יערה בויום-קפלן

ינואר 2017

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

 

אי שם מתחת לכל השכבות, שוכנת לה ההוויה האותנטית. בתקופה זו מדובר בה רבות. אך מי היא אותה הוויה אותנטית? מהי מהותה של ההוויה האותנטית?

ההוויה האותנטית היא ההוויה הבראשיתית, הלא מוטבעת של כל נשמה ונשמה, זו שהגיעה לכאן לחוות ולהיחוות. זוהי תכלית הבריאה. היא זו המחוברת להוויית המקור, לכוח הבריאה, לניצוץ האלוהי. היא זו המבינה את מיקומה כחלק, כפרט מתוך מכלול הבריאה. היא זו המוכנה לומר: הנני כאן, הריני הכול ולא כלום.

היא זו השוכנת יובלות ועידנים תחת שכבות המחשבות והאמונות, הרגשות והכאב. היא זו אשר לה נועדו הגוף והנפש לשרת את שהותה בעולם החומר.

היא הנאמנות לאמת הפנימית, ללא כל השפעה חיצונית.

כל מחשבה שאינה רואה בתוכנו פנימה את פאר הבריאה, היודע את מקומו בתוך המכלול, היא מחשבה היוצרת כאב וניתוק, קרע, מאותו אותנטי-מקורי.

כיצד, אם כן, נוכל להגיע אל אותה הוויה מקורית? כיצד נוכל לזהות אותה מתוך סך כל המחשבות והאמונות שהצבנו ושהטמענו כמסכים בינינו לבינה? אלה שבאו מהשפעת החוץ, מסך חוויותינו והפכו כמו לחלק מתבנית הנוף הפנימית.

ברגעי הערות התודעתית בשמחה ובתקווה, קל לזהותה, כי היא פורצת בתחושת שלמות וחווה אהבה לעצמנו ולבריאה כולה. אין הכוונה להפרעות נפשיות כגון מאניה, שגעון גדלות או אישיות נרקיסיסטית, כי גם בהן קיימת השפעה חיצונית שהפרה את הוויסות הפנימי, אלא הכוונה לרגעי הערות התודעתית שבה העולם נחווה כשלם: בקבלה, בחמלה, וכשאין התפיסה העצמית ניזונה מהשוואה לאחר, אלא כחלק מן האחר.

אך אין משמעות הדבר שההוויה האותנטית אינה חווה כאב או צער.

“האדם האותנטי אינו השמח, החכם, המאושר וכו’, אלא השלם עם עצמו והחי חיים מלאי משמעות הנובעים מהחלטתו לחיות כך. לעומתו הלא-אותנטי, הוא הבנאלי, החלש לעומת האינסוף, זה המתחמק מגורלו ונשחק ביומיום״.

~ סרן אובי קריקגור

מנגנוני ההגנה שיצרנו, מתוך חווית חיינו וחווית הקולקטיב, הפרו את האיזון העדין שבין האינדיבידואל לאחדות, להכללות כחלק מן השלם.

האיזון הופר לטובת תחושת הנפרדות, אי השייכות. תחושות ומחשבות של נפרדות נשתלו והשתרשו היטב בנפשנו ובכך הפרו את וויסותה העדין.

תחושת הנפרדות מתבטאת במחשבות שקריות, הפוסלות את ההוויה האלוהית שבתוכנו. מחשבות שכאלו נולדו מחוויות רגשיות לא נעימות לאורך ההיסטוריה האנושית, הן כפרט והן ככלל.

מטרתן הראשונית נוצרה על בסיס הצורך בהישרדות ומשם הרצון לקטלג את מנהגו של עולם, על מנת להצליח להתקיים בו בבטחה.

אנו מעוניינים להישאר מחוברים לרגשותינו ולחושינו, אין ברצוננו להוקיעם מתוך המכלול שנקרא ההוויה האותנטית, משום שהם אלו שמאפשרים להוויה זו חיים ותנועה, גם לשכל-המיינד, למחשבה יש מקום מהותי בהוויה, לכן היא נוצרה – על מנת להתבונן ולהבין, ללמוד דרך הניסוי והטעיה/תעייה/תהייה.

הרגש והשכל הם אלו המרכיבים את הנפש. הנפש חשובה ומשמעותית להגשמה, בלעדיה לא תוכל להיטמע במלואה עוצמת הבריאה בגוף. היא המחברת בין הרוח לגוף. ללא נפש הבנויה מרגשות ובינה (מיינד), לא תתקיים הנהגה לגוף, הבא להתגשם ולהגשים את הרוח הגדולה. הדבר יהיה משול ל”טייס אוטומטי” במרכבה.

