האם הרגשתם מעודכם כזרים העומדים בחוץ ומסתכלים פנימה? הנה הסיבה לכך…
אלת׳יאה לונה
דצמבר 2016
מאנגלית: סמדר ברגמן
זר (אָאוּטְסַיְדֶּר) הוא אדם שבפשטות לא מתאים לקיום-כפי-שאנו-מכירים-אותו.
אדם שכזה שוכן בשולי החברה, נשר מן האנושות, ״עוף מוזר״ מבחינה חברתית ונוכרי שלנצח חי בדו-קיום בחברה שבה אינו מרגיש ״בבית״. באתר זה, אנו מכנים אדם זר שכזה בשם ״זאב בודד״, שחי את חייו מתוך תחושה של בידוד וניתוק פנימיים. תכופות בידוד זה מוליד ערגה לחופש, לקבלה ולמקום אמיתי לו יוכל לקרוא ״בית״ ולחיפוש אחריהם.
האם התחושה הזאת ״מדברת״ אליכם? האם התחלתם מסע חיפוש זה?
הנה הסיבה מדוע אתם מרגישים כך, ולא משום שמשהו בכם לקוי או שגוי. למעשה, למרות מה שאתם עשויים להרגיש לגבי עצמכם והעולם, עובדת היותכם זרים הניצבים בחוץ ומביטים פנימה, היא למעשה יתרון עצום. אסביר לכם מדוע.
מדוע אתם מרגישים כאאוטסיידרים הניצבים בחוץ ומביטים פנימה?
שאלתי את עצמי שאלה זו מאז הייתי בת עשר. תחושה זו של היותי זרה נולדה במקור בשל הדחיה החברתית שחוויתי בבית הספר והגינוי הדתי בכנסיה.
למעשה, גדלתי על ברכי חינוך שטען שאני ״זרה על כדור הארץ״ ושישו יכול לחזור בכל רגע ולקחת אותי אל ״ביתי האמיתי״ שבשמים. מאז ילדותי הנחילו לי רעיון זה.
אך התחושה שאני אָאוּטְסַיְדֶּרית הייתה עמוקה הרבה יותר משטיפת המוח הדתית או התיוג כאחת מ״הילדות הלא מקובלות״. תחושה זו של היותי זרה, הניצבת בחוץ ומביטה פנימה, היא מולדת, שורשית ודומה שבבסיס החוויה שלי כאדם.
ואני יודעת שגם אתם מרגישים כך…
… אחרת, מדוע שתקראו מאמר זה?
גם אתם נושאים תחושה בלתי מעורערת זו. ברור, ברגעים ובתקופות חיים מסוימות הרגשתם מחוברים – אבל תחושה זו של חוסר השתייכות תמיד חוזרת. לפעמים התחושה מעודנת, כגלים קלים על פני אגם בעת דמדומים. בפעמים אחרות, התחושה עמוקה וכבדה וגורמת לכם להרגיש לכודים במדבר אינסופי של כלום מוחלט.
אבל היא תמיד נמצאת שם ברקע בדרך כלשהי: באינטראקציות שלכם עם אנשים, בהתבוננויות שלכם, בחלומות, ברצונות ובמניעים שלכם, בתחילת יומכם ובסופו, וכאשר אתם מוקפים באנשים אחרים.
אני יודעת שאתם יודעים למה אני מתכוונת. ובשל תחושה זו בדיוק החלטתי לכתוב בראש ובראשונה. למעשה, תחושת היותי אָאוּטְסַיְדֶּרית הייתה הזרז להקמת האתר שלי.
קיימות סיבות רבות מדוע אתם עשויים להרגיש כזרים, אבל הסיבה המשמעותית ביותר היא שנולדתם עם נשמה ערה או שפיתחתם נשמה שכזו.
כולנו נולדים עם נשמות, אבל לא כולנו ממשיכים להרגיש חיבור זה ככל שאנו גדלים. אם הרגשתם כזרים רוב ימי חייכם, קיימת סבירות גבוהה מאוד אתם אדם רגיש ביותר ופתוח מבחינה רוחנית. הרגשתם באופן אישי עד כמה מבודד האגו יכול להיות. אתם יודעים עד כמה לא טבעי לחיות בחברה שיש לה אובססיה בכל הקשור לתהילה, למעמד, לכסף ולכוח. אתם יודעים עד כמה יכולים החיים הממוקדים באגו להיות שטחיים, חסרי טעם ואבסורדיים.
אבל אינכם מסוגלים להביע זאת במילים. אינכם יכולים באמת להבין מה אתם חווים, כיוון שאתם מוצפים ברגשות של היותכם ״זרים״, ״מוזרים״, ״שונים״ ו״לא ראויים״.
אתם משתוקקים לבית שמעולם לא חוויתם; מקום שבו תרגישו שמבינים, שאוהבים ושמוקירים אתכם לחלוטין.
מקום זה הוא נשמתכם.
נשמתכם – האני האמיתי שלכם – היא שרוצה לחוות את עצמה שוב.
במילים אחרות, עמוק בתוככם, הדבר לו אתם משתוקקים באמת, הוא האמת.
התועלת שבהיותכם אָאוּטְסַיְדֶּרים מבחינה חברתית
כל צורה של חיפוש נשמה מתחילה בתחושה של היותכם אָאוּטְסַיְדֶּרים. למעשה, לא ניתן להתחיל במסע הרוחני ללא תחושה זו. אם אינכם מרגישים כך, מה יניע אתכם לחפש אחר בית אמיתי או תחושת השתייכות?
