אלת׳יאה לונה
מארס 2016
מאנגלית: סמדר ברגמן
בתוך כולנו טמונה יכולת רדומה להרגיש במחשבות, ברגשות ובתחושות הגופניות של אנשים אחרים. אולם בעולם הקולני, העמוס והתזזיתי מבחינה אנרגטית שלנו, תכופות אנו נאלצים ל״כבות״ את הרגישות שלנו.
לחצי היום-יום עמם אנו מתמודדים, במסגרת סגנון החיים של המאה ה-21, ממלאים תפקיד משמעותי ביכולתנו לתפקד כאמפתים בריאים ובוגרים. זלילה, הרעבה, עיסוק יתר בשעשועים, ריבוי משימות, עישון ועבודה רבה הם כולם הרגלים מודרנים שמפציצים את ראשינו וגופינו בגירויים רבים מדי. ככל שאנו מותקפים בגירויים רבים יותר, כך אנו מתרחקים מעצמנו.
חיפוש אחר גירויים בעצמו הוא בדרך כלל סימן לאסקפיזם (ברחנות). אנו בורחים מהמציאות כיוון שעמוק בתוכנו אנו מרגישים שאיננו מסוגלים להתמודד עמה – את רובנו ההורים והמורים שלנו לא לימדו כיצד להתמודד עמה. למעשה, כילדים אפשר שגדלנו במשפחות לא בוגרות, הלוקות בקהות רגשית או פצועות שנמנעו מכל צורה של רגישות. אין זה פלא אפוא שהדבר גרם לנו לחסום ולהדחיק פגיעות זו, את אותו מקום יקר בתוכנו, במטרה להשתלב. לא היה זה דבר רע כשלעצמו, למעשה, הוא שימש אותנו כמנגנון הישרדות הכרחי ועזר לנו להסתגל לסביבתנו.
כאנשים בוגרים, אפשר שאתם תוהים האם אתם ממשיכים לחסום את היכולות האמפתיות שלכם. ככלות הכול, סימן ההבחן של אדם חיוני, מיומן ובעל ביטוי עצמי הוא היכולת להתחבר לרגשות ולאמפתיה.
אף על פי שאתם עשויים להחשיב את עצמכם לאמפתים, עדיין ייתכן שאתם חוסמים באופן פעיל תחושות שליליות וקשות. בעוד שחשוב שתלמדו כיצד לכונן גבולות, הכרחי גם שתרשו לעצמכם לעבד באופן מודע גירויים לא נוחים. הדבר יסייע להם להשתחרר, כדי שאתם תוכלו לנוע הלאה.
הכשרת אמפתים: האם חסמתם את הרגישות שלכם?
עמוק בתוככם, יכול להיות שאתם חושדים בכך שאתם מתחבאים מפני העולם בגלל הרגישות העצומה שלכם. למעשה, קרוב לוודאי שאתם מטילים ספק בצורך ל״פתוח״ שוב את החלק הרגיש שבכם, ונזהרים מפני כך. מדוע שתרצו לעזאזל לעשות מעשה שיש לו פוטנציאל לגרום לכם לכאב, לדחייה או לפתיחה של פצעים ישנים – בדיוק הדברים מהם התחבאתם באופן לא מודע?
התשובה היא פשוטה: אם לא תאפשרו לעצמכם במודע להיות פגיעים, לעד תחיו במצב של ריקנות. אם לא תאפשרו לעצמכם להיות רגישים שוב, החיים שלכם יהיו רק קיום אפור, קהה חושים וריק.
בחינת הדרכים שבאמצעותן הדחקתם שלא מדעת את הרגישות שלכם היא השלב החיוני הראשון לתביעה מחודשת שלכם את עוצמתכם האישית כישות אמפתית. מאמר זה העוסק בהכשרת אמפתים יפתח כמה דלתות בפניכם. למטה אתאר כמה דרכים שכיחות באמצעותן אנשים מדחיקים/חוסמים את הרגישות האמפתית שלהם, אך רשימה זו אינה מקיפה.
אני גם מעודדת אתכם לכתוב על כך ביומנכם. שאלו את עצמכם: ״כיצד אני מתחבא ונמנע מהרגישות שלי? כיצד אני מדחיק אותה ומדוע?״ אפשר ותרצו להתחיל לרשום רשימה משלכם תחת כל כותרת שלהלן ולקטלג את המחשבות שלכם כפי שעשיתי אני.
צורות פיזיות של הדחקה
- התמכרויות, כמו למשל: סוכר, קפאין, מזון, אלכוהול, עישון, סמים, סקס, אדרנלין.
- אכילה רגשית, זאת אומרת, אכילה לצורך מיסוך החרדה, הכעס או השעמום שלכם.
- זלילה או הרעבה.
- הימנעות מאנשים או ממצבים מסוימים.
תסמינים פיזיים
- עייפות כרונית בלתי מוסברת.
- פיברומיאלגיה (כאב כרוני בשרירים).
- כאבי ראש ומגרנות.
- שפעת והצטננות קבועות.
- לחץ דם גבוה.
- סחרחורת (תכופות).
- רעידות (תכופות).
- פרפרים בבטן ובטן מתהפכת (תכופות).
- רצון לצרוח.
- בעיות עיכול.
- שינה מרובה או נדודי שינה.
צורות רגשיות של הדחקה
- אימוץ תפקיד של קדוש מעונה המטפל בכולם.
- תגובות רגשיות מוגזמות לאובדן או לטראומות של מכרים, זרים, דמויות דמיוניות או בעלי חיים.
- חיוביות מדומה.
- חוסר יכולת לבטא פגיעות רגשית.
- אמפתיה מופחתת ומיקוד מוגזם בעצמי.
תסמינים רגשיים
- בעיות זעם וכעס חוזרות ונשנות.
- אפתיה או היעדר רגש (קהות רגשית).
- אומללות/דיכאון קבועים.
צורות מנטליות של הדחקה
- נוירוזה או התנהגות כפייתית אובססיבית.
- דיבור עצמי שלילי.
- האשמות.
- ביקורת כלפי אחרים.
- ליקויים קוגניטיביים מושרשים.
תסמינים מנטליים
- תשישות.
- בלבול.
- חוסר יכולת להתרכז.
- ערפל מנטלי.
מה הלאה…
זכרו, הימצאותם של כמה מהתסמינים הללו לא מוכיחה בהכרח שאתם אמפתים בארון. היא גם לא מוכיחה שאתם סובלים מהדחקה רגשית או מדחיקים את הרגישות שלכם. הימצאותם כן אומרת שעליכם להרהר בכך עוד ולבחון את הסיבות האפשריות מדוע אתם חווים את הדברים הללו.
כאדם אמפתי, גיליתי שכאשר הרשיתי לעצמי באופן מודע לחוות אי נוחות, ללא התקשרות, הדבר סייע לי להפוך בריאה הרבה יותר, אנרגטית יותר ומאוזנת יותר מבחינה פסיכולוגית. יש דברים רבים כל כך שברצוני לחלוק אתכם על האופן שבו תוכלו לאמן את עצמכם במטרה להפוך לאמפתים חסונים ואיתנים. מאמר נוסף ייכתב בשבוע הבא.