אך בימינו, אנו מבינים כי הנפש מבקשת איזון ו-ויסות, שיטותיה ומנגנוניה להרחיק את הכאב יצרו מצבורים אדירים של כאב כמטען חורג. מטענים אלו מעמיקים את הקרע להווייתנו האותנטית.

האדם בנוי משלושה גופים עיקריים: גוף פיזי, נפש ורוח. ביניהם זורם החומר האתרי – החלקיק האלוהי, הפראנה, הצ’י, התדר הגבוה.

המילה אתר, מקורה ביוונית עתיקה ומשמעותה האוויר שנשמו האלים באולימפוס. אוויר טהור ומזוקק. האתר הוא שמחבר בין כל הגופים הללו וכן בין כל הגופים העדינים המאפשרים את ההוויה. במידה ומופר האיזון העדין הדבר יכול להתבטא אף במחלה פיזית או נפשית.

הנפש הלא מאוזנת, הנחווית דרך מחשבות ואמונות, לא מאפשרת את אותו מעבר החומר האתרי דרך כל הגופים, לכל חלקי הגוף והאיברים. יחסי הגומלין הכה עדינים בין איבר לאיבר, בין גוף אנרגטי למשנהו, נפגעים. ככל שנוצרים ניתוקים וחסימות, כך גם מתרחקים מן ההוויה האותנטית.

הנפש מורכבת משני גופים המשפיעים ומושפעים זה מזה, זה על זה: הגוף הרגשי והגוף המנטלי. מרכזו האנרגטי של הגוף הרגשי נמצא במרכז הגוף, במפתח הלב ואילו מרכזו האנרגטי של הגוף המנטלי נמצא דווקא בראש, בין האונה הימנית לשמאלית וכמובן שמשפיע רבות על החיבור לאלוהה בכתר הראש.

למרכז הרגשי האנרגטי משויכת גם התפיסה העצמית של האדם את עצמו כפרט (אהבה עצמית, ערך עצמי, אמון עצמי…) ואת עצמו במרחב, מול הזולת, כחלק ממכלול הבריאה.

ככל שאנו חווים צורך להגן על תחושת הפגיעות שבתוכנו אנו יוצרים מחסומים, שריונות, חציצה והגנות, שלעתים אף לא מאפשרים לנו התחברות לבני זוג או לקהילה. תחושת הנפרדות. אותו קושי בחיבור לעתים דווקא יבוא לכדי ביטוי בפעולה הפוכה, בניסיון בלתי פוסק להיות בחברה או אי היכולת להכיל את ה”לבד”.

כל דרך פעולה שנוצרה כתגובה לתחושת הנפרדות היא זו שמעמיקה את הנתק והתהום להוויה האותנטית.

שנת 2017 היא שנה שמבקשת ריפוי ובשל כך מאפשרת חלונות הזדמנויות רבים לאיזון ולוויסות המרכזים הללו.

הדרך היחידה לאיחוי הקרעים להוויה האותנטית היא הקשבה עמוקה לקולות הפנימיים, מעקב לדרך מוצאם. יש לאפשר להם להישמע, על מנת לאוורר את הכאב. יש לאתר את מיקום השורש, לגלות היכן נוצרו ונולדו אותן מחשבות, אמונות ומסקנות המנוגדות להוויה האותנטית, האלוהית.

ככל שנדע להתיר את הסבכים ולרפא את המכאובים שאספנו כיחידים, כפרטים וכמכלול קולקטיבי – כך יפציע בקרבנו האותנטי יותר ויותר.

איננו מוכרחים להיות בשמחה בכל עת, לעתים נסיבות החיים מכאיבות ומכווצות. אך ככל שנטיב לתקשר עם עצמנו, נצלח להשיל את המצבורים שערמנו במסענו כאן.

כאב עז שמקבל מרחב חומל, מזין באהבה מאפשר לצור מחדש את הכלי להכיל את עצמנו. להכיל את ההוויה האותנטית, את האלוהה שבתוכנו.

ככל שנתקין ונאפשר את הכלים הפנימיים, כך תגדל כמות האור והתדר שנוכל להכיל בתוכנו.

הסכימו להרחיב ולהתקין כליכם, כך יוכל לחיות בתוככם עץ החיים. כך תוכל לזרום דרככם אנרגית הבריאה, האתר, כך תתאפשר הזרימה מן היעוד ועד להתגשמות כאן, על פני האדמה.

יערה בויום-קפלן – מרפאה בתקשור, מטפלת בריברסינג, מכשירה ומנחה מרפאים בתקשור ובפתיחת תדרים.

ליצירת קשר: 0526770273

yaarabk@gmail.com

https://yaara-buium-kaplan.co.il/