים, הם הפכו לאותה רודנות שהפילו. רק כאשר עומק זה של רגשות מכווצים הוחלף אז על ידי רגשות מרחיבים כבדים ועמוקים יותר של אהבה ושמחה והתלהבות ותקווה, ששינוי אמיתי יכול היה להתרחש.

וזו בדיוק הצרה שבה נמצאות המדינות במזרח אירופה עכשיו. הן נתנו ביטוי לרגשות הכעס והזעם, אבל האם ימשיכו ויגיעו לרגשות העמוקים יותר, או שפשוט יחליפו רודנות אחת באחרת? האם יאפשרו לרגשות המרחיבים, הכבדים והעמוקים יותר להפיק שינוי תמידי בניגוד לסתם הפרעה?

כן, כאשר אתם מתחילים להרגיש בעומק הרגשות שלכם, אתם תגעו תחילה בכעסים שלכם, בזעם שלכם, בפגיעות שלכם, ללא ספק. אבל המשיכו הלאה. ובדיוק כשאתם חשים שאינכם יכולים עוד להרחיק, שאין עוד דבר – “זה כל מה שאני” – אז אתם ממשיכים. ואתם תגעו בממלכת הרגשות המרחיבים הללו ותתחילו להיכנס אליה.

ואז, כשאתם מבוהלים לחלוטין … {צחוק} … מכיוון שכעת אתם מרגישים רגשות חיוביים מאוד אלה, אז אתם מגיעים עמוק אף יותר.

אתם מבינים, מכיוון שכמה מכם התנסו במעמקים הללו. אנו אומרים, בואו נדבר על הכעס שלכם, ואתם קופצים: “אה, כן, עשיתי את זה … {צחוק} … בוא נדבר על הכעס שלי! בוא אספר לך על אימא”. … {צחוק} … כן? או: “בוא אספר לך מה עשה לי בעלי לשעבר/מה עשתה לי גרושתי”. … {צחוק} … ואתם יכולים לכעוס, ואתם יכולים לצרוח, ואתם יכולים לשאוג, ואתם יכולים להשתולל, ואתם יכולים להשתמש בכל האנלוגיות הללו: “אני רוצה לפרק אותם, אני רוצה לקרוע אותם, אני רוצה לחנוק אותם, אני רוצה לדפוק להם את הראש בקיר, אני רוצה לחתוך להם את המעיים, אני רוצה לחתוך להם את הלב, אני רוצה ל … או, אלוהים, אני יכול להתחבר…”

אבל עכשיו בואו נרחיק לכת אל מעבר לזה, בואו נגמור עם זה ונרד מטה אל ה… “או, אין לי שום דבר לומר עכשיו”. … {צחוק} … “אהבה? אני לא רוצה לדבר על זה. אתה מבין, אני צריך קודם לגמור עם זה”. כמה מכם למדו היטב כיצד להגיע לעומק זה ברגשות שלכם, אבל אתם לא תיכנסו לתוך הרגשות הכבדים באמת, שכן אתם מפחדים מפני מה שתמצאו שם: אהבה ושמחה ואושר והתלהבות.

אתם מפחדים פן תהפכו לכודים ברגשות

אתם מפחדים מהעומק שלכם, שכן אתם מפחדים פן תלכדו שם. “מה אם אאבד שליטה? מה אם אהפוך רגשן? מה אם אנשים יתחילו לראות בי אדם רגשן שמרגיש כל הזמן? מה אעשה? אני לא רוצה שהרגשות ינהלו אותי!” … {צחוק} … הם כבר מנהלים … {צחוק} … הם כבר מנהלים אתכם!

מה משאיר אתכם רדומים ונפרדים ומתנהלים בחיים כמו רובוט? מה משאיר אתכם ישנים? מה מונע מכם להתעורר? הרגשות שלכם. הם כבר מנהלים את החיים שלכם. מה גורם לכם לצורך לתפעל ולנסות לשלוט ולשדל ולשחק במשחקים השונים שאתם משחקים? הרגשות שלכם. לא המחשבות שלכם, הרגשות שלכם. הם כבר מנהלים את החיים שלכם. זו אירוניה מוזרה אולי, אבל אתם אינכם יכולים כלל “לאבד שליטה”.

הפחד הוא זה: “אני אכנס עמוק מדי. אם בריכה זו היא בעומק אלף ושמונה מאות מטר, בערך בעומק של אלף ומאתיים מטר זה יהיה מאוחר מדי. אני אתפוצץ. אני אתפרק. הלחץ יהיה גדול מדי. לא אוכל לדחוף את הקרקעית ולחזור למעלה כדי להספיק לנשום. אני פוחד שאכנס עמוק מדי לתוך הרגשות שלי ואלך לאיבוד”.

זה מעולם לא קרה. אף אחד מעולם לא חווה זאת. האנשים “שמאבדים את הראש” הם אלה שאינם מוכנים להרגיש את הרגשות שלהם, לא אלה שכן מרגישים אותם. אף על פי כן, זהו פחד שבחקירת המעמקים, רבים מכם פוגשים.

פחד מעוצמתיות 

לא רק הרגשות מפחידים אתכם. העוצמתיות של הרגשות הללו גם היא פחד. רבים ירגישו כעס או פגיעה, אבל רבים לא יחושו כעס עוצמתי או פגיעה עוצמתית. הרוב אינו יודע אפילו מה הם באמת כעס עוצמתי או פגיעה עוצמתית. עוצמתיות היא לא רק להיות קולני; היא לא רק להיות ללא שליטה או לשקוע במלודרמה. אף על פי כן, לעתים קרובות זה מה שעולה בדעתכם כאשר אתם חושבים על עוצמתיות.

לדוגמה, אם אתם מבטאים את הפגיעה שלכם וכל העת אתם מחייכים, או אם אתם מתנצלים בגלל הרגשות שלכם – “ובכן, אולי אני לא צריך, וזה בטח קצת מטופש, ואין לי סיבה, אבל… אני מפחד” – אתם מפחדים מרגש עוצמתי.

במובן זה, אתם תאמרו לפעמים: “אני מרגיש כאילו שלאף אחד לא אכפת”. מרגיש כאילו, מרגיש כאילו, מרגיש כאילו, מרגיש כאילו, אבל לעולם לא מרגיש. אתם מבינים, “להרגיש כאילו אני כדור גומי” או כאילו אני חתיכה של משהו, במובן הזה, זה לא להרגיש. זה להסתובב סביב ההרגשה.

[מצייר על הלוח] דמיינו שבמקום כלשהו בבריכה הזאת נמצא הכעס עם העוצמתיות שאתם באמת חשים. שם במקום כלשהו נמצא “מרגיש כאילו שאני חתיכת זבל”. במקום אחר נמצא “מרגיש כאילו שלאף אחד לא אכפת”. כאן נמצא “מרגיש כאילו שאף אחד לא רוצה אותי בסביבה”. כאן נמצא “תסכול”. כאן נמצא “מודאג”.

אז איך אתה מרגיש? “נו, אני מרגיש…” ואז אתם קופצים לכאן לפגיעה ואז נודדים ל”מנוכר, מנותק, נפרד”. כן? … {צחוק} … ואז אתם חוזרים לכאן ל”מתוסכלים, מעוצבנים”. אז אתם קופצים חזרה לכאן ולשם, רק כדי שיהיה מעניין יותר, … {צחוק} … לרגש אחר כלשהו שעדיין לא הוגדר, ואתם מסתובבים סביב השוליים.

“אוו, אני מרגיש את הרגשות שלי”. כן, אתם מרגישים את הרגשות שלכם, אבל אנו אומרים, שאתם לא נכנסים לעומק מכיוון שהעוצמתיות מפחידה אתכם.

ולכן, “אני ארקוד, אני אציג, אני אפילו אבכה ואיילל ואדפוק באגרופים, וכן הלאה, ואמשוך בשערי, אבל אל תצפו ממני להרגיש את העוצמתיות. זה מפחיד מדי. לימדו אותי שזה מפחיד מדי. אולי יהיה עליי לנקוט עמדה, אתם מבינים? אולי אהיה חייב שיהיה לי אופי, אתם יודעים? אולי יהיה עליי לפעול על פי עקרון לשם שינוי”.

