קריון בישראל – תקשור שלושה עשר

האות שי״ן – באנגלית P
קריון בישראל
לי קרול מתקשר את קריון מול קהל
תקשור שלושה-עשר (אחרון)
7 באוקטובר, 2015
תורגם מקובץ האודיו על ידי סמדר ברגמן


ברכות יקרים, אני קריון מהשירות המגנטי.

שותפי, ברצוני שתדבר לאט. תקשור הוא תרגום, הוא מופיע כקבוצות של מחשבות, חבילות אינטואיטיביות של הגיון, המוגשות למוח האנושי התלת-ממדי בדרך שמתורגמת אז להגיון ולדיבור. אני רוצה שהתקשור הזה יהיה ברור. אנו בוחנים את האות האחרונה והיא שי״ן (P). זו האות האחרונה אך זו גם האות הראשונה ובכך היא חלק מהמעגל שעליו דיברנו. למעגל אין התחלה ואין סוף. כזו היא גם המילה ״שלום״. אתם רואים אותה כתובה בעפר הארץ הזו, רשומה על הקירות, מייצגת תקווה. והשלום נראה כה חמקמק. 

הדבר שאני רוצה לעשות עתה יהיה אף הוא שנוי במחלוקת. לפני מספר תקשורים סיפרתי לכם על נבואה גדולה יותר על הפלנטה וכעת ברצוני לספר לכם את שאר הסיפור. הערב ירד, לא רחוק מכאן נמצא ים המלח, רוח מנשבת וקרירות מגיעה, אנו יושבים במקום בעל משמעות עמוקה, מקום עתיק, שבו אגיש את המסר האחרון בסדרה הישראלית.

עליכם לדעת שמבחינה אזוטרית, לפלנטה הזאת היה איזון בין חושך לאור, ומכל החברות, עליכם להבין שדומה שהחשכה תמיד נצחה. אינכם לבד. אלה שכונו ״עובדי אור״, שהתעוררו לאלוהים הפנימי האחד, נאבקו במשך עידנים כדי לשמוע מסר זה. נשמות עתיקות שנאספות כאן ושמאזינות למסר זה, לא משנה מאיזו תרבות אתן, לא משנה מהיכן אתן על הפלנטה, אתן יודעות על מה אני מדבר. לפלנטה הייתה אנרגיה נמוכה. זה מה שלימדנו. וסיפרנו לכם על הנבואות ועל עיתוי הנבואות של אנשי הקדם, של העמים הילידים. לוח השנה של המאיה, שמייצג את מהות הנבואה הזאת, ממשיך ואומר משהו שעליכם לדעת. שעם תודעה גבוהה יותר, מגיע שינוי של האיזון בין אור לחושך. האור מתחיל להיות גדול יותר מהחושך. זה נשמע פשוט מאוד, אבל זו הדרך היחידה שבה אני יכול לומר לכם את הדברים הבאים. האור עומד לנצח, כיוון שהאיזון בין האור והחושך שונה עתה. רבים מתחילים להרגיש בכך… אבל אולי לא כאן.

נתתי נבואה בשנת 2012 וקודם לכן ורמזים לכך נמצאים בכל מקום – שכאשר האור יתחיל להיות גדול יותר מהחשכה, החשכה תגיב ואתם תהיו עדים לתסכול, לרשע ולחשכה רבים יותר על הפלנטה. בדומה כמעט למאמץ אחרון, תוך שימוש בכוחות האחרונים שעומדים לרשות החושך להילחם בקרב זה… ושהאור ינצח. כמו ילד צורח שלא מקבל את מה שהוא רוצה, בראותה את האור קרב, החשכה תהפוך חזקה ומפחידה. ישראלים, האם הייתם עדים לכך? הניחו לי לומר לכם משהו, צבא חשוך מאוד יושב על הגבול שלכם בסוריה. יכול להיות שאינכם יודעים זאת, אבל הם היו ״מתים״ לבוא לכאן והם לא יכולים. הם לא יכולים. לא מדובר רק בעוצמה של ישראל, אלא משום שישראל מוגנת. כיוון שיש משהו שעליכם לדעת, אספר לכם עליו עכשיו.

יש יותר במונח ״הנבחרים״ מכפי שסיפרנו בעבר. אלה שנבחרו להעניק את האלוהים האחד לפלנטה – עשו זאת. אבל בתוך האקאשה שלכם נמצא דבר מה אזוטרי ביותר וההוכחה המעשית לכך נמצאת בכל מקום. לאחר שנת 2012, אתם גם אלה שיהיו מסוגלים להביא אור לפלנטה. כעת, ברצוני שתחשבו לרגע, תכלית אקאשית כשזו ידועה לאנושות ברמה שהיא מאוד מאוד לא מודעת. יהודים, האם תהיתם מעודכם מה ההצדקה והסיבה לכל מה שעברתם מאז שהגעתם לכאן? מה הסיבה לשנאת החברה? מה הסיבה לאנטישמיות? מה יצר זאת? הכובשים יקומו עליכם יחסלו אתכם, ישמידו את המקדשים או ינסו לממש רצח עם. חייבת להיות סיבה נוספת, והרגע אמרתי לכם מהי. הקשיבו, אם הדיקטטור היה משיג את מבוקשו – הוא היה מחסל אתכם, כיוון שהוא ידע, ברמת התת-מודע, שהוא לעולם לא יוכל לנצח בקרבות האחרונים של כדור הארץ כל עוד היו בנמצא יהודים. כיוון שליהודים יש את אותו אור… שבסופו של דבר, יברא את השלום. בכל מקום שבו בחנתם את אלה שניסו להשמיד אתכם, מצאתם חשכה, רשע – זה החושך שעליו אנחנו מדברים. הוא ממשיך. בחדשות שלכם, ברגעים אלו… בואו נהיה מעשיים. בעיר העתיקה, זה ממשיך כיוון שהחושך יודע שאתם תנצחו… הוא יודע שאתם תנצחו.

