אובדן היערכות (חיבור) עם האור

מאת ג’ולי רדסטון

מאנגלית: סמדר ברגמן

לעתים קורה שההיערכות (חיבור) עם האור הופכת רעועה וקשה לתחזוק, ובנסיבות שכאלה אנרגיית החושך זוכה במדרך רגל בתוך התודעה ומרחיקה את האדם מהאור ומהאלוהים. ניתן לדמיין תנועה זו כ”גלישה מטה” אל הדיכאון, חוסר האונים, ההפרדה, ואל אובדן חוויית המציאות האלוהית. סימני ההיכר של מצב זה הם הרצף הבא:

ייאוש >>רחמים עצמיים>>הפרדה>>נטישה>>דחיית מציאות האלוהים.

ניתן להבחין ב”גלישה מטה” ברגע שאדם חש בתחושות הללו, ומחליט שלא לאפשר לרחמים העצמיים הבוגדניים או לתחושת הנפרדות להתעצם ללא מודעות מתלווה.

ייאוש הוא הרגשה ברורה. רחמים עצמיים מעט פחות. משום שתכופות רגשות נתפסים כבלתי נמנעים, ובמקום של כאב פיזי, רגשי או מנטלי, לעתים קרובות קשה לזכור שיש דרך אחרת בה יכול האדם לבחור. אף על פי כן, תחושה של רחמים עצמיים כלפי צרות האדם או תחושה שרגשות שכאלה הם בלתי נמנעים יכולה להיות חלק מה”גלישה מטה” אל תוך אובדן של היערכות עם האור.

הבאה בתור היא הנטישה, עם התחושה שאלוהים שוב לא שומע את תפילותינו או את זעקותינו, ושלא ניתן לחוש או לבטוח באהבת האלוהים.

לבסוף, מגיעה דחיית מציאות האלוהים, לפעמים באופן מוחלט במקרים של אובדן אמונה, ולפעמים בחוויית הנפרדות הפנימית ששוב לא מאפשרת לאדם להרגיש במציאות האלוהים, אף על פי שהוא עשוי לזכור אותה.

הנחישות לא לאפשר לתרחיש הרשום מעלה להתרחש יכולה להיות אמצעי יעיל המאפשר לאדם להתנגד להתרחקות מהאור ומהאמת האלוהית, ונחישות שכזו יכולה להתחזק ככל שהאדם מתחזק אותה יותר וככל שהוא משתדל יותר לחזור ולעלות על נתיב השיבה.

נתיב השיבה

ממש כפי שאובדן ההיערכות עם האור עלול להתרחש בנתיב הירידה הבא:

ייאוש >>רחמים עצמיים>>הפרדה>>נטישה>>דחיית מציאות האלוהים.

כך גם יכול להתרחש נתיב השיבה, כאשר קיימת החלטה נחושה של הלב והרצון שלא להעניק כוח לחשכה. להחלטה נחושה זו חשיבות רבה והשפעה עזה, בייחוד כאשר האדם שב אליה פעם אחר פעם בשל מודעות גוברת והולכת.

הרצון להישאר נאמן למציאות האלוהים הוא רצון רב-עוצמה, המתגבר על כל המכשולים אשר בדרך ושהופך את כל המאמצים להזיז אדם מהמציאות ומהתודעה המקודשות לבלתי יעילים.

כדי להתנגד לגלישה מטה מהייאוש ואל דחיית מציאות האלוהים, חשוב לזכור את הדברים הבאים:

רק אלוהים הוא אמיתי.

אלוהים הוא כל היש.

הכול קיים באלוהים.

שלושה משפטים אלה (או הבנות דומות) מביעים אמת אחת אליה ניתן לחזור פעם אחר פעם, משמע, שאין דבר יותר אמיתי או יותר נוכח מאשר האלוהים ואהבת האלוהים, ושטענות החשכה למציאות גדולה יותר הן תמיד ובכל מקרה – מוטעות. הצהרות אלה נתמכות לעתים קרבות על-ידי מחשבות, תחושות ותפיסות שדומה שתומכות במציאות שלהם. לכן, הכרחי לחזור ולאשר שוב ושוב ש”אלוהים הוא כל הקיים”.