ואם אתם באמת נוגעים בלבו של רגש, ייתכן ותהיו חייבים לוותר עליו, לא להשתמש בו כמניפולציה. … “ובכן, אתה מבין, זה בגלל שכשהייתי בן חמש זה מה שקרה לי”. אה-אה, עכשיו כשאתם מבינים את זה, מה אתם עושים עם זה? “ובכן, התכוונתי לארוז את זה ולהשתמש בזה בפעם הבאה!” … {צחוק} …

אתם לא מתכוונים להיפטר מזה, נכון? “לאאאא. … {צחוק} … הוא יעיל מאוד כשאני נתפס על חם במציאות שלי. זה פשוט נוח מדי. ולכן, תן לי להוציא את הסיפור ‘כשהייתי בן חמש’. אה, כבר סיפרתי לך אותו? מה בנוגע לסיפור ‘כשהייתי בן שבע’? … {צחוק} … אתה מכיר גם אותו, נכון? אתה מכיר אותו. ובכן, מערכת היחסים הזאת הסתיימה”. … {צחוק} … “אני חייב למצוא מישהו אחר שלא מכיר את הסיפורים שלי! ואוכל להתחיל מהתחלה, ו… “

ואז אתם תוהים מדוע מערכות יחסים נמשכות שלוש שנים ואז מסתיימות, וארבע שנים ואז מסתיימות. מכיוון שאז נגמרים לכם הסיפורים! אז נגמר לכם המשחק, וכן הלאה. ולכן, “אני לא מתכוון לנגוע בעוצמתיות, מכיוון שיהיה עליי לוותר על המניפולציה, אולי אהיה חייב לנקוט עמדה. אולי לא אוכל להעניש, אולי לא אוכל לשפוט”.

פחד מפני “איבוד ראש”

מה עוד? הפחד פן “תאבדו את הראש”, שתשתגעו – הפחד שהכעס, הפגיעה, הפחד, האהבה, השמחה, או האושר יהיו יותר מדי בשבילכם. זה פחד שאתם תאבדו בדרך כלשהי כל קשר עם המציאות. “ככלות הכל”, אתם חושבים, “יש מוסדות שמלאים באנשים שאיבדו את הראש”.

לא. אנו היינו מציעים, שלא, זה לא נכון. המוסדות מלאים באנשים שסירבו להיכנס למים. אף אחד שחש את רגשותיו בכנות לא איבד באמת את הראש.

כן, יש כאלה שהתמלאו בזעם והלכו והרגו אנשים. כן, היו רוצחים ואנסים סדרתיים ואנשים שביצעו פשעים נוראים אחרים, שנעשו “בשם” רגש שלילי. החברה אומרת שהם בוצעו על ידי מישהו שנשבר, על ידי מישהו שאיבד את הראש. אבל זה מה שהחברה אמרה לכם, וזה מה שאתם “רציתם” לשמוע. זה נשמע בטוח יותר במסגרת התבנית של השוביניזם.

אנו מציעים שאילו אנשים אלה – הרוצחים הסדרתיים, האנסים הסדרתיים – היו חווים את רגשותיהם בכנות, ואם היה להם פורמט שבאמצעותו יכלו לעשות זאת, הם מעולם לא היו מאבדים את הראש. הדבר קרה בדיוק מכיוון שלא היה להם שום מקום להתמודד עם הרגשות הללו, ולא הייתה להם שום דרך להתמודד עם הרגשות הללו, ולכן הם “איבדו את הראש”. “הוא תמיד היה כזה ילד טוב. אף פעם לא עשה בעיות, אף פעם לא דיבר מתי שלא היה צריך, אף פעם לא התרגז. אני לא זוכר שראיתי אותו מתרגז, אני לא יודע מה השתבש”.

בדיוק מכיוון שהם עמדו כאן זמן רב מדי, ולא יצרו קשר עם הרגשות שלהם – שהם עברו את הסף. מכיוון שלא יצרו קשר עם הרגשות שלהם, הם מצאו בסופו של דבר ביטוי אלים, הרסני, מעוות שבו כל הרגשות הללו נשפכו החוצה. אבל לא מכיוון שהם נכנסו עמוק מדי, לא מכיוון שהם איבדו את הראש, או שעברו את הסף. זה לא קורה. אף על פי כן, הפחד קיים. אנשים הותנו לפחד והם רוצים לפחד מעומקי הרגשות.

וזה מה שהקונסנזוס החברתי יאמר לכם. זה מה שרוצים לשמוע רוב האנשים שנמצאים במסגרת הקונסנזוס הזה. זו אינה קנוניה; זהו ריקוד. זהו ריקוד בין החברה לפרט. הריקוד: הישאר מחוץ למים; הישאר על החוף.

ואלה שאיבדו את הראש עשו זאת בדיוק מכיוון שהם מעולם לא חוו ולמדו כיצד להתמודד עם עומק הרגשות שלהם.

פחד משינוי

קיים גם פחד שהחיים שלכם עשויים להשתנות. ברגע שאנשים מרגישים – באמת ובכנות מרגישים – רגשות עמוקים, לעתים קרובות הם משתנים. הם מתעוררים ומתחילים לחקור ולהשיג כפי שלא עשו מעולם. “אותו דבר” שוב אינו מקובל עליהם; הם משתנים. שינוי מפחיד רבים; הוא מעורר אימה.

לפעמים במערכות יחסים, שני הצדדים עומדים על שפת בריכת הרגשות ואחד מחליט לקפוץ פנימה. לפעמים כאשר שניהם מתיזים מים ונהנים במים הרדודים, אחד מחליט להיכנס למים העמוקים. מערכת היחסים משתנה. לפעמים צד אחד משאיר את הצד השני מאחור. או שהצד השני, מפוחד, בורח מהצד הראשון.

ברגע שחוויתם את העומק וחזרתם חזרה, במובן זה, שוב אינכם כפי שהייתם. לכן, מערכות יחסים משתנות, חברויות משתנות, משרות משתנות, דעות משתנות, גישות משתנות. המציאות יכולה להפוך מצליחה באופן פלאי, וזה עולם שונה מכפי שהיה בעבר. בדיוק מכיוון שאתם מפחדים שהחיים שלכם ישתנו, אתם מפחדים מעומק הרגשות.

פחד מפני נשיאה באחריות

לבסוף, קיים פחד מפני נשיאה באחריות. אחריות והכוח שלה מפחידים רבים. הם מטילים אימה על אחדים. אם אתם מחוברים לעומק הרגשות שלכם, אתם תישאו באחריות למציאות שלכם, אתם תהיו אחראים, ואתם תבראו אותה בעוצמה.

אנו אומרים שכאשר אתם צועדים מהחוף – כאשר אתם קופצים פנימה – ועושים את דרככם למים העמוקים, בחירות והחלטות מסוימות, מחשבות ותחושות מסוימות מתחילות לנוע. כאשר אתם נכנסים למים העמוקים ומתחילים להיכנס לעומק של מה שאתם מוצאים שם, אתם תצרו שדה כוח – אתם תצרו תהודה.

אתם תצרו שדה כוח, תהודה, אשר ירוממו אתכם. כן, כך יהיה. הם ירוממו אתכם אל מחוץ לבוץ, מחוץ לרפש, מחוץ לקונסנזוס. כן, כך יהיה. זה לא יהפוך אתכם ל”טובים יותר” – זה לא יהפוך אתכם לעליונים. אבל זה יברא שדה כוח שישנה אתכם וירים אתכם מתוך הזמן, המרחב, החומר והאנרגיה שבהם אתם קיימים כעת.

ואתם תגלו את האוצרות. אתם תגלו את האוצרות שאחרים משלמים להם מס שפתיים. אנשים רבים מדברים על ייעוד, אנשים רבים מדברים על משמעות. מעטים גילו אותם.