אתם לא נושאים רק את האקאשה להביא את האלוהים האחד לפלנטה, אלא גם להביא לה את השלום האחד. וכל עוד אתם קיימים, אף אחד לא יוכל לעצור אותו. החשכה תמיד הייתה נגדכם; הרגע נתתי להם הסבר מדוע כך היה במשך דורות של רדיפה, ברמה האזוטרית. אני רוצה שתבחנו זאת, האם זה נשמע לכם הגיוני עכשיו? כן?

אז הרשו לי לספר לכם משל. תרבות זו אוהבת סיפורים, ויש לכם סיפורים רבים. אני רוצה לספר לכם את סיפורו של וו, החקלאי המתוסכל. וו היה חלקאי והוא ידע מה הוא עושה. היו לו כמה מהכלים הטובים ביותר והזרעים הטובים ביותר, כך הוא חשב, כדי לגדל את היבולים הטובים ביותר שיכלו להתקיים על הפלנטה. וו תמיד חשב שאולי הוא מקדים את זמנו, כיוון ששום דבר לא צמח. המצב היה גרוע אף יותר. דומה היה שבשדה שלו ישנם אויבים בכל פינה, שהיו לוקחים את הזרעים שלו, גונבים את הזרעים שלו, הורגים את הזרעים שלו. על אף כל שעשה, היבולים שלו היו עלובים. הוא לא הצליח לממש את מה שידע שיכול להתגשם. במשך שנים רבות מאוד. רבים ניסו לעזור לו, הם הביאו לו זרעים חכמים מאוד. הוא שתל אותם ודבר לא קרה. הוא היה מתוסכל כל כך. הוא ידע, אינטואיטיבית, שהזרעים שלו מחוברים למקור המרכזי, שאם רק יצליח להנביט אותם, הם יהיו יפהפיים. הם ישנו את פני החלקאות לתמיד. לוו היו זרעים מקוריים, הוא ניסה פעמים רבות ונכשל. הוא נטש אותם לפני זמן רב מאוד. הוא ניסה הכול, הוא היה מתוסכל.

שנים רבות חלפו ואז קרה משהו על הפלנטה – שינוי אקלים. יותר מכך, היה משהו באוויר. וו היה מתוסכל, הוא לא הבין שיש לכך משמעות שונה עבורו, אבל הוא החליט לנסות. הוא לקח את הזרעים המקוריים שניתנו לו וזרע אותם בתנאים חדשים אלה. כאשר הוא דחף אותם אל תוך האדמה, הוא חש שהם נכנסו אליה באופן שונה. האדמה נראתה פוריה יותר, וו אפילו הרגיש מעט תקווה. הוא זרע את כולם. השינוי באקלים שיתף פעולה, הוא החל להשקות אותם. כאן המשל מתפתח לכיוון אחר מזה שאתם חושבים… [צוחק]… כלום לא קרה [הקהל צוחק]. הוא אמר לעצמו – ידעתי, שום דבר לא משתנה לעולם, הם לא הצליחו בפעם הראשונה, הם לא יצליחו עכשיו.

בכל יום הוא היה קם ומביט בזרעים החדשים, והם לא עשו דבר. הוא ציפה – הם לא עשו כלום. בסופו של דבר, וו נפטר אדם מתוסכל. אבל הבנים שלו הבינו טוב יותר, הם הרגישו בזה. הם לא היו מתוסכלים כמו וו, הייתה להם תקווה חדשה, הם ידעו שהאקלים משתנה, הם הרגישו שמשהו קורה בהיסטוריה. הבנים צפו בזרעים וכלום לא קרה. ולבסוף, יום אחד, כאשר פני הדברים באמת החלו להשתנות, הגיעו התוצאות. הזרעים החלו לנבוט והבנים התרגשו למדי. למחרת הם יצאו אל השדה, והזרעים המוזרים הללו החלו לנבול [צוחק], למחרת הם התאוששו, למחרת חזרו לנבול. לבסוף לאחר תקופת זמן, הם החלו לצמוח ולשגשג, הם היו זרעים מיוחדים, שונים מכל הזרעים שאי פעם התקיימו, הם היו המקוריים. והבנים ידעו שכאשר העיתוי יהיה נכון – הם יזכו ביבול הטוב ביותר על פני האדמה.

ישראלים, הקשיבו, זה השדה שלכם. היבול מייצג את האנרגיה שקיימת כאן ואת האקאשה שאתם נושאים. חוויתם שנים של תסכול, כאשר העיתוי לא היה נכון. כאשר וו זרע את הזרעים החדשים, הוא עשה זאת היטב וכהלכה באקלים חדש. הוא חש בכך, הוא ידע זאת – אף על פי שהוא לא היה כאן כדי לראות את התוצאות.

מה קורה כאשר אינכם זורעים כלל זרעים? האם אתם מתוסכלים כל כך שאבדה תקוותכם? כיוון שהאקלים משתנה. בחברה זו, היה אומץ רב כל כך, גבורה רבה כל כך [בהתרגשות רבה], סבל רב כל כך, סבלנות רבה כל כך – הנביאים שלכם הם עדות לכך, פעם אחר פעם. אל תפסיקו עכשיו, כיוון שהגיע הזמן, הגיע הזמן. ואם המבוגרים לא רואים זאת, הצעירים יראו. אל תפחדו מצבא החושך, כיוון שאתם מחזיקים באור של העתיד לבוא. הקשיבו – הצבעים באים.

וכך הוא.

קריון