אפילו אם האמירות המצהירות על המציאות האלוהית מתבצעות במצב לא יציב או חלש, קיים בהן כוח לבטל את המשיכה בכיוון השני. זוהי השיבה מאובדן ההיערכות עם אמת המציאות האלוהית, לפעמים כאשר אמת זו דומה שנמוגה אל בין הצללים.

“רק אלוהים הוא אמיתי” היא הדרך היעילה והמספיקה לשנות את הכיוון אליו זרמה המודעות ולהשיבה אל האור.

עיגון באהבה

הפרדה ממציאות האלוהים המקודשת יכולה להתרחש בדרכים גלויות או נסתרות. היא יכולה להתרחש בשל מחשבות ואמונות בהן מחזיק האדם ברמה המנטלית, והיא יכולה להתרחש גם כיוון שהלב מתחיל להתכווץ ולהיסגר ומאבד מיכולתו המהותית לאהוב. תכופות, זהו שילוב של השניים.

העצמי המודע לא תמיד מבחין בנוכחות אנרגיית חשכה אשר מרחיקה את האדם מהמציאות המקודשת. בדרך כלל, תחושות של דחייה או שיפוט, עצבנות וביקורתיות, כלפי אנשים אחרים מוצדקות באמצעות נסיבות חיצוניות. הצדקה זו המרוחקת מן האהבה היא הקרקע עליה מתבססת אנרגיית החשכה. הצדקה שכזו מנציחה התנהגות כעוסה, שופטת, ביקורתית, עצבנית או נמנעת, ואינה מאפשרת לאדם להבין שיש בחירה אפשרית אחרת במצבים שכאלה. האדם יכול לבחור לשוב לאהבה ולנטוש את מרחב החשכה.

כדי לבצע מעבר זה, יש צורך בשני דברים: הנכונות לשחרר רגשות לא אוהבים ולא תומכים כלפי אנשים אחרים, והתחושה שאלוהים יתמוך בחייו ובהווייתו אם ישוחררו הרגשות הללו. כחלק מהותי ממעבר זה, הגנה-עצמית, המתוחזקת בעיקר באמצעות גישות רגשיות, מוחלפת על-ידי מעבר להגנת האלוהים. במקום של אמון, אפשר לשחרר הגנות רגשיות וניתן לבחור באהבה.

חוסר התאמתן לאהבה הוא סימן ההיכר של אנרגיות החשכה. החשכה חייבת לסגת ממקום בו קיימת האהבה. באופן דומה, במקום בו קיימות תחושות קדושה אמיתיות, גם ממנו חייבת החשכה לסגת. שני ערוצי תחושה אלה פותחים את הלב לזרימת ממדי אור גבוהים יותר ומונעים מן האדם להגיב למשיכה לעזוב את מציאות האלוהים המקודשת מבלי שיהיה מודע לכך.

מסיבה זו, חשוב להבחין מתי והיכן האהבה עוזבת, ולדעת שלבכם מחויב לשמור אמונים לאהבה, גם כאשר אפשר שנסיבות חיצוניות אינן מצדיקות זאת. כזה הוא המנדט שניתן לכל נשמה אנושית על-ידי האם והאב האלוהיים. מנדט זה לאהוב הוא חלק מהותי מהברית המקודשת שהנשמות ערכו בראשית הזמן, ועיגונה הוא חלק ממה שמשחרר את הנשמה ומאפשר לה לעטות את טבעה האלוהי.

עיגון באהבה משחרר את הנשמה מן החשכה ומונע את ההתמרמרות, הקונפליקט וההפרדה שמתרחשים כאשר החשכה פועלת. עיגון באהבה נוסד בהתחייבות המתמשכת לשמור אמונים לברית האלוהים, ללא קשר לסיבות שעשויות לצוץ שלא לשמור על נאמנות שכזו. עיגון זה הוא ההגנה הגדולה ביותר כנגד כוחות המבקשים להרחיקכם מהמציאות המקודשת, והוא גם ההגנה הגדולה ביותר כנגד אותם כוחות שמונעים מכם להכיר את העצמי האלוהי שלכם, להרגיש בו ולדעת אותו.

http://www.lightomega.org