שכן, אתם מבינים, כאשר אתם מתפקדים במסגרת הייעוד שלכם, החיים שלכם עובדים. אין אותיות קטנות. כאשר אתם מתפקדים במסגרת הייעוד שלכם, החיים שלכם עובדים. כאשר אתם מתפקדים במסגרת המשמעות שלכם, החיים שלכם עובדים. הם עובדים באופן קסום ופלאי. הם עובדים עם הצלחה פלאית.

אנשים יכולים לומר שיש להם ייעוד, הם יכולים לומר שהם מצאו משמעות, אבל לעתים קרובות מדי הצהרות שכאלה הן רק מילים שהן ריקות מדי וחלולות מדי מכדי שיהיו בהן עוצמה או אפשרות להביא לשינוי.

מה הייעוד שלך? “הייעוד שלי הוא להשפיע על העולם, להביא לשינוי. הייעוד שלי הוא לרפא, לברוא”. זה נאמר היטב אבל היכן הם הרגשות? והאם הרגשות הללו לא רק אמיתיים, האם הם עמוקים? למרבה הצער, הצהרות יפות שכאלה, שהיו יכולות לשאת קסם רב כל כך, הן ריקות. עצוב עוד יותר, אנשים, אתם מאשימים את עצמכם ולעתים קרובות גם מענישים את עצמכם.

והמילים ריקות והייעוד חלש, לא מכיוון שאתם לא כשירים או לא ראויים, אלא מכיוון שאתם חסרים את עומק הרגשות שיכול להפוך מילים אלה לאוצרות. אתם אינכם חלשים, המילים ריקות ואינן נושאת שום אוצר.

ישנם גם אלה שיש להם ייעוד שלא ניתן לסווגו באופן נקי ומסודר כל כך. אך ייעוד שכזה הוא עשיר ומלא ברגש ובעומק – מלא באוצר. עבור אותם אנשים בעלי ייעוד שכזה, דומה שהכל עובד באורח קסום. פלאי.

כאשר אתם מתפקדים במסגרת הייעוד שלכם, המציאות עובדת. כאשר יש לכם משמעות, שאינכם מחפשים אחריה במישורים האתריים, אלא שמצאתם אותה בדם ובקרביים ובאבסורדיות של העולם, של האשליה, החיים שלכם עובדים באורח נס.

כאשר יש לכם אישיות – לא משהו שאתם קוראים בספר, לא משהו שהלבוש הנכון או שהמנהגים הנכונים מעניקים לכם – אלא אישיות שהיא אמיתית ברגש שלה ובעומק שלה, החיים שלכם עובדים באורח פלא. כאשר יש לכם אישיות שהיא מולדת בכם – שאינה קשורה למכונית הנכונה, לשכונה הנכונה, למשרה הנכונה, או להליכה להצגות ולאירועים התרבותיים הנכונים – החיים שלכם עובדים באורח פלא. כאשר האישיות שלכם אינה משהו שאתם לובשים ומורידים, אלא משהו שהוא באמת אתם, החיים שלכם עובדים באורח פלא.

אופי: אתם יכולים לפתח עקרונות, ואתם יכולים לקבוע אידיאלים ועקרונות, ואתם יכולים להזכיר לעצמכם אותם בכל בוקר. כן, עבור כמה מכם, זה חשוב עכשיו. אנשים מסוימים שאין להם אופי רב חייבים אולי לחיות יום אחד בכל פעם, ואז יום נוסף, ואז יום נוסף, עד אשר בסופו של דבר הם יכשירו את עצמם. אבל יש גם אופי שבא באופן אוטומטי, שהופך אינסטינקטיבי, שהופך לא-מודע; לא-מודע באופן מודע. סוג זה של אופי הוא אוצר; זה אוצר אמיתי וזה באמת אוצר.

והכוחות שהם אוצרות אינם תוצאה של זכירה, כאשר אתם אומרים לעצמכם, מפתים את עצמכם, משכנעים את עצמכם. הם הכוחות המתפקדים שמפיקים מציאויות מתוך אותם כוחות.

וכמו עם הכוח, כך גם עם המוטיבציה. מוטיבציה הופכת לאוצר כאשר שוב אינה כזו שעליכם לשכנע את עצמכם בגינה בכל בוקר כדי שתוכלו לקום, להתלבש, ללכת לעבודה, לעשות את העבודה שלכם ולהרוויח את הכסף כדי שתוכלו לצאת לחופשה. … {צחוק} … אוצרות הכוח והמוטיבציה אינם משהו שאתם עושים כדי להימנע מצרות או כדי להיראות טוב בעיני אחרים. מוטיבציה אמיתית היא מוטיבציה שלא אכפת לה כלל מה אחרים חושבים, אלא שהיא שלכם, שעושה את מה שאתם רוצים שתעשה.

ויש את הזהות של הידיעה מי אתם באמת. ויש יצירתיות מתמשכת ותמידית.

כולם יכולים לשלם לאלה מס שפתיים. כולם יכולים להתנות את עצמם ולהגיע לרמות מסוימות של הצלחה, בהחלט. ואם אתם מסרבים להרגיש את עומק הרגשות שלכם, היינו מעודדים אתכם אז ליצור באופן מלאכותי את כל התכונות הללו, מכיוון שההצלחה השגרתית שהם יכולים להביא טובה יותר מחוסר הצלחה. צרו אוצרות מלאכותיים, אם אתם חייבים. שכן אפילו אוצרות שכאלה ישרתו אתכם היטב.

אבל במקום זאת אנו מעודדים אתכם בעוצמה למצוא את האוצרות האמיתיים, והמקום היחיד שבו תוכלו למצוא אותם הוא בתחתית בריכת הרגשות הזו.

אין זה משנה איזה רציונליזציה או תירוצים תתנו לעצמכם, בתחתית הבריכה תמצאו את האוצרות האמיתיים.

ואלה שממשיכים לעמוד על שפת הבריכה – אלה שמתעקשים להישאר בטוחים על החוף – לא יבינו לעולם באמת את מה אנו אומרים. הם לא יבינו לעולם והם לא ידעו לעולם. הם יאייתו כל מילה כהלכה: ייעוד, משמעות, אישיות, דמיון, אופי, כוח, מוטיבציה וזהות. אבל יש כל כך הרבה יותר שהם יפספסו; יש כל כך הרבה יותר שילך לאיבוד. היצירתיות התמידית יכולה להיות חמקמקה; היא יכולה ללכת לאיבוד.

אחרים שמשכשכים במים הרדודים יקבלו מושג קלוש, ואלה מכם שחקרו והחלו נכנסים לתוך העומק ונבהלו ונסוגו מכל סיבה שהיא – אתם תטעמו משהו.

ואלה שנכנסו לעומק ואפילו הגיעו לעומק מסוים, ירגישו געגועים הביתה וירגישו עצבות מסוימת, מכיוון שאתם תדעו, מכיוון שאתם תבינו על מה אנו מדברים כאשר אנו מדברים על אוצרות, מכיוון שאתם התקרבתם אבל לא ממש הגעתם לשם. אתם תרגישו געגועים הביתה וסוג מסוים של עצבות שלא תוכלו אפילו לתאר.

אבל באמצעות העומק הזה, התנועה הזאת של הכניסה לתוך המים, לתוך המים העמוקים, ולתוך העומק עד לקרקעית, אתם תגלו את האוצרות הללו.

והאוצרות הללו – ברגע שתגלו אותם, ברגע שהם יהיו שלכם – ישפיעו עליכם, והם ירוממו אתכם למקום מעודן של הצלחה פלאית.

באהבה ובשלום,

לזריס

חלק שלישי

בריכת הרגשות

וכעת, מדיטציה …

מצאו תנוחה נוחה, ואפשרו לעצמכם לעצום את עיניכם בעדינות, לעצום את עיניכם בעדינות…

ובעיניים עצומות, אפשרו לגופכם להתחיל להירגע. השתמשו בכל שיטת הרפיה שהיא, בכל טכניקה שעובדת עבורכם, באמצעותה אתם שוקעים עמוק יותר ויותר; המשיכו על פי כל סדר שמתאים לכם, לנקות את המוח, או למלא אותו בתמונות יפהפיות, ליצור בועה עדינה של דממה, או לדבר אל עצמכם מנטלית. כל מה שעובד… כל מה שלמדתם והתניתם את גופכם להגיב לו. אפשרו לעצמכם להירגע. …

תחילה מצאו את עצמכם בקרחת יער, עוקבים אחר היום בעודו מתחיל ונגמר … ואל תוך הלילה. אז אתם מוצאים את עצמכם בחשכה, בחשכת הלילה ואל תוך האדמה, לתוך עולם שנמצא בעבר לעולמות הפנימיים של הדמיון שלכם, שהוא העולם התת-קרקעי, ממלכת ההכרה הלא-מודעת.

