ג’ניפר הופמן
מאנגלית: סמדר ברגמן
לאחרונה שמתי לב למגמה באופי הנושאים בהם אני מסייעת לסובבים אותי: ללקוחות, לחברים בפייסבוק, לאנשים שמתקשרים לתוכנית הרדיו שלי ולאנשים אחרים בחיי. נושא גדול אחד שבולט בזמן האחרון הוא חוסר האיזון באנרגיה שזורמת במערכות יחסים, אנרגיה שאנו מכירים כנתינה וכקבלה. כך עושים כולם במערכות היחסים, הם מעניקים לאחרים ומקבלים מהם. אך לא תמיד זה מה שמתרחש. לפעמים מישהו נותן יותר ולפעמים, אדם אחד לוקח ולא נותן דבר בתמורה. השאלות כיצד נבדיל בין קבלה ללקיחה, מתי נדע שהגיע הזמן להפסיק לתת וכיצד נקבל מאחרים, הן כולן שאלות ששייכות לנושא הדינמיקה של מערכות היחסים החדשות.
זרימת אנרגיה בכל מערכת יחסים חייבת להיות מאוזנת. אין משמעות הדבר שכולם נותנים באופן זהה כל הזמן, המשמעות היא שקיים איזון בזרימת האנרגיה, כך שכולם מרגישים שהזרימה פנימה והזרימה החוצה שקולות (שימו לב שלא השתמשתי במילה "שוות"). אף אחד לא מרגיש מנוצל או שהוא נותן יותר מכפי שהוא צריך לתת או רוצה לתת, כולם משתתפים ומרגישים שקיימת אנרגיה של שיתוף. אני משתמשת במילה "שקול" ולא "שווה", כיוון שבכל מערכת יחסים אנו נותנים יותר בתחומים שבהם אנו מוכשרים או חזקים. לדוגמה, האדם שיודע לבשל היטב יעסוק בכך קרוב לוודאי יותר מבן הזוג שאינו יודע לבשל כלל. או האדם שנהנה לעבוד בגינה עשוי לבצע עבודת גינון רבה יותר. אדם שהוא קפדן יותר עשוי לנקות יותר את הבית, אם האחר אינו כה דקדקן. אבל אנו נתקלים בבעיה כאשר אנו נותנים למישהו שהוא "לקחן" ולא "מקבל".
"מקבל" הוא מישהו שמסוגל להשיב כמויות אנרגיה שקולות לנותן, כך שזרימת האנרגיה מאוזנת. "לקחן" הוא מישהו שלא מחזיר כלל אנרגיה לנותן. יש לכך כמה סיבות אפשריות – הוא לא יכול, לא רוצה, לא מאמין שהוא מסוגל, או לא יודע איך (בדרך כלל מדובר בשילוב של הסיבות הללו). כאשר אנו נתקלים ב"לקחן", התגובה הראשונה שלנו היא לתת יותר ויותר עד שבסופו של דבר יעניק לנו אנרגיה בחזרה. אבל זה לא יקרה, והוא ימשיך לקחת את האנרגיה עד אשר, בתסכול, נפסיק לתת אותה. אז הוא ימצא נותן אחר. אינכם יכולים להפוך "לקחן" ל"מקבל", זו בחירה שהוא חייב לקבל בעצמו והיא כרוכה בטרנספורמציה משמעותית שיכולה להתבצע רק על ידי כוח גדול יותר מכם.
הבעיה אינה רק של הלקחן, שמוגבל על ידי אמונות שאין די, שהוא לא מספיק, שאין לו עוצמה, ובשל בעיות הקשורות לערך עצמי, לדימוי עצמי ולהיותו ראוי. תכופות הנותן בוחר בלקחן כיוון שלנותן יש בעיות הקשורות לקבלה, הוא לא מאמין בערך המלא של מה שהוא נותן, וגם לו יש בעיות הקשורות להיותו ראוי. שעה שהנותן עשוי לתאר את הלקחן כשואב אבק ששואב הכול, חשבו מה פולט שואב האבק החוצה, אבק ולכלוך. לקחנים לא מחזירים תמורה, כיוון שהם לא חושבים שיש להם משהו לתת, הם עצובים, לא מסופקים ומרגישים נחותים, אף על פי שקרוב לוודאי שהם אוהבים את כל האנרגיה שאתם נותנים ושהם לוקחים מכם בשמחה.
קיימים שני שלבים למציאת מערכות יחסים שהן מאוזנות אנרגטית, עם אנרגיה שזורמת פנימה והחוצה באופן שקול (ולא בהכרח שווה). הראשון הוא לטפח את היכולת שלכם לקבל. בין אם אתם נותנים או לקחנים, היכולת לקבל (במקום לתת או לקחת יתר על המידה) היא שבוראת את חוסר האיזון האנרגטי במערכות היחסים שלכם. השלב השני הוא לטפח את הערך העצמי שלכם ואת תחושת היותכם ראויים. הבעיות שלכם בתחום הערך העצמי והיותכם ראויים הן שמונעות מכם את היכולת לקבל מאחרים, להעניק ללא הרף לאחרים ולברוא את חוסר האיזון. פועלות כאן בעיות רבות עוצמה גם כן, כיוון שהאדם שמתעקש להיות תמיד הנותן הוא זה ששולט בכמות, בתזמון, בזרימה ובכיוון של האנרגיה במערכות היחסים. אז הנה לכם משהו שיש לקחת בחשבון כאשר אתם שוקלים לאפשר לעצמכם לקבל כמו גם לתת, לבחור בבני זוג שיכולים לתת לכם, ליהנות מהאיזון שבשיתוף, במערכת היחסים, באנרגיה המאוזנת בכל מערכות היחסים שלכם.
לבסוף, תנו בלב פתוח וללא ציפיות, אך אזנו את הנתינה שלכם עם נכונות לקבל וכך תוודאו שאתם מסופקים ומלאים גם כן.