עצם העובדה שאתם מרגישים זרים, מצביעה על כך שהנשמה שלכם מנסה להדריך ולהוביל אתכם לאהבה, להבנה ולחירות אמיתיות.
כמעט כל אדם עמו שוחחתי, כאשר שימשתי כמנטורית לאנשים אחרים, הזדהה עם תחושה זו של זר הניצב בחוץ ומביט פנימה. כל אותם אנשים הפגינו רמה של בגרות נשמתית שמתעלה מעל לזו של האדם הממוצע. במילים אחרות, אנשים אלה הרחיקו לראות מעבר ליומרות של אנשים אחרים, מעבר למרוץ חיי היום-יום והרגישו שיש הרבה יותר לחיים מכפי שגלוי לעין.
במקום לקבל ללא שאלות את מה שלימדו אותם, אנשים אלה היו סקרנים, חקרנים ובעלי חשיבה חופשית.
לרוע המזל, תכופות מלמדים אותנו שלהיות אָאוּטְסַיְדֶּרים הוא דבר ״רע״, ואין פלא – מבחינה ביולוגית אנו אמורים להישאר בתוך התחום המוגן של קבוצות בני מיננו. אבל מגיע רגע בחיים שבו ״משחק על פי הכללים״ נתפס כאבסורד אומלל ולא מספק. (הביטו פשוט בכל אותם אנשים שפועלים על פי הכללים, שיש להם קריירה טובה, אישה, ילדים, משכורת בטוחה, מעמד מקובל מבחינה חברתית… ואף על פי כן, הם אומללים, ריקים, בודדים, הורגים את עצמם או מתים טרם זמנם בשל מחלות שמקורן בדחק. אני בטוחה שאתם מכירים אחד כזה, או תריסר.)
אז אף על פי שעובדת היותכם אָאוּטְסַיְדֶּרים עשויה להיראות כגורמת לבדידות, יש בה למעשה תועלת רבה עבור חייכם. הלוואי שלכל אחד הייתה את ההזדמנות להרגיש כאאוטסיידר, כיוון שמדובר בזרז להגשמה עצמית, למאסטריות עצמית ולהגדרה עצמית.
אם קראתם אי פעם את הסיפור הארכיטיפי של ״מסע הגיבור״ של ג׳וזף קמפבל (החוזר על עצמו בכל תרבות, זמן ותקופה), תבינו שלהיות אאוטסיידר הכרחי למעשה למציאת המשמעות והתכלית האמיתיות בחייכם. לכן, העובדה שאתם מרגישים כזרים היא למעשה סימן טוב: אתם בנתיב הנכון!
חשוב שתלמדו לחשוב שהעובדה שאתם ״זאבים בודדים״ היא דבר טוב. תרבויות ילידות רבות, כגון אלה שבאפריקה ובאוסטרליה, מעודדות למעשה את הצעירים שבהן לצאת לבדם אל השממה הפראית כדי למצוא את עצמם במסגרת טקסי מעבר. אם איננו מקבלים שבידוד זה הוא חלק מהחוויה של חיבור אמיתי, אנו הולכים לאיבוד בקלות. אנו מתחילים להאמין שדבר מה בנו לקוי, כאשר למעשה, אנו פשוט נדחפים למצוא משהו שהוא עמוק יותר ובעל משמעות רוחנית רבה יותר.
אם אתם פתוחים לנשמתכם, רק טבעי שתרגישו מנותקים מן העולם. ואין זה בהכרח דבר רע.
הנה כמה נקודות חיוביות עיקריות הקשורות להיותכם אאוטסיידרים:
- שוב אינכם כבולים על ידי הכללים והאמונות של החברה, כיוון שאתם יכולים לראות דרכם בקלות.
- שוב אינכם נתונים לשטיפת מוח במטרה לחשוב ולפעול בדרך מסוימת.
- יש לכם חופש רב יותר להקשיב לקול הפנימי שלכם לעתים קרובות יותר.
- יש בידכם די בדידות (זמן פנוי) כדי לשמוע ולהבין מה לבכם רוצה לעשות באמת.
- אתם מסוגלים לראות את התמונה הגדולה יותר ולא ללכת לאיבוד בפרטים הקטנים.
- אתם מסוגלים להתחבר לנשמתכם בקלות רבה יותר מאשר אנשים אחרים.
- ניתן לכם המרחב והמקום לגדול בכל דרך שתרצו.
- יש לכם הזדמנות לחוות חיבור גדול יותר על ידי מציאת אנשים או קבוצת נשמה הדומים לכם במהותם.
- היכולת להתבונן באנשים אחרים מעניקה לכם פתח לחוכמה רבה יותר וכמו כן לחמלה.
- יש לכם את הזרז ההכרחי לחוות הגשמה עצמית והגדרה עצמית, אם תבחרו בנתיב זה.
- אף על פי שאאוטסיידרים עשויים להיות בודדים מאוד, זוהי עמדת יתרון. עזיבת עדר האנושות מאפשרת לכם לשגשג ולפרוח בדרכים שמעולם לא הייתם חווים אם הייתם ״נורמלים״ ו״מקובלים״ חברתית.
ולבסוף, הנה ציטוט מאת אקהרט טולי:
״עובדת היותכם אאוטסיידרים, במידה מסוימת… הופכת את החיים לקשים, אבל אלה הם גם מקומות שבהם אתם נמצאים בעמדת יתרון בכל הקשור להארה. היא מוציאה אתכם מחוסר ההכרה, כמעט בכוח״.