שם יוביל אתכם שביל, שביל יפהפה שאתם צועדים בו בקלות ובעדינות, עד שמגיע הזמן לעזוב את השביל הזה אל הלא-ידוע ולמצוא את דרככם, פלסו את דרככם שלכם, דרך סבך השיחים, דרך היער הצפוף, אל בריכה, בריכה יפהפייה שעל גדותיה דשא ירוק, ועצים עצלים עדינים, ערבות המזילות את ענפיהן אל תוך המים.

בריכות הרגשות … כחולה ומזמינה, אך עמוקה יותר מכפי שאתם יודעים. ואתם נכנסים לבריכה, חולפים דרך מעמקי הרגשות … דרך כל אותם רגשות מכווצים ששכנעתם את עצמכם שאתם מפחדים מהם, אך שאותם אתם חשים ושעמם אתם מתמודדים ושאליהם אתם מגיבים בכל יום ויום בחייכם.

ואתם יורדים עד אשר אתם מגיעים לרגשות האמיתיים שמפחידים אתכם יותר מכל. את הרגשות הללו אתם תרגישו, תעבדו אתם, תחוו אותם, באופן סמלי, עד אשר תגיעו לקרקעית, עד אשר תגיעו לעומק העומקים.

וכאן אתם מתחילים לגלות את האוצרות של העצמי הגבוה שלכם, לגלות את האוצרות שיכולים, בתורם, להוביל להצלחה הפלאית שיכולה להיות שלכם.

ובעודכם רגועים עכשיו, לאחר שהקשבתם לצליל קולנו, כמו גם למילים, לאחר שעשיתם את מה שעובד עבורכם ומביא את גופכם לרגיעה, לאחר שנכנסתם למצב של רגיעה מוחלטת.

רגיעה מוחלטת… רגי… עה… מוח… לטת. רגי… עה… מוח… לטת.

אנו נספור משבע לאחת. עם כל ספרה אתם תכנסו עמוק יותר ויותר עד שנגיע לספרה אחת. אתם תמצאו את עצמכם בקרחת יער, מוקדם בבוקר, לפני שהיום החל.

שבע… הירגעו… שש… הירגעו… חמש… ארבע… שלוש… שתיים… אחת.

דמיינו וחושו את עצמכם שם. שחר אפור, עצים דוממים, עשב רטוב מטל, ערפילים שקטים… מוקדם בבוקר.

אתם פונים למזרח, ממתינים לשמש, ממתינים לקרן האור הארגמן הראשונה שתופיע באופק, ותכריז על הופעת כדור האש בחייכם.

והנה היא, הקרן האדומה. ואז השמש עולה לאיטה, היא נעה בכבדות, מתעוררת וממלאת את השמים באור, בוחשת בערפל כאילו היה נזיד, מעירה את העלים עם נשימתה הסופגת את הטל. הבוקר שבר את הדממה והשקט של הלילה.

וכדור האש האדום הופך כתום וצהוב עד אשר הוא הופך לכדור קטן ולוהט.

ובשחר הנפלא בראשית הבוקר, כשהצללים מתמתחים אל המערב, אתם מברכים את השמש. שכן היום אתם מקבצים את האנרגיה אשר תברא את שדה הכוח, את התהודה של ההצלחה הפלאית. ולכן אתם מברכים את השמש בהתלהבות.

ובעודה עולה לגובה אמצע הבוקר, רוח עדינה נושבת, ואתם מריחים את ניחוחות אור-היום הראשון. הרוח העדינה, הקול השורק בינות העצים, הניחוחות, המגע, המראה. המגע, הטעם.

מסתובבים לדרום, שוכבים על הדשא הרך, ריח העשבים, מחכים לרום היום. מחכים שתגיע לגובה שלה ותדליק את דמיונכם בבהירות ובתובנה.

ובחום היום, חום השמש ממיס את הפחדים בזרזיפים של זיעה על המצח והצוואר.

ואתם מחייכים מבעד לעיניים עצומות, חשים בליטוף, בחיבוק, בנשיקה.

בעוד השמש חוצה את רום השמיים, גם אתם סובבים למערב ומחכים לאור אחרון, לשקיעת השמש. ובעודכם פונים לכיוון מערב, השמש מצטרפת אליכם ומנמיכה. החלק התחתון נוגע בקצות העצים והופך את מה שהיה ירוק עד עתה לשחור אחיד.

כדור האור הנהדר גדל, אתם יודעים שזו רק האטמוספירה, אך הכדור הענק הזוהר עתה באור אדום נפלא, מורח צבעי סגול וורוד על פני השמיים. שקיעה רבת הוד.

וכשהחלק התחתון נוגע באדמה, השמש נעה כדי להביא לסיומו עוד יום על פני האדמה. ואתם מחכים ללילה.

כשהלילה מתחיל לרדת, אותה שעה קסומה: שעת הדמדומים, שבה הלילה מתגנב ויוצא ממקום מחבואו לתפוס בדממה את היום, לחבק אתכם בשקט קר ורך, להעניק יותר מאשר נלקח.

אתם פונים כעת לצפון, כדי להתייצב למול החשכה, הקור, החורף של היום שלכם, כדי להתמודד עם מוות של חשכה ריקה. עננים מכסים את השמיים, מחשיכים את האדמה, ואת הסהר לא ניתן לראות.

כעת אתם נעמדים והולכים, כעיוורים, בידיים מושטות אל תוך החשכה, ברגליים המדשדשות בדשא הרטוב והחלקלק, אל תוך החשכה, אל תוך האפלה, אל תוך מות הלילה. משאירים מאחור את כל הפחדים שלכם, את כל הספקות שלכם, את כל הדאגות שלכם, את כל החששות שלכם. משחררים את כל מה שלמדתם לגבי המקום שאליו אתם הולכים. משחררים לחופשי את הפחדים, את החרדות, את ההליכה לאיבוד, את כל מה שאתם עשויים למצוא במוות הזה, באפלה הזאת.

ובעודכם מוצאים את דרככם, בעיניים פעורות, מנסים לספוג את האור שאינו נמצא שם, אתם רואים לבסוף פס, חריץ אדום, לא אופקי, לא, אלא אנכי הפעם. לא שמש עולה, אלא כניסה לתוך האדמה.

אתם נמשכים אליו, פס ארגמן זה, כמו זרזיף דם, אתם נמשכים אליו. שכן כאן נמצא מסך, צעיף, שער לעולם אחד.

ובעודכם מחליקים מבעד לפס זה של אור ארגמן אדום לתוך האדמה, אתם נכנסים לתוך מנהרה, מסדרון, מערה עמוקה. אתם יורדים, פונים שמאלה וימינה, הולכים לאן שהדרך מובילה אתכם.

עמוק יותר, נעים מהר כעת. נמשכים על ידי ההתלהבות של המקום שאליו אתם הולכים. נמשכים אל השער עמוק באדמה אל העולם התת-קרקעי.

וכאשר אתם פונים בפניה האחרונה; לא ידעתם שהיא האחרונה עד אשר פניתם בה, שם, הדלת, הכניסה, הדרך פנימה.

אתם עוצרים והולכים, לאט כעת, נחים. ואל הדלת, השער בין אם הוא פשוט, מקושט, או פשוט וילון ישן התלוי על הפתח, אתם חוצים סף.

וכאשר אתם חוצים את הסף אתם צועדים על נתיב, נתיב נהדר של בטון או אספלט, או חימר מהודק. הוא חלק, והוא רחב. אין בו בורות, אין מהמורות, אין כאן מכשולים, אין מחסומים שיש להתגבר עליהם. אין תחבולות, אין מאבק, אין כאב, אין קושי.

ובעודכם מביטים אחורה, מופתעים, אין דלת, אלא דרך, דרך מתפתלת שנמשכת אל העבר שתמיד היה שם, תמיד ישר.

ובעודכם פונים קדימה שוב כדי להמשיך, אתם צועדים על הנתיב הזה מתחת לשמיים יפהפיים של יום ועצים גבוהים: ערבות ועצי תרזה דקים וירוקי עד. כרי דשא ושדות ואגמים ובריכות עדינות. אנשים זקנים יושבים ומהרהרים בעבר, ילדים משחקים, מצחקקים וצוחקים, בעודכם צועדים בנתיב. הולכים, צועדים להיכן שהנתיב מוביל אתכם, הולכים בעקבות הדרך, בקלות, בשמחה, ובכל צעד בטחון רב יותר, אתם בטוחים יותר בעצמכם. צועדים לקראת מקום שאתם מכירים; בריכה של רגשות.

בעודכם צועדים, אתם מגיעים למקום שבו הגיע הזמן לעזוב את הנתיב. אתם יודעים, אתם עוצרים, אתם עומדים. מהססים לרגע, אתם פונים וצועדים לתוך הלא-ידוע, לתוך עובי היער שבו העצים כחולים-ירוקים, שבו החשכה שחורה כמעט, שבו האדמה לחה, שבו השמש לא ספגה עדיין את הלחות, עדיין לא לקחה אותה חזרה.

ולתוך סבך אפל זה אתם צועדים ללא פחד מפני מה שאינכם יודעים. מרימים ענף כדי לעבור מתחתיו, חולפים מעל גזע עץ כרות, ענפים רקובים, חשים באדמה הרכה והלחה, ברכות העלים והענפים הנרקבים.

אתם הולכים לכאן ולכאן. עד אשר פעם נוספת אתם מגיעים לקרחת יער, שונה מקודמתה. קרחת יער של עשב רך וירוק שמתגלגל בעדינות לקצה של בריכה שבה המים כה שקטים וכחולים כבוקר נפלא. שעצים סובבים אותה ומשתקפים בתוכה. שערבות בוכות את ענפיהן אל תוך המים.

אתם צועדים לגדה. בריכה של רגשות. כאן טמונים הרגשות שלכם. כאן היא באר הרגשות שלכם.

אתם מביטים זמן רב. היא אינה גדולה – הבריכה – לא רחבה כל כך. אבל היא עמוקה. אתם יודעים. אתם יכולים לראות.

אתם מסירים את המנעלים מרגליכם ומסירים את בגדיכם, שכן עמוק בתוך בריכה זו, הרחק מעבר ליכולת הראיה שלכם, נמצאים אוצרות, אוצרות נפלאים נעולים בתיבות אוצר קטנות.

בקרקעית אתם תמצאו את הייעוד שלכם, את משמעות החיים, את ההגיון של החיים. אתם תמצאו את האישיות שלכם; לא כזו שעליכם להמציא, אלא אישיות שהיא כה טבעית, כה אתם.

אתם צועדים עמוק יותר, עד לגובה הברך לתוך המים שהם כה עדינים, רכים וקרירים, ובקרקעית אתם תמצאו דימוי שתמיד עולה על מציאות מופלאה.

אתם תמצאו אופי: את האידיאלים, העקרונות ואת הקלות לדבוק בהם באופן אוטומטי, כדי שתוכלו לוותר על האשמה בה משתמשים כחלופה לעתים קרובות כל כך, כדי שתוכלו לוותר על הרחמים.

אתם תמצאו את המוטיבציה שלכם, את הזהות שלכם, את היצירתיות שלכם, אתם תמצאו את העוצמה שלכם.

עמוק יותר אתם נכנסים, עד לגובה המותניים, עד לגובה החזה ובתי השחי, הכתפיים, הצוואר, הסנטר, השפה התחתונה, השפה העליונה, הנחיריים.

אתם עוצמים את עיניכם. צועדים פנימה. אתם שקועים עד לגבות עיניכם עמוק בתוך הרגשות שלכם. צעד אחד נוסף, נושמים באופן רגיל בבריכה מיוחדת זו, צועדים אל מעבר לקצה.

והניחו לעצמכם להתחיל לשקוע. הניחו לעצמכם להתחיל לרדת. אתם יורדים לאט כעת. עמוק יותר אתם יורדים. המים קרירים, אתם חשים בלחץ כנגד העור שלכם. הרגליים כמו עופרת מושכות אתכם מטה, מושכות אתכם עמוק יותר, עמוק יותר.

שוקעים לתוך המעמקים. הניחו לעצמכם להתחיל להרגיש. הניחו לעצמכם להתחיל להרגיש. כמו שכבות תרמיות במים. פגשו ברגשות; איזה מהם תחילה?

במכווצים, הקלים שבכל הרגשות שיש לכם! משמעותיים, כן, אבל פחות כבדים מרגשות האהבה הכבדים. חושו מה נמצא שם. אולי זה הכעס שלכם. אולי הפחד שלכם מזעזע אתכם לפתע.

דימויים עולים בראשכם, תמונות, תרחישים, מונטאז’ים חולפים. זעם וכעס מהילדות. פגיעה בגיל ההתבגרות. השפלה. תמונות של בגידה, של נטישה, של זעם, של חרון. הניחו לעצמכם להרגיש ברגשות. כל אלה שמתכווצים בתוככם. כל אלה מהם פחדתם והעמדתם פנים שהם לא שם.

הניחו לעצמכם להרגיש. הניחו לעצמכם להרגיש בהם. הניחו להם לבעבע בתוככם. הניחו להם למלא את ראשכם, למלא את דמיונכם.

שמעו את צעקת האם ששולחת רעידות בעמוד השדרה שלכם. שמעו את הדחיות, את הצחוק, את ההשפלות. חושו בחריקת השיניים, בנקמה שהבטחתם לעצמכם. חושו בציפורניים שלכם שמתחפרות בכף ידכם.

ושחררו את הזעם. הניחו לכעסים להתפוצץ!

מוצפים בדיכאונות אולי. מוצפים באשמה. הרגישו!

הניחו לתמונות לבוא, של כל הפגיעות והכאבים, של הכעסים והזעם והחרון! כל ההשפלות, הדחיות. הניחו להן לבוא, ללא סדר, להציף אתכם באופן אקראי. לגרום לכם להסתובב ולהסתחרר.

הסתחררו והסתובבו כמעונים, כנתונים ללעג, כמי שמשטים בהם. חושו בצחוק המכוון אליכם. חושו בו מנסה לבלוע אתכם.

שקעו עמוק יותר. עמוק יותר עכשיו. חושו ברחמים. כן, הרחמים. אוי, מסכן שכמוני!

חושו בקדוש המעונה; בלסת המהודקת, בהרמת הסנטר, בגאוותנות של ההתעלות מעל לזה, בעודכם שוקעים עמוק יותר פנימה.

חושו באשמה כמו בגלים עצומים תחת עורכם.

חושו בצדקנות המבעבעת החוצה מכם, נוזלת החוצה מכם.

חושו בלחץ הפועם ברקות! חושו בכאב.

עמוק יותר עכשיו. עמוק יותר. כל הרגשות שלא הייתם בטוחים שיש לכם, כל הרגשות שפחדתם להרגיש. אל תדחיקו אותם! הניחו להם לזרום החוצה מכם, כאילו לחץ המעמקים דוחף אותם החוצה.

הם נוזלים החוצה מכם עד שאינכם יודעים אם אתם מסוגלים לסבול זאת עוד! חושו בהם צורחים בראשכם, מחרישים אתכם!

עד אשר הרגליים שלכם שוקעות עד לברכיים, בדבר מה שונה, עד למותניים, עד לחזה, על ללבכם.

עד אשר אתם מגיעים לתוך הרגשות המרחיבים. אהבה… האור… חיבוק האהבה והתמיהה והסקרנות. של קרבה, של עדינות, של אינטימיות, של שמחה… של אושר. של צחוק!

שוקעים עמוק יותר. רגשות… רגשות… שיכורים מאהבה, באמון, בשמחה, באושר עדין, עם חיוך על הפנים.

שוקעים עמוק יותר, משחררים… משחררים… משחררים… משחררים.

כל הדרך. חושו באהבה, בפלא, בהתלהבות, באמון, בהודיה, בסלחנות, בשלווה, בשביעות רצון עדינה, בתמיהה של סיפוק.

וכאשר אתם בטוחים שאין יותר, יש רק יותר! גל אחר גל מציף אתכם, סובב אתכם, מקיף אתכם, מדגדג אתכם.

כל האהבה. כל הפלא. כל הנסים. כאילו אתם עטופים בזרועות העצמי הגבוה שלכם. כאילו האל/האלה/כל היש עוטפים אתכם בכל זה.

שוטפים… גל… גל אחר גל… מעבר למה שהמוח שלכם מסוגל לתפוס, מעבר למה שכל המילים יכולות להביע.

אקסטזה! אוטופיה. ויותר… ויותר…

עד שלבסוף אתם מוצאים את עצמכם על החוף. על גבי חולות עדינים. ושם ממתין לכם העצמי הגבוה שלכם, עומד ומביט אל פני המים, מביט אל האופק; ים הנסים.

הוא סובב ומביט אליכם. אתם רואים את הדמעות שזולגות מטה על הלחיים. שמחים כל כך שהגעתם, שמחים כל כך שהעזתם, שהעזתם להרגיש.

הוא צועד, באופן מכוון למדי, אך בהיסוס, ובעודכם נעמדים על רגליכם, חשים מעט חולשה בברכיים, הוא אוחז בכם, והוא תומך בכם. הוא מחזיק בכם באהבתו, בחיבוקו. אתם בוכים על כתפו. זרועותיו חזקות, מסוגלות, מחזיקות את המשקל, והוא אומר פשוט: “אני אוהב אותך”.

ואתם חשים את הכוח שב אליכם. כמעט חוליה אחר חוליה, מטה אל האגן ודרך הרגליים אל הברכיים, אל הקרסוליים ואל כפות הרגליים. אתם עומדים. כל מה שאתם זקוקים לו הוא אהבה, זה כל מה שדרוש. וזה דבר טוב, מכיוון שבסופו של דבר, זה כל מה שיש.

וכעת בחול הזה, לאורך פיסת חוף זו, קבורים האוצרות שלכם בתיבות אוצר קטנות ללא מפתחות.

ואתם והעצמי הגבוה שלכם מתחילים ללכת יד ביד, יחפים על החול. וכאשר אתם מגיעים למקום שלבכם דורש מכם, שניכם כורעים על הברכיים וחופרים בשמחה, בשמחה ילדותית, עד אשר האצבעות שלכם נוגעות בעץ או במתכת – בקופסה.

הראשונה תכיל את הייעוד שלכם. ובעודכם חושפים את הקופסה יחד, מרימים את המכסה, וכמו במשב רוח, אד, המערפל את עיניכם ואז משפר את ראייתכם.

מה אתם חשים? מה אומר לכם העצמי הגבוה שלכם? מה אתם לומדים על משמעות וייעוד? הניחו לזה להיכנס פנימה. הכניסו זאת פנימה. הכניסו זאת פנימה.

נכון, זו אינה כל התשובה, אבל אלה חלקים מהתשבץ והם חשובים עבורכם. כאשר תפתחו את האוצר אתם תגלו פיסות של הייעוד שלכם, של המשמעות שלכם. העצמי הגבוה שלכם יסביר או ימלא את הכרתכם בהבנה.

ואתם ממשיכים לצעוד, נעצרים היכן שלבכם אומר לכם, חופרים במרץ, מצחקקים וצוחקים שניכם, אוצרות נוספים יתגלו על ידכם. לא בהכרח על פי סדר כלשהו.

כמה תיבות אוצר עשויות להיות גדולות יותר, ואחרות קטנות יותר. חלקן עשויות להיפתח באופן אוטומטי, וכמה יגיבו רק למגע מיוחד. כל תיבה מתויגת. לפני שתפתחו אתם תדעו מה תמצאו בפנים. כעת לכו יחד, חקרו. מצאו עוד אוצרות, אבל לא את כולם.

וכאשר אתם מגיעים לתיבה השניה והשלישית, ולבסוף לרביעית, חשוב לציין לא רק מה שבפנים, אלא גם איזו תיבה גיליתם, איזה אוצר.

חקרו כעת. תיהנו.

מה תמצאו כעת? האם את היצירתיות שלכם, את הזהות? או האם זו עוצמתכם? אולי האופי או המוטיבציה או אולי האישיות? חקרו.

אתם מוצאים תיבה אחר תיבה; אחת, שתיים, שלוש וארבע. אתם יכולים לחזור ולמצוא את השאר.

היום חולף עד אשר בשקיעה אספתם ארבע תיבות. אתם יושבים עם העצמי הגבוה שלכם, מה מצאתם?

שבו שם מוקפים. איזו תיבה פונה למזרח? איזו פונה לדרום? איזו למערב, ואיזו פונה לצפון?

סדרו אותן, שנו את הסדר, עד שתציבו אותן במקומן המתאים.

שכן הראשונה תעניק לכם ידיעה; השניה, את חגיגת דמיונכם, אש התשוקה שלכם. השלישית, זו שפונה מערבה, חגיגה גם כן, של הצלחה. והאחרונה: היציבות שלכם, הבסיס שלכם.

ומכל אחת מתיבות האוצר הללו נובעת כעת אנרגיה. אולי בצורת אור, או צליל, או רק רטט.

ואתם מוצאים את עצמכם מתרוממים מעל לקרקע, נישאים אל על, דרך המים. ממריאים מעלה, מעלה אל השמים, העצמי הגבוה ממריא אתכם. מעלה לתוך בריכת הרגשות, בקלילות, אתם מגיעים אל האור, אתם מגיעים לכחול הזוהר, לאור השמש המורכב מקרני אור נהדרות שבאות ומחפשות אחריכם.

ונישאים על גבי אחת מהקרניים הללו, אתם עולים גבוה יותר. ממריאים גבוה יותר, גבוה יותר, עד אשר בקלילות אתם פורצים מבעד למים ונושמים.

יוצאים מן הבריכה ונשכבים על הגב. ומניחים לזה להיכנס. זה יכול להיות שלכם. הצלחה פלאית מופעלת בפנים.

ועוד רגע תפקחו את עיניכם. אספור עד חמש ואז תפקחו את עיניכם, לא קודם לכן. בספירה עד חמש. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, וחמש. פקחו את העיניים. אפשרו לעצמכם להתעורר. הביטו סביב, התעוררו, חזרו אל החדר. השתעלו, קנחו את האף, אם אתם צריכים. אחרים רק חושו, רק חושו.

ודעו שאף על פי שייתכן שמילים אינן יכולות לתאר זאת, דבר-מה השתנה.

…………………………..

ובכל פעם שאתם עושים את המדיטציה, מספיק פשוט לחזור עליה בעצמכם, וכן גם להקליטה עבור אלה שרוצים להיות מודרכים בתהליך. כדי שתוכלו לקלוט עוד מהאנרגיה, עוד מהתהודה, עוד משדה הכוח שיכול לאפשר הצלחה פלאית.

אבל איך, איך תוכלו להשתמש בה? איך תעשו זאת בדרך פרגמטית ומעשית ביותר? מה אני יכול לעשות כדי ליישם זאת לתוך המטפיזיקה הייחודית שלי?

ובכן, יש שתי גישות; אחת ספציפית ואחת כללית. אתם יכולים להשתמש בגישה הספציפית כדי לאפשר לחלומות, לאפשר לתשוקות, לציפיות, ודמיון שיש לכם, להתגשם; לא רק כדי להצליח, אלא להגשים אפילו יותר ממה שאתם מצפים, אפילו יותר ממה שאתם רוצים, אפילו יותר ממה שאתם מדמיינים. אתם יכולים להשתמש בה כדי לברוא הצלחה פלאית על כך שתגשימו את הדברים שאתם רוצים, את הדברים שאתם משתוקקים אליהם, יותר מכפי שאתם משתוקקים אליהם, יותר מכפי שאתם רוצים אותם, יותר מכפי שאתם מצפים.

וכך תעשו זאת, זה הגיוני למדי למעשה, וזה יעבוד טוב מאוד.

נניח שיש תחום בעבודתכם שאתם רוצים להגשים באופן קסום יותר או מערכת יחסים שאתם רוצים ליצור. אלה יכולים להיות היבטים מוחשיים ולא-מוחשיים של המציאות שלכם, שבהם אתם רוצים, להם אתם מצפים, שאותם אתם מדמיינים. לא צריכה להיות כל מגבלה.

1. כדי להתחיל; פעלו על פי העיבוד והתכנית הרגילים שהייתם עושים בכל מקרה.

במילים אחרות, כפי שהייתם מעבדים את מה שאתם רוצים. אולי הייתם יושבים ובוחנים את האמונות והגישות הניצבות בדרככם. אולי הייתם פועלים כדי לנקות מחסומים כלשהם, או חלקים מסוימים מן העבר. עיבוד שכזה עשוי לכלול סליחה, שחרור וריפוי. התחילו עם מה שהייתם עושים בדרך כלל בעיבוד שלכם כדי לסלול את הדרך.

כדי להמשיך בשלב הראשון: עבדו עם הטכניקות התכנות האישיות שלכם. תוכלו להשתמש בטכניקת 33 השניות, או בטכניקת כדור האור. תוכלו לעשות את התכנות שלכם במישור הסיבתי, או בעולם התת-קרקעי. עשו את טכניקות יצירת המציאות שלכם בדרככם שלכם.

2. לכו לבריכת הרגשות. כעת בריכת רגשות מסוימת זו, זו שאליה הגעתם במדיטציה, היא אותה בריכה אלא שהפעם תהיה עליה תווית.

אתם מכירים ציורים כגון אלה של נורמן רוקוול שבהם רואים בריכה ולידי שלט עליו כתוב “אסור לדוג”? כן? או “אסור לשחות”. ובכן, אתם תראו שלט דומה. לכו לבריכת הרגשות, בכל דרך שתבחרו; כנסו לעולם התת-קרקעי אם תרצו, או למקום בטוח ומצאו את הבריכה במקום קרוב.

והבריכה תהיה שם, ושם ליד הגדה בצורה מוזרה כלשהי, תראו שלט… מעוקם… מעץ ישן… מתקלף … ועליו יהיה כתוב “קריירה” או “מערכת יחסים”. יהיה כתוב עליו הדבר שבו אתם חפצים. לעתים תופתעו לראות מה כתוב עליו. ייתכן ויהיה כתוב שם “קדוש מעונה”. האותיות עשויות להיות מחוקות, אבל: “המממ, כן, כן, זה קו”ף, ודל”ת, וו”ו, קדוש מעונה, אה הה, כן. זו בריכת הקדושים המעונים, בהחלט”. (צחוק)

השתמשו בדמיונכם. שוב, ככל שתשתמשו בדמיונכם, כך יעבדו המדיטציות בעוצמה וביעילות רבות יותר. ובמהירות רבה יותר, גם כן.

מצאו אפוא את הבריכה המסוימת המתקשרת לבעיה או לנושא שעמם אתם רוצים להתמודד באופן ספציפי. יש שם תווית צפויה או לא צפויה, ברורה או מעורפלת. בכל מקרה, זו הבריכה הנכונה, בהחלט, מכיוון שהיא סווגה; השלט מצביע על כך.

3. כעת, צעדו לתוך בריכת הרגשות הזאת. צעדו פנימה. כנסו עד האף והגבות. “אני שקוע עד לגבות בתוך זה”.

כעת, התחילו לשקוע לתוך בריכת הרגשות, והתחילו לחוש ברגשות הסובבים את הנושא המסוים. ייתכן שתמונות יציפו את ראשכם; תמונות מהילדות, הבזקים של תמונות, כל דבר שהוא. אתם עשויים לשמוע קולות, או אולי יצופו רק זיכרונות, או שירים מן העבר שיש להם משמעות מיוחדת. מצבים, נסיבות, כל דבר שהוא. הניחו לזה לבוא אליכם. אולם, הניחו לעצמכם להרגיש ברגשות. חושו ברגשות שלכם באופן מלא, עשיר, עמוק.

אל תמנעו, אל תגידו: “ובכן, זה לא באמת”, כן, זה כן באמת. אולי אף יותר במידה והייתם עומדים למול קבוצה וחולקים בדרך זו. מכיוון שכאן לא צריך להרשים אף אחד, לא צריך להציג בפני אף אחד. אני מקווה, לפחות, שלא תציגו בפני עצמכם. (צחוק)

הניחו לעצמכם לחוש. חושו ברחמים. תרצו אולי לעשות זאת בשכיבה כדי שתוכלו להתכרבל בתנוחת עובר ולהיאנח ולחוש ברחמים. חושו בפגיעה, בכאב הפגיעה. חושו באנחה העמוקה של כאב קהה. הניחו לעצמכם לחוש ברגשות שנמצאים שם. זה כל כך חשוב.

רחמים, דרך אגב, הם רגשות אמיתיים ולכן יש להם פוטנציאל שלילי וחיובי; בעיקר שלילי, כן, אבל יש גם רחמים חיוביים. לא לקדוש מעונה, (צחוק) לא. זה מלאכותי, זה רק שלילי. לא לקורבן, זה מלאכותי, אין לכך כל היבט חיובי. אבל יש מקום לרחמים, ואפילו לרחמים עצמיים; זה יכול להיות רגש חיובי, שיכול לנקות. אז אם זה רחמים, חושו בהם!

אם זה זעם ואשמה וחוסר הגינות, הניחו לעצמכם להרגיש בהם! הניחו לפנים שלכם להתעוות ולחוש ברגש, או שתהיו שלווים, אבל הניחו לעצמכם להתעוות מבפנים.

קמצו את האגרוף, הניחו לציפורניים לחדור לכף היד, באופן מנטלי, אם לא פיזי, אין צורך להקיז דם, עליכם לחוש בזעם ובתשוקה להתפוצץ מרוב כעס, אם זה מה שאמיתי עבורכם. חושו בכל השליליות, בכל הרגשות המכווצים.

אז שקעו עמוק יותר לתוך הרגשות החיוביים הסובבים נושא זה; נושא הקריירה או מערכת היחסים, או כל נושא שהוא. הניחו לעצמכם להיות מוצפים, בדרך זו גם כן, עד אשר תשקעו מבעד לכל הרגשות.

4. לאחר ששקעתם דרך כולם והגעתם לחוף; טוב שיש חוף מכיוון שקל יותר לחפור בחול מאשר באדמה, נכון? אתם יכולים לחפור באמצעות הידיים, אינכם צריכים להביא מעדר או את. מדיטציה מעשית, נכון? (צחוק)

ברגע שהגעתם לשם, פגשו בידידים בלתי-נראים: אולי העצמי הגבוה שלכם, היועצים שלכם. הידידים הבלתי-נראים שלכם עשויים להיות האנימה שלכם, האנימוס; הם יכולים להיות האדם הזקן, או האישה הזקנה. אלה יכולים להיות אותם ידידים בכל פעם, או ידידים שונים בהתחשב בנושא או במיקוד של הרצון שלכם.

התחילו לחפור. התחילו לחפור, לחפש לא רק ארבע, אלא את כל תיבות האוצר, בסדר? הבינו שה”חפירה” יכולה להיעשות על ידי אינטראקציה עם ידידים בלתי נראים מסוימים שהצטרפו אליכם. אתם יכולים לשבת ולדבר. זו יכולה להיות “החפירה”.

“מה זה עושה?” “איך זה מתקשר לייעוד שלי או למשמעות, איך זה מתקשר…” לכל מה שאתם עובדים עליו. דיבור יכול להיות חלק מהחפירה.

חפרו וחפשו את תיבת האוצר, מצאו אותה ומשכו אותה מהחול, נקו אותה וכן הלאה, “ייעוד” או “משמעות”, תהיה אשר תהיה. הרימו את המכסה, היא אינה נעולה. הרימו את המכסה וגלו מה נמצא שם.

כאשר המכסה נפתח, המשיכו אולי באינטראקציה עם הידידים הבלתי נראים שלכם. “תראה איך זה מתקשר לעבודה שאני רוצה, או לריפוי שאני מחפש… ” אתם מדברים והם מדברים: מנהלים דו-שיח. הם עשויים להסביר כיצד דבר זה מתקשר לייעוד שלכם. או את המודעות שעשויה לצוץ לפתע בראשכם או בלבכם.

מצאו את תיבת האוצר הבאה וכך הלאה. הסדר אינו משנה. פתחו וחקרו כל תיבת אוצר, מה אתם מוצאים ומה ניתן לכם. חקרו. הפעילו את הדמיון. היו יצירתיים; היו פתוחים.

בעודכם מגלים את האוצרות הללו… אפשר שהם לא יתגלו בבת אחת. במדיטציה מסוימת, למשל, אתם עשויים לגלות רק שני אוצרות. ומידה וכך קורה, כאשר אתם מסיימים את המדיטציה, כתבו, רשמו מה גיליתם, עבדו עם זה, הרהרו בזה וכן הלאה. במדיטציה נוספת ביום המחרת אתם עשויים לגלות עוד. עם הזמן, תוכלו לגלות את כל שבעת האוצרות – אוצרות גדולים וקטנים – כפי שהם מתקשרים לנושא הספציפי שלכם.

לאחר שעשיתם זאת, ולאחר שעשיתם את העבודה הנחוצה, כפי שהנסיבות מחייבות, השלב הבא הוא לבקש את העוזרים שלכם, יהיו אשר יהיו, לסייע לכם לברוא זאת בדרך פלאית. בקשו מהם לעזור לכם.

5. שחררו זאת להם. שלב זה הוא חיוני. אתם יכולים לבקש עזרה והידידים הבלתי נראים שלכם יכולים לעזור. אבל אתם צריכים לשחרר את הנושא לידיהם. אתם חייבים לשחרר אותו לידיהם. אם לא תעשו זאת, לא תאפשרו להם לעזור לכם. (צחוק)

“לא, אני אשמור את זה לעצמי בגלל שכשאקבל את זה אני רוצה את כל הקרדיט לעצמי, הה, הה!” אתם צריכים להסגיר – להסגיר באופן פעיל, להסגיר באופן מודע – את מה שאתם רוצים לידי ידידים בלתי נראים אלה.

6. פעם נוספת עשו את טכניקות התכנות שלכם. כאן, במעמקים, כאן על החוף הזה, השתמשו בטכניקות התכנות שלכם פעם נוספת. (כפי שעשיתם בשלב הראשון)

7. הניחו לעצמכם להתחיל לצוף מעלה. צפים מעלה מבעד לבריכת הרגשות, אין צורך להרגיש בהם שוב, אלא דרך בריכת הרגשות. ובעודכם צפים מעלה מבעד לבריכת הרגשות, חושו בה רוחצת אתכם, שוטפת אתכם בעודכם מתקרבים אל האור.

אתם יוצאים; לאחר שרחצתם, אתם יוצאים. אתם יוצאים מהמים לתוך מציאות שבה יש לכם את מה שאתם רוצים. חושו בזה, חיו את זה, נשמו את זה; את המשרה, את הקריירה, את הריפוי, את מערכת היחסים, את ריפוי מערכת היחסים, את הדבר המוחשי או הלא-מוחשי שאתם רוצים. חושו בו. חושו בו.

זהו זה. זו הגישה הספציפית של השימוש בבריכת הרגשות כדי ליצור הצלחה פלאית. אתם יכולים לזכות בהצלחה מדהימה – הצלחה פלאית. אתם יכולים לגלות עוצמה ואתם יכולים לגלות אלגנטיות ביכולת שלכם לברוא את המציאות שאתם רוצים. תרגלו, עבדו עם זה.

מכיוון שכוננתם תהודה; שדה כוח שמביא אתכם אל האוצרות שלכם, שמביא אתכם למציאות של הצלחה פלאית, אתם יכולים לנסח דבר מה כללי: “אני לא יודע מה אני רוצה כאן, אני רק רוצה דבר מה שונה”. או אולי: “זה לא עובד בדרך שבה אני רוצה, אבל אני לא יודע בדיוק מה אני רוצה”. ואז: “אני מוכן עכשיו להניח לרצונות ולציפיות העצמי הגבוה שלי להתגשם. אני מוכן לתת לזה לבוא, מוכן להכניס את זה לעולם שלי”.

המשיכו ובררו מדוע אתם לא מאפשרים לעצמי הגבוה שלכם או ליועצים שלכם לסייע לכם; בררו מדוע אתם לא מאפשרים לעצמכם לקבל את התובנות שלהם.

לכו אל הבריכה. הפעם אין כל שלט. זו בריכה בלתי-מוגדרת של רגשות. כנסו אליה כמו קודם. ושקעו למעמקים כפי שעשיתם קודם לכן. מצאו את החוף ואת הידידים הבלתי נראים שלכם; העצמי הגבוה שלכם יהיה שם ללא ספק. מצאו את האוצרות.

גלו את האוצרות באופן דומה. גלו “מהו הייעוד שלי?” “מהי המשמעות, מהו הדימוי שלכם, האישיות שלכם, למעשה?” מהם הכוחות שלכם? במונחים של הרוחניות שלכם ובמונחים של מערכת היחסים שלכם עם העצמי הגבוה שלכם.

לאחר שנאספו, הניחו את האוצרות שלכם בגישה כללית יותר. איזה אוצר יונח במזרח ואיזה בדרום? איזה יוביל לתובנה, להבחנה? איזה אוצר יוביל לחגיגת החיים? איזה לדמיון? הניחו את האוצרות שלכם בכל הכיוונים.

כעת בקשו מהעצמי הגבוה שלכם להגשים חלק מהחלומות שלכם וחלק מהתשוקות שלכם. בקשו ממנו להגשים חלק מהציפיות שלכם בדרך אוהבת שלא תפגע באף אדם. בקשו. היפתחו ואמצו זאת; היו נכונים להניח לזה להיכנס.

“אני לא יודע מה זה, אתה לא חייב לומר לי, אני בוטח בך. אני רוצה שתתקדם עכשיו ושתביא משהו לחיי שאתה רוצה עבורי; שאני אולי לא יודע על כך כלל, אולי לא חשבתי על זה בכלל”. הניחו לזה להיכנס.

העצמי הגבוה שלכם לא ירמה אתכם ויכלא אתכם ויפגע בכם ויאלץ אתכם ללמוד באמצעות אירועים מוזרים ואירוניים. הוא ישיר מאוד, אם תניחו לו להיות. אבל אתם צריכים לאפשר, להיפתח.

לבסוף, צופו מעלה, אל האור, ואמצו את הידיעה שבתוך זמן קצר מאוד יתרחשו בחייכם נסים שכמו “צנחו משום מקום”. דברים שיתרחשו שאתם תדעו שהם מהעצמי הגבוה שלכם.

ואלה שתי צורות העבודה. שתי דרכים לפתוח את עצמכם לשתי הגישות של ההצלחה הפלאית; למציאויות שהן יותר מכפי שאתם מצפים ורוצים, המציאויות שהן באמת התשוקות והציפיות של העצמי הגבוה שלכם עבורכם.

כאן מתחילה ההתעוררות. זה לא משהו שמתרחש בין לילה. זה משהו שאתם מפתחים. וככל שתעשו זאת, אתם נעים יותר ויותר לתוך המצב שבו העתיד בורא את ההווה שלכם, שבו המטפיזיקה יוצרת את העולם הפיזי שלכם. ואתם יכולים לתפקד פעם נוספת בהרמוניה, לברוא סימפוניות מופלאות, לברוא חלומות של העתיד.

הצלחה פלאית; אתם יכולים להתחיל להפעילה. ואנו מסיימים, ולכל אחד מכם מציעים אהבה, אהבה ושלום.

